ומה הבעיה שיהיו מונחים גם ביום,
ואף עדיף היה מעיקרא לקבוע כן וכנ"ל.
ואף שהטעם הוא מצד לזכור את הצרה אדרבה מהגמ' הנ"ל מוכח שעיקר השבח שמוגשת הגאולה
שיכולה לבוא אחרי תפילה היא כשהיא בשלימותה
ולא כשעדיין מצה (שלחלק מהמפ' אכלו במצרים) ומרור בפה שאז לא ממלא פיו תהלות לה' מכל הלב
יש סברא טובה שיהיו המצוות שייכות גם ביום. מצה ומרור לפניך.
(ואז תהיה התפעלות שתחדור לבנים).
מחמת שההודאה מתחדדת ע"י הניגודיות
ואין האור ניכר אלא מתוך החושך זוהר תזריע מז: ועוד,
ואדרבה אם כבר אז ביום הרבה
יותר שייך כל הנ"ל (כולל הכל) ביחד.