מהו גדר מיעוט המצוי לענין תולעים?

הראיה שלו היא שהר''ן כותב דאע''פ שרוב הנולדים לא מתים, מ''מ הוי מיעוט השכיח שמתים.
ותסתכל בעדר עגלים, ודאי שלא 30 40 אחוז מתים ומחצה חיים, אלא ממש רובו ככלו חיים.
ומזה מוכיח דהר''ן חולק על גדר מיעוט המצוי הכתוב בריב''ש.
והר''ן רבו של הריב''ש, והלכה כמותו.
נתחיל מזה...
1747551544277.png
 
ראיתי שכתב הרב אשר וייס (שו"ת מנחת אשר ח"א, לח):
"לעניות דעתי אי אפשר לקבוע בזה שיעור מסוים באחוזים, דרבותינו בעלי התלמוד, הראשונים והפוסקים מעולם לא עסקו באחוזים, ולא מצינו בדבריהם אלא הלכות כלליות, ובדקדוק אמרו מיעוט המצוי ונמנעו לעסוק באחוזים. ועל כן, דאין לנו בגדר זה אלא "מיעוט המצוי" דכל שהמיעוט מצוי ואינו חריג ובלתי צפוי - החמירו בו והוי בכלל מיעוט המצוי".
כן מצאתי בדברי הרב שאול ישראלי (נדפס בהתורה והארץ ח"ג עמוד 151):
הראשונים... לא הזכירו בשום מקום האחוז שנקרא "מיעוט המצוי"... ומזה נראה שאין להחמיר בכגון דא, אלא הדבר ניתן להכרעה לכל אחד לפי הרגשתו, שירחק הספק מלבו".
בגלל זה אנחנו מחמירים הכי רחוק שאפשר.
ו"קרוב למחצה" זה לא פחות מ33%...
 
זה פשוט לא נכון.
לשון מרן בב"י (שם) וכתב עליו הר"ן (שם ד"ה הני תמרי) ... דמשום הכי נקט תמרי לפי שהתלעה מצויה בהם ולומר דכיון דהדבר מצוי אף ע"פ שהוא מיעוט למיעוט המצוי חששו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב (הט"ו) כל מיני פירות שדרכן להתליע כשהן מחוברין לא יאכל עד שיבדוק הפרי מתוכו שמא יש בו תולעת ואם שהה הפרי אחר שנעקר שנים עשר חודש אוכל בלא בדיקה שאין תולעת שבו מתקיימת שנים עשר חודש וכ"כ הרשב"א בתורת הבית (שם) וז"ל פירות שדרכן להתליע באיביהן צריכין בדיקה שכל שהאיסור מצוי צריך בדיקה ולפיכך תמרים שהרחש מצוי בעודם מחוברים לקרקע לא יאכל מהם בלא בדיקה וכן עדשים ופולים וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר וכו' ע"ש.
"מיעוט המצוי" ו"דרכן להתליע" זה אותו דבר, א"א לחלק ביניהם.
ראיה מפורשת לנידון דידן.
 
יש ראיות ברורות מן הש''ס דאחד מעשרה הוי צריך לבדוק
אין כל תשובה לזה.
יש לזה 3 דחיות לראיה של המשכנות יעקב. (אחד דחה בשו"ת שבט הלוי בעצמו, אחד בשו"ת יוסף לקח, ועוד דחיה הביא שם בשם הרב ליאור כהן שליט"א)
 
זה לא הדרך בפסיקה הלכתית.
וכי בגלל שרוב גדולי ישראל אומרים "קדיש דהוא עתיד לחדתא" בסיום מסכת, אני גם יאמר!? (אחרי שנתברר שזו טעות גמורה)
- אם יש לי ראשון מפורש שאומר כן, כל האחרונים בטלים לגביו.
זה לא קשור לדיון שלנו. תולעים זה איסור. ואילו קדיש, אם אמרת "דהוא עתיד" או "על ישראל" לא קרה כלום, אין כאן ברכה לבטלה ולא מאכלות אסורות, זה רק מנהג
 
זה לא קשור לדיון שלנו. תולעים זה איסור. ואילו קדיש, אם אמרת "דהוא עתיד" או "על ישראל" לא קרה כלום, אין כאן ברכה לבטלה ולא מאכלות אסורות, זה רק מנהג
לא משנה,
רק הרעיון שזה שרוב גדולי ישראל אמרו משהו זה לא אומר שאני יעשה זאת.
(וכמו שבטהרת הבית מרן זצוק"ל בהרבה הלכות חולק על רוב גדולי ישראל, אפי' שזה איסור כרת!)
 
לא משנה,
רק הרעיון שזה שרוב גדולי ישראל אמרו משהו זה לא אומר שאני יעשה זאת.
(וכמו שבטהרת הבית מרן זצוק"ל בהרבה הלכות חולק על רוב גדולי ישראל, אפי' שזה איסור כרת!)
אדם שהוא חסיד של רב מסויים, יכול לעשות כמותו.
אדם המברר הלכותיו לעצמו, לענ"ד בודאי שיש שיקול לכך שרוב הפוסקים אומרים דבר מסויים.
וכמובן עניין זה דורש אשכול בפני עצמו.
 
לא משנה,
רק הרעיון שזה שרוב גדולי ישראל אמרו משהו זה לא אומר שאני יעשה זאת.
(וכמו שבטהרת הבית מרן זצוק"ל בהרבה הלכות חולק על רוב גדולי ישראל, אפי' שזה איסור כרת!)
כתבת בעבר שיש דברים שביררת אותם ואתה לא עושה כמו מרן [כמדומני שהבאת דוגמא של משחקים בשבת האם הם מוקצה]
יש לך דוגמא כזו שביררת משהו ויצא לך להחמיר נגד מרן?
 
אדם שהוא חסיד של רב מסויים, יכול לעשות כמותו.
אדם המברר הלכותיו לעצמו, לענ"ד בודאי שיש שיקול לכך שרוב הפוסקים אומרים דבר מסויים.
וכמובן עניין זה דורש אשכול בפני עצמו.
אם רבו לא דיבר על אותו ענין, ורוב הפוסקים כתבו משהו מסויים וודאי שיש לכך שיקול חשוב. (אבל עדין זה לא מחייב אותי ללכת כמוהם, אם נכנסתי לסוגייא ונתברר לי כמו הצד השני)
 
לאכול דגים ובשר על אותו שולחן.
עיקר הסמיכה של מרן זצוק"ל (יבי"א יו"ד ח"ו סי' ט) היא משום ש"חמירא סכנתא מאיסורא" ואנשים יותר נזהרים בזה.

- ובפועל אנשים נזהרים הרבה פחות בבשר ודגים מאשר בשר וחלב. ואדרבה ראוי יותר לעורר ע"ז. (זה רק על קצה המזלג ואכמ"ל)
 
על טענה זו חשבתי מכבר. ועורר עליה הג''ר יעקב עדס לעיל דמתים מריסוק איברים הרבה פחות מעשר אחוז, ועל זה איכא התם פלוגתא האם גם זה חשיב מצוי, או לא. וקמ''ל ר''נ דמיעוט כי האי לא חשיב מצוי, ומ''מ במיעוט כ''כ מה ההו''א, ומה ההגיון במחלוקת, אם ההגדרה היא פחות ממחצה.

ועוד נאמר האם חמישים אחוז מהזיתים מתולעים?
והאם בפולים חמישים אחוז מתולעים?
או בעדשים?

ומפורש בבית יוסף סימן פד "וכן עדשים ופולים וזיתים הרחש מצוי בהם במחובר ולפיכך צריכין בדיקה"
אנכי ראיתי לא פעם אחת קטיף של פולים מהשדה גם אלו שלא היה בחממה, ובבדיקה אחד אחד לא נמצא אפילו רבע מתולעים, והרבה פחות. וכל שכן זיתים.
וממילא הדבר ברור כדברי רוה''פ
 
אנכי ראיתי לא פעם אחת קטיף של פולים מהשדה גם אלו שלא היה בחממה, ובבדיקה אחד אחד לא נמצא אפילו רבע מתולעים, והרבה פחות. וכל שכן זיתים.
בית יוסף על יו"ד סימן פד - כתב הרשב"א בתשובה (ח"א סי' רע"ד) עדשים ופולין וזיתים בלי ספק הרחש מצוי בהם במחובר ולפיכך אע"פ שבדק קצתן אין בדיקת הקצת מטהרת חברותיה כי באמת אין הרחש מצוי ברוב ומכל מקום הוי מיעוט המצוי וכל שמצוי אין סומכין על בדיקת הקצת ולא אפילו על בדיקת הרוב והמשל בזה בדיקת הריאה שהוא מיעוט המצוי ואין סומכין המקצת על בדיקת המקצת ואפילו על הרוב עכ"ל:

הרי שאפילו בדיקה מדגמית לא תעזור בהם, וכ''כ למה?
 
ולפיכך אע"פ שבדק קצתן אין בדיקת הקצת מטהרת חברותיה
לכאו' זהו נגד מה שמקובל כיום לעשות בדיקה מדגמית?
ויותר מזה כתב
כי באמת אין הרחש מצוי ברוב ומכל מקום הוי מיעוט המצוי וכל שמצוי אין סומכין על בדיקת הקצת ולא אפילו על בדיקת הרוב
משמע שאפילו בדיקת הרוב לא תועיל לשאר המיעוט שלא נבדק
וצ"ע
 
לכאו' זהו נגד מה שמקובל כיום לעשות בדיקה מדגמית?
ויותר מזה כתב

משמע שאפילו בדיקת הרוב לא תועיל לשאר המיעוט שלא נבדק
וצ"ע
אכן באול'''צ ח''ה כתוב כך דלא תיהני בדיקה מדגמית לדעת מרן הב''י ע''פ הרשב''א
 
אכן באול'''צ ח''ה כתוב כך דלא תיהני בדיקה מדגמית לדעת מרן הב''י ע''פ הרשב''א
בכל מקרה מוכח מכאן בוודאות שמיעוט המצוי אינו קרוב לרוב,
כי אם בדק את הרוב ואין בו תולעים, א"כ כבר אינו בגדר מיעוט המצוי, ומדוע יצטרך עדיין לבדוק את השאר
 
בכל מקרה מוכח מכאן בוודאות שמיעוט המצוי אינו קרוב לרוב,
כי אם בדק את הרוב ואין בו תולעים, א"כ כבר אינו בגדר מיעוט המצוי, ומדוע יצטרך עדיין לבדוק את השאר
וגם לומר שבזיתים יש מציאות של קרוב לרוב תולעים הוא דבר לא סביר לחלוטין.
למרות שמדובר כאן בזיתים מהעץ ולא זיתים כבושים בקופסאות שימורים, שעוברים מיון וכו'. מ''מ אבי מכהן כרב מושב ויש עצי זיתים בביתו לרוב, זה אפילו לא עולה על הדעת, אלא שזה מין שיבואו אליו חרקים, ולכן צריך לבדוק אותו, כך מפורש ברשב''א.
מה אנן נעני אבתריה.
 
הרב @כהנא דמסייע אחר העיון בדברי כת"ר שהם דברי טעם הנני להשיב.

שאפי' שבדורנו אנו רואים שהשיעור בזיתים ושאר דברים הוא בהרבה פחות מרוב, כנראה שבזמנם הדברים הנ"ל היו בהרבה יותר נגועים והיו ממש קרוב למחצה. (ולכן כתבו "בלי ספק הרחש מצוי בהם")
- והראיה לדבר שהצמח צדק, פר"ח ועוד הבינו שבדברים הנ"ל אפי' יותר מרוב מתולעים!
וא"כ אפי' שמהרשב"א לא נראה כן, מ"מ וודאי ששיעור ההתלעה היה קרוב למחצה והיה ממש מצוי.

1747571072624.png
 
ראשי תחתית