אם מצד שלמדו במוסדות אשכנזיים, והלא לפעמים גם המדברים למדו אצל האשכנזים
אדם ששולח את בניו ובנותיו למוסדות אשכנזיים, הוא ההגדרה המושלמת ל"משתכנז", גם אם יציג עצמו כספרדי טהור.
תמיד ריחמתי על מנהלי המוסדות האשכנזיים, שספרדים מתדפקים לפתחם, והם למרבה הצער לא רוצים להפוך את הישיבה לספרדית, כי אז יברחו מהם גם ה"ספרדים" הללו...
המשתכנזים הללו קשים כספחת גם עבור הציבור הספרדי - כי בפועל מה שקורה הוא שלמנהלי המוסדות האשכנזיים יש את הפריבילגיה לקבל רק את העידית הספרדית, והם משאירים את המותר העלוב למוסדות הספרדיים, מה שמקשה על יצירת ישיבות טובות ספרדיות.
יש הרבה ספרדים (ואני בתוכם) שבאופן מושכל בחרו שהילד שלהם ילמד במוסדות ספרדיים דוקא, ללא הרגשת נחיתות כלשהי, ללא התעללות נפשית שמגיעה באופן טבעי מילדים אחרים, והם חושבים שספרדי צריך ללמוד במוסדות ספרדיים ולא לדחוף את עצמו למקומות שאינם מתאימים לו ואינם מעוניינים בו. לשיטתם, מוסד ספרדי הוא לכתחילה ולא בדיעבד, והם לא זקוקים לטובות של אף אחד.
ולגופו של ענין, יש משתכנזים שאצלם ההשתכנזות היא בטעם טוב: המשפחה נראית על רמה, הם אצילים יותר, האשה עם פאה, מי מביניהם שמצביע ש"ס לא דואג להבליט את זה, הם שומרים על הנוסח והניגון הספרדי וגאים בו, וכו'.
אבל יש משתכנזים אצלם ה"השתכנזות" באה לידי ביטוי בהליכה עם ראש כפוף ופרצוף דכאוני, האשה עם מטפחת (שתי אצבעות או לא, תלוי בה), מתפללים בבית כנסת נפרד שבו מתרכזים כל האנפין חשיכין למיניהם (בדרך כלל מכונה "חניכי הישיבות"), שם הם מנסים לגבש נוסח אשכנזי (לא בתפילה אלא במהות, כגון להביא מישהו מהקהילה האשכנזית שידרוש להם), ובברית של הילד שלהם יהיה סנדק אשכנזי מהקהילה האשכנזית שהם רואים צורך להתחנף אליו למען הדורות הבאים, ולילד שלהם יקראו אלעזר מנחם או יעקב ישראל.
