קטע משו"ת שמע שלמה הועתק לילקו"י (ללא אזכור המקור)

ושקרה פעם שאחד מעורכי ספריו נכשל בטעות טראגית כשיד זדונית הצליחה לדחוף לקבצים אותם ערך קטע היתולי ברמה מחפירה.

אני בספק אם אתה בעצמך האמנת לעצמך כשכתבת את הדברים ההזויים הללו. יד זדונית ונעלמה הצליחה לדחוף לעורך שגם הוא עלום שם, ששולח לדפוס ספר של הרב יצחק מבלי שהוא ידע או לפחות יגיה פעם אחת את הספר / יעבור על שינויים בקובץ.

זה מה שקורה כאשר באים לתרץ פדיחה כל כך גדולה, וכל תירוץ שתתרץ לא ישמע טוב. בונים סיפור של שמואל ארגמן.
 
יש תקדים לכך שרב מחבר ספר של קיצור פסקיו, ובא הבן וחותם את שמו עליו?
נראה שזה היה עבוד "ליקוט" שלו, וסידור, ובהסכמת אביו? לא?

האמת חייבת להאמר, ואינני רוצה להכנס לפינות שבציבור שלנו יש בלבול בין ת''ח מעיינים ומחדשים. לבין מלקטים ובעלי מראי מקומות, ואין מבדילים - ביניהם. דבר שבציבור תורני אמור להיות דעת מבדלת בצורה פשוטה כמושכל ראשון.
 
אני בספק אם אתה בעצמך האמנת לעצמך כשכתבת את הדברים ההזויים הללו. יד זדונית ונעלמה הצליחה לדחוף לעורך שגם הוא עלום שם, ששולח לדפוס ספר של הרב יצחק מבלי שהוא ידע או לפחות יגיה פעם אחת את הספר / יעבור על שינויים בקובץ.

זה מה שקורה כאשר באים לתרץ פדיחה כל כך גדולה, וכל תירוץ שתתרץ לא ישמע טוב. בונים סיפור של שמואל ארגמן.

אני לא ניק שהצטרף אתמול לפורום, ודעתי על הרי"י ידועה.
ההגיון הישר אומר שטרול הטריל את הרי"י בענין הפזלון, לא יודע איך, וזה גם לא רלוונטי.
אם אתה חושב שהמחבר כל כך אידיוט / מוסח / סנילי בשביל להכניס את הקטע המטומטם הזה לספר שלו, זה בחירה שלך. והעקשנות שלך בענין הזה לא מציגה אותך כחכם.
זה שעורכים את ספריו ומוסיפים קטעים - זה ידוע לי מתלמיד נאמן שלו, שלא על רקע של שום פדיחה בילקו"י.
אני לא רואה טעם להתכתש בענין הזה.
 
ההגיון הישר אומר שטרול הטריל את הרי"י בענין הפזלון, לא יודע איך
וההגיון יותר פשוט הוא, כשאדם נחפז להוציא ספרים בשביל להיות מוגדר "פוסק הדור" אלו הם התוצאות המביכות
 
וההגיון יותר פשוט הוא, כשאדם נחפז להוציא ספרים בשביל להיות מוגדר "פוסק הדור" אלו הם התוצאות המביכות

התוצאות המביכות של החפזון כבר נכתבו על ידי, והם ברורות כאור השמש. זה לא קשור לפזלון.
 
זה שווה אשכול בפני עצמו, על המעבר בין הרב לבנו, ועל טענות הרב מרדכי כהן, שטוען שהוא בכלל זה שהתחיל עם הליקוט והרי"י הוא זה שלקח ממנו את זה.

הגר"ע יוסף חיבר את הספר ילקוט יוסף חלק א', ומתייחס אליו בספריו כספרו שלו. ולפיכך לא ברור כיצד הרב יצחק יוסף חתום על הספר.

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ה
וע' במש"כ על דבריו בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד לט

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ז
ועמש"כ בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד רפד)

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ז
וכן העלתי בנ"ד בס' ילקוט יוסף ח"א (עמוד לח).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן יב
וכמו שכתבנו באורך בס"ד בס' ילקוט יוסף ח"א (עמוד שכה) והלאה.

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן טו
ובמה שכתבנו בס"ד בספר ילקוט יוסף ח"א (עמודים צג - צד).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לד
וע"ע במה שכתבנו בספר ילקוט יוסף (עמוד קמב - קמג).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן כז
וכן כתבתי להלכה בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד יד, ובהערה שם אות יט

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ו
וע' מש"כ בזה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד שלב והלאה).

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ה
והנה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד נה), פסקתי בקצרה

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ו
וע' מש"כ בזה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד שלב והלאה).

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן יד
וע"ע במש"כ בס"ד בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד קכג).

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן יט
עמש"כ בספרי ילקוט יוסף ח"א עמוד קלב

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן יא
גם אני בעניי העירותי כן בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד סה). ושם הארכתי קצת בזה

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן צה
וע' מה שהארכתי בס"ד בזה בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד קא והלאה. ומשם בארה

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וע"ע מש"כ בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד נז). ע"ש.

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
ראה ילקוט יוסף ח"א עמוד קז והלאה מה שהארכתי בזה

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלתי בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד רמג ורמד) בשם הפוסקים

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים הערות סימן עה
הארכתי בזה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד קא והלאה), והעלתי

שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן נה
הנה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד שכד) דנתי בזה

את הספר ילקוט יוסף (שאר החלקים) כמעט ולא הזכיר ביביע אומר, אלא במקומות בודדים, ושם מזכיר במפורש את הרב יצחק:


שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן כג
[ושו"ר שגם בני הרה"ג ר' יצחק נר"ו בספר ילקוט יוסף ח"ג (עמוד תפ) השיב לנכון ע"ד האור לציון הנ"ל]

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העיר לנכון בני הרה"ג ר' יצחק יוסף נר"ו בספר ילקוט יוסף (השביעית והלכותיה עמוד תסט).

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ד
וכן העלה להקל בני הרה"ג רבי יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף חלק עשירי
 
אם אתה חושב שהמחבר כל כך אידיוט / מוסח / סנילי בשביל להכניס את הקטע המטומטם הזה לספר שלו, זה בחירה שלך. והעקשנות שלך בענין הזה לא מציגה אותך כחכם.

אתה נוקט בדרך שדרכו בה תלמידי הרב יצחק יוסף בפורום, להקצין עם כינויי גנאי כדי שכולנו נאמר "זה בוודאי לא הוא".

אבל סביר להניח שהאמת היא כמו שכתבתי, שהוא העתיק וסידר זאת בתוך ספרו ללא התבוננות מינימלית בדברים, וזה נובע ממה שכתבת בעצמך, המהירות לחבר ספרים תוך כדי טרדות גדולות.
 
זה שעורכים את ספריו ומוסיפים קטעים - זה ידוע לי מתלמיד נאמן שלו, שלא על רקע של שום פדיחה בילקו"י.

כפי שכתבתי, המשמעות היא שאי אפשר לסמוך על ספר שנכתב ע"י תלמידים טועים (ברמה של להכניס בדיחות קרש) ואפילו לא עבר הגהה ע"י המחבר.

וזו הוצאת שם רע על המחבר, שלא נתן קרדיט לאלה שכתבו את ספרו.

ומכך שנתן קרדיט באחד מספריו למגיהים, מובן ופשוט שאין אפילו עורכים בספריו האחרים, ק"ו שלא כותבי תוכן, ק"ו שלא בידיעתו.
 
הגר"ע יוסף חיבר את הספר ילקוט יוסף חלק א', ומתייחס אליו בספריו כספרו שלו. ולפיכך לא ברור כיצד הרב יצחק יוסף חתום על הספר.

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ה
וע' במש"כ על דבריו בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד לט

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ז
ועמש"כ בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד רפד)

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן ז
וכן העלתי בנ"ד בס' ילקוט יוסף ח"א (עמוד לח).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן יב
וכמו שכתבנו באורך בס"ד בס' ילקוט יוסף ח"א (עמוד שכה) והלאה.

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן טו
ובמה שכתבנו בס"ד בספר ילקוט יוסף ח"א (עמודים צג - צד).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לד
וע"ע במה שכתבנו בספר ילקוט יוסף (עמוד קמב - קמג).

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן כז
וכן כתבתי להלכה בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד יד, ובהערה שם אות יט

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ו
וע' מש"כ בזה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד שלב והלאה).

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ה
והנה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד נה), פסקתי בקצרה

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן ו
וע' מש"כ בזה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד שלב והלאה).

שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן יד
וע"ע במש"כ בס"ד בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד קכג).

שו"ת יביע אומר חלק ח - יורה דעה סימן יט
עמש"כ בספרי ילקוט יוסף ח"א עמוד קלב

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן יא
גם אני בעניי העירותי כן בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד סה). ושם הארכתי קצת בזה

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן צה
וע' מה שהארכתי בס"ד בזה בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד קא והלאה. ומשם בארה

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וע"ע מש"כ בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד נז). ע"ש.

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
ראה ילקוט יוסף ח"א עמוד קז והלאה מה שהארכתי בזה

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלתי בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד רמג ורמד) בשם הפוסקים

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים הערות סימן עה
הארכתי בזה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד קא והלאה), והעלתי

שו"ת יביע אומר חלק י - אורח חיים סימן נה
הנה בספר ילקוט יוסף ח"א (עמוד שכד) דנתי בזה

את הספר ילקוט יוסף (שאר החלקים) כמעט ולא הזכיר ביביע אומר, אלא במקומות בודדים, ושם מזכיר במפורש את הרב יצחק:


שו"ת יביע אומר חלק ח - אורח חיים סימן כג
[ושו"ר שגם בני הרה"ג ר' יצחק נר"ו בספר ילקוט יוסף ח"ג (עמוד תפ) השיב לנכון ע"ד האור לציון הנ"ל]

שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העיר לנכון בני הרה"ג ר' יצחק יוסף נר"ו בספר ילקוט יוסף (השביעית והלכותיה עמוד תסט).

שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן ד
וכן העלה להקל בני הרה"ג רבי יצחק יוסף בספרו ילקוט יוסף חלק עשירי
אין ויכוח שהטקסט הכתוב שם בהערות הוא העתק הדבק מדברי הגרע''י, לכן כותב מש''כ בספר ילקו''י, ופשוט. רק הסידור, והעריכה, ואולי גם סידור המסקנא העולה בצורה מסודרת למעלה מבנו כשהיה עוד בחור.
 
הוא הפנה גם להלכות וגם להערות. לדוגמא:

"וכן כתבתי להלכה בספר ילקוט יוסף ח"א עמוד יד, ובהערה שם אות יט".

ולשיטתך לא ברור מדוע לא מתייחס לחלקים האחרים, וכי שם לא כל החומר ממנו?

(אם תשים לב, רק בחלק ז' החל פתאום לציין לספרו ילקוט יוסף, ולאחר מכן בחלקים הבאים (ח-ט-י) דאג שבכל כרך יהיה איזכור אחד לרב יצחק. ככל הנראה היה כאן משהו מאחרי הקלעים).
 
ולשיטתך לא ברור מדוע לא מתייחס לחלקים האחרים, וכי שם לא כל החומר ממנו?
לא כל החומר ממנו, אלא יש הרבה דברים שהוא אסף לבד. ואכן גם שם יש פתאום תשובות ארוכות מצוינות ובסוף מצויין "קול סיני" וכדומה. וודאי אם אביו כתב הוא יביא וכדו'. ואין בכוחי לעסוק להיות נוטרה את הכרמים, אנסה לנטור את כרמי והלואי ואצליח.
 
רוב הדברים ממנו, ובכל זאת לא ציין לו כלל ועיקר, התעלם ממנו לחלוטין.

מאידך גיסא לספרו ילק"י ח"א ציין פעמים רבות, וכמו שכתבתי, וכמו שהסקתי, וכמו שהארכתי, וכו'.
 
לא קראתי כל מה שנכתב, אבל ספר ילקוט יוסף חלק א' זה ספר רשמי של הגרע"י זצ"ל, שנסדר על ידי בנו שרק נתן סיכומים למעלה, וזה גם כתוב מפורש בעמוד השער שם כמדומה
 
קיבלתי, עוד העתקה כהנ"ל:

1767827695267.png

1767827721259.png


הרואה חושב ש'שיש שכתבו' ו'עיין באור לציון' כאילו יש שם משהו 'אחר'. ומיד אחרי זה ממשיך 'מעצמו' ופשוט שאם יש פי ששים וכו', וכן הפיסקא החדשה 'ואמנם'. [אז רואים שזה העתקה מילה במילה עם הוספות- להראות כאילו שהכל דברים שלו]
והאמת היא שכל הקטע הזה הוא העתקה מהאור לציון. מדוע לא לכתוב את הדברים בצורה המדוייקת והברורה???

שו"ת אור לציון חלק ה - באורים פרק יט - דין אכילת גבינה אחרי בשר אות ח
ונראה שאין להחמיר בהמתנת שש שעות אחר תבשיל של בשר אלא באופן שיש חשש שיש בתבשיל מעט משומן הבשר או העוף, אבל באופן שבישלו בשר או עוף ללא שומן, ולא אכל כלל מהבשר, אין המנהג ברור בזה, שיש שהחמירו ויש שהקילו, (וראה בב"י בסימן קע"ג שם. וראה בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל א' סימן י"ז. וראה בפרמ"ג בסימן פ"ט משב"ז ס"ק ה'), ודי לנו להחמיר בהמתנת שעה אחת, שהרי אף הרמ"א שהחמיר בגבינה אחר תבשיל של בשר, הרי לדעתו אין להחמיר יותר משעה, וכמ"ש שם בסעיף א', וא"כ אף שנהגו להמתין שש שעות, וכמו שנתבאר לעיל בתשובה א', מכל מקום אחר תבשיל של בשר שאין בו שומן, די בהמתנת שעה אחת בלבד. (וראה בספר אור לציון תשובות ח"ג פרק כ"ו בבאורים לתשובה ג'). ופשוט שאם יש פי שישים במרק כנגד הבשר, שאין חשש באכילת גבינה אחר המרק, אם לא טעם מהבשר.
ומשום כך נראה, שאף שכתב בשו"ע בסימן צ"ה סעיף ב', שביצה שנתבשלה בקערה עם בשר ואפילו בקליפה, אסור לאוכלה בכותח. וכמו שביאר בב"י שם בשם תשובת הרשב"א שקליפת הביצה מנוקבת היא, וכשאדם מבשלה תוך יורה של צבעים, תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע, ע"ש. מכל מקום נראה שלא נכנס בביצה אלא טעם ולא שומן ממש, ועל כן אם הניחו ביצים שלימות בקליפתן בסיר החמין הבשרי, ולא אכלו אלא את הביצה בלבד, אף שאין לאכול אחריה מיד דברי חלב ואפילו היה החמין ללא רוטב, מכל מקום אין צריך להמתין אלא שעה אחת בלבד, ולאחר מכן מותר לאכול מאכלי חלב. (וראה בבא"ח שנה שניה פרשת שלח אות י"ג, ושם באות ט' ואות י"ג)
 
עוד העתקה, כולל פיסקא חדשה שאין בספר שהעתיק ממנו:

455946.png
455947.png

לקוח מספר
455948.png

עם המילים 'וכן ראיתי' [אני בעצמי..].

הוא עצמו 'ציין' בסוף הענין לאחר כמה קטעים
455949.png

אף אדם לא 'חולם' שקטע שלם כולל 'וכן ראיתי' העתיק מהספר הנ"ל...
 
קיבלתי:
עוד גניבת דעת:
הצג קובץ מצורף 15843
הצג קובץ מצורף 15844

הרואה חושב ש'שיש שכתבו' ו'עיין באור לציון' כאילו יש שם משהו 'אחר'. ומיד אחרי זה ממשיך 'מעצמו' ופשוט שאם יש פי ששים וכו', וכן הפיסקא החדשה 'ואמנם'. [אז רואים שזה העתקה מילה במילה עם הוספות- להראות כאילו שהכל דברים שלו]
והאמת היא שכל הקטע הזה הוא העתקה מהאור לציון. מדוע לא לכתוב את הדברים בצורה המדוייקת והברורה???

שו"ת אור לציון חלק ה - באורים פרק יט - דין אכילת גבינה אחרי בשר אות ח
ונראה שאין להחמיר בהמתנת שש שעות אחר תבשיל של בשר אלא באופן שיש חשש שיש בתבשיל מעט משומן הבשר או העוף, אבל באופן שבישלו בשר או עוף ללא שומן, ולא אכל כלל מהבשר, אין המנהג ברור בזה, שיש שהחמירו ויש שהקילו, (וראה בב"י בסימן קע"ג שם. וראה בשו"ת גינת ורדים יו"ד כלל א' סימן י"ז. וראה בפרמ"ג בסימן פ"ט משב"ז ס"ק ה'), ודי לנו להחמיר בהמתנת שעה אחת, שהרי אף הרמ"א שהחמיר בגבינה אחר תבשיל של בשר, הרי לדעתו אין להחמיר יותר משעה, וכמ"ש שם בסעיף א', וא"כ אף שנהגו להמתין שש שעות, וכמו שנתבאר לעיל בתשובה א', מכל מקום אחר תבשיל של בשר שאין בו שומן, די בהמתנת שעה אחת בלבד. (וראה בספר אור לציון תשובות ח"ג פרק כ"ו בבאורים לתשובה ג'). ופשוט שאם יש פי שישים במרק כנגד הבשר, שאין חשש באכילת גבינה אחר המרק, אם לא טעם מהבשר.
ומשום כך נראה, שאף שכתב בשו"ע בסימן צ"ה סעיף ב', שביצה שנתבשלה בקערה עם בשר ואפילו בקליפה, אסור לאוכלה בכותח. וכמו שביאר בב"י שם בשם תשובת הרשב"א שקליפת הביצה מנוקבת היא, וכשאדם מבשלה תוך יורה של צבעים, תמצא הביצה עצמה צבועה מאותו צבע, ע"ש. מכל מקום נראה שלא נכנס בביצה אלא טעם ולא שומן ממש, ועל כן אם הניחו ביצים שלימות בקליפתן בסיר החמין הבשרי, ולא אכלו אלא את הביצה בלבד, אף שאין לאכול אחריה מיד דברי חלב ואפילו היה החמין ללא רוטב, מכל מקום אין צריך להמתין אלא שעה אחת בלבד, ולאחר מכן מותר לאכול מאכלי חלב. (וראה בבא"ח שנה שניה פרשת שלח אות י"ג, ושם באות ט' ואות י"ג)
ייתכן שבכוונה לא רצה להזכיר שזה מהאול"צ מכיון שחולק עליו.

אגב - מעניין שכן יש כמה שינויים בהעתקה, למשל: בקטע המתחיל "ולפ"ז נראה" שינה מלשון האול"צ "ומשום כך נראה", וכן בשורה השלישית שם נכתב בטעות "וכפי שביאר בכ"י שם" במקום בב"י, וכן נכנס המקור מהשו"ע בתוך סוגרים עגולות ועוד שינויים.

ולגופו של ענין - בעיקר תמיהת הילקו"י על האול"צ, א' - דכמו שנהגו להחמיר להמתין שש שעות במרק צלול של בשר, כך יש להחמיר בביצה שנתבשלה עם בשר, ב' - ומנין המציא האול"צ את הפשרה של שעה אחת.
ולא זכיתי להבין, א' - הרי זה גופא כתב האול"צ שרק בתבשיל בשר שיש בו שומן החמירו, אבל בבשר או עוף ללא שומן, אין המנהג ברור להחמיר לחכות שש שעות, ולכן יש להקל לחכות רק שעה אחת וכמ"ש הרמ"א לגבי תבשיל של בשר, ואע"פ שנהגו דלא כהרמ"א בתבשיל בשר עם שומן, מ"מ אם הבשר ללא שומן שפיר יש להקל לחכות רק שעה כדעת הרמ"א. ולכן בביצה שאין בה אלא טעם ולא שומן ממש, אפשר להקל לחכות רק שעה. ב' - ומימלא אין זה המצאה, אבל הסתמכות על דעת הרמ"א כשאין מנהג ברור דלא כוותיה.
 
אין ויכוח שהטקסט הכתוב שם בהערות הוא העתק הדבק מדברי הגרע''י, לכן כותב מש''כ בספר ילקו''י, ופשוט. רק הסידור, והעריכה, ואולי גם סידור המסקנא העולה בצורה מסודרת למעלה מבנו כשהיה עוד בחור.
גם ספר תורת הטהרה הגרע"י מתייחס אליו כמו ספר שלו, למרות שנכתב ע"י בנו הראש"ל הגר"ד שליט"א
וכן ההלכות למעלה בספרי הליכות עולם, שלא נכתבו על ידו, ואעפ"כ מתייחס להם בלשון "כמו שכתבתי"
והיינו טעמא כי זה תורה שלו, והוא גם עבר על הדברים והגיהם כרצונו לפרטי פרטים, ממילא קרא לזה את שמו, אע"פ שמעשה הכתיבה נעשה ע"י אחר
[וכך נהג גם הגרב"צ אבא שאול, בין לגבי אול"צ ח"א ובין לגבי ח"ב והל' שביעית]
 
גם ספר תורת הטהרה הגרע"י מתייחס אליו כמו ספר שלו, למרות שנכתב ע"י בנו הראש"ל הגר"ד שליט"א
וכן ההלכות למעלה בספרי הליכות עולם, שלא נכתבו על ידו, ואעפ"כ מתייחס להם בלשון "כמו שכתבתי"
והיינו טעמא כי זה תורה שלו, והוא גם עבר על הדברים והגיהם כרצונו לפרטי פרטים, ממילא קרא לזה את שמו, אע"פ שמעשה הכתיבה נעשה ע"י אחר
[וכך נהג גם הגרב"צ אבא שאול, בין לגבי אול"צ ח"א ובין לגבי ח"ב והל' שביעית]
העניין הוא שהרב דוד לא מתייחס לתורת הטהרה כספר שלו במובן זה שלא יכתוב וכן כתבתי או וכן העליתי בתורת הטהרה, אלא שתמיד הוא מספר דברים כהווייתן כיצד למד עם אביו ויצא הספר.
 
אין ויכוח שהטקסט הכתוב שם בהערות הוא העתק הדבק מדברי הגרע''י

על העתק הדבק שמאן דהו העתיק ממך, לא כותבים "כפי שכתבתי בספרי"... "כפי שהארכתי"... "כפי שהסקתי"...

גם ספר תורת הטהרה הגרע"י מתייחס אליו כמו ספר שלו, למרות שנכתב ע"י בנו הראש"ל הגר"ד שליט"א
וכן ההלכות למעלה בספרי הליכות עולם, שלא נכתבו על ידו, ואעפ"כ מתייחס להם בלשון "כמו שכתבתי"
והיינו טעמא כי זה תורה שלו, והוא גם עבר על הדברים והגיהם כרצונו לפרטי פרטים, ממילא קרא לזה את שמו, אע"פ שמעשה הכתיבה נעשה ע"י אחר

ספר תורת הטהרה לא מוזכר אפילו פעם אחת בשו"ת יביע אומר. וגם הוא סיכום הלכות ותו לא.

הליכות עולם הוא ספר של הגר"ע יוסף לכל דבר (אם בכלל הטענה נכונה, שסיכום ההלכות לא נכתב על ידו, וגם אם כן, זהו סיכום לספרו שמישהו עשה עבורו והוא עבר עליו).
 
ייתכן שבכוונה לא רצה להזכיר שזה מהאול"צ מכיון שחולק עליו.

אגב - מעניין שכן יש כמה שינויים בהעתקה, למשל: בקטע המתחיל "ולפ"ז נראה" שינה מלשון האול"צ "ומשום כך נראה", וכן בשורה השלישית שם נכתב בטעות "וכפי שביאר בכ"י שם" במקום בב"י, וכן נכנס המקור מהשו"ע בתוך סוגרים עגולות ועוד שינויים.
אם הוא היה כותב ראיתי למחבר אחד שכתב וכו' ע"כ. ולא היה מזכיר את שמו של האור לציון בגלל שחושש על כבודו שמזכיר אותו [שזה חידוש מבחינתי שהוא לא חולק על האור לציון משום כבודו, או כבוד עורכיו... בדר"כ הוא רגיל לעשות ההיפך], ניחא, אבל לקחת קטע ולהוסיף מילים, ולסדר אותו כאילו אתה הכותב, ואתה המסגנן וכו', זה דבר שלא ייעשה. בפרט שזה כבר נעשה כסדר בספריו (רק יומיים שפתחו את האשכול ותראה איך הדוגמאות צפות).
ולגופו של ענין - בעיקר תמיהת הילקו"י על האול"צ, א' - דכמו שנהגו להחמיר להמתין שש שעות במרק צלול של בשר, כך יש להחמיר בביצה שנתבשלה עם בשר, ב' - ומנין המציא האול"צ את הפשרה של שעה אחת.
ולא זכיתי להבין, א' - הרי זה גופא כתב האול"צ שרק בתבשיל בשר שיש בו שומן החמירו, אבל בבשר או עוף ללא שומן, אין המנהג ברור להחמיר לחכות שש שעות, ולכן יש להקל לחכות רק שעה אחת וכמ"ש הרמ"א לגבי תבשיל של בשר, ואע"פ שנהגו דלא כהרמ"א בתבשיל בשר עם שומן, מ"מ אם הבשר ללא שומן שפיר יש להקל לחכות רק שעה כדעת הרמ"א. ולכן בביצה שאין בה אלא טעם ולא שומן ממש, אפשר להקל לחכות רק שעה. ב' - ומימלא אין זה המצאה, אבל הסתמכות על דעת הרמ"א כשאין מנהג ברור דלא כוותיה.
דברים ברורים.
 
לא קראתי כל מה שנכתב, אבל ספר ילקוט יוסף חלק א' זה ספר רשמי של הגרע"י זצ"ל, שנסדר על ידי בנו שרק נתן סיכומים למעלה, וזה גם כתוב מפורש בעמוד השער שם כמדומה

כפי שכתבתי, מדברי הגר"ע ביביע אומר משמע שהוא כתב גם את קיצור ההלכות למעלה (מה שאתה מכנה סיכומים).
 
ראשי תחתית