באנר תרומה

קטניות למרוקאים - תוקפו של מנהג

  • יוזם האשכול יוזם האשכול רק תורה
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
היינו הך, ההוראה להורות כעיקר הדין ולא כחומרות, היא בעצם הוראה לחפש להקל.
ממש לא. עיקר הדין היינו הדין הפשוט בלא לחפש חומרות או לחוש לדעות המחמירות.
לחפש קולות היינו אף שהדין אינו פשוט בעיקרו להקל, או אף כשבעיקרו אסור, מחפשים צדדי קולא להקל על הציבור, וכפי שנהג מרן הגרע"י זיע"א.
 
ובודאי גם על כל אדם בכל זמן. מוטל בכל הענינים להרחיק עצמו מן הכיעור, ולא להכניס עצמו בספק דבר איסור וקלקול מצוה.

אין לה מקום כאן ללמוד ממנה, להוציא אדם כשר מחזקתו ע"פ אומדנא מדומה. לא זו ולא כיוצא בה שמענו,

"ש ר"י מיום שחרב בהמ"ק דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר לעולם כו'. והך תרדא בחדא מלתא מסרך סריך בסרכא תלויה בספק, ובאומדנא בלתי מבוררת רק בדמיון כוזב. ע"פ ראיה בלויה רחוקה מאדם בעל הוראה סחוב והשלך משערי ציון המצויינים בהלכ' ברורה,

ומצינו בפוסקים רבו כמו רבו, שחוזרים על כל צדדי הקולות כל מה דאפשר, ולא להכביד משא החומרות על הרבים,
אינני חושב שיש כאן לראות את הדברים בצורה של שחור לבן, שיש נטייה להקל בבירור הסוגיא, אלא כותב שמצד אחד צריך לחשוש מכל חשש איסור, וקלקול מצוה, ומצד שני יש כאן פסול של אדם, ואומדנא קלושה לחומרא, ובכהאי גוונא אין צורך להחמיר ולהכביד על הציבור, אלא צריך למצוא דרך איך להקל.

האמת שאינני מכיר כל כך את פסקי היעב''ץ אבל לא ידוע כמיקל גדול במיוחד.

אבל יש כאן את הציטוט שציטט הרב שטרן.
 
או אף כשבעיקרו אסור, מחפשים צדדי קולא להקל על הציבור, וכפי שנהג מרן הגרע"י זיע"א.
אתה באמת חושב שמורינו הרב עובדיה גם בדברים שנראה שעיקר ההלכה אסורה, חיפש צדדי קולא כדי להקל על הציבור?

ואם אכן עשה כך האם זה מסיבה של ראייה של דור של בעלי תשובה שחייב לרומם אותם. או שסובר שכך דרך ההוראה הכללית?
 
ממש לא. עיקר הדין היינו הדין הפשוט בלא לחפש חומרות או לחוש לדעות המחמירות.
לחפש קולות היינו אף שהדין אינו פשוט בעיקרו להקל, או אף כשבעיקרו אסור, מחפשים צדדי קולא להקל על הציבור, וכפי שנהג מרן הגרע"י זיע"א.

לא להחמיר = להקל.

גם "לחפש להקל" זה בעצם להקל, רק הגדרה חדה יותר.
 
אתה באמת חושב שמורינו הרב עובדיה גם בדברים שנראה שעיקר ההלכה אסורה, חיפש צדדי קולא כדי להקל על הציבור?

"עיקר הדין" בנוי מהצדדים להקל ולהחמיר, וההוראה היא לחפש להקל עד כמה שניתן, אך פשוט שאם מעיקר הדין אסור, יקוב הדין את ההר (אלא אם כן מדובר במקרה פרטי ואז כל דבר לגופו).
 
האמת שאינני מכיר כל כך את פסקי היעב''ץ אבל לא ידוע כמיקל גדול במיוחד

כי היכן שההלכה פשוטה לו להחמיר, אין שום ענין להקל. וכפי שהארכתי לעיל, שאין הפשט שהפוסק יעוות ויסלף את האמת ויקל נגד ההלכה, אלא שיתאמץ לראות אם אפשר להקל ע"פ ההלכה.
 
לא להחמיר = להקל.

גם "לחפש להקל" זה בעצם להקל, רק הגדרה חדה יותר.
אתן דוגמא פשוטה, כשב' עמודי הוראה מקילים עיקר הדין הוא לקולא, אך יש מקום להחמיר כעמוד הוראה השלישי. ופעמים רבות השו"ע מביא דעתו בי"א וכד'.
כשב' עמודי הוראה מחמירים, עיקר הדין הוא לחומרא, אבל יש מקום לחפש מקום להקל ע"י ס"ס וכד'.
 
מעניין מאד יש לך את תשובת הרב יעב''ץ עצמה במקורה, זה דבר מאד מסקרן מבחינתי. לי אין גישה כרגע.

הבאתי לעיל חלק מלשונו שם: "במה גזרת עליהם מיתה לקרותם רשעים מכשילים את הרבים, בפתאום עשיתם חטאים... אם אינו ישר בעיניך, פרוש מן הבשר. ומה לך לדרך איסור כולל, לאסור על אחרים איסר. וכשם שאסור להתיר את האיסור, כך לאסור את המותר. וסופו להתיר את האיסור, מדנקטיה רמות רוחא יתירא. מי שמך לאיש סורר ומורה... מי קבלך עליו לגזור גזירה. ולהיות מתעבר על ריב לא לו, ריב לא ידע יחקרהו. ולא על בני האי לבד עוותה גזרתך הקשה, כי יצא הדבר להבזות בעלי תורה בעיני עמי הארצות".

עוד הבאתי ציטוטים מפורשים כהנ"ל, מהחפץ חיים.

בספר "בשבילי ראדין" (עמ' 163) מובא: "החפץ חיים גילה יחס מיוחד לחברי ולומדי הכולל קדשים, ידע את גדלותם ואת שקידתם העצומה בתורה... גם נהג למסור להם שיחות מיוחדות... היה מרבה לדבר בפני האברכים כי לכשיצאו לרבנות, כל שאלה שתבוא לפניהם יעמלו למצוא לה את צד ההיתר".

והרי זה "לחפש להקל" פשוטו כמשמעו.

וכי השפעת החפץ חיים היא פחות מהשפעת החזון איש והרב מבריסק?
 
וכי השפעת החפץ חיים היא פחות מהשפעת החזון איש והרב מבריסק?
ודאי שהשפעתו הייתה עצומה. אולם רק עסקתי בציטוטים מהחזון איש והרב מבריסק זצוקלה''ה. צריך באמת לבדוק הציטוטים הנוספים. ישר כח על הבאת המקורות לדיון.
 
אלא שיש חומרות שבהם אדם חושש לשיטת ראשונים שלא נפסקו להלכה, וכל כיוצא בזה, אבל דברים כאלה אדם צריך לנהוג לעצמו, ואי אפשר לחייב את הציבור בדברים שהם חומרא וחסידות ולא חייבה התורה.

אין הכוונה ל"שיטת ראשונים שלא נפסקו להלכה" (עוד מעט תאמר שהכוונה היא לשיטות תנאים ואמוראים שלא נפסקו להלכה..) אלא למחלוקות אחרונים שחלקם מחמירים.

וכמובן שאין הכוונה לענייני חסידות, שזה מילתא דפשיטא.

(ועל כגון זה כתבתי לעיל שאפשר לפלפל ולדחוק, אבל עם הדברים המפורשים אי אפשר להתווכח).
 
אין הכוונה ל"שיטת ראשונים שלא נפסקו להלכה" (עוד מעט תאמר שהכוונה היא לשיטות תנאים ואמוראים שלא נפסקו להלכה..) אלא למחלוקות אחרונים שחלקם מחמירים.
אני שמעתי פעם מאחד מהמקורבים למרן הרב עובדיה שאמר שאף על פי שפסק להקל בענין מסויים אינו מסוגל לעשות זאת כי יש ריטב''א שסובר אחרת. ואינו רוצה להכניס את עצמו לדבר כזה.

לא נראה לי שההכרעה של האחרונים בדעת הראשונים היא בודאי ומבטלת דעתם לגמרי, ולכן הרב פוסקים וגדולים חוששים לזה כשהם לעצמם, ולא כהוראה לציבור.

ותראה מה שכתב מרן מלכא הבית יוסף בהקדמתו לספרו הנורא ב''י שאינו בא להכריע בראיות ביניהם.
 
גם ראה למרן הגרע"י זיע"א במאו"י (ח"א ברכות ח., הו"ד גם בהקדמת בנו הראש"ל שליט"א ליבי"א עמ' טז) שהביא מדברי התשב"ץ דכחא דהיתרא הוא דבר חשיבות והיו משתבחים בו האמוראים. ע"ש. ועי' ענף עץ אבות (עמ' שו).

יש לי במחשב ספר מאור ישראל כקובץ וורד, חיפשתי בו תשב"ץ, חיפשתי חשיבות, ולא מצאתי. עיינתי גם בברכות דף ח' ולא מצאתי, אולי תואיל לצלם.
 
אני שמעתי פעם מאחד מהמקורבים למרן הרב עובדיה שאמר שאף על פי שפסק להקל בענין מסויים אינו מסוגל לעשות זאת כי יש ריטב''א שסובר אחרת. ואינו רוצה להכניס את עצמו לדבר כזה.

אי אפשר ללמוד שום דבר מסיפורי מעשיות כאלה, מבלי להבין על מה מדובר.
 
ובשו"ת עין יצחק ח"א אה"ע סי' יא אות כא: האריך בזה והסיק ד"מהראוי להשתדל בהיתירא בענינים כאלה".

ראה לעיל שאמר להשתדל להתיר להקל לציבור כשנוהגים בזה, ואע"פ שזה נגד מרן השו"ע:

"אע"פ שקיבלנו הוראות מרן, אבל במקום צורך גדול יכולים לעשות שלא כמרן, לא הולכים ראש בקיר... היה אחד שרצה לאסור וכו', ובא אלי עם כל מיני ראיות לאסור... אמרתי לו, איך אתה יכול לאסור, אתה נמצא בבני ברק, אבל תראה במקומות רבים בעולם - ניו יורק ועוד, הרבה חכמים ואנשים מעם ישראל מקילים בזה, וכי כולם עושים איסור? אדרבה, תיכנס לעובי הקורה ותתיר".

ועוד, על השיטה להקל באופן כללי בכל העניינים:

"לפני כארבעים וחמש שנה הייתי בליל כיפור אחרי התפלה בביתו של מרן [הגר"ע יוסף], וביקש ממני להביא שו"ת מהרש"ם חלק א'. הוא פתח בעמוד הראשון והראה לי שהיה מונח שם פשקוויל צהוב ישן, ובו חרם על הגאון המהרש"ם, כי היה מיקל הרבה, היה לו כוחא דהיתרא, אבל היו כמה שלא אהבו את זה וחתמו על החרם. אמר לי מרן, אתה מכיר אחד מהרבנים האלו? לא, כל מיני שמות שאנחנו אפילו לא יודעים לבטא... אמר: אתה רואה? כל אלה שיצאו נגד המהרש"ם אבד זכרם, אבל הגאון המהרש"ם חי וקיים לעד".
 
תופעה מענינת, ייתכן שבספרים נקט את המובן ההלכתי, ואילו מרגלא בפומיה התכוין למה שהעלה אחר עיונו הרב במאות ספרים ואז העלה לקולא, וראה בזה בתורת ודאי לכל הפחות לפי הבנתו.

זו מליצה בעלמא, וכפי שכתבתי לעיל. לכן אין טעם לדקדק דקדוקי הבל, כמה פעמים נקט בספריו את המליצה הנ"ל.
 
זו מליצה בעלמא, וכפי שכתבתי לעיל. לכן אין טעם לדקדק דקדוקי הבל, כמה פעמים נקט בספריו את המליצה הנ"ל.
הסגנון הבוטה שלך מאד מפריע לי לדון איתך למרות שיש לך הרבה ידע. לא כל מה שאתה מבין בצורה שונה הוא 'מופרך' או 'דקדוקי הבל', תעדן את הסגנון יהיה יותר נעים לדון איתך.
מבקש סליחתך. מקוה להבנה.
 
יש לי במחשב ספר מאור ישראל כקובץ וורד, חיפשתי בו תשב"ץ, חיפשתי חשיבות, ולא מצאתי. עיינתי גם בברכות דף ח' ולא מצאתי, אולי תואיל לצלם.
כי הוא כתב שם רשב"ץ...
זה אותו תשב"ץ שהביא בשו"ת באר משה שאתה הבאת:
1775334956111.png
 
הנה המשך דבריו, עד ה-עכת"ד.
הצג קובץ מצורף 18930
זה דבר שמורגל בפומיה של הגרע''י הרבה, בענין כחא דהיתרא שאם עולה צד וראיה לאיסור, אדם יכול לומר אני ירא שמים ומחמיר, אבל הנהנה מיגיעו היינו שמבאר מיצוי הדין לעמקו בכל כוחו, ורואה לבסוף שיש צדדים שלא נראו בתחילת העיון, וההלכה היא להקל. הוא בא לאפוקי ממי שהו ירא שמים "ואינו יכול להחליט ופוסק לחומרא". ועל זה עדיפה היגיעה.
 
ראשי תחתית