ראה דרך החיים פרק ה' משנה ו'
אביא כאן מעט מן המעט על היחס שלו שבין פילוסופיא לקבלה.
ספר דרך חיים - פרק ה משנה ו
והנה שמעתי שהיה איש אחד בארץ פולן כשקרא דברי אשר בספר גבורת השם, אסף עליו רבים ופער פיו לבלי חוק כי דבר זה יוצא מן האמונה והיה מרבה דברי הבל וסכלות, כל זה להתגדל ולהתכבד עצמו נגד בני אדם הבלתי יודעים כמו שהוא בני דורינו זה אשר הם קוראים בספרים שאין רוח חכמים נוח מהם והם מן המדה השלישית אשר ליושבים לפני החכמים, וכל זה הרעיש עלי שאמרתי כי אין הידיעה עצמותו והוא מפעולותיו
. והנה הפוער למה לא פער פיו ולא הקשה על דברי ספר הזוהר וכל הספרים הנכבדים אשר חברו בעלי הקבלה, וכי הם אומרים כי עצמותו הוא השכל, והרי לא המשילו הקב"ה רק לנשמה אשר ממנה כל הכחות ודבר זה תמצא בכל דבריהם והוא דעת רז"ל כמו שאמרנו לך למעלה. וכתב הרב
כמהר"ר מאיר ז"ל בחלק היחוד בפרק י"א וז"ל וחכמי האמת קראו הקב"ה נשמה כי הוא נשמה למדותיו וכו', הרי לך כי הוא יתברך נשמה למדותיו שהם האצילות, ודבר זה יורה לך כי אין לומר כי הידיעה שהיא החכמה והבינה היא עצמותו, ולפי דברי אלו שאומרים כי הידיעה היא עצמותו אין מקום לכל דברי המקובלים ואין להאריך במקום הזה.
כלל הדברים כי אלו האנשים הם חולקים על כל דברי הקבלה, ומי שיבין דברים בענין זה ידע כי הכל נבנה על שורש חכמת הקבלה, כי כל דעתם של החולקים רק כי הכל הוא עצמותו יתברך ואף שום תואר אין לתת לו כמו שמבואר בדבריהם, ובני אדם ששמעו דבריהם אשר התפשטו בעוונותינו הרבים שמים דבריהם אלו כמו שהיה דבר זה בתורת משה ע"ה, ויבהלו כאשר אדם ידבר כנגד זה, אך כאשר ילמד דברי הקבלה נותן להם גם כן מקום ומורה להם כי דבריהם אמת, וכאשר הם אמת ולא ידעו כי הוא מקבץ שני דברים יחד שהאחד סותר והפך לשני, והלשון הוא שעושה הבדל ביניהם בלבד כי זה נאמר בלשון חכמי הקבלה וזה נאמר בלשון הפילוסופים כאלו היה זה מתיר הסתירות שהם זה נגד זה.
וכל זה מסכלות דעת האנשים אשר לא יבינו, כי כאשר ידע ויבין הדברים אז ידע שהם רחוקים זה מזה בתכלית הריחוק. וכי יעלה על דעת אדם לומר כי
לפי דברי חכמי הקבלה יהיה הכל עצמותו ולא יהיה אליו יתברך שום תואר, ואם כן מה הם המדות ועל מה יפול שם אצילות אם אין כאן אף תאר אליו כי אם בשלילה ומי הוא זה שעולה על לבו דבר זה לעשות השוואה בין שני דברים אלו. וההולכים בדרכי הפילוסופים חשבו כי זהו היחוד הגמור, ומפני כך אמרו כל אלו דברים, ובני אדם חושבים כי הנוטה מדברים אלו ח"ו שהוא נגד האחדות, וכל זה אין ממש כלל כי אין דבר זה כלל נגד אחדותו יתברך ואין כאן מקום זה:
ואני אמרתי בראש דברי בספר גבורת השם, כי אנחנו תלמידי משה רבינו ע"ה אין הדבר כך אצלינו, ובודאי אינו כך שאין לנו לומר הידיעה עצמותו יתברך והרי דבר זה נראה מכל דברי חכמים כמו שאמרנו למעלה. וכתב עוד הרב המופלא וז"ל בחלק היחוד בפרק י"ב, חלוקי השמות ומנין הספירות לא יחויב רבוי באלהות וכו' עד וכפי חלוף הבחינות בהצטרף אל פעולותיו כפי חלוף המקבלים יקראו בשמות רבים ויאמרו בו שהם עשר ספירות, והראיה לזה מה שאמרו בפרקי ר"א וכו' עד כי רבוי הספירות מצד רבוי הפעולות שלו יתברך, הרי לך כי רבוי הספירות שבכללם נחשבים החכמה והבינה הם לפי רבוי הפעולות. ודבר זה תמצא בכל פרקיו שהספירות הם לפי פעולותיו וכמו שתמצא בפרק ט' ובכל פרקיו של חלק היחוד. רק כי מבהילים הם השומעים כאשר יאמרו כי הוא אחד פשוט, ואשר אינו מקבל דבריהם כאלו ח"ו נוטה מן האחדות. ואין הדבר כך כי בדברי חכמים יכול האדם לעמוד על זה הבנה גמורה ולא יקבץ שני הפכים יחד. והנה הם אומרים כי הש"י הוא אחד פשוט ואין לו שום תאר מצד החיוב רק בשלילה, ומה מועיל אלו הדברים שהם נאמרים בפה. והנה הוא יתברך עילת העולם הזה ופועלו וכי אפשר לומר בשום צד שלא יהיה דבר זה תאר מה שהוא בורא העולם והוא אדון העולם, ומה יועיל באמרנו שאין לו תאר ותארי הש"י בשלילה כך הם אומרים והתוארים הם אל הש"י מצד שברא העולם, ואי אפשר רק כי העולם נותן אל הש"י התאר, וכבר השיג על זה הרב רבי חסדאי כמו שהביא דבריו בעל נוה שלום במאמר י"ב דרוש א'. אף כי בעל נוה שלום דחה דברי הרב הנ"ל, דברי הרב רבי חסדאי ברורים.
ולמה לא פער פיו על ספר מערכת אלקות בפרק שביעי, וז"ל דע כי התוארים הם נשואים בעצם וכל מקרה אין קיום בלתי נושא ואינו מתקיים בו העצם אבל הוא מתקיים מכח העצם, ולכן חכמי המחקר הרחיקו התארים מן הש"י בתכלית הריחוק. אמנם המקובלים יחסו לשם יתעלה תארים בלתי נוספים כמו השמש
