שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כו אות א'.
הרי"צ גיאת במאה שערים ח"ב (עמוד נח), הביא תשו' רב נטרונאי גאון, דמתני' דאין מברין אלא על מטות זקופות, במועד מיירי. (ושם הביא ד' הגמ' כו סע"ב, רבא איתרע ביה מילתא על לגביה אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי, רבא זקיף, אבא בר מרתא כפי, אמר (רבא), כמה לית ביה דעתא להאי צו"מ. וכ' ע"ז הגאון, דמתני' אטעיתיה הוא סבר דבחול קיימא, ולא היא במועד קיימא, ובמועד הוא דאין מברין אלא על מטות זקופות, אבל בחול אין מברין אלא על מטות כפויות. ע"כ. והוא חידוש שדוחה דברי רבא, בה בשעה שהגמ' מביאתו להלכה. וע' בס' האשכול שם. וצע"ג.) ע"כ.
במחכ"ת הרמה, אין הבנתו נכונה בזה. אין הכונה 'שהגאון' דוחה את דברי 'רבא', אלא 'שהריצ"ג' דוחה את דברי 'הגאון'.
הלכות רי"ץ גיאת הלכות אבל עמוד רלט
ולענין שאין מברין אלא מטות זקופות נשאל מרב נטרונאי במאי קמיירי אי במועד - מברין אבל במועד? ואי בחול מאי איכא מטות זקופות. והשיב כך הוא המנהג שבשעה שמברין אבל ומבקשין לסעוד זוקפין אותן לאחר שיוצאין מנחמין כופין אותן. ולא כל בני אדם שוין אלא מי שלבו גס בו ויש לו קרובין הן הן מברין על מטות כפויות ושאר כל בני אדם מברין אותן על מטות זקופות. ולאחר שיוצאין מנחמין כופין אותן כדקאמר רבא איתרע ביה מלתא על לגביה וכו'. וכבר אמרנו דמתניתן אטעיתיה, הוא סבר דבחול קיימא ולא היא במועד קיימא ובמועד הוא דאין מברין אלא על מטות זקופות אבל בחול אין מברין אלא על מטות כפויות ע"כ.
מהמילים 'וכבר אמרנו' - הם דברי הריצ"ג, וכונתו למה שכתב לעיל מיניה
הלכות רי"ץ גיאת הלכות אבל עמוד רלט
אין קורעיןתעג) ואין חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת. ואין מברין אלא על מטות זקופות. ואין מוליכיןתעד) לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבל במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים. כולה מתניתין במועד קיימי ואצטריך ס"ד אמינא הואיל ואין אבלות במועד כל הני מילי לא לנהוג קא משמע לן דלא דמו לאבילות דהתם היינו טעמא דלא מקיימי שמחה בהדי אבילות אבל קריעה וחליצה והברייה לא שייכי באבילות וגבי קריעה אמרינן התם קריעה לחוד ואבילות לחוד וכל קריעה בעלמא מותרת במועד. ובשבת אמרינן הקורע בחמתו ועל מתו יצא ידי קריעה אף על פי שחלל שבת. ובירושלמי אתמר על מתניתין דאין קורעין וכו' אלא קרובין של מת ובלבד קרובין הראויין להתאבלתעה). ואמר רב נטרונאי מי שנפטר אביו ואמו בחולו של מועד חייב לקרוע שכך אמרו חכמים בחמתותעו) ועל מתו המקלקליןתעז) פטורין וזה פטור אבל אסור הוא וכיון דבשבת פטור אבל אסור בחולו של מועד מותר לכתחלה. ש"מ דלא הוחזק לו שמשנתינו במועד נשנית שאלו היה יודע לא הוצרך לומר ממקום אחר ע"כ.
וזוהי כונתו שכתב 'וכבר אמרנו דמתניתין אטעיתיה', דהיינו המשנה הטעתה את רב נטרונאי, שהוא חשב שהיא מדברת בחול, ולא היא אלא היא מדברת בחוה"מ. ואין כונתו לדחות את דברי רבא, דלפי דברי רבא המשנה מדברת במי שלבו גס בו שבחול מברין על מטות כפויות, ובחוה"מ על מטות זקופות, ורבא מיירי במי שאין לבו גס בו שגם בחול מברין על מטות זקופות, וכפי שכתב הריטב"א שם.