באנר תרומה

קטניות למרוקאים-תוקפו של מנהג

באנר
לדברי הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל (אב"ד במרוקו ורב באלג'יר, ובאחרית ימיו רבה של חיפה) כל מה שכתב הרב זעפרני מעיקרא ליתא, כי לא היתה בזה תקנה במרוקו כמו באשכנז לא לאכול קטניות אלא רק כיוון שלא היה ניתן להשיג בכשרות טובה, עקב העובדה שהשקים של הקמח והחיטה היו סמוכים לשקי האורז וכדו', לכן נמנעו מהם. כמו כן נמנעו מסוכר ועוד דברים, בזמן שלא היה ניתן להשיג בכשרות.

וכאשר ניתן כיום להשיג בכשרות מצויינת לפסח, כתב הגר"י משאש שמותר הוא ואפילו לא צריך התרת נדרים כי הוי כמו מנהג בטעות, ומעיקרא לא החמירו באופן שניתן להשיג בכשרות.

וגם המחמירים באורז אינם מחמירים כיום בסוכר, ובאמת אין הבדל ביניהם.
 
שמעתם על המנהג במרוקו לא לאכול חמין בפסח

מפני מעשה שהיה עם אביר יעקב

נראה לי הובא בספר של הרב יהודיוף על הבבא סאלי
 
נערך לאחרונה:
לדברי הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל (אב"ד במרוקו ורב באלג'יר, ובאחרית ימיו רבה של חיפה) כל מה שכתב הרב זעפרני מעיקרא ליתא, כי לא היתה בזה תקנה במרוקו כמו באשכנז לא לאכול קטניות אלא רק כיוון שלא היה ניתן להשיג בכשרות טובה, עקב העובדה שהשקים של הקמח והחיטה היו סמוכים לשקי האורז וכדו', לכן נמנעו מהם. כמו כן נמנעו מסוכר ועוד דברים, בזמן שלא היה ניתן להשיג בכשרות.

וכאשר ניתן כיום להשיג בכשרות מצויינת לפסח, כתב הגר"י משאש שמותר הוא ואפילו לא צריך התרת נדרים כי הוי כמו מנהג בטעות, ומעיקרא לא החמירו באופן שניתן להשיג בכשרות.

וגם המחמירים באורז אינם מחמירים כיום בסוכר, ובאמת אין הבדל ביניהם.
עם כל הכבוד למשפחת משאש
א"א להביא הוכחות לדינים בכלל
וכאלה דברים בפרט מרב יוסף משאש
אם כי סברתו נשמעת
 
אין שום קשר בין זה לבין סברתו במנהג מרוקו, והעובדות הידועות לכל.

ואם בא לזלזל, יש לדווח על התגובה ולהעיף מפה גם את הכותב המחוצף.
 
וראה כאן שוב אין בכל דברי שום דעה אישית ולא חקרתי הענין כלל ועיקר!

והפוך לטעמי יש לדון לכף זכות קדמונינו ככל האפשר.

אך יש כאן מקום לפולמוס, וויתכן שהרב @משיב כהלכה מכיר, ואדרבה, ישיב כהלכה
 

קבצים מצורפים

בעיקרון מנהג רוב ככל מרוקו לאסור כל הקטניות למעט ירוקות הוא מנהג הספרדים בטורקיה ובארץ ישראל (עד מלחמת עולם הראשונה) ועוד. משום שרבים מחכמי הספרדים סוברים דלעניין פסח אנו אשכנזים. וכן על ויכוח בזה שהיה לי עם הרב משיב כהלכה בעניין דעתו של מהר"י משאש - כאן -



רק מה שהביא הגר"שי ממהר"ש עמאר שהובא בחיד"א במחב"ר סימן תסז הוא לסתור, אדרבה, שם כתב מהר"ש להתיר האורז בפסח משום שחולטין אותו תחילה. ומי שמעיין במשפט וצדקה ביעקב מבין שמהר"ש עמאר היה מהחולקים על היעב"ץ שייסד את איסור האורז במרוקו, ומהר"ש היה מתירו. אלא שאח"כ התפשט המנהג לאסור האורז וברוב ככל המקומות גם את שאר הקטניות.
 
בעיקרון מנהג רוב ככל מרוקו לאסור כל הקטניות למעט ירוקות הוא מנהג הספרדים בטורקיה ובארץ ישראל (עד מלחמת עולם הראשונה) ועוד. משום שרבים מחכמי הספרדים סוברים דלעניין פסח אנו אשכנזים. וכן על ויכוח בזה שהיה לי עם הרב משיב כהלכה בעניין דעתו של מהר"י משאש - כאן -



רק מה שהביא הגר"שי ממהר"ש עמאר שהובא בחיד"א במחב"ר סימן תסז הוא לסתור, אדרבה, שם כתב מהר"ש להתיר האורז בפסח משום שחולטין אותו תחילה. ומי שמעיין במשפט וצדקה ביעקב מבין שמהר"ש עמאר היה מהחולקים על היעב"ץ שייסד את איסור האורז במרוקו, ומהר"ש היה מתירו. אלא שאח"כ התפשט המנהג לאסור האורז וברוב ככל המקומות גם את שאר הקטניות.
יישר כח!
 
אין שום קשר בין זה לבין סברתו במנהג מרוקו, והעובדות הידועות לכל.

ואם בא לזלזל, יש לדווח על התגובה ולהעיף מפה גם את הכותב המחוצף.
לא הבנתי מה אתה רוצה.

גם אני לא הבנתי בכלל מה הכונה?

כוונתו לכאן אינני מחווה דעה אלא כמראה מקום

אין שום קשר בין זה לבין סברתו במנהג מרוקו, והעובדות הידועות לכל.

ואם בא לזלזל, יש לדווח על התגובה
לא באתי לזלזל

כתבתי דבר שפשוט וידוע לכל

הרב יוסף משאש הוא לא פוסק שאפשר לסמוך עליו

כידוע לכל באי שער מקומו

ביביע אומר כתב חריף נגדו

ואם זה בעניני הלכה ודינא דגמ'

על אחת כמה וכמה במנהגים

ומאידך הוא כותב משהו שנשמע מסברא

אבל בזה אינני יודע כמה הוא בר סמכא או שכתב שכך נראה לו
ולהעיף מפה גם את הכותב המחוצף.

כבר אמר @ידידיה קח קרח ותלחץ חזק
 
הרב יוסף משאש הוא לא פוסק שאפשר לסמוך עליו
כידוע לכל באי שער מקומו

כאן גילית את בורותך, כי אדרבה במרוקו היה פוסק מקובל מאוד והמון העם הלכו אחריו, כי העם אוהבים את המיקל וכפי שבארץ אוהבים את היביע אומר שנוטה להתיר ברוב המחלוקות.
 
בעבר טענת שאוהבים את המחמיר
ויש נגיעה להיות מחמיר כדי למצוא חן בעיני הציבור.
וכעת אתה טוען להיפך

לא דיברתי על המון העם אלא על בריונים משועממים שפוסקי הלכה מפחדים מהם, וכשהם מוצאים רב מחמיר שחותם להם ברצון על כל פשקוויל, הם מגדלים אותו מאוד.

וכמו שיש את המון העם, כך יש גם כאלה שכל ימיהם מחפשים חומרות, ורודפים את המקילים.
 
כאן גילית את בורותך, כי אדרבה במרוקו היה פוסק מקובל מאוד והמון העם הלכו אחריו, כי העם אוהבים את המיקל וכפי שבארץ אוהבים את היביע אומר שנוטה להתיר ברוב המחלוקות.
שער מקומו כוונתי לספרו
ואחרים כתבו חריף נגד יביע אומר. אז מה?
אתה משווה
ולא היתה כוונתי בגלל שביבי"א כתב נגדו
אלא כמראה מקום
גם כאן גילית בורות, כי היביע אומר עצמו כתב שסמכינן על עדותו.
אם בהלכה היקל נגד דינא דגמ' מסברא
במנהגים עאכו"כ
 
אז יש גם נגיעה לפוסק להקל כדי למצוא חן בעיני העם?

יש מקרים נדירים שפוסק מיקל מחמת אינטרס כמו שטענו על הרב גורן.

בדרך כלל המיקל שם נפשו בכפו מול מלעיזים וטרדנים ובריונים מצויים, כך שמאוד נדיר שמיקלים "כדי למצוא חן".
 
אם בהלכה היקל נגד דינא דגמ' מסברא
במנהגים עאכו"כ

כל דבר נבחן לגופו, גם ההשגות נגדו היו מעטות מאוד ביחס לכל ההלכות שפסק.

וגם כאן נראים דבריו בהחלט, וסברתו ישרה ובהירה.

רק בעקבתא דמשיחא יכול אברך להרשות לעצמו לדבר בזלזול על גאון וקדוש כזה, ולבטל כלאחר יד את פסקו ללא נימוק.

והראשון לציון רבי שלמה עמאר כתב:

"זכיתי לשמש כמה שנים את הגאון רבי יוסף משאש
ע"ה, הוא היה נחשב למיקל גדול עד שהיו אנשים שחשבו שאולי הוא מיקל יותר מדי. מי שהכיר אותו מקרוב ראה את הקדושה שלו, מי ששמע איך שהוא היה אומר אשרי יושבי ביתך בשחרית ובמנחה, היה רואה ספר מוסר חי, הלואי שתפילת הנעילה שלנו תהיה באימה במלכות בהדר ובכוונה כמו המילים אשרי יושבי ביתך שרבי יוסף היה אומר שלש פעמים בכל יום. הוא היה עילוי גדול וכדרכם של העילויים מחדשים חידושים מופלאים, ועם החידושים אפשר להסכים ואפשר שלא.

היה לי פעם ויכוח עם אב בית הדין של העדה החרדית בחיפה [א"ה כפי הנראה הכוונה להגה"צ רבי שמואל דוד מונק זצ"ל בעל שו"ת פאת שדך] היינו בידידות וכו', באחת הפעמים הזכרתי איזה ענין מרבי יוסף משאש ע"ה, וכששמע את שמו התבטא בביטוי חריף, אך אני אמרתי לו שהדברים הללו אינם נכונים בשום פנים, הוא חזר וטען, הנה רבי יוסף כתב כך וכך להקל וכו', אמרתי לו שכבודו נולד וגדל במקומות שיש בהם אנשים שלא הולכים בדרכם של כל בני ישראל כגון הרפורמים, ולכן לרבים במקומות כאלה יש פחד כשהם שומעים איזה קולא, שמא היא באה מאותו כיוון".

והגאון רבי משה מלכה ז"ל בעל שו"ת מקוה המים, בשו"ת השיב משה (סי' מט אות ג) כתב: "הרה"ג כמוה"ר יוסף משאש זצ"ל, הוא פוסק גדול מוסמך ומכובד, ומי שהגיד לך שאין סומכין על דבריו, שקר דיבר, ועתיד ליתן את הדין".
 
אתה משווה

אכן אין מה להשוות, להגר"י משאש התייחסו במרוקו בחרדת קודש אבל להגר"ע יוסף התייחסו כמו שמתייחסים לרב גורן, הוציאו את ספריו מביהמ"ד, קרעו וביערו אותם, כינוהו בתארים מעליבים ועוד ועוד.

גם להיתר שלו קראו "ההיתר המדומה" בלשון לעג, וכאשר התיר את גיורי צה"ל איימו להחרימו בשער בת רבים ולארגן נגדו הפגנות ענק (עד שחזר בו).
 
יש מקרים נדירים שפוסק מיקל מחמת אינטרס כמו שטענו על הרב גורן.

בדרך כלל המיקל שם נפשו בכפו מול מלעיזים וטרדנים ובריונים מצויים, כך שמאוד נדיר שמיקלים "כדי למצוא חן".
כי העם אוהבים את המיקל וכפי שבארץ אוהבים את היביע אומר שנוטה להתיר ברוב המחלוקות.
הרמב''ם בביאור מגמת החיבור שלו, כותב כדי שלא ישימו השתדלותם למצוא השלמות אצל ההמון, אלא אצל השם, וזה ביקוש האמת.
ולפי דבריך יוצא דהמחפש להקל, יש מקום גדול לדון שהוא מחפש השלמות אצל ההמון "כי העם אוהבים את המיקל''.
והא נהיה פופלארי ומצליח יותר. ע''כ לדבריך

ומכאן לדברי הרמב''ם:

אגרות הרמב"ם - אגרת תחיית המתים
וזכרנו בו ג"כ כל הענינים עיקרים התוריים והתלמודיים
וכיוננו בזה שיהיו אלה הנקראים תלמידי חכמים
או חכמים או גאונים או כמו שתקרא בו עם סעיפיהם על שרשים תלמודיים.
ותהיה תורתם סדורה על פיהם
ותלמודם במסלה עולה
וכל זה נבנה על עיקרים תוריים
ולא ישליכו ידיעת השם אחרי גיום
אבל ישימו השתדלותם הגדול, וזריזותם, על מה שישלימם ויקרבם אצל בוראם, לא על מה שיביא בהם השלמות אצל ההמון
 
הרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
 
הרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
אתה לא עונה על מה ששאלתי בצורה הגיונית. לגבי הנגיעה.

ומכל מקום לא ידוע כלל שהרמב''ם הוא המיקל שבין הראשונים והפוסקים.

כל הנדון שם הוא במקרה שברור שהדבר מותר, ונהגו העם בטעות לאיסור, ואין לזה מקום, ושם הגאון רצה להחמיר ע''פ ירושלמי, והרמב''ם כתב שאין הבדל בין לאסור המותר, לבין להתיר האסור, וצריך להודיע האמת. וזה הכוונה מה שאפשר.

אך הצורה שאתה מציג את הדברים כאילו צריך להיות איזה מגמה להקל בדרכו של פוסק היא דבר לא נכון.

ולענ''ד ברור שגישה שכזו באה ממקום של רצון למצוא חן בעיני ההמון, מה שהרמב''ם בא לשלול.

ואלו דברי הרמב''ם
1774567854178.png
 
הרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
הרמב''ם בביאור מגמת החיבור שלו, כותב כדי שלא ישימו השתדלותם למצוא השלמות אצל ההמון, אלא אצל השם, וזה ביקוש האמת.
ולפי דבריך יוצא דהמחפש להקל, יש מקום גדול לדון שהוא מחפש השלמות אצל ההמון "כי העם אוהבים את המיקל''.
והא נהיה פופלארי ומצליח יותר. ע''כ לדבריך

ומכאן לדברי הרמב''ם:

אגרות הרמב"ם - אגרת תחיית המתים
וזכרנו בו ג"כ כל הענינים עיקרים התוריים והתלמודיים
וכיוננו בזה שיהיו אלה הנקראים תלמידי חכמים
או חכמים או גאונים או כמו שתקרא בו עם סעיפיהם על שרשים תלמודיים.
ותהיה תורתם סדורה על פיהם
ותלמודם במסלה עולה
וכל זה נבנה על עיקרים תוריים
ולא ישליכו ידיעת השם אחרי גיום
אבל ישימו השתדלותם הגדול, וזריזותם, על מה שישלימם ויקרבם אצל בוראם, לא על מה שיביא בהם השלמות אצל ההמון

הרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
דווקא בזה אני מסכים עם משיב כהלכה
אנשים אוהבים את המיקל לעצמם
ואת המחמיר לנפנף נגד האחרים
 
דווקא בזה אני מסכים עם משיב כהלכה
אנשים אוהבים את המיקל לעצמם
ואת המחמיר לנפנף נגד האחרים
אולי בחלק מסויים בבני ברק.

באופן כללי אם אדם חי עם ציבור הם מצפים שיפתור להם בעיות, וקשה להם לקבל פסק מחמיר.

אני זוכר בהיותי אברך יחסית צעיר, לפני כ17 שנה הייתי בכולל ליטאי לפני 45 אברכים בוגרי ישיבות טובות

והיה סבב של חבורה'ס

ומסרתי פעם אחת ויצא לי לקולא בדיני מוקצה, כל הבימ''ד היה כמרקחה, ודברי התקבלו, ועשו רעש גדול, גם אצלרבני אותה העיר שהייתי גר אז.

ואילו חדש אחרי שמסרתי משהו שיצא לחומרא, הפנים הוחמצו....

זאת המציאות

וא''א להתווכח איתה
 
לדברי הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל (אב"ד במרוקו ורב באלג'יר, ובאחרית ימיו רבה של חיפה) כל מה שכתב הרב זעפרני מעיקרא ליתא, כי לא היתה בזה תקנה במרוקו כמו באשכנז לא לאכול קטניות אלא רק כיוון שלא היה ניתן להשיג בכשרות טובה, עקב העובדה שהשקים של הקמח והחיטה היו סמוכים לשקי האורז וכדו', לכן נמנעו מהם. כמו כן נמנעו מסוכר ועוד דברים, בזמן שלא היה ניתן להשיג בכשרות.

וכאשר ניתן כיום להשיג בכשרות מצויינת לפסח, כתב הגר"י משאש שמותר הוא ואפילו לא צריך התרת נדרים כי הוי כמו מנהג בטעות, ומעיקרא לא החמירו באופן שניתן להשיג בכשרות.

וגם המחמירים באורז אינם מחמירים כיום בסוכר, ובאמת אין הבדל ביניהם.
הרב יוסף משאש היה יליד מקנס, ובמכתב של הרב דוד בר חן (רב העיר שדרות) ראיתי שבמקנס נהגו לאכול את כל הקטניות
 
ראשי תחתית