רבי עובדיה יוסף זצ"ל

[יד אברהם]

כאן נעלה דברים בתורתו ומשנתנו של אותו גאון אשר העמיד אלפים ורבבות בציבור הספרדי והאהיב את התורה על המון העם ורומם וקירב את כלל בני עדות הספרדים לעולם התורה ובזכותו רבים רבים בנו בתים שמושתתים על תורה ויראה וחלק גדול מבני התורה הם מכוחו וכח כוחו

 

[צורבא]

שמעתי מאדם נאמן שהיה נוכח באותו מעמד:

פ"א בא אדם אחד לביתו של מרן זצ"ל, והתחנן שיתנו לו להיכנס, כיון שיש לו דבר סתר לספר לרב,
לאחר הפצרות מרובות הניחו לו להיכנס.
היהודי התיישב ליד הרב, ואמר לו בעיניים בורקות: "הרב יודע? אני המשיח!"
הרב הרים את עיניו, התבונן בו ואמר "מסכת שבת, אתה יודע?"
מיודעינו התבלבל.. "אה, לא כל כך.."
הרב לא התייאש: "אולי מסכת תענית, או מגילה?"
"גם לא.." השיב.
"לך! אתה לא המשיח.."

 

[ראה מעשה נזכר הלכה]

על הגראי"ל שטיינמן שמעתי שביקש מהתמהוני שיפשוט לו את הספיקות שעליהם אמרו תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות
מיד הלה תפס את רגליו וברח...

 

[אברימי]

שמעתי מאדם נאמן שהיה נוכח באותו מעמד:

פ"א בא אדם אחד לביתו של מרן זצ"ל, והתחנן שיתנו לו להיכנס, כיון שיש לו דבר סתר לספר לרב,
לאחר הפצרות מרובות הניחו לו להיכנס.
היהודי התיישב ליד הרב, ואמר לו בעיניים בורקות: "הרב יודע? אני המשיח!"
הרב הרים את עיניו, התבונן בו ואמר "מסכת שבת, אתה יודע?"
מיודעינו התבלבל.. "אה, לא כל כך.."
הרב לא התייאש: "אולי מסכת תענית, או מגילה?"
"גם לא.." השיב.
"לך! אתה לא המשיח.."

אני לא חושב שצריך להיות הרב עובדיה בשביל לדעת שמי שלא יודע אפי' מסכת אחת בש"ס הוא לא המשיח...

 

[שושלתא דדהבא]

על הגראי"ל שטיינמן שמעתי שביקש מהתמהוני שיפשוט לו את הספיקות שעליהם אמרו תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות
מיד הלה תפס את רגליו וברח...

אני לא חושב שצריך להיות הרב שטיינמן בשביל לדעת שמי שלא יודע לפשוט את הספקות של תשבי הוא לא המשיח...

 

[אנו עמלים]

אני לא חושב שצריך להיות הרב עובדיה בשביל לדעת שמי שלא יודע אפי' מסכת אחת בש"ס הוא לא המשיח..

אני לא חושב שצריך להיות הרב שטיינמן בשביל לדעת שמי שלא יודע לפשוט את הספקות של תשבי הוא לא המשיח...

ובכל זאת צא ולמד חכמתם של מאורי האומה זי"ע שבמקום להתווכח על עצם הטענה (שידוע מהגר"ח מבריסק שבזה שמסכימים להתווכח כבר מוותרים) גיחכו את השואל עד שברח מעצמו. ותן לחכם וכו'.

 

[חיי עולם]

אני לא חושב שצריך להיות הרב שטיינמן בשביל לדעת שמי שלא יודע לפשוט את הספקות של תשבי הוא לא המשיח...

הפקחות הינה התשובה הזריזה.
השאלה אם גם אתה היית יכול לענות כזו תשובה ב'שלוף' או לא.

 

[שושלתא דדהבא]

הפקחות הינה התשובה הזריזה.
השאלה אם גם אתה היית יכול לענות כזו תשובה ב'שלוף' או לא.

אני? עפר ואפר. מי אני מה חיי.
אבל אני מבין את זה שיש כאלו שכשמרן הגרע"י אומר משהו - זה ניחא.
אבל אם שהגראי"ל אומר את אותו דבר בדיוק - הווווו זה כבר מפליא ומבהיל על כל הרעיון.

 

[חיי עולם]

אבל אני מבין את זה שיש כאלו שכשמרן הגרע"י אומר משהו - זה ניחא.
אבל אם שהגראי"ל אומר את אותו דבר בדיוק - הווווו זה כבר מפליא ומבהיל על כל הרעיון.

לא ברור.

 

[חכם בן שושן]

אבל אם שהגראי"ל אומר את אותו דבר בדיוק - הווווו זה כבר מפליא ומבהיל על כל הרעיון

הסיפור כמו שאני הכרתי אותו זה שהוא שאל אותו 'קביים בשמונה אמות מהו', זה באמת יותר חריף.

 

[הלמדן]

אני? עפר ואפר. מי אני מה חיי.
אבל אני מבין את זה שיש כאלו שכשמרן הגרע"י אומר משהו - זה ניחא.
אבל אם שהגראי"ל אומר את אותו דבר בדיוק - הווווו זה כבר מפליא ומבהיל על כל הרעיון.

עדיף שהייתה נשאר בשורה הראשונה..

 

[שושלתא דדהבא]

עדיף שהייתה נשאר בשורה הראשונה..

נכון.
מתנצל אם פיצצתי למישהו פה את הבועה שחי בה.

 

[הולך בתמים]

אני? עפר ואפר. מי אני מה חיי.
אבל אני מבין את זה שיש כאלו שכשמרן הגרע"י אומר משהו - זה ניחא.
אבל אם שהגראי"ל אומר את אותו דבר בדיוק - הווווו זה כבר מפליא ומבהיל על כל הרעיון.

האמת מסכים עם הביקורת במקרה זה.

 

[ידידיה]

 

[כהן]

שו"ת יביע אומר חלק ד - יורה דעה סימן כו אות א'.

הרי"צ גיאת במאה שערים ח"ב (עמוד נח), הביא תשו' רב נטרונאי גאון, דמתני' דאין מברין אלא על מטות זקופות, במועד מיירי. (ושם הביא ד' הגמ' כו סע"ב, רבא איתרע ביה מילתא על לגביה אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי, רבא זקיף, אבא בר מרתא כפי, אמר (רבא), כמה לית ביה דעתא להאי צו"מ. וכ' ע"ז הגאון, דמתני' אטעיתיה הוא סבר דבחול קיימא, ולא היא במועד קיימא, ובמועד הוא דאין מברין אלא על מטות זקופות, אבל בחול אין מברין אלא על מטות כפויות. ע"כ. והוא חידוש שדוחה דברי רבא, בה בשעה שהגמ' מביאתו להלכה. וע' בס' האשכול שם. וצע"ג.) ע"כ.

במחכ"ת הרמה, אין הבנתו נכונה בזה. אין הכונה 'שהגאון' דוחה את דברי 'רבא', אלא 'שהריצ"ג' דוחה את דברי 'הגאון'.

הלכות רי"ץ גיאת הלכות אבל עמוד רלט
ולענין שאין מברין אלא מטות זקופות נשאל מרב נטרונאי במאי קמיירי אי במועד - מברין אבל במועד? ואי בחול מאי איכא מטות זקופות. והשיב כך הוא המנהג שבשעה שמברין אבל ומבקשין לסעוד זוקפין אותן לאחר שיוצאין מנחמין כופין אותן. ולא כל בני אדם שוין אלא מי שלבו גס בו ויש לו קרובין הן הן מברין על מטות כפויות ושאר כל בני אדם מברין אותן על מטות זקופות. ולאחר שיוצאין מנחמין כופין אותן כדקאמר רבא איתרע ביה מלתא על לגביה וכו'. וכבר אמרנו דמתניתן אטעיתיה, הוא סבר דבחול קיימא ולא היא במועד קיימא ובמועד הוא דאין מברין אלא על מטות זקופות אבל בחול אין מברין אלא על מטות כפויות ע"כ.

מהמילים 'וכבר אמרנו' - הם דברי הריצ"ג, וכונתו למה שכתב לעיל מיניה
הלכות רי"ץ גיאת הלכות אבל עמוד רלט
אין קורעיןתעג) ואין חולצין ואין מברין אלא קרוביו של מת. ואין מברין אלא על מטות זקופות. ואין מוליכיןתעד) לבית האבל לא בטבלא ולא באיסקוטלא ולא בקנון אלא בסלים. ואין אומרים ברכת אבל במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין את הרבים. כולה מתניתין במועד קיימי ואצטריך ס"ד אמינא הואיל ואין אבלות במועד כל הני מילי לא לנהוג קא משמע לן דלא דמו לאבילות דהתם היינו טעמא דלא מקיימי שמחה בהדי אבילות אבל קריעה וחליצה והברייה לא שייכי באבילות וגבי קריעה אמרינן התם קריעה לחוד ואבילות לחוד וכל קריעה בעלמא מותרת במועד. ובשבת אמרינן הקורע בחמתו ועל מתו יצא ידי קריעה אף על פי שחלל שבת. ובירושלמי אתמר על מתניתין דאין קורעין וכו' אלא קרובין של מת ובלבד קרובין הראויין להתאבלתעה). ואמר רב נטרונאי מי שנפטר אביו ואמו בחולו של מועד חייב לקרוע שכך אמרו חכמים בחמתותעו) ועל מתו המקלקליןתעז) פטורין וזה פטור אבל אסור הוא וכיון דבשבת פטור אבל אסור בחולו של מועד מותר לכתחלה. ש"מ דלא הוחזק לו שמשנתינו במועד נשנית שאלו היה יודע לא הוצרך לומר ממקום אחר ע"כ.

וזוהי כונתו שכתב 'וכבר אמרנו דמתניתין אטעיתיה', דהיינו המשנה הטעתה את רב נטרונאי, שהוא חשב שהיא מדברת בחול, ולא היא אלא היא מדברת בחוה"מ. ואין כונתו לדחות את דברי רבא, דלפי דברי רבא המשנה מדברת במי שלבו גס בו שבחול מברין על מטות כפויות, ובחוה"מ על מטות זקופות, ורבא מיירי במי שאין לבו גס בו שגם בחול מברין על מטות זקופות, וכפי שכתב הריטב"א שם.

 

[כהן]

בחזו"ע ברכות עמ' קפ"ד בהערה ג' לענין פריכיות אורז כתב: ומ"ש שם [בספר וזאת הברכה] בעמ' שסא להעיר ע"ז שאם האורז ניכר יברך במ"מ ואם נמעך שהכל - שיבוש הוא. 'לא ניתן להכתב' ע"כ. וכונתו להערות הגר"מ אליהו שם.

אולם בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב אורח חיים סימן כא ביאר הרב הנזכר את שיטתו, ובודאי ובודאי ניתנה ליכתב מילתא בטעמא [למרות שאפשר לחלוק, וכפי שכמה פוסקי זמננו לא סבירא להו כן] וז"ל:
ואכתי, יש מחלוקת בין הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ד) לבין רש"י (ברכות ל"ח ע"א ד"ה "טרימא") בענין ריסוק תמרים, שלדעת הרמב"ם וכן פסק השו"ע (סי' ר"ב סעי' ז'), שהברכה לא משתנית, וכן פסק המשנ"ב (שם ס"ק מ') לענין ריסוק תפו"א. אולם, לדעת הרמ"א שם בשם תרוה"ד (סימן כ"ט) מברך על תמרים שריסקום שהכל, וזהו כדעת רש"י (ברכות דף ל"ח ע"א) שכתב לברך שהכל על טרימא, ופירש שם (ד"ה טרימא מהו): "היינו כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק, ואז מאחר ומינכר מברך העץ, אבל אם רסקן מברך שהכל".
ולמעשה, אין אנו זזים מפסקו של מרן בעל הבא"ח (ש"ר, פינחס, ה"ג) וכן כתב גם ברב פעלים (ח"ב סי' כ"ח), שאם ניכר חלק מהפרי מברך את ברכתו, ורק אם מרוסק לגמרי עד שלא ניכר פריו כלל, אז מברך שהכל.
ולפיכך, ברסק תפו"א הנקרא "פִּירֵה" שהתפו"א מרוסקים לגמרי, לדעת תרוה"ד והבא"ח יברך שהכל, ולדעת הפוסקים כרמב"ם לא איבדו את ברכתם ויברכו בורא פרי האדמה, וכאמור, אנן נקטינן מתוך ספק לברך שהכל.
דין פריכיות אורז לברך שהכל והמברך אדמה לא טועה
ולפיכך, בענין פריכיות אורז יש מי שאמר שיש להם דין אורז קלוי שדינו כדין חיטה קלויה שברכתה אדמה, ויש מי שאומר שהטעם הוא מאחר ואין האורז מבושל אלא הוא מתבקע מהחום של האש, אין לו דין מבושל וברכתו האדמה. ויש אומרים, שמאחר והם מתבקעים ונדבקים איש אל רעהו, אז אפילו לדעת הרמ"א יברך "מזונות", כי דינו כמו מבושל ונתמעך. אולם, מאחר והרמ"א פסק בסימן ר"ב הנ"ל שאם לא ניכר הצורה של הפרי ברכתו שהכל, אם כן גם בפריכיות שהם נפוחים ואין היכר שזה אורז אלא כעין בועות נפוחות, על כן ברכתם שהכל. או שנאמר, שדינו כמי שעשה פת מאורז שברכתו מזונות (שו"ע סי' ר"ח סעי' ז'). ואפשר, שהדין שונה מפת העשויה מאורז כי שם הוא נטחן לקמח ולא ניכר אם קמח דגן הוא או אורז, אבל בפריכיות יודעים שאין זה קמח. ועל כן ברכתו צריכה להיות שהכל, ועם כל זה מי שמברך האדמה לא טועה. ע"כ.

יש לציין שגם דעת הגר"י פישר, הובא בספר וזאת הברכה עמ' 106 כן היא: ודע עוד שהגרי"י פישר פסק שברכתן שהכל כיון שאין צורתן ניכרת עי"ש.

 

[מתוק מדבש]

בחזו"ע ברכות עמ' קפ"ד בהערה ג' לענין פריכיות אורז כתב: ומ"ש שם [בספר וזאת הברכה] בעמ' שסא להעיר ע"ז שאם האורז ניכר יברך במ"מ ואם נמעך שהכל - שיבוש הוא. 'לא ניתן להכתב' ע"כ. וכונתו להערות הגר"מ אליהו שם.

אולם בשו"ת מאמר מרדכי כרך ב אורח חיים סימן כא ביאר הרב הנזכר את שיטתו, ובודאי ובודאי ניתנה ליכתב מילתא בטעמא [למרות שאפשר לחלוק, וכפי שכמה פוסקי זמננו לא סבירא להו כן] וז"ל:
ואכתי, יש מחלוקת בין הרמב"ם (הל' ברכות פ"ח ה"ד) לבין רש"י (ברכות ל"ח ע"א ד"ה "טרימא") בענין ריסוק תמרים, שלדעת הרמב"ם וכן פסק השו"ע (סי' ר"ב סעי' ז'), שהברכה לא משתנית, וכן פסק המשנ"ב (שם ס"ק מ') לענין ריסוק תפו"א. אולם, לדעת הרמ"א שם בשם תרוה"ד (סימן כ"ט) מברך על תמרים שריסקום שהכל, וזהו כדעת רש"י (ברכות דף ל"ח ע"א) שכתב לברך שהכל על טרימא, ופירש שם (ד"ה טרימא מהו): "היינו כל דבר הכתוש קצת ואינו מרוסק, ואז מאחר ומינכר מברך העץ, אבל אם רסקן מברך שהכל".
ולמעשה, אין אנו זזים מפסקו של מרן בעל הבא"ח (ש"ר, פינחס, ה"ג) וכן כתב גם ברב פעלים (ח"ב סי' כ"ח), שאם ניכר חלק מהפרי מברך את ברכתו, ורק אם מרוסק לגמרי עד שלא ניכר פריו כלל, אז מברך שהכל.
ולפיכך, ברסק תפו"א הנקרא "פִּירֵה" שהתפו"א מרוסקים לגמרי, לדעת תרוה"ד והבא"ח יברך שהכל, ולדעת הפוסקים כרמב"ם לא איבדו את ברכתם ויברכו בורא פרי האדמה, וכאמור, אנן נקטינן מתוך ספק לברך שהכל.
דין פריכיות אורז לברך שהכל והמברך אדמה לא טועה
ולפיכך, בענין פריכיות אורז יש מי שאמר שיש להם דין אורז קלוי שדינו כדין חיטה קלויה שברכתה אדמה, ויש מי שאומר שהטעם הוא מאחר ואין האורז מבושל אלא הוא מתבקע מהחום של האש, אין לו דין מבושל וברכתו האדמה. ויש אומרים, שמאחר והם מתבקעים ונדבקים איש אל רעהו, אז אפילו לדעת הרמ"א יברך "מזונות", כי דינו כמו מבושל ונתמעך. אולם, מאחר והרמ"א פסק בסימן ר"ב הנ"ל שאם לא ניכר הצורה של הפרי ברכתו שהכל, אם כן גם בפריכיות שהם נפוחים ואין היכר שזה אורז אלא כעין בועות נפוחות, על כן ברכתם שהכל. או שנאמר, שדינו כמי שעשה פת מאורז שברכתו מזונות (שו"ע סי' ר"ח סעי' ז'). ואפשר, שהדין שונה מפת העשויה מאורז כי שם הוא נטחן לקמח ולא ניכר אם קמח דגן הוא או אורז, אבל בפריכיות יודעים שאין זה קמח. ועל כן ברכתו צריכה להיות שהכל, ועם כל זה מי שמברך האדמה לא טועה.

מזמן כבר כתבתי להעיר כן בגליון ספרי
והבעיה שבוזאת הברכה הגר"מ אליהו זיע"אלא ביאר שיטתו ורק הוב"ד בקצרה ממש ונתן מקום להתבלבל

 

[מתוק מדבש]