מנחות קושיא על ר"ח מבריסק הידוע שאי אפשר לעשות הידור אחרי שיצא יד"ח המצוה

איך בדף סד. איתא ששוחטים בהמה שמנה
הרי שכבר יצאו יד"ח בכשרה, ואפי' לגבי חילול שבת?
יפה ייש"כ!
וראה בתשובות והנהגות לרב שטרנבוך חלק ה' סימן רכח מה שכתב לחלק בזה וז"ל:
מיהו במק"א ח"ד סי' (קס"א) [קס] ביארתי דלע"ד דברי הגר"ח הם דוקא לענין נוי שאין הנוי תועלת לחפצא באתרוג גופא אלא הוא דין כללי בכל המצוות לייפות המצוה ואפי' בפרוכת ס''ת יש מצוה לנאותה אבל היכא שמתקן את המצוה גופא שבאופן זה הוא מן המובחר כמצותה לכתחילה לזה מועיל גם אם מתקן אח"כ וכ"ש כשעסוקים באותו ענין ע"ש שהוכחתי כן וכו' ע"ש.
ואמנם מה שציין לעיין בספרו חלק ד שם הביאור מעט שונה וכאן נראה מייושב יותר.
 
עדיין לא יצאו ידי חובה שעדיין לא הקריבו.
אגב, עיקר הנושא באריכות הוא בבית הלוי בענין לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה, לשיטת הרמב"ם, שאפילו בחול אין לחזור עליהם, ומשם הוציא את היסוד הנ"ל.
 
יפה ייש"כ!
וראה בתשובות והנהגות לרב שטרנבוך חלק ה' סימן רכח מה שכתב לחלק בזה וז"ל:

ואמנם מה שציין לעיין בספרו חלק ד שם הביאור מעט שונה וכאן נראה מייושב יותר.
ולפי"ד בדוגמא הידועה בנ"ח מי שהיה נר אחד ובירך והדליק, ואח"כ נוסף לו נרות להידור, אי"ז דומה להגר"ח [וכן בהידור בדיני אתרוג וכמש"ש]
 
עדיין לא יצאו ידי חובה שעדיין לא הקריבו.
רש"י לא כ"כ,
ולא עוד - אלא אפי' לכתחילה אומרים לו לאחר שחיטת כחושה
הבא שמינה לכתחילה ושחוט.
לחזור על ציצין שאין מעכבין את המילה, לשיטת הרמב"ם, שאפילו בחול אין לחזור עליהם
אי משום הא
יש לדחות דהוי חובל
וכיון שלא מעכב
כבר פקע משם חפצא דמצוה
 
ראשי תחתית