שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 514
על תמר אשת יהודה אמרו חז"ל שהיתה בתו של שם בן נח, (בר"ר פה י רש"י לח כד) ולכן דנוה לשרפה כדין בת כהן שזינתה,
[ואמנם הרמב"ן הקשה שלא היתה נשואה רק שומרת יבם אך בחז"ל מפורש שהיתה בתו של שם ולכן אמרו תשרף].
והנה שם נפטר בשנת 2158 לבריאת העולם, [בשנת 130 נולד שת שבגיל 105 ילד את אנוש שבגי 90 ילד את קינן שבגיל 70 ילד את מהללאל שבגיל 65 ילד את ירד שבגיל 162 ילד את חנוך שבגיל 65 ילד את מתושלח שבגיל 187 ילד את למך שבגיל 182 ילד את נח שבגיל 500 ילד את יפת (כל זה בבראשית פרק ה) היא שנת 1556 לבריאת העולם, ובגיל 100 של יפת הוא גיל 600 לנח היה המבול (בראשית ז יא) ובמבול היה שם בן 98 (בראשית יא י) כלומר שנולד בשנת 1558 וחי 600 שנה, 100 שנה עד שנולד ארפכשד בנו (יא י) ועוד 500 אחר כך (יא יא) אם כן נפטר בשנת 2158].
אם כך כאשר נפטר שם היה יעקב בן 50 שנה כדאיתא גם ברש"י סוטה י ע"א לפי הגהת הגליון הש"ס שם, [ארפכשד נולד בשנת 1658 ובגיל 35 ילד את שלח שבגיל 30 ילד את עבר שבגיל 34 ילד את פלג שבגיל 30 ילד את רעו שבגיל 32 ילד את שרוג שבגיל 30 ילד את נחור שבגיל 29 ילד את תרח שבגיל 70 ילד את אברהם שבגיל 100 ילד את יצחק שבגיל 60 ילד את יעקב ועשיו וכשהיו בגיל 50 מת שם 45 שנה אחרי מות אברהם;
1658+35+30+34+30+32+30+29+70+100+60+50=2158 שהיא שנת פטירתו של שם כנ”ל].
ובזה מבואר שרש”י בסוף פרשת תולדות חישב 14 שנה שנטמן יעקב בבית “עבר” ולא נקט “שם” והיינו מפני ששם נפטר כשהיה יעקב בן 50 ויעקב התחיל את אותם 14 שנה בגיל 63 כמבואר גם זה ברש”י שם ואילו עבר חי עד גיל 464 היינו שנתיים אחר שהגיע יעקב לבית לבן ועיין היטב בברייתא דריש סדר עולם.
ואפילו אם נניח שנולדה לו בתו תמר בשנת חייו האחרונה או בשנה שאחריה עדיין ממיתת שם עד שאירע מעשה יהודה ותמר בפתח עיניים היתה בת 84 והלא מסתברא שנולדה הרבה קודם ולא בסוף ימיו ממש.
[כי כשנפטר שם היה יעקב בן 50 וכנ"ל, ויעקב יצא מבית אביו בשנה שמת ישמעאל בגיל 137 (כח ט ורש"י) והרי ישמעאל גדול מיצחק 14 שנה שהרי נימול בן 13 כשאברהם היה בן 99 (יז כד-כה) ויצחק נולד כשהיה אברהם בן 100 ויעקב נולד כשיצחק היה בן 60 (כה כו) א"כ היה ישמעאל בן 74 וכשמת ישמעאל היה יעקב בן 63 ואז יצא מבית אביו, ונטמן 14 שנה בבית עבר, אח"כ 20 שנה בבית לבן ואז היה מעשה יהודה ותמר לרש"י ומקורו בסדר עולם ושם איתא (בריש סדר עולם) משיצא בבית לבן עשה עוד שנה ומחצה בסוכות וחצי שנה בבית אל ו22 שנה שימש את אביו ואז התחיל מעשה יהודה ותמר שנה לעיבורו של ער שמונה שנים עד שנשא ער את תמר שנה שהיה נשוי לתמר ואחריה מת, שנה היתה נשואה לאונן שנה לשבי אלמנה בית אביך שנה לוירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה, הרי 84 שנה משמת שם והיה יעקב בן 50 עד שבא יהודה אל תמר].
ואין לומר שהיתה ממשפחת שם או מצאצאיו ולא בתו ממש ראשית דלא מצאנו שהיו צאצאי שם כהנים רק שם עצמו וכאן באו חז"ל לומר שיש לה דין בת כהן.
ומפורש כן בתוס’ סוכה כד ע"ב (ד"ה על מנת) שכתבו להוכיח ש"בית אביך" נקרא גם אחרי שהאב מת, [ולכן על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות שכל ימיה צריכה לקיים התנאי ולא אמרינן שכשימות האב שוב אין זה "בית אביך" ויכולה לילך], וראיה מתמר שהיתה בתו של שם ואמר לה יהודה שבי אלמנה "בית אביך", ואע"פ שמת שם, וכן בתורא"ש שׇם שמת שֶם אביה לפי חשבון הדורות.
ובאמת בשפתי חכמים כתוב שאי"ז בתו של שם ממש אלא ממשפחתו.
אמנם ברש"י סוטה י ע"א מוכרח שהיתה בתו של שם ממש לפי דברי הב"ר כאן, ששם איתא שא"ל יהודה קודם שבא אליה שמא קיבל בך אביך קידושין, וא"ל יתומה אני, והוקשה לרש"י הלא באמת היתה כלתו ולמה לא אמרה לו כן.
ופירש"י שאביה מת כשהיתה קטנה והשיאוה אמה ואחיה לער ואונן וכעת מיאנה בהם וממילא אינם נישואין כלל לאסור את יהודה משום כלתו, ועל זה כתב רש"י שלהך סברא לאו בתו של שם היתה שהרי שם נפטר הרבה קודם ואם כך לא היתה קטנה כלל בנישואי ער ואונן, ומוכרח שלדרשת חז"ל בב"ר כאן שכן היתה בתו של שם הרי שהיתה בתו של שם ממש כי א"כ מדוע הוקשה לרש"י כלל ממדרש זה על דברי הגמ’ הא גם לדברי המדרש לא היתה בתו של שם ממש.
וקשה :
א. מדוע נהגה כך, ולמה המתינה כל אותן שנים כאשר כל בנות דורה נישאו לאנשים והיא המתינה, וזו קושיא בתמר עצמה ובהנהגתה שלה, ואף אם ילדה בנס לאו כל יומא מתרחיש ניסא ואין סומכין על הנס.
ב. וכן קשה על אברהם אשר תמר נולדה בתוך אותם שנים שמהמבול עד לידת אברהם בשנת 1948 ליצירה, והיא היתה פנויה ובתולה (יבמות לד ע"ב) ומדוע כאשר השביע את אליעזר לא לקחת אשה מבנות כנען ושאל אותו אם לא תאבה וכו’ ותשובתו היתה שיקח ליצחק אשה מבנות ענר אשכול וממרא לרש"י ומבנות לוט או ישמעאל לרמב"ן למה לא יקח את תמר, וכן יעקב שהלך אל בית לבן למה לא לקח את תמר.
ג. והתמוה ביותר הוא על יהודה עצמו שהרי היא היתה זיווגו הראוי לו כפי שהתברר שסוף המעשה, וזה קשה אפילו אם נאמר שלא היתה בתו של שם כדעת המדרש בב"ר ורש"י על התורה והתוס’ הנ"ל [אלא כדעת הגמ’ בסוטה י ע"א וכמ"ש רש"י שם] מדוע נמנע יהודה מלישא אותה עבור עצמו מלכתחילה.
[ואמנם הרמב"ן הקשה שלא היתה נשואה רק שומרת יבם אך בחז"ל מפורש שהיתה בתו של שם ולכן אמרו תשרף].
והנה שם נפטר בשנת 2158 לבריאת העולם, [בשנת 130 נולד שת שבגיל 105 ילד את אנוש שבגי 90 ילד את קינן שבגיל 70 ילד את מהללאל שבגיל 65 ילד את ירד שבגיל 162 ילד את חנוך שבגיל 65 ילד את מתושלח שבגיל 187 ילד את למך שבגיל 182 ילד את נח שבגיל 500 ילד את יפת (כל זה בבראשית פרק ה) היא שנת 1556 לבריאת העולם, ובגיל 100 של יפת הוא גיל 600 לנח היה המבול (בראשית ז יא) ובמבול היה שם בן 98 (בראשית יא י) כלומר שנולד בשנת 1558 וחי 600 שנה, 100 שנה עד שנולד ארפכשד בנו (יא י) ועוד 500 אחר כך (יא יא) אם כן נפטר בשנת 2158].
אם כך כאשר נפטר שם היה יעקב בן 50 שנה כדאיתא גם ברש"י סוטה י ע"א לפי הגהת הגליון הש"ס שם, [ארפכשד נולד בשנת 1658 ובגיל 35 ילד את שלח שבגיל 30 ילד את עבר שבגיל 34 ילד את פלג שבגיל 30 ילד את רעו שבגיל 32 ילד את שרוג שבגיל 30 ילד את נחור שבגיל 29 ילד את תרח שבגיל 70 ילד את אברהם שבגיל 100 ילד את יצחק שבגיל 60 ילד את יעקב ועשיו וכשהיו בגיל 50 מת שם 45 שנה אחרי מות אברהם;
1658+35+30+34+30+32+30+29+70+100+60+50=2158 שהיא שנת פטירתו של שם כנ”ל].
ובזה מבואר שרש”י בסוף פרשת תולדות חישב 14 שנה שנטמן יעקב בבית “עבר” ולא נקט “שם” והיינו מפני ששם נפטר כשהיה יעקב בן 50 ויעקב התחיל את אותם 14 שנה בגיל 63 כמבואר גם זה ברש”י שם ואילו עבר חי עד גיל 464 היינו שנתיים אחר שהגיע יעקב לבית לבן ועיין היטב בברייתא דריש סדר עולם.
ואפילו אם נניח שנולדה לו בתו תמר בשנת חייו האחרונה או בשנה שאחריה עדיין ממיתת שם עד שאירע מעשה יהודה ותמר בפתח עיניים היתה בת 84 והלא מסתברא שנולדה הרבה קודם ולא בסוף ימיו ממש.
[כי כשנפטר שם היה יעקב בן 50 וכנ"ל, ויעקב יצא מבית אביו בשנה שמת ישמעאל בגיל 137 (כח ט ורש"י) והרי ישמעאל גדול מיצחק 14 שנה שהרי נימול בן 13 כשאברהם היה בן 99 (יז כד-כה) ויצחק נולד כשהיה אברהם בן 100 ויעקב נולד כשיצחק היה בן 60 (כה כו) א"כ היה ישמעאל בן 74 וכשמת ישמעאל היה יעקב בן 63 ואז יצא מבית אביו, ונטמן 14 שנה בבית עבר, אח"כ 20 שנה בבית לבן ואז היה מעשה יהודה ותמר לרש"י ומקורו בסדר עולם ושם איתא (בריש סדר עולם) משיצא בבית לבן עשה עוד שנה ומחצה בסוכות וחצי שנה בבית אל ו22 שנה שימש את אביו ואז התחיל מעשה יהודה ותמר שנה לעיבורו של ער שמונה שנים עד שנשא ער את תמר שנה שהיה נשוי לתמר ואחריה מת, שנה היתה נשואה לאונן שנה לשבי אלמנה בית אביך שנה לוירבו הימים ותמת בת שוע אשת יהודה, הרי 84 שנה משמת שם והיה יעקב בן 50 עד שבא יהודה אל תמר].
ואין לומר שהיתה ממשפחת שם או מצאצאיו ולא בתו ממש ראשית דלא מצאנו שהיו צאצאי שם כהנים רק שם עצמו וכאן באו חז"ל לומר שיש לה דין בת כהן.
ומפורש כן בתוס’ סוכה כד ע"ב (ד"ה על מנת) שכתבו להוכיח ש"בית אביך" נקרא גם אחרי שהאב מת, [ולכן על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם אין זה כריתות שכל ימיה צריכה לקיים התנאי ולא אמרינן שכשימות האב שוב אין זה "בית אביך" ויכולה לילך], וראיה מתמר שהיתה בתו של שם ואמר לה יהודה שבי אלמנה "בית אביך", ואע"פ שמת שם, וכן בתורא"ש שׇם שמת שֶם אביה לפי חשבון הדורות.
ובאמת בשפתי חכמים כתוב שאי"ז בתו של שם ממש אלא ממשפחתו.
אמנם ברש"י סוטה י ע"א מוכרח שהיתה בתו של שם ממש לפי דברי הב"ר כאן, ששם איתא שא"ל יהודה קודם שבא אליה שמא קיבל בך אביך קידושין, וא"ל יתומה אני, והוקשה לרש"י הלא באמת היתה כלתו ולמה לא אמרה לו כן.
ופירש"י שאביה מת כשהיתה קטנה והשיאוה אמה ואחיה לער ואונן וכעת מיאנה בהם וממילא אינם נישואין כלל לאסור את יהודה משום כלתו, ועל זה כתב רש"י שלהך סברא לאו בתו של שם היתה שהרי שם נפטר הרבה קודם ואם כך לא היתה קטנה כלל בנישואי ער ואונן, ומוכרח שלדרשת חז"ל בב"ר כאן שכן היתה בתו של שם הרי שהיתה בתו של שם ממש כי א"כ מדוע הוקשה לרש"י כלל ממדרש זה על דברי הגמ’ הא גם לדברי המדרש לא היתה בתו של שם ממש.
וקשה :
א. מדוע נהגה כך, ולמה המתינה כל אותן שנים כאשר כל בנות דורה נישאו לאנשים והיא המתינה, וזו קושיא בתמר עצמה ובהנהגתה שלה, ואף אם ילדה בנס לאו כל יומא מתרחיש ניסא ואין סומכין על הנס.
ב. וכן קשה על אברהם אשר תמר נולדה בתוך אותם שנים שמהמבול עד לידת אברהם בשנת 1948 ליצירה, והיא היתה פנויה ובתולה (יבמות לד ע"ב) ומדוע כאשר השביע את אליעזר לא לקחת אשה מבנות כנען ושאל אותו אם לא תאבה וכו’ ותשובתו היתה שיקח ליצחק אשה מבנות ענר אשכול וממרא לרש"י ומבנות לוט או ישמעאל לרמב"ן למה לא יקח את תמר, וכן יעקב שהלך אל בית לבן למה לא לקח את תמר.
ג. והתמוה ביותר הוא על יהודה עצמו שהרי היא היתה זיווגו הראוי לו כפי שהתברר שסוף המעשה, וזה קשה אפילו אם נאמר שלא היתה בתו של שם כדעת המדרש בב"ר ורש"י על התורה והתוס’ הנ"ל [אלא כדעת הגמ’ בסוטה י ע"א וכמ"ש רש"י שם] מדוע נמנע יהודה מלישא אותה עבור עצמו מלכתחילה.
