בשו"ע אבן העזר סימן כ"א מובא שאסור לשאול בשלומה גם ע"י שליח, אבל כיום מקלים לשאול בשלומה באופן ישיר.
וכתב על זה בפני יהושע (קידושין ע'): "ואפשר דרב יהודה הוי סבר דודאי פשיטא ליה לרב נחמן דאסור לשלוח שאלת שלום ע"י שליח דאיכא דרך חיבה טפי ועל כרחך הוי סבר דמאי דקאמר נישדר לה מר היינו שישאל בעצמו דבהא אפשר דליכא משום הרגל חיבה כיון דאורחא דמילתא הכי הוא וחיובא נמי איכא לשאול בשלום כל אדם ואפילו לעכו"ם מפני דרכי שלום ומהדר ליה דבהא איכא איסורא".
ובערוך השולחן אבן העזר סימן כ"א הוסיף שאין האיסור אלא בשאלת "מה שלומך" אבל אין איסור לומר "בוקר טוב", וזה לשונו, "לפ"ז אין האיסור רק בשאילת שלום שיש בזה קירוב דעת ואהבה אבל לאמר לה צפרא טבא וכה"ג נראה דאין איסור".
וכן בקובץ תשובות (סי' כ’) כתב בשם המהר"ם שיק אבן העזר (סי' נ"ג) שכיום אין מקפידים על זה מפני שאין זה דרך חיבה.
ויעויין בקריינא דאגרתא (חלק א’ מכתב נ"ח) שהקל בזה לאחד שעוסק בקירוב רחוקים, וכן כתב בהליכות שלמה תפילה פרק ב' אות כ"ו בדבר הלכה שם.
ולמעשה הכלל הוא, שאמירה שמתפרשת כנימוס לבד מותרת, ואילו אמירה שיש בה קירבה אסורה, וכמו שכתבו הפוסקים שהטעם לאיסור זה הוא הוא מפני שמרגיל ליבה ודעתה אצלו ועלול הוא על ידי כך לחטוא.
וכן הוא גם בקריאה בשמה הפרטי, שאין שום מקור לאסור בזה, אבל אם באותו מקום או באותה חסידות לא נוהגים לקרוא בשמה הפרטי, ויש בזה קירוב דעת, אז אסור, אבל אם נהוג כך, אז אין מניעה לקרוא בשמה הפרטי.
והרב יצחק רצאבי (בקובץ בית הלל תשס"א) תמה על הגאון מח"ס רבבות אפרים שאסר מן הדין לקרוא לאשה בשמה הפרטי, וזה לשונו: "לפום ריהטא תמהני על הלכה חדשה שהעלה במסקנתו אות ו' שאין לקרוא לאשה נשואה בשמה... כי הדבר גורם לחיבה... מניין יצא האי פסקא דדינא אשר לא נמצא לו סמך בגמ' ובשום פוסק. ודאי הלב אומר שמדרכי הצניעות יש לימנע מזה, אבל איך אפשר לקבוע איסור שאין לו שורש. הגם דנקט רק לשון "אין ולא נקט "איסור", מכל מקום משאר דבריו שם במסקנא מוכח שכוונתו גם כאן על איסור מן הדין ממש".
"והלא גם כן ראינו בקהילותינו (תימן) מדורות הקודמים לנו שלא הקפידו בקריאת השם, הגם שמנהגיהם בצניעות יותר ויותר מן ההלכה... ראיתי סיפור, אחד מתלמידיו של הגה"ק בעל חפץ חיים עליו, שקרא למשרתת שלהם בשמה "חיה'לה". הרי שלא חשש הח"ח לקרוא לה בשמה, ולא עוד אלא בתוספת "לה" הנהוג אצל האשכנזים להוראת חיבה".
"ועכ"פ בזמננו טוב להחמיר כי יש המחשיבים דבר זה לדרך פריצות... אף כי מן הדין אין שום איסור בדבר, וגם אין המנהג להחמיר בכך זולת אולי אצל האשכנזים. והעיקר נראה כי הכל לפי הענין והזמן והמקום".
ובמקום שעובדים גברים עם נשים, ובאים מטבע הדברים לידי קרבה, יש שהמליצו לא לקרוא לאשה בשמה הפרטי, וזה יצור ריחוק בין העובדים. ועצה זו היא עצה טובה מאוד, אבל החכם עיניו בראשו לא להכניס את עצמו לצרה כזאת (לעבוד עם נשים) ולא יצטרך להחמיר חומרות שאין להם יסוד.
