לי העיון נותן המון סיפוק, ורבים סבורים כמוני
הבה נראה אם רבים סבורים כמוני, או כמוך... (ואגב, השתמשו באותם מונחים שאני השתמשתי, על שריפת הזמן):
”אך
הטיפשים בארצות אלו דרכיהם הפך זה. מלמדים עם הנער מקרא מעט... ויש שמעתיקין אותו אל הגמרא מיד. יצפצף הנער בקול דברים בלבד ותמונת הפשט לא ידע להבין אף דבר מה ממנו...
ויכלו בהבל ימיהם ושנתם בבהלה
לעסוק בפלפול של הבל” (מהר"ל מפראג)
ובגו"א דברים פ"ו אות ז [קכה:] כתב: "יגיע לריק כחו,
ויכלו בהבל ימיהם, ושנותם בבהלה, לעסוק בפלפול של הבל, להסביר פנים אשר לא כן, אוסף רוח בחפניו, והיה לרוח שקר בפיו.
ודבר זה נוהג עד שיכתוב כתובה לאשה. אז הושלך משמים ארץ, ונראה לו כאילו חולם חלום כל ימיו, יפרוש מן התורה לגמרי,
לא ישא בידו מאומה, לא מקרא ולא משנה ולא תלמוד ולא דרך ארץ... אך ימותו ולא יבואו לכלל תורה... ולא יעלה בידם מאומה".
"משא"כ בני בבל דאפשר שהיו מפלפלים דוגמת חילוקים שבדור הזה
אשר כל מי אשר יודע לכוין על צד היותר בפלפול של הבל הרי זה משובח וכל אחד מכוין לדחות דברי חבירו כדקרי להו מחבלים שאין נוחין זה לזה בהלכה ועל ידי כך לא סלקא להו שמעתתא אליבא דהלכתא כדקרי להו נמי התם במחשכים הושיבני והוא שאמר דלא נטרדיה
כי פלפול כזה מטריד את האדם מן האמת ואין מגיעו לתכליתו המבוקש" (מהרש"א ב"מ פ"ה).
וכבר אמרו בגמ' בסנהדרין מב. 'א"ר אחא ב"ר חנינא א"ר אסי אמר רבי יוחנן "במי אתה מוצא מלחמתה של תורה במי שיש בידו חבילות של משנה", ומפרש רש"י מלחמתה של תורה הוריותה ולעמוד על בוריה ועל עיקרה
לא באדם המפולפל ומחודד ובעל סברא ולא למד משניות וברייתות הרבה כי מהיכן יתגלה לו הסוד אלא בבעל משניות הרבה שאם יצטרף לו טעם בכאן ילמדנו מתוך משנה אחרת או אם יקשה לו דבר על דבר יבין מתוך המשניות הרבה שבידו".
וכן בגמ' בעבודה זרה י"ט. ובברכות ס"ג: 'אמר רבא לעולם ילמד אדם תורה ואח"כ יהגה שנאמר 'בתורת ה'' והדר 'ובתורתו יהגה', ומפרש רש"י בע"ז שם
שקודם תהיה גרסת התלמוד ופירושה שגורה לו בפיו ואח"כ יעיין בתלמודו לדמות מילתא למילתא להקשות ולתרץ.
והחיד"א בספרו יוסף אומץ (עמוד 272) התרעם על שאין מקיימים מאמר חז"ל בשבת ס"ג. 'ליגמר איניש והדר ליסבר'
שאיך יצליחו אם עושין להיפך מדברי חז"ל כי מה שנאמר בתלמוד הכל אמת ואין להוסיף עליו ואין לגרוע.
ובספר ישראל ואורייתא עמוד ס"ה מביא שהגר"ח זצ"ל עבר עם בנו הגרי"ז
על כל הש"ס במשך שנתיים גמרא רש"י.
ועוד מביא בשם הגרא"מ שך זצ"ל שאמר שפעם
בחור שלא ידע את הש"ס לא דברו איתו בלימוד, כי מה יש לדבר עמו.
ובספר אורחות רבינו (ח"ג עמוד קי"ב) מביא בשם החזו"א שאמר לאחד
שיעבור פעם אחת על כל הש"ס במהירות בלי עיון. ויותר מזה הביא בספר מעשה איש (ח"ב עמוד ס"ד) שהיה מזרז החזו"א להרבה לשנן הש"ס אף בלא עיון שלא יתכן שלא יקלט הרבה דברים על ידי האמירה גרידא.
והשל"ה הקדוש כתב (ח"ג דף ט"ו)
"מוכח דלגמר אינש תחילה הרבה, ואח"כ יתחיל בעיון". ולאחר מכן ממליץ ללמוד כל יום שתי מסכתות, "מסכת אחת
לומדים בו הרבה במרוצה בלי עיון גדול, ואח"כ מסכת אחרת לומדים בה מעט ובעיון ופלפול וחידוד".
והאורחות צדיקים כתב (בשער ת"ת) "ועוד בדור הזה נשתכחה התורה, מחמת כי הלומדים הללו סבורים לעשות כמו הראשונים להחזיק בפלפולים, אך אינם דומים לחכמי צרפת (בעלי התוספות) כלל וכלל, הלא ליבם היה כאולם ותורתם היתה אומנותם והיו ממיתים עצמם עליה יומם ולילה, לכן השיגו וידעו בפלפולם. אבל
עכשיו אינם יודעים כן אלא מבטלים זה את זה ומבטלים רוב היום, ועוסקים באותו (קטע) לימוד כחצי יום, והלימוד שלהם עראי דעראי... ובארץ צרפת (בימי בעלי התוס') היו עוסקים בעסק גדול וזמן רב,
והיו יושבין במקום אחד ללמוד כל התלמוד, והיו חוזרים תמיד ולא פסקה תורה מפיהם... "לעולם יגרוס אינש ואע"ג דמשכח ואע"ג דלא ידע מאי קאמר"... וכל זה אינם עושים עתה, כי כל אחד רוצה ללמוד תוספות וכל חידושים וחידושי חידושים קודם שידע צורת התלמוד, ואם כך איך יצליחו?"
"
ועל כן מרוב טורח הלימוד העיון והפלפול, רבים פורשים מן הלימוד..." והמהר"ל מצטט דבריו ואומר שראוי לקרוע על זה.
ובצוואתו של הגאון בעל נתיבות המשפט כתב: "תקבעו בכל יום
שעה אחת (!!) ללמוד שיעור עיון, והעיון שתלמד יהיה אליבא דהלכתא, לא בפלפול הנהוג בעוונותינו הרבים בדור הזה".
והרב שך כתב: "דע יקירי, שבדרך שרגילים ללמוד עכשיו בישיבות, אין זה דרך עליה בלימוד,
אלא להישאר עמי הארץ... והעיקר לחזור ולחזור ולרכוש ידיעות בש"ס, ותלך בדרך זו ללמוד יותר מהר, אבל בהבנה".
