ידועה החומרא החשובה לא לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה.
השאלה היא אם זה רק באופן שיש לו סוכה קרובה והאדם "מחמיר" על עצמו והולך לאכול/לשתות בסוכה אע"פ שמין הדין הוא לא חייב,
או אפי' זה באופן שהאדם הולך במקום כגון בטיול שאין שם סוכה ו"מחמיר" על עצמו לא לאכול ולשתות כלל כיון שאין לו סוכה.
לכאורה באופן כזה מאבד בידיים לברך את ה', ולא צריך להאריך פה במעלה של הברכות ובמה שהם עושות.
השאלה היא האם ראוי להחמיר גם במצב כזה או לא?
(נ.ב - באופן שנגרם לו "צער" בזה וודאי שאין להחמיר כגון שהולך בדרך ביום חם וצמא, והיא חומרא המביאה לידי קולא של "ושמחת בחגיך" - ופשוט)
השאלה היא אם זה רק באופן שיש לו סוכה קרובה והאדם "מחמיר" על עצמו והולך לאכול/לשתות בסוכה אע"פ שמין הדין הוא לא חייב,
או אפי' זה באופן שהאדם הולך במקום כגון בטיול שאין שם סוכה ו"מחמיר" על עצמו לא לאכול ולשתות כלל כיון שאין לו סוכה.
לכאורה באופן כזה מאבד בידיים לברך את ה', ולא צריך להאריך פה במעלה של הברכות ובמה שהם עושות.
השאלה היא האם ראוי להחמיר גם במצב כזה או לא?
(נ.ב - באופן שנגרם לו "צער" בזה וודאי שאין להחמיר כגון שהולך בדרך ביום חם וצמא, והיא חומרא המביאה לידי קולא של "ושמחת בחגיך" - ופשוט)
