"לא לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה" - חומרא?

[אור יעקב]

ידועה החומרא החשובה לא לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה.

השאלה היא אם זה רק באופן שיש לו סוכה קרובה והאדם "מחמיר" על עצמו והולך לאכול/לשתות בסוכה אע"פ שמין הדין הוא לא חייב,
או אפי' זה באופן שהאדם הולך במקום כגון בטיול שאין שם סוכה ו"מחמיר" על עצמו לא לאכול ולשתות כלל כיון שאין לו סוכה.

לכאורה באופן כזה מאבד בידיים לברך את ה', ולא צריך להאריך פה במעלה של הברכות ובמה שהם עושות.
השאלה היא האם ראוי להחמיר גם במצב כזה או לא?

(נ.ב - באופן שנגרם לו "צער" בזה וודאי שאין להחמיר כגון שהולך בדרך ביום חם וצמא, והיא חומרא המביאה לידי קולא של "ושמחת בחגיך" - ופשוט)

 

[עת שערי רצון]

עיין אור לציון חלק ד' פרק כ''ט תשובה ג'

 

[אור יעקב]

עיין אור לציון חלק ד' פרק כ''ט תשובה ג'

אינו לפני כרגע...
מה כותב שם?

 

[עת שערי רצון]

אינו לפני כרגע...
מה כותב שם?

שמי שמצטער מחומרא זו אין לו לקיים חומרא זו, וי''ל דה''ה לנידו''ד.

 

[עת שערי רצון]

ואגב, מי שנמצא בטיול במקום שאין סוכה, בפשטות פטור מישיבה בסוכה כדין עוברי דרכים ויכול לאכול אפילו לחם ללא סוכה, אלא שאין ראוי לפטור עצמו ממצוות סוכה רק בגלל טיול.

 

[אבן ירושלמית]

יש מקומות שמאד מקפידים לא לשתות שום דבר מחוץ לסוכה בשופו"א.

בנוסף, לגבי הטיולים, אולי נאמר שאדם לא יצא מהסוכה גם לתפילות, כי הוא מבטל באותו רגע מ"ע דאורייתא.
א"ו שכל מה שהוא עושה הוא צריך להמשיך מצד תשבו "כעין תדורו". ומינה לנידון של שתייה.

 

[אלישמע]

ידועה החומרא החשובה לא לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה.

השאלה היא אם זה רק באופן שיש לו סוכה קרובה והאדם "מחמיר" על עצמו והולך לאכול/לשתות בסוכה אע"פ שמין הדין הוא לא חייב,
או אפי' זה באופן שהאדם הולך במקום כגון בטיול שאין שם סוכה ו"מחמיר" על עצמו לא לאכול ולשתות כלל כיון שאין לו סוכה.

לכאורה באופן כזה מאבד בידיים לברך את ה', ולא צריך להאריך פה במעלה של הברכות ובמה שהם עושות.
השאלה היא האם ראוי להחמיר גם במצב כזה או לא?

(נ.ב - באופן שנגרם לו "צער" בזה וודאי שאין להחמיר כגון שהולך בדרך ביום חם וצמא, והיא חומרא המביאה לידי קולא של "ושמחת בחגיך" - ופשוט)

הולכי דרכים פטורים מן הסוכה.

 

[אור יעקב]

שמי שמצטער מחומרא זו אין לו לקיים חומרא זו, וי''ל דה''ה לנידו''ד.

זה פשוט כמו שכתבתי.

ואגב, מי שנמצא בטיול במקום שאין סוכה, בפשטות פטור מישיבה בסוכה כדין עוברי דרכים ויכול לאכול אפילו לחם ללא סוכה, אלא שאין ראוי לפטור עצמו ממצוות סוכה רק בגלל טיול.

יש מקומות שמאד מקפידים לא לשתות שום דבר מחוץ לסוכה בשופו"א.

הולכי דרכים פטורים מן הסוכה.

הולכי דרכים פטורים, זה פשוט.
אני לא יכנס כאן לדיון אם טיול זה נחשב הולכי דרכים.

אבל כל השאלה היא האם מי שרוצה להחמיר ולא לשתות/לאכול, זה ראוי גם באופן כזה או לא מחמת הטעם הנ"ל שמפסיד ברכות.

 

[עת שערי רצון]

אבל כל השאלה היא האם מי שרוצה להחמיר ולא לשתות/לאכול, זה ראוי גם באופן כזה או לא מחמת הטעם הנ"ל שמפסיד ברכות.

אפשר לומר דלא גרע מ''מצטער''
ואפשר לומר שהוא מצטער שאינו יכול לברך את הקב''ה, וצ''ע.

 

[אלישמע]

זה פשוט כמו שכתבתי.



הולכי דרכים פטורים, זה פשוט.
אני לא יכנס כאן לדיון אם טיול זה נחשב הולכי דרכים.

אני לא מתכוין לטיול, זה פשיטא.
אני מתכוין להולך ברחוב, בדרך לביהמ"ד או לקניות.

אבל כל השאלה היא האם מי שרוצה להחמיר ולא לשתות/לאכול, זה ראוי גם באופן כזה או לא מחמת הטעם הנ"ל שמפסיד ברכות.

הוא לא מפסיד ברכות, הוא מרויח לא לשתות מחוץ לסוכה.

 

[בנאות דשא]

אני לא מתכוין לטיול, זה פשיטא.

ובאמת הדבר במחלוקת שנוי,
בחזו"ע (עמ' קסו) לא פטרו כיון שיוצא לתענוג בעלמא, וציין (בעמ' קסט) לעוד אחרונים דס"ל כוותיה.
ואילו באור לציון (עמ' קצא) פטרו, אלא שכתב שלכתחילה אין לצאת.
ומעניין דתרי הני רבותא כתבו דינם בלשון 'ונראה' ... ונראה דספק דאו' לחומרא אך לא יברך.
[אא"כ למד את הסוגיא כדבעי והסיק כחד מינייהו]

אני מתכוין להולך ברחוב, בדרך לביהמ"ד או לקניות.

שרוצה לעצור ליד הלוח מודעות ולאכול מנת שווארמה? יעבור זמן תפילה וסופר יסגר ...

מי דרכו לאכול חוץ לביתו מכאלו דרכים? (אוכל בשוק?)

 

[אלישמע]

ובאמת הדבר במחלוקת שנוי,
בחזו"ע (עמ' קסו) לא פטרו כיון שיוצא לתענוג בעלמא, וציין (בעמ' קסט) לעוד אחרונים דס"ל כוותיה.
ואילו באור לציון (עמ' קצא) פטרו, אלא שכתב שלכתחילה אין לצאת.
ומעניין דתרי הני רבותא כתבו דינם בלשון 'ונראה' ... ונראה דספק דאו' לחומרא אך לא יברך.
[אא"כ למד את הסוגיא כדבעי והסיק כחד מינייהו]

לא ידעתי שיש כזו סברא, עכ"פ איני מסכים עמה.

שרוצה לעצור ליד הלוח מודעות ולאכול מנת שווארמה? יעבור זמן תפילה וסופר יסגר ...

מי דרכו לאכול חוץ לביתו מכאלו דרכים? (אוכל בשוק?)

נוֹשְׂאֵנוּ:

ידועה החומרא החשובה לא לאכול ולשתות כלום מחוץ לסוכה.

...

(נ.ב - באופן שנגרם לו "צער" בזה וודאי שאין להחמיר כגון שהולך בדרך ביום חם וצמא, והיא חומרא המביאה לידי קולא של "ושמחת בחגיך" - ופשוט)

 

[בנאות דשא]

אז יש כאן שתי שאלות,
האם יש עניין להולכי דרכים להחמיר ולאכול ולשתות בסוכה?
נניח שכן, האם ראוי להם להחמיר גם בשתיה במקום שנגרם להם צער מהעיכוב?

קצת רחוק לומר שרצון ה' יתברך בכך, למי נכתבו ההלכות בשלחן ערוך אם לא שניישמם כראוי.

 

[אלישמע]

אז יש כאן שתי שאלות,
האם יש עניין להולכי דרכים להחמיר ולאכול ולשתות בסוכה?
נניח שכן, האם ראוי להם להחמיר גם בשתיה במקום שנגרם להם צער מהעיכוב?

קצת רחוק לומר שרצון ה' יתברך בכך, למי נכתבו ההלכות בשלחן ערוך אם לא שניישמם כראוי.

בעיקרון הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.

והחומרא של שתיה, היא בודאי לא בזמן שהוא פטור, אלא בזמן שבאופן עקרוני הוא חייב.

 

[כדאמרי אינשי]

לאכול אורז ובשר ודגים דוקא בסוכה, זה לא רק חומרא אלא קרוב לעיקר הדין. כך הוא דעת רוב ככל הראשונים ש"מיני תרגימא" זה בשר ודגים (וכל דבר שנעשה לשובע), ואכמ"ל.

 

[עיפרון מחודד]

לא יודע סברות בעלמא, אני מכיר ירושלמי בפ"ב דסוכה דשם מבואר דהיה אמורא אחד שהלך בדרך מצוה והיה צמא, ואעפ"כ נמנע ולא שתה עד שהגיע לסוכה של ר' יוחנן ספרא כנזכר שם. ונפק"ל ב' חידושים, חדא שיש עניין להחמיר ע"ע ואע"פ שהוא פטור, והב' - אע"פ שהיה צמא למים נמנע ולא שתה חוץ לסוכה, ולכאורה צמא הוא מצטער קצת ואעפ"כ החמיר על עצמו. וככתוב שם דהיה צהא למיא [או צחא למיא, תלוי בג']

בעיקרון הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט.

אגב הגר"א כותב בשנות אליהו כמדומה על מסכת ברכות, דכל הפטור שעושה ונקרא הדיוט, זהו דווקא שאינו מקיים שום מצווה בחומרתו, משא"כ כאן דמקיים מצות סוכה.

 

[אלישמע]

לא יודע סברות בעלמא, אני מכיר ירושלמי בפ"ב דסוכה דשם מבואר דהיה אמורא אחד שהלך בדרך מצוה והיה צמא, ואעפ"כ נמנע ולא שתה עד שהגיע לסוכה של ר' יוחנן ספרא כנזכר שם. ונפק"ל ב' חידושים, חדא שיש עניין להחמיר ע"ע ואע"פ שהוא פטור, והב' - אע"פ שהיה צמא למים נמנע ולא שתה חוץ לסוכה, ולכאורה צמא הוא מצטער קצת ואעפ"כ החמיר על עצמו. וככתוב שם דהיה צהא למיא [או צחא למיא, תלוי בג'].

אגב, מעניין מה הכוונה בגמ' שהיה הולך בדרך מצוה (לקידוש החדש, ע"ש), והלא היה זה בחג הסוכות לאחר קידוש הלבנה ?
(כך ראיתי בהגהות הירושלמי, שפירא).

 

[אלישמע]

אגב, מעניין מה הכוונה בגמ' שהיה הולך בדרך מצוה (לקידוש החדש, ע"ש), והלא היה זה בחג הסוכות לאחר קידוש הלבנה ?
(כך ראיתי בהגהות הירושלמי, שפירא).

עכשיו ראיתי בפירוש הגרח"ק שהקשה כן ותי' שהלך לימנות לחודש הבא. (תי' אותו דחה בעל הגהות הירושלמי הנז').

 

[דרך אמונה]

מעניין שלא הזכירו כאן כלל מדברי מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל שכבר התייחס לזה ואמר שצריך שימת לב יתירה שלא תהיה חומרא שמביאה לידי קולא
וכגון שנוסע לכותל וצמא מאד ולא שותה מים, כי מחמיר שלא לשתות חוץ לסוכה, וע"ז כתב הגרש"ז שהעושה כן הרי זה מבטל מצות עשה דאורייתא של שמחת החג! ובנוסף, הרי הרי זה מזלזל בדרשת רבותינו שאמרו: 'תשבו כעין תדורו'...

 

[אור יעקב]

אני לא מתכוין לטיול, זה פשיטא.
אני מתכוין להולך ברחוב, בדרך לביהמ"ד או לקניות.

לא יודע סברות בעלמא,

מעניין שלא הזכירו כאן כלל מדברי מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל

יש שלושה מקרים בשאלה הנ"ל.

א. מי שמצטער ממש - נראה שפשוט שאין להחמיר על עצמו ולבטל מצוות החג כדברי הגרש"ז אוירבך.
ב. מי שלא מצטער ונמצא קרוב לסוכה - פשוט שאשרי המחמיר ותע"ב.

ג. עיקר השאלה היא הייתה במקרה שלא נמצא קרוב לסוכה אבל מאידך גם אין לו צער במניעת האכילה והשתייה, ו"הבעיה" היחידה שיכולה להיות שנמנע מלברך את ה' יתברך בעקבות החומרא הזאת - וזה השאלה אם ראוי או לא.

 

[אלישמע]

...

ג. עיקר השאלה היא הייתה במקרה שלא נמצא קרוב לסוכה אבל מאידך גם אין לו צער במניעת האכילה והשתייה, ו"הבעיה" היחידה שיכולה להיות שנמנע מלברך את ה' יתברך בעקבות החומרא הזאת - וזה השאלה אם ראוי או לא.

לא מסכים אתך, ככל ויש ענין שלא לשתות חוץ לסוכה, הרי שהוא מרוויח את הענין שלא שתה חוץ לסוכה.
גם מי שתאב לבמבה ומתגבר על תאותו לא מפסיד ברכה, הוא מרויח שמתגבר על התאוה.

 

[בנאות דשא]

ג. עיקר השאלה היא הייתה במקרה שלא נמצא קרוב לסוכה אבל מאידך גם אין לו צער במניעת האכילה והשתייה, ו"הבעיה" היחידה שיכולה להיות שנמנע מלברך את ה' יתברך בעקבות החומרא הזאת - וזה השאלה אם ראוי או לא.

נהגו ישראל להתענות בתענית אסתר, אע"פ שאינה מעיקר הדין כלל. וכן נהגו קדושים להתענות בזמנים שונים בשנה, למרות שהם מפסידים ברכות לרוב [וגם ברכת המזון בכלל] ורק משום תענית שהיא מעלה.
הרי לנו, שהמהלך הוא 'רוצה לאכול תברך' ולא 'רוצה לברך תאכל' וכמו שהיו שרצו לומר ע"פ החסידות, וזה יסוד מוסד לכל קיום ההלכה.

 

[דרך אמונה]

ו"הבעיה" היחידה שיכולה להיות שנמנע מלברך את ה' יתברך בעקבות החומרא הזאת - וזה השאלה אם ראוי או לא.

הרי אם מחמיר שלא לשתות חוץ לסוכה שהיא חומרא שמופיע בגמ', ובפוסקים מצינו כמה טעמים לזה, או משום גדר שלא יאכל דבר שאסור מעיקר הדין חוץ לסוכה, או משום חיבוב מצוה וכו', הרי בודאי שההימנעות מלברך את ה' אינה שיקול כלל ועיקר, כי העיקר בעבודת ה' שלנו הוא לעשות נחת רוח לפניו יתברך, ואדם שמחמיר על עצמו (חומרא שכאמור כתובה בגמ' ובכל הפוסקים) הרי שזו דרך עבודתו לעשות נחת רוח לפניו, והדברים פשוטים.

 

[אור יעקב]

לא מסכים אתך,

לא היה לי נטייה לאחד מהצדדים כך שאין לך עם מה לא להסכים איתי...
בסך הכל העליתי את הספיקות שהיה לי.

 

[אלישמע]

לא היה לי נטייה לאחד מהצדדים כך שאין לך עם מה לא להסכים איתי...
בסך הכל העליתי את הספיקות שהיה לי.

או קיי, ועם הצד הזה פשוט לא הסכמתי.