באיספהאן היו חכמי הלכה שפוגשים פה ושם בספרי חכמי צפת, וזה מרגש לדעת שהיו שם חכמים שדנו עם גדולי הפוסקים.
ברור ששנים ארוכות של ניתוק מסוים וגזרות של השיעים וכו' גרמו לעמארצות קשה וכבר כתב בזה החיד"א. ולמרות דברי החיד"א, שמעתי מחכם נפלא בחקר קהילות וכו', שישנו חוקר אשכנזי שהסתובב שם שכותב שאינו מבין דברי החיד"א, כי בכל בית כנסת ידעו היטב את התפילה וכו'.
בכל מקרה ברור שמדובר ביהדות נפלאה שהחזיקה במסורת למרות כל הגזירות, ומופלא סיפורם של יהודי משהאד שנאלצו לחיות כמוסלמים למראית עין.
בימינו אנו ישנם מאות ואלפים בני תורה מבני פרס וזו עדות נפלאה ליראת השמים ואמת שבניה דבקו בהם לאורך כל הדורות - למרות כל הגזירות וכו'.
לא כל כך מבין את ההשוואה ליהדות מרוקו... הלוא מדובר בקהילה הכי חשובה ביהדות ספרד אחרי תורכיה ויוון...
בשם הגדולים לחיד"א מוזכרים עשרות חכמים מרוקאים ולא חכם פרסי אחד... יהדות מרוקו השפיעה על יהדות ספרד השפעה תורנית עצומה
ראיתי שחסרה ידיעה רבה בעניין יהדות מרוקו... אז אכתוב מעט על השפעתם התורנית של חכמיה
השפעתם על ארה"ק
רבי אברהם אזולאי בעל חסד לאברהם - אבי שושלת רבנים בארה"ק שהחיד"א ביניהם,
רבי יצחק צבאח שהיה גדול חכמי ירושלים במאה ה-16 ורבו המובהק של רבי יצחק בואינו בעל שלחן מלכים שהפר"ח וגדולי ירושלים מתבססים עליו בעניין מנהג ירושלים.
רבי יעקב ישראל חאגיז בעל עץ החיים והל"ק ושא"ס שהיה חמיו של הראש"ל מהר"ם בן חביב ורבם של רוב חכמי ארה"ק בדור דעה של הפר"ח, הקים הישיבה המופלאה שבמופלאות -
ישיבת בית יעקב ויגה - שהביאה לארה"ק רבנים וחכמים וריבתה את אוכלוסיה (כדברי מהר"ם גלאנטי [הראש"ל הראשון...] שהיה חבירו ומ"מ בישיבה ו"חמיו" בזיווג שני).
רבי אהרן אבן חיים מפאס בעל קרבן אהרן על התו"כ ואבי שושלת רבנים בתורכיה ובא"י.
רבים מחכמי צפת בתקופת הב"י ובניהם מהר"י בירב שנולד בספרד - כמו רבים מחכמי מרוקו באותה תקופה - רבו של מרן מהר"י קארו, רבי יששכר בן סוסאן בעל תקון יששכר, רבי סוליאמן אוחנא, רבי יוסף בן טבול ורבי מסעוד אזולאי (הידועים מכתבי האר"י והחיד"א), הרדב"ז גם הוא מזוהה אצל החיד"א עם פאס (ואכן משפחת אבן זמרה העמידה רבים שהיו רבנים במרוקו).
ועל כולם התפרסם מהר"ח בן עטר שהקים את
ישיבת כנסת ישראל - מופלאה שבמופלאות בירושלים עיה"ק, שהחיד"א היה מתלמידיה, חכמי דורו כותבים שהיה מבעית בעיונו וגדולי החכמים בירושלים היו מריצים אליו את ספקותיהם היה פותרם בגאונות מפליאה...
לאחר תקופת החיד"א משפחות מערביות רבות מכהנות ברבנות בצפת, חברון, חיפה, יפו... וגם בירושלים בישיבותיה, בקהילת המערביים ומחוצה לה, (ואפילו בפורת יוסף המזרחית עם ייסודה) אם כי לא במשרת הראש"ל (למעט חכם אחד - מה"ר נחמן בטיטו)
השפעתם בתפוצות
מכאן להשפעה גדולה בקהילות שונות...
בקהילת לוב הגיע רבי שמעון לביא בעל כתם פז מפאס ולמדם תורה והעמיד שם שושלת של רבנים ועד היום ישנם הרבה מבני עדות לוב הנושאים את שם משפחתו.
רבי אברהם סבע בעל צרור המר שהיה מגדולי הההגות והקבלה בתקופתו, פעל בסוף ימיו באיטליה.
הרבנים למשפחות קורייאט, בן אמוזג, בן סאמון, בן נעים, הכהן, חסאן, אלנקאר, שהיו מחברים עצומים בכל מקצועות התורה ש"ס שו"ת דרוש וקבלה שכיהנו כרבנים החשובים בקהילות איטליה (באזור תקופת החיד"א, חלקם היו ידידיו הקרובים)
רבי יעקב ששפורטש (מחכמי מרוקו ואלג'יר) בעל אהל יעקב ומגדולי רבני אירופה בתקופתו.
רבי שלום בוזגלו בעל מקדש מלך רבם של הספרדים באנגליה בתקופת היעב"ץ, היעב"ץ ההדיר כתבים שלו בעניין המחלוקת עם מהר"י אייבשיץ.
בקהילות תוניסיה פעלו רבנים רבים מבני מרוקו שהרימו שם את קרן התורה והתלמוד ופתחו תקופה של גדולי תורה עצומים שם, מהם ממשפחות אלפאסי, פרץ (בג'רבה), אבן מוסא ועוד.
רבי יצחק עוזיאל שהיה רבה הראשון של קהילת אמסטרדם ומתחיל שם קהילה עצומה שהוציאה הרבה רבנים וגבירים.
בקהילות בוכרה פעל שד"ר מרוקאי מטבריה שהפך את הבוכרים לספרדים ולשומרי מצוות כדין וכהלכה...
זו הייתה סקירה קצרה על קצה המזלג... שמתאימה לאשכול אחר לחלוטין...