מוטי מדינה
חבר חדש
- הצטרף
- 30/12/24
- הודעות
- 112
עם כל הכבוד למשפחת משאשלדברי הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל (אב"ד במרוקו ורב באלג'יר, ובאחרית ימיו רבה של חיפה) כל מה שכתב הרב זעפרני מעיקרא ליתא, כי לא היתה בזה תקנה במרוקו כמו באשכנז לא לאכול קטניות אלא רק כיוון שלא היה ניתן להשיג בכשרות טובה, עקב העובדה שהשקים של הקמח והחיטה היו סמוכים לשקי האורז וכדו', לכן נמנעו מהם. כמו כן נמנעו מסוכר ועוד דברים, בזמן שלא היה ניתן להשיג בכשרות.
וכאשר ניתן כיום להשיג בכשרות מצויינת לפסח, כתב הגר"י משאש שמותר הוא ואפילו לא צריך התרת נדרים כי הוי כמו מנהג בטעות, ומעיקרא לא החמירו באופן שניתן להשיג בכשרות.
וגם המחמירים באורז אינם מחמירים כיום בסוכר, ובאמת אין הבדל ביניהם.
והתמונה הזאת מחזקת את מנהג הרבה מתפוצות הספרדים שלא לאכול קטניות בפסח (והרי על החותמת כתוב לאוכלי קטניות בלבד...)ברור שזה פאשלה, ולכן לא כדאי לסמוך על הכשר כזה, ועל ממליציו.
יישר כח!בעיקרון מנהג רוב ככל מרוקו לאסור כל הקטניות למעט ירוקות הוא מנהג הספרדים בטורקיה ובארץ ישראל (עד מלחמת עולם הראשונה) ועוד. משום שרבים מחכמי הספרדים סוברים דלעניין פסח אנו אשכנזים. וכן על ויכוח בזה שהיה לי עם הרב משיב כהלכה בעניין דעתו של מהר"י משאש - כאן -
להלן מעט ציטטות בעניין החומרות בפסח
כף החיים תמז עו
מנהגינו בעיירות אלו הסמוכות בדיני פסח לענין חו״נ דלא מחמרינן לומר חו״נ בטעמו או לח בלח וכמ״ש מור״ם ז״ל סי׳ תמ״ז סעי׳ ד׳ דדוקא בממשו אמרינן חו״נ, וכשהטעם הוא לפגם אפי׳ בלא ס׳ אמרינן דנתבטל קודם פסח דבנ״ט לפגם לא בעינן ס׳ וכ״ז הוא בדיעבד אבל לכתחלה אנו נזהרין אפי׳ בטעמו. ועיין ב״ד סי׳ קצ״ה שכתב דנהגו להגעיל כלי הלישה של האוכלין בלא בירור הנוהגין לברור לכתחלה אעפ״י שאין שם אלא טעם לבד יעו״ש. וכן לענין חטה הנמצאת בתבשיל מנהגינו כמור״ם ז״ל (בסי׳ תס״ז סעי׳ ט׳) דאפי׳ לא נתבקעה אסיר וכן בכל דיני פסח מנהגינו בכל מ״ש מור״ם ז״ל באופן...
- רק תורה
- תגובות: 7
- פורום: מנהג אבותינו
והתמונה הזאת מחזקת את מנהג הרבה מתפוצות הספרדים שלא לאכול קטניות בפסח (והרי על החותמת כתוב לאוכלי קטניות בלבד...)ברור שזה פאשלה, ולכן לא כדאי לסמוך על הכשר כזה, ועל ממליציו.
- רק תורה
- תגובות: 13
- פורום: מנהג אבותינו
רק מה שהביא הגר"שי ממהר"ש עמאר שהובא בחיד"א במחב"ר סימן תסז הוא לסתור, אדרבה, שם כתב מהר"ש להתיר האורז בפסח משום שחולטין אותו תחילה. ומי שמעיין במשפט וצדקה ביעקב מבין שמהר"ש עמאר היה מהחולקים על היעב"ץ שייסד את איסור האורז במרוקו, ומהר"ש היה מתירו. אלא שאח"כ התפשט המנהג לאסור האורז וברוב ככל המקומות גם את שאר הקטניות.
אין שום קשר בין זה לבין סברתו במנהג מרוקו, והעובדות הידועות לכל.
ואם בא לזלזל, יש לדווח על התגובה ולהעיף מפה גם את הכותב המחוצף.
לא הבנתי מה אתה רוצה.
גם אני לא הבנתי בכלל מה הכונה?
כוונתו לכאן אינני מחווה דעה אלא כמראה מקום
לא באתי לזלזלאין שום קשר בין זה לבין סברתו במנהג מרוקו, והעובדות הידועות לכל.
ואם בא לזלזל, יש לדווח על התגובה
ולהעיף מפה גם את הכותב המחוצף.
הרב יוסף משאש הוא לא פוסק שאפשר לסמוך עליו
כידוע לכל באי שער מקומו
ביביע אומר כתב חריף נגדו
בעבר טענת שאוהבים את המחמירכי העם אוהבים את המיקל וכפי שבארץ אוהבים את היביע אומר שנוטה להתיר ברוב המחלוקות.
ואם זה בעניני הלכה ודינא דגמ'
על אחת כמה וכמה במנהגים
בעבר טענת שאוהבים את המחמיר
ויש נגיעה להיות מחמיר כדי למצוא חן בעיני הציבור.
וכעת אתה טוען להיפך
אז יש גם נגיעה לפוסק להקל כדי למצוא חן בעיני העם?לא דיברתי על המון העם אלא על בריונים משועממים שפוסקי הלכה מפחדים מהם.
שער מקומו כוונתי לספרוכאן גילית את בורותך, כי אדרבה במרוקו היה פוסק מקובל מאוד והמון העם הלכו אחריו, כי העם אוהבים את המיקל וכפי שבארץ אוהבים את היביע אומר שנוטה להתיר ברוב המחלוקות.
אתה משווהואחרים כתבו חריף נגד יביע אומר. אז מה?
אם בהלכה היקל נגד דינא דגמ' מסבראגם כאן גילית בורות, כי היביע אומר עצמו כתב שסמכינן על עדותו.
אז יש גם נגיעה לפוסק להקל כדי למצוא חן בעיני העם?
אם בהלכה היקל נגד דינא דגמ' מסברא
במנהגים עאכו"כ
אתה משווה
יש מקרים נדירים שפוסק מיקל מחמת אינטרס כמו שטענו על הרב גורן.
בדרך כלל המיקל שם נפשו בכפו מול מלעיזים וטרדנים ובריונים מצויים, כך שמאוד נדיר שמיקלים "כדי למצוא חן".
הרמב''ם בביאור מגמת החיבור שלו, כותב כדי שלא ישימו השתדלותם למצוא השלמות אצל ההמון, אלא אצל השם, וזה ביקוש האמת.כי העם אוהבים את המיקל וכפי שבארץ אוהבים את היביע אומר שנוטה להתיר ברוב המחלוקות.
אתה לא עונה על מה ששאלתי בצורה הגיונית. לגבי הנגיעה.הרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
הרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
הרמב''ם בביאור מגמת החיבור שלו, כותב כדי שלא ישימו השתדלותם למצוא השלמות אצל ההמון, אלא אצל השם, וזה ביקוש האמת.
ולפי דבריך יוצא דהמחפש להקל, יש מקום גדול לדון שהוא מחפש השלמות אצל ההמון "כי העם אוהבים את המיקל''.
והא נהיה פופלארי ומצליח יותר. ע''כ לדבריך
ומכאן לדברי הרמב''ם:
אגרות הרמב"ם - אגרת תחיית המתים
וזכרנו בו ג"כ כל הענינים עיקרים התוריים והתלמודיים
וכיוננו בזה שיהיו אלה הנקראים תלמידי חכמים
או חכמים או גאונים או כמו שתקרא בו עם סעיפיהם על שרשים תלמודיים.
ותהיה תורתם סדורה על פיהם
ותלמודם במסלה עולה
וכל זה נבנה על עיקרים תוריים
ולא ישליכו ידיעת השם אחרי גיום
אבל ישימו השתדלותם הגדול, וזריזותם, על מה שישלימם ויקרבם אצל בוראם, לא על מה שיביא בהם השלמות אצל ההמון
דווקא בזה אני מסכים עם משיב כהלכההרמב"ם עצמו כתב "מהראוי להתיר לכל בני אדם כל מה שאפשר להתיר, ולא נטריח עליהם" (תשובות הרמב"ם, תקונים והוספות סי׳ ס"ט).
לא על זה נאמר מיקל לעצמו ומחמיר לאחרים רשע?דווקא בזה אני מסכים עם משיב כהלכה
אנשים אוהבים את המיקל לעצמם
ואת המחמיר לנפנף נגד האחרים
אולי בחלק מסויים בבני ברק.דווקא בזה אני מסכים עם משיב כהלכה
אנשים אוהבים את המיקל לעצמם
ואת המחמיר לנפנף נגד האחרים
הרב יוסף משאש היה יליד מקנס, ובמכתב של הרב דוד בר חן (רב העיר שדרות) ראיתי שבמקנס נהגו לאכול את כל הקטניותלדברי הגאון רבי יוסף משאש זצוק"ל (אב"ד במרוקו ורב באלג'יר, ובאחרית ימיו רבה של חיפה) כל מה שכתב הרב זעפרני מעיקרא ליתא, כי לא היתה בזה תקנה במרוקו כמו באשכנז לא לאכול קטניות אלא רק כיוון שלא היה ניתן להשיג בכשרות טובה, עקב העובדה שהשקים של הקמח והחיטה היו סמוכים לשקי האורז וכדו', לכן נמנעו מהם. כמו כן נמנעו מסוכר ועוד דברים, בזמן שלא היה ניתן להשיג בכשרות.
וכאשר ניתן כיום להשיג בכשרות מצויינת לפסח, כתב הגר"י משאש שמותר הוא ואפילו לא צריך התרת נדרים כי הוי כמו מנהג בטעות, ומעיקרא לא החמירו באופן שניתן להשיג בכשרות.
וגם המחמירים באורז אינם מחמירים כיום בסוכר, ובאמת אין הבדל ביניהם.