מדוע אין משום לשוה"ר בחלק ממימרות חז"ל

[מים מתוקים]

בכל המקומות שנכתב במפורש חולשתם של התנאים/אמוראים וכו' לדוג' "אל יהא קפדן כשמאי" שבת ל:

 

[דרופתקי דאורייתא]

דווקא הדוג' של קפדן - קלה יותר
כי החפץ חיים בכלל ד' כתב שאין איסור לומר על אדם שהוא קפדן [ודבריו צ"ע וגם ראייתו אבל כך פסק הח"ח]

 

[יעקבי]

עי' תשו' חו"י המודפסת בסוף ספרי הח"ח.

 

[יעקבי]

וידוע ההיתר של הח"ח למסבר קראי, וא"ש היטב.

 

[מאמין בניסים]

לשון הרע, זה נושא הלכתי לכל דבר ועניין ולא נושא מוסרי.
אינני יודע מדוע אנשים מתייחסים לזה כנושא מוסרי, ומדוע אשכול זה נמצא בפורום "הגות ומוסר"?

 

[אברימי]

לשון הרע, זה נושא הלכתי לכל דבר ועניין ולא נושא מוסרי.
אינני יודע מדוע אנשים מתייחסים לזה כנושא מוסרי, ומדוע אשכול זה נמצא בפורום "הגות ומוסר"?

כיון שאין פה דיון הלכתי אם מותר לדבר לשוה"ר וכד', אלא דיון מוסרי ומחשבתי איך יתכן שבחז"ל כתוב דברים הנראים כלשוה"ר.

 

[יעקבי]

כיון שאין פה דיון הלכתי אם מותר לדבר לשוה"ר וכד', אלא דיון מוסרי ומחשבתי איך יתכן שבחז"ל כתוב דברים הנראים כלשוה"ר.

זה דיון הלכתי, כיון שכשמבארים למה אין בזה משום לשוה"ר, הננו למדים הלכה.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

בכל המקומות שנכתב במפורש חולשתם של התנאים/אמוראים וכו' לדוג' "אל יהא קפדן כשמאי" שבת ל:

דווקא הדוג' של קפדן - קלה יותר
כי החפץ חיים בכלל ד' כתב שאין איסור לומר על אדם שהוא קפדן [ודבריו צ"ע וגם ראייתו אבל כך פסק הח"ח]

עי' להגר"י סלנטר ז"ל (אור ישראל סי' כ"ח, ויעו"ש שהאריך עוד בזה):

והנה העולם חושבין כי מעלתו של הלל היתה גדולה יותר ממעלת שמאי, כידוע, כמה משובח מדת הענוה, וכמה גרוע מדת הקפדנות, וכמבואר בכ"מ בש"ס. וע"כ בעולם האמת, בלי ספק, מדרגתו של הלל גבוה יותר ממדרגתו של שמאי. אכן, באמת זה טעות. כי הנה לכאורה יש להתפלא ולהשתומם על סיבת קפדנותו של שמאי, הלא ידוע כי כל בעלי חז"ל כו' היו דומים למלאכי השרת ממש, וקיימו כל התורה וכל המדות טובות שבעולם. ומעתה, מאין נולד סיבת קפדנותו של שמאי, האם מאשר שהי' קפדן בטבע. אולם הכי יבצר משמאי לכבוש את מדותיו ולהטותם לחפצו להשתלם במדת הענוה.
אולם ביאור הענין הוא, כי זה הי' מסיבת מחלוקת שמאי והלל בדרכי עבודת ד' ית"ש. כי כמו שנחלקו שמאי והלל בכל התורה, כן נחלקו בדרכי העבודה, אם להתנהג במדת הענוה, או לכבוד התורה צריך להתנהג במדת הקפדנות, כו'. וכל א' החזיק בדעתו, והתנהג עפ"י שיטתו. אמנם, אם שמאי הי' סבר כהלל, שעפ"י התורה צריך אדם להתנהג במדת הענוה, גם הוא הי' עניו כהלל. וכן אם הלל הי' ס"ל שעפ"י התורה צריך להתנהג במדת הקפדנות, גם הוא הי' קפדן כשמאי. אך במקרה נהיתה הדבר, כי שמאי הי' ס"ל שצריך אדם להתנהג במדת הקפדנות לכבוד התורה, והלל הי' סבר להתנהג במדת הענוה. וכ"א התנהג עפ"י שיטתו, כנ"ל.​