מישהו יודע איך אפשר להחמיר בזה באופן מעשי ?וישנם עוד הרבה בעיות במכירת חמץ, באופנים שונים ובשיטות השונות.
וכל המחמיר בודאי תבא עליו הברכה,
ודלא כמו שכתב אחד שאין טעם וענין להחמיר חומרה יתירה זו כלל ועיקר.
מסתכלים על תאריך ייצורמישהו יודע איך אפשר להחמיר בזה באופן מעשי ?
האם אפשר לסמוך על הסופרים הגדולים בנושאים כאלה ?
הרי בקלות ממש הם יכולים להחליף.
נטחן אכן זה דבר קצת יותר קשה (ולא נראה לי שהלחמניות אפויות מבצק שכבר קיים חודשיים)מה עם שמחות שמגיעים אפילו לא מיד אחרי פסח אלא חודש וחודשיים אחרי, ומגישים לחמניות, או כל מיני עוגות, האם באמת חומרי הגלם נטחנו לאחר הפסח?
פרקטית הייתי רוצה מאוד להחמיר בזה, אב אני חושש שזה פשוט לא ישים במציאות חיים המקובלת של משפחה בימינו.
מכירת חמץ לכתחילה גם בחמץ בעין?
תודהדבריך ניחוחים, ונכוחים כמו תמיד
ודאי תלמוד בעי צילותא, וכזה ראה וקדש.מ"מ אני יצטרך זמן בישוב הדעת לישב על הדברים , ועוד חזון למועד.
שאלת תם, יש כזו שיטה?1. ייתכן שהם סוברים שביטול אינו מועיל מדאורייתא, וחובה לבער את החמץ בפועל.
גם לתוס' שמקור הביטול אינו מדכתיב תשביתו דהיא הבערה ביטול מועיל מדין הפקר. ועכ"פ גם אם אינו מקיים מצוות הבערה בחמץ זה עכ"פ מועיל מדין ביטול לכו"ע.3. אפשר לתלות זאת במחלוקת ראשונים רחבה יותר לגבי מצוות "תשביתו" – האם קיומה מדאורייתא הוא בביעור או בביטול.
חלק מחורבן התורה הוא שבימים כתיקונם היה צריך להדגיש את התוכחה הנ"ל, ולאומרה בקול רעש גדול, ובעוונותינו אף החכמים בושים מלומר תוכחה זו שמא יקפצו עליהם לומדי הליקוטים [והילקוטים], ועל כן מוחים כן בקול דממה דקה, והוא רחום יכפר עוון.תודה
ודאי תלמוד בעי צילותא, וכזה ראה וקדש.
ואכן הרוצה להבין הדברים לאשורם יעויין במראי מקומות המסודר שנתתי לסוגיא בלשונות הגמרא התוספתא והראשונים וגדולי האחרונים בעצמם. ורק אז ידע את אשר לפניו.
ויש לאפוקי מכאלה שמביעים דעה ע''פ ספרי קיצורים וליקוטים הנועדים לעמי הארץ, וזוהי שכחת התורה ממש.
ואף שאין דרכי לומר דברים כאלה, אולם לענ''ד זה חורבן התורה, להכנס ככה במשא ומתן הלכתי,
ואיכה חשכה אור ההלכה, והתלמוד כמו גלמוד מי יבונן...
בשיטת רש''י הסובר דבדיקה מדאורייתא לדעת הרבה יש בזה מבוכה, ואכמ''ל. ואולי לכשאפנה אשנה.שאלת תם, יש כזו שיטה?
הגר"מ פיינשטין ומרן הגרע"י זצוק"ל ועוד.וישנם עוד הרבה בעיות במכירת חמץ, באופנים שונים ובשיטות השונות.
וכל המחמיר בודאי תבא עליו הברכה,
ודלא כמו שכתב אחד שאין טעם וענין להחמיר חומרה יתירה זו כלל ועיקר.
ואין לך הערמה גדולה מזו ואפילו הכי שריא
אחר המחי''ר לטמון הראש בחול, ולהתעלם מראשונים מפורשים ובתוכם רב עמרם גאון ריטב''א נימוק''י מהר''ם חלאוה, ולהגיד בכך מסתכם הענין, הוא שטחיות גדולהבזה מסתכם הענין.
אני באופן אישי לא משאיר חמץ בבית, גם אם מסתכם הסיפור בכמה מאות שקלים של הפסד, ומוכר רק מוצרים שיש בהם רכיבים שהם חשש חמץ.
אבל אם הערים והוא רגיל לעשות כן בכל שנים למכור לגוי קודם הפסח וליטול לאחר הפסח קנסינן ליה והוא אסור לו ולכל ישראל לאחר הפסח שעשאוהו כאלו הוא חמץ של ישראל המופקד ברשות גוי שהוא אסור לאחר הפסח ואף זה לפקדון נתכוין אלא שהערים. וכן הוא בירושלמי ע"כ:
או שנתנו במתנה שכל שמשכו הגוי ואין ישראל רגיל לעשות כן בשאר השנים אלא שאירע לו עכשו כן מותר לישראל ליקח ממנו אחר הפסח
אע"ג דלכתחיל' אסור בספינ' דדחיקא ליה שעתא מותר ואפי' לכתחילה:
הנושא שהמנהג הותיק של הספרדים היה למכור רק בהפסד מרובה כמו שכתבו השדי חמד והגרב‘‘צ א‘‘שלכן אני באופן אישי לא מוכר חמץ בעין, אבל מנהג ישראל שהולך לפי פסק הבית יוסף לא יעורער ע"י כמה ראשונים שלא ראה.
מה הם כתבו?הגר"מ פיינשטין ומרן הגרע"י זצוק"ל ועוד.
רש"י כותב שהבדיקה כדי שלא יעבור על ב"י ושמא ימצא גלוסקא וימלך על ביטולו (כמו שפירושו כמה ראשונים את דעתו), ובכמה מקומות כותב שהיא דרבנן (כמו שהגמרא כותבת). וגם מי שסובר שיש בדיקה מדאורייתא היינו כשאינו מבטל טכנית. בכל מקרה קשה לתלות ברב עמרם ועוד שיטה דחויה שאינה כפשטא דתלמודתא.בשיטת רש''י הסובר דבדיקה מדאורייתא לדעת הרבה יש בזה מבוכה, ואכמ''ל. ואולי לכשאפנה אשנה.
בנושא כאן זה שולי. ולכן איני מוצא הכרח להכנס.בענין.רש"י כותב שהבדיקה כדי שלא יעבור על ב"י ושמא ימצא גלוסקא וימלך על ביטולו (כמו שפירושו כמה ראשונים את דעתו), ובכמה מקומות כותב שהיא דרבנן (כמו שהגמרא כותבת). וגם מי שסובר שיש בדיקה מדאורייתא היינו כשאינו מבטל טכנית. בכל מקרה קשה לתלות ברב עמרם ועוד שיטה דחויה שאינה כפשטא דתלמודתא.
הבאת לשון הגרמ"פ בלבד, וגם כלל לא קשורה לעניננו, שהרי לא כתב שזו חומרא בלי סברא וכו', רק דיבר על נושא אחר שמתוכו מובן שסבר שהמכירה תופסת לגמרי, וז"פ.
הקטע למעלה זה של החזון עובדיה.הבאת לשון הגרמ"פ בלבד,
כתב דברים מפורשים שאין לך להתווכח עימם.שהרי לא כתב שזו חומרא בלי סברא וכו', רק דיבר על נושא אחר שמתוכו מובן שסבר שהמכירה תופסת לגמרי, וז"פ.
ורוב ככל גדולי ישראל בדורות האחרונים לא החמירו בכך וזכותו המלאה להורות כן בספריו.אלא לא' מלקט כמו ה' נקי שאומר שלא להחמיר כי יש לי 'כך וכך' רבנים המורים שאפשר לסמוך על המכירה,
באותה מידה יש למדוד לו ולומר שראוי להחמיר בזה, כי יש לי כך וכך רבנים שמחמירים במכירה עצמה או בפרטים מסויימים בה.
ואילו הוא מתעלם מהם.
זכותו גם לנגב שמשות עם ספריו.וזכותו המלאה להורות כן בספריו.
לכאו' לא יעזורמסתכלים על תאריך ייצור
לא הבנתי, אור יעקב הביא לך רעק"א שמכר בעצמו חמץ גם בלי שהוציא את החמץ מביתו. ואתה מקשה לו מחת"ס שסובר אחרת?לא הבנתי החתם סופר ראש המצדדים במכירה כותב ליתן לבית הגוי. זה לא נעשה היום. זה לא כדינו לפי דעתו
אם הוא מורה בספריו כמו מרן הרב עובדיה זצוק"ל והוא כתב שאין צורך להחמיר אז כן.הדיון הוא כיש דעות בפוסקים להחמיר האם אפשר לכתוב שאין צורך להחמיר.
לנגב שמשות עם ספריו.
הובא בדברי בדברי הגר''א שמחמיר,לא הבנתי, אור יעקב הביא לך רעק"א שמכר בעצמו חמץ גם בלי שהוציא את החמץ מביתו. ואתה מקשה לו מחת"ס שסובר אחרת?
לא "נטען" כתוב כן במפורש.ועוד ונטען שזה רק בגלל שלא נמכר היטב.
אדרבה מסתימת הפוסקים שלא הצריכו דבר זה וכן בהרבה שטרי מכירה של גדולי הפוסקים לא כתוב תנאי זה משמע שלא צריך לעשות כן ואולי אף לחת"ס זה לא לעיכובא.ולכן גם לו היה פוסק שחולק אין כאן ראיה שזו הסכמת הפוסקים.
אולי יותר מאוחר אעלה את השטר מכירה שלו.ומלבד את לגבי העדות של שטר המכירה של רעק''א, כדי לדייק אותו ולומר שיש כאן מחלוקת צריך לראות המקור. ובפרט שיש בדעתו עדויות סותרות.