קטניות למרוקאים-תוקפו של מנהג

[משיב כהלכה]

כנראה בתקופה שכבר היה ניתן להשיג בהכשר טוב.

 

[משיב כהלכה]

אתה לא עונה על מה ששאלתי בצורה הגיונית. לגבי הנגיעה.

אני עונה לך יותר מזה, שלפי שאלתך הרמב"ם היה "נגוע" בעצמו בכך..

אלא ודאי שזה מופרך לגמרי, לומר שהמיקל רוצה למצוא חן בעיני העם. ומגמתו צריכה להיות להקל בכל מקרה, כדי לא להטריח.

 

[משיב כהלכה]

ומכל מקום לא ידוע כלל שהרמב''ם הוא המיקל שבין הראשונים והפוסקים.

כי היקל עד היכן שידו מגעת.

מה רצית, שיקל גם במקום שהוא אינו רואה מקום להקל?

 

[כהנא דמסייע]

אני עונה לך יותר מזה, שלפי שאלתך הרמב"ם היה "נגוע" בעצמו בכך..

אלא ודאי שזה מופרך לגמרי, לומר שהמיקל רוצה למצוא חן בעיני העם. ומגמתו צריכה להיות להקל בכל מקרה, כדי לא להטריח.

הראיתיך כוונת הרמב''ם שהענין הוא השואת איסור והיתר

ולא כמו שכבודו מכניס כאן תמיד תחת הכותר 'לחפש בדברי המיקלים', 'להקל'.

זה לא הענין

הענין הוא אמת, ואם מותר ואפשר להקל, אין צורך להחמיר בלא טעם, וגם אם כמו במקרה התשובה שם שהעם נהגו להחמיר מפאת חוסר ידיעה. וזה שלא כדעת גאון בבל שעליו חלק שם הרמב''ם וסובר שבכהאי גוונא יש להחמיר.

 

[רק תורה]

ביביע אומר כתב חריף נגדו

ואם זה בעניני הלכה ודינא דגמ'

על אחת כמה וכמה במנהגים

ומאידך הוא כותב משהו שנשמע מסברא

אבל בזה אינני יודע כמה הוא בר סמכא או שכתב שכך נראה לו

גברא אגברא קרמית?

ביביע אומר כינה את הרב משאש "מהר"י משאש" והרבה מתשובותיו העוסקות באקטואליה ובראיות מן הפסוקים שואבות ומתבססות על תורתו...

זה בכרכים הראשונים, אבל בשלב מסוים התהפך עליו וכתב ש"אע"פ שאין לסמוך על פסקיו כשר לעדות היה"...

ביביע אומר בכרכים האחרונים ישנה תשובה שכולה הערות על מים חיים משאש, ורוב ככל ההערות ניתנות ליישוב בקלי קלות, כמו למשל מה שמהר"י מחמיר בפס"ר דלא ניחא בדרבנן דלא כמו שכתב בספר יביע אומר להקל בזה לכתחילה...

 

[יעקבי]

אע"פ שאין לסמוך על פסקיו

גם על האור לציון כתב ביבי"א שאין לסמוך על פסקיו.
וגם על עוד אחרים.

 

[רק תורה]

ומצד שני כתב בספרו להסביר את המנהג של דלי העם לזרוק מים בשבועות.

גם רבי משה בן מימון אלבאז (מגדולי המקובלים במרוקו בזמן מרן הש"ע) כתב להסביר את המנהג, וזה מנהג וותיקין...

 

[רק תורה]

א"א להביא הוכחות לדינים בכלל
וכאלה דברים בפרט מרב יוסף משאש
אם כי סברתו נשמעת

מה הסגנון הזה, להדיר את הר"י משאש מדיונים הלכתיים רק בגלל שאתה גזען...
אדרבה, אם כבר להדיר היה צריך להדיר את הרבנים בעלי שלל המידות הרעות, השטחיות ובעלי ההעתק הדבק מכל דיון הלכתי...

 

[אביעד]

בקשר לנידון האשכול גם הרב אברהם עמאר זצ''ל בהגהותיו לספר מגן אבות כתב בפשיטות שוודאי שכל העניין של הקטניות במרוקו היה רק מפני החשש וכהיום שאין חשש אין שום איסור
[אמנם ביררתי אצל בני משפחתו ולא היה אוכל קטניות יבשות, אבל למעשה כך פסק]

בנוגע להרב יוסף משאש מי שיראה את ההתכתבות שלו עם רבי ברוך טולידאנו בספר שו''ת רבי ברוך יזדעזע מהדימוי מילתא למילתא הנוראי שלו
וגם בנוגע ליראת שמים שלו יש עמדי כמה מעשים שקבלתי מזקני,

[ולא נדבר על הסברות המשונות שלו בעניין הדלקת המנורה בבית המקדש שתצלנה כל אוזניים משמוע]

 

[כהנא דמסייע]

בקשר לנידון האשכול גם הרב אברהם עמאר זצ''ל בהגהותיו לספר מגן אבות כתב בפשיטות שוודאי שכל העניין של הקטניות במרוקו היה רק מפני החשש וכהיום שאין חשש אין שום איסור
[אמנם ביררתי אצל בני משפחתו ולא היה אוכל קטניות יבשות, אבל למעשה כך פסק]

בנוגע להרב יוסף משאש מי שיראה את ההתכתבות שלו עם רבי ברוך טולידאנו בספר שו''ת רבי ברוך יזדעזע מהדימוי מילתא למילתא הנוראי שלו
וגם בנוגע ליראת שמים שלו יש עמדי כמה מעשים שקבלתי מזקני,

[ולא נדבר על הסברות המשונות שלו בעניין הדלקת המנורה בבית המקדש שתצלנה כל אוזניים משמוע]

סבתי כשהיו מזכירים את הר''י משאש [שבירך את כל הברכות בחופה שלהם] הייתה אומרת שהוא רפורמי
זה היה היחס אליו בין החכמים

דברים חריפים. היה מוטב שתביא את המקור משו''ת רבי ברוך שאיננו נמצא ביד כל אדם, למען יהיה אפשר לאדם לשקול הדברים בעין הדעת.

 

[אביעד]

דברים חריפים. היה מוטב שתביא את המקור משו''ת רבי ברוך שאיננו נמצא ביד כל אדם, למען יהיה אפשר לאדם לשקול הדברים בעין הדעת.

אינו תחת ידי
נמצא באוצר החכמה בחבילת אהבת שלום

בעניין המנורה התעקש מאוד שבבית המקדש השלישי ידליקו המנורה בחשמל ולא בשמן, מכייון שהחשמל אורו זך ומצוין

 

[כהנא דמסייע]

אינו תחת ידי
נמצא באוצר החכמה בחבילת אהבת שלום

שאלו לברוך?

איזה סימן ואיזה ענין

בעניין המנורה התעקש מאוד שבבית המקדש השלישי ידליקו המנורה בחשמל ולא בשמן, מכייון שהחשמל אורו זך ומצוין

 

[אביעד]

שאלו לברוך?

איזה סימן ואיזה ענין

לא
ספר שנקרא שו''ת רבי ברוך

בעניין המנורה זה נמצא בספרי האגרות שלו, התכתבות עם רבי יצחק סבאג שהזדעזע מהדברים, והוא עונה לו שם בלעג

 

[משיב כהלכה]

בנוגע להרב יוסף משאש מי שיראה את ההתכתבות שלו עם רבי ברוך טולידאנו בספר שו''ת רבי ברוך יזדעזע מהדימוי מילתא למילתא הנוראי שלו
וגם בנוגע ליראת שמים שלו יש עמדי כמה מעשים שקבלתי מזקני,

בכל מקום שפתחתי בספריו נתקלתי בסברא ישרה ועמוקה, וכיוון בדרך כלל לאמת.

ויש להזדעזע מזקניך ומסיפורי המעשיות שלהם, ויש לבדוק את מידת יראת השמים שלהם.

אני שמעתי מאדם שהיה עד ראיה לביקור של הגר"י משאש באילת, שהיה צריך לטוס בחזרה לביתו בחיפה והתעכב כי בירך ברכת המזון במתינות ובדקדוק כאדם שיש לו את כל הזמן שבעולם, והזהירו אותו שבוודאות הוא יפספס את הטיסה ולא התייחס אליהם, ולבסוף המטוס התעכב וממש חיכה לו עד שהגיע לשדה תעופה, רצון יראיו יעשה.

וכאן המקום לצטט את הסכמת מרן שר התורה הגר"ש משאש לספר אוצר המכתבים חלק א:

"עצור במילין לא אוכל, לבוא בארוכה בשבחי המאור הגדול המחבר הזה. מזה בן מזה. פאר משפחתנו. יוסף עינינו. המפורסם בכל תפוצות ישראל... בסילוקו נכבה אור גדול. אחד מן הרמתיים. מזוקק שבעתיים. סבא דמשפטים. מבני עליה המעטים. עטרת זהב גדולה. משיירי כנסת הגדולה. כמלאך האלהים זיו פניו ותארו... הדיין. החריף. הפסקן. הלמדן. המתמיד. המורה. המטיף. הדרשן. המשורר. הסופר המובהק. המליץ הגדול. הצייר. הדווקן ומסודר בכל ענייניו, גשמיים ורוחניים. חמישים שנה שפט את ישראל, רב פעלים מקבציאל. בחיבוריו הרבים הגביר חיילים. שואלין אותו בכל מקום ומשיב על כל קוץ תילי תילים. בתנ"ך בבבלי בירושלמי. בהלכה באגדה במדרש ובפוסקים. ביודעו ומכירו, לילה כיום יאיר, לא ביטל אך רגע מן התורה והעבודה. והיד כותבת, בור סוד שאינו מאבד טיפה. כל ימי היותו, דרוש דרש בקהילתו. מידי שבת בשבתו. שם ראיתי את הלחץ, בנות צעדה עלי שור לראותו. ולשמוע אמרותיו המתוקים המושכים את הלב" (ועוד ועוד ע"ש).

על אדם כזה פערו זקניך את פיהם וסיפרו לשון הרע.

 

[אביעד]

בכל מקום שפתחתי בספריו נתקלתי בסברא ישרה ועמוקה, וכיוון בדרך כלל לאמת.

ויש להזדעזע מזקניך ומסיפורי המעשיות שלהם, ויש לבדוק את מידת יראת השמים שלהם.

אני שמעתי מאדם שהיה עד ראיה לביקור של הגר"י משאש באילת, שהיה צריך לטוס בחזרה לביתו בחיפה והתעכב כי בירך ברכת המזון במתינות ובדקדוק כאדם שיש לו את כל הזמן שבעולם, והזהירו אותו שבוודאות הוא יפספס את הטיסה ולא התייחס אליהם, ולבסוף המטוס התעכב וממש חיכה לו עד שהגיע לשדה תעופה, רצון יראיו יעשה.

וכאן המקום לצטט את הסכמת מרן שר התורה הגר"ש משאש לספר אוצר המכתבים חלק א:

"עצור במילין לא אוכל, לבוא בארוכה בשבחי המאור הגדול המחבר הזה. מזה בן מזה. פאר משפחתנו. יוסף עינינו. המפורסם בכל תפוצות ישראל... בסילוקו נכבה אור גדול. אחד מן הרמתיים. מזוקק שבעתיים. סבא דמשפטים. מבני עליה המעטים. עטרת זהב גדולה. משיירי כנסת הגדולה. כמלאך האלהים זיו פניו ותארו... הדיין. החריף. הפסקן. הלמדן. המתמיד. המורה. המטיף. הדרשן. המשורר. הסופר המובהק. המליץ הגדול. הצייר. הדווקן ומסודר בכל ענייניו, גשמיים ורוחניים. חמישים שנה שפט את ישראל, רב פעלים מקבציאל. בחיבוריו הרבים הגביר חיילים. שואלין אותו בכל מקום ומשיב על כל קוץ תילי תילים. בתנ"ך בבבלי בירושלמי. בהלכה באגדה במדרש ובפוסקים. ביודעו ומכירו, לילה כיום יאיר, לא ביטל אך רגע מן התורה והעבודה. והיד כותבת, בור סוד שאינו מאבד טיפה. כל ימי היותו, דרוש דרש בקהילתו. מידי שבת בשבתו. שם ראיתי את הלחץ, בנות צעדה עלי שור לראותו. ולשמוע אמרותיו המתוקים המושכים את הלב" (ועוד ועוד ע"ש).

על אדם כזה פערו זקניך את פיהם וסיפרו לשון הרע.

זקני היה ת''ח לא פחות ממנו
והיה איש ישר כפי שעשאו אלקים
לא רגל על לשונו לא עשה לרעהו רעה וחרפה לא נשא על קרובו
ואפילו הכי סיפר כמה מעשים שראו עיניו

כבודו מוזמן להציץ בשות רבי ברוך, בתשובה על מכירת חמץ

 

[משיב כהלכה]

דברים חריפים. היה מוטב שתביא את המקור משו''ת רבי ברוך שאיננו נמצא ביד כל אדם, למען יהיה אפשר לאדם לשקול הדברים בעין הדעת.

יש הרבה ויכוחים בין הפוסקים, שאפשר למצוא בהם חוסר הבנה, עיקום הפשט, לעג של אחד למשנהו, ועל זה הדרך. זו לא דוגמא לשום דבר (ואני נזכר כעת בהרבה דוגמאות שלא כאן המקום לפרטן).

יש לפעמים מקרים נדירים שבהם אחד מגדולי הפוסקים יצא על אחר ושלל את אישיותו, כגון שכתב עליו שהוא בעל גאווה, וזה ענין אחר (מסתמא יש כאן כאלה שיודעים על מה אני מדבר).

 

[רק תורה]

זקני היה ת''ח לא פחות ממנו

אתה צריך לציין מי הוא כדי שיהיה מאן דאמר.
רבי יוסף היה בקיא עצום בחדרי ש"ס ופוסקים, תנ"ך ומדרשים.
סיפר לי אחד מתלמידי הגר"מ מאזוז זצ"ל שפעם רבו כיוון להברקה של רבי יוסף משאש, והרב מאזוז מאוד נהנה שיש גאון שמשדר איתו על אותו גל, ואותו תלמיד הביא לרבו את אוצר המכתבים ומאז לא הרפה מהשתעשעות בדבריו.

 

[משיב כהלכה]

זקני היה ת''ח לא פחות ממנו

היה אב"ד? רב עיר? משהו? חיבר ספרים?

אולי לזיכוי הרבים ראה לספר עליו לשון הרע כדי שלא ישמעו לפסקיו?

 

[אביעד]

היה אב"ד? רב עיר? משהו? חיבר ספרים?

אולי לזיכוי הרבים ראה לספר עליו לשון הרע כדי שלא ישמעו לפסקיו?

לא טרח לספר זאת לאף אחד חוץ מלמשפחתו

כמובן בגלל שרבי יוסף משאש לא היה משמעותי לאף אחד מבני התורה
חוץ מבדור האחרון שעלה קרנו בידי כל מיני מרשיעי ברית כחכם שהבין את צורך הדור והתקופה

 

[משיב כהלכה]

כבודו כותב שטויות והבלים, במרוקו הלכו אחריו גם בני התורה, ומינוהו כאב"ד, והריצו אליו שאלות.

רק בסוף ימיו עלה לארץ וכיהן כרבה של חיפה.

 

[אביעד]

כבודו כותב שטויות והבלים, במרוקו הלכו אחריו גם בני התורה, ומינוהו כאב"ד, והריצו אליו שאלות.

רק בסוף ימיו עלה לארץ וכיהן כרבה של חיפה.

מי זה בני התורה דמרוקו?
בתקופה הזאת לא היה הרבה שומרי שבת במקנס המצב היה בכי רע
אני יודע זאת מתשובתו של ר''י משאש בשות שם שמנה שלושים טעמים להקל בטלטול ללא עירוב במקנס מכיוון שגזירת כרמלית לא שייכת היום כי אין בעולם עיר של שישים ריבוא

 

[משיב כהלכה]

כל הנדון שם הוא במקרה שברור שהדבר מותר, ונהגו העם בטעות לאיסור, ואין לזה מקום, ושם הגאון רצה להחמיר ע''פ ירושלמי, והרמב''ם כתב שאין הבדל בין לאסור המותר, לבין להתיר האסור, וצריך להודיע האמת. וזה הכוונה מה שאפשר.
אך הצורה שאתה מציג את הדברים כאילו צריך להיות איזה מגמה להקל בדרכו של פוסק היא דבר לא נכון.
ולענ''ד ברור שגישה שכזו באה ממקום של רצון למצוא חן בעיני ההמון, מה שהרמב''ם בא לשלול.

הראיתיך כוונת הרמב''ם שהענין הוא השואת איסור והיתר
ולא כמו שכבודו מכניס כאן תמיד תחת הכותר 'לחפש בדברי המיקלים', 'להקל'.
זה לא הענין
הענין הוא אמת, ואם מותר ואפשר להקל, אין צורך להחמיר בלא טעם, וגם אם כמו במקרה התשובה שם שהעם נהגו להחמיר מפאת חוסר ידיעה. וזה שלא כדעת גאון בבל שעליו חלק שם הרמב''ם וסובר שבכהאי גוונא יש להחמיר.

לא גמרתי לענות על דבריך הנ"ל.

ראשית, ברור ופשוט שאין כוונת הרמב"ם דוקא לענין הספציפי שהזכיר בדבריו מקודם לכן, שנהגו העם בטעות לאיסור, אלא כתוב כאן כלל יסודי, באופן כללי לכל ענייני ההלכה, והוא - מהראוי להתיר כל מה שאפשר להתיר, ולא להטריח.

הנגיעה האישית שהמצאת, למצוא חן בעיני העם, היא מגוחכת מאוד, כי כפי שכתבתי, המון העם יכולים ללכת אחריו בדיעבד כשיפקע שמו ברבים (כמו שקרה עם הגר"ע יוסף), אבל בדרך לשם הוא יתקל בהרבה בריונים שיוציאו עליו שם רע שהוא מיקל בכל דבר, וימציאו עליו סיפורי מעשיות בשם זקנם, וכו' וכו'.

 

[כהנא דמסייע]

לא גמרתי לענות על דבריך הנ"ל.

ראשית, ברור ופשוט שאין כוונת הרמב"ם דוקא לענין הספציפי שהזכיר בדבריו מקודם לכן, שנהגו העם בטעות לאיסור, אלא כתוב כאן כלל יסודי, באופן כללי לכל ענייני ההלכה, והוא - מהראוי להתיר כל מה שאפשר להתיר, ולא להטריח.

אתה מעקם את הרמב''ם ומוציאו מהקשרו. וכתב שורה לפני 'השוית'. אתה תופס משפט מוציא מהקשרו ועושה ממנו כלל.

ומכיון שהדברים נוגעים לגופי תורה
מחובתי לומר את דעתי שאתה טועה ומטעה בהוראה בהקשר לזה.
מעתה כ''א אמר את שלו, ואני מבחינתי סיימתי את הדיון לגבי הדבר הבסיסי ביותר בהוראה שהיא אובייקטיביות ולא נטייה לשום צד, א להתיר ולא לאסור.
ולדעתי מי שמחפש להקל יותר מלהחמיר, או גם להיפך. אין להתחשב בדעתו בשום דבר מדברי תורה. כי אין זה תורת השם, אלא תורת לבו ורצונותיו, ומוצא סימוכין לזה.

הנגיעה האישית שהמצאת, למצוא חן בעיני העם, היא מגוחכת מאוד, כי כפי שכתבתי, המון העם יכולים ללכת אחריו בדיעבד כשיפקע שמו ברבים (כמו שקרה עם הגר"ע יוסף), אבל בדרך לשם הוא יתקל בהרבה בריונים שיוציאו עליו שם רע שהוא מיקל בכל דבר, וימציאו עליו סיפורי מעשיות בשם זקנם, וכו' וכו'.

הנגיעה האישית הזו נכתבה בדבריך. לעיל. ופשוט.