קובץ בית יוסף נ"א

דומני שזה הדבר הכי מופרך לכתוב שאין כלל אחד ש"המציא" מדעתו ולכל כלל הביא מקורות שקדמו לו.

ואדרבה כללים חדשים שלא דנו בהם הפוסקים נמנע מלכותבם בספריו (כמו ס"ס ודעת מרן לברך)
אינך מבין את דקות העניין

מה שאותך מעניין ומה שאתה מסתכל - האם יש דבר "מומצא" או שיש לזה מקור.

אמנם לא כן הוא - כי אין דבר שאין לו "מקור" ואין דבר ואין סברא שלא כתובה כבר בפוסקים שקדמו.

אנו מדברים - על מסורת פסיקה הספרדית במשך מאות שנים, שהייתה מסורת ברורה, ובא הר' עובדיה ז"ל ובנה כללים חדשים וסתר את מסורת פסיקת גדולי וחכמי ספרד של משך מאות שנים.

זה שיש מקורות לדבריו זה פשוט, אך זה לא מסורת הפסיקה

אותו דבר אצל הרב משה לוי - לא תמצא בדבריו או בספריו דברים בלי מקור, כי לא הנושא אם יש מקור או לא, אלא הנושא הוא, "מסורת הפסיקה"
 
מה שאותך מעניין ומה שאתה מסתכל - האם יש דבר "מומצא" או שיש לזה מקור.

אמנם לא כן הוא - כי אין דבר שאין לו "מקור" ואין דבר ואין סברא שלא כתובה כבר בפסוקים שקדמו .

אנו מדברים - על מסורת פסיקה הספרדית במשך מאות שנים , שהייתה מסורת ברורה , ובא הר' עובדיה ז"ל ובנה כללים חדשים וסתר את מסורת פסיקת גדולי וחכמי ספרד של משך מאות שנים.

זה שיש מקורות לדבריו זה פשוט , אך זה לא מסורת הפסיקה
וויכוח ישן שלא ישנה לאף אחד כלום בראש.
 
אותו דבר אצל הרב משה לוי - לא תמצא בדבריו או בספריו דברים בלי מקור, כי לא הנושא אם יש מקור או לא, אלא הנושא הוא, "מסורת הפסיקה"
אכן אין אצל הרב משה לוי דברים בלי מקור, או דברים לא מובססים על כללי הפסיקה, כולל בחידושים שחידש ברוחב בינתו, בדימוי למילתא למילתא ובהיקש ביושר הסברא, כמקובל מאז ומעולם בכל הפוסקים.

אמנם כמדומני שאין הנושא אצלו ענין "מסורת הפסיקה". ובזה ע"פ רוב הוא מסתמך ואזיל על דברי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. החילוק הוא יותר בפרטי הדינים, ובכמה כללי פסיקה בודדים. [לא למדתי מדאי הרבה בספריו, אך זוהי התרשמותי ממה שלמדתי].

גם מרן ראש הישיבה הגאון הנאמ"ן זצ"ל, ע"פ רוב היה תופס ככללי הפסיקה בתורת הגרע"י, הן מצד שכן נראה ישר בעיניו, והן ממה שכן קיבל מאביו מרן הגאון איש מצליח זצ"ל (שבתשובותיו שנדפסו ובכת"י, ביסס כמה כללים בזה) ומרבותיו גאוני ג'רבא ותונס, עיין למוה"ר עמוד ההוראה רבי כלפון משה הכהן בספרו הלכה למשה ובשאר ספרים.

וכמדומה הדבר העיקרי שנחלקו רבותינו הנ"ל זצ"ל עם הגר"ע יוסף זצ"ל בכללי הפסיקה, הוא היחס לקבלה ולרבנו האר"י וסב"ל נגד האר"י וכו'.

ולדאתן עלה, כבר מלתי אמורה שהרב משה לוי היה ע"פ רוב בדרך הפסיקה של מרן הגרע"י, והסיבה העיקרית שהגרע"י העיר עליו לפעמים בחריפות כבר נתבארה בהודעות דלעיל.

אבל, יש להזכיר כי כל הדיון באשכול זה התחיל בעקבות רשימת מחלוקות שהובאה בקובץ בית יוסף. ותשובתה בצידה נכתבה בפרטות על רוב ככל הדברים, בקבצי אור תורה שצורפו באחת ההודעות לעיל.
וכל מעיין ישר ישפוט בצדק טיבה של רשימה זו.

[אגב, אפשר לעשות רשימה של המקומות שהרב משה לוי חולק על רבו הגאון הנאמ"ן, ולהיפך, וכן מקומות שנחלקו על הרב משה לוי תלמידיו שליט"א... זוהי דרכה של תורה!]
 
אכן אין אצל הרב משה לוי דברים בלי מקור, או דברים לא מובססים על כללי הפסיקה, כולל בחידושים שחידש ברוחב בינתו, בדימוי למילתא למילתא ובהיקש ביושר הסברא, כמקובל מאז ומעולם בכל הפוסקים.

אמנם כמדומני שאין הנושא אצלו ענין "מסורת הפסיקה". ובזה ע"פ רוב הוא מסתמך ואזיל על דברי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל. החילוק הוא יותר בפרטי הדינים, ובכמה כללי פסיקה בודדים. [לא למדתי מדאי הרבה בספריו, אך זוהי התרשמותי ממה שלמדתי].

גם מרן ראש הישיבה הגאון הנאמ"ן זצ"ל, ע"פ רוב היה תופס ככללי הפסיקה בתורת הגרע"י, הן מצד שכן נראה ישר בעיניו, והן ממה שכן קיבל מאביו מרן הגאון איש מצליח זצ"ל (שבתשובותיו שנדפסו ובכת"י, ביסס כמה כללים בזה) ומרבותיו גאוני ג'רבא ותונס, עיין למוה"ר עמוד ההוראה רבי כלפון משה הכהן בספרו הלכה למשה ובשאר ספרים.

וכמדומה הדבר העיקרי שנחלקו רבותינו הנ"ל זצ"ל עם הגר"ע יוסף זצ"ל בכללי הפסיקה, הוא היחס לקבלה ולרבנו האר"י וסב"ל נגד האר"י וכו'.

ולדאתן עלה, כבר מלתי אמורה שהרב משה לוי היה ע"פ רוב בדרך הפסיקה של מרן הגרע"י, והסיבה העיקרית שהגרע"י העיר עליו לפעמים בחריפות כבר נתבארה בהודעות דלעיל.

אבל, יש להזכיר כי כל הדיון באשכול זה התחיל בעקבות רשימת מחלוקות שהובאה בקובץ בית יוסף. ותשובתה בצידה נכתבה בפרטות על רוב ככל הדברים, בקבצי אור תורה שצורפו באחת ההודעות לעיל.
וכל מעיין ישר ישפוט בצדק טיבה של רשימה זו.

[אגב, אפשר לעשות רשימה של המקומות שהרב משה לוי חולק על רבו הגאון הנאמ"ן, ולהיפך, וכן מקומות שנחלקו על הרב משה לוי תלמידיו שליט"א... זוהי דרכה של תורה!]
נחלקו גם בזה שהגרע‘‘י עושה ס‘‘ס שאינו שקול
והגר‘‘מ לוי חולק והסכים עמו הנאמ‘‘ן בהסכמה ליוסף דעת
ובזה נפק‘‘מ עצומות כמעט בכל הלכה, וד‘‘ב
 
אבל, יש להזכיר כי כל הדיון באשכול זה התחיל בעקבות רשימת מחלוקות שהובאה בקובץ בית יוסף. ותשובתה בצידה

לא צריך שום תשובה בצידה

כי אין מונופול על התורה, וכל אחד יכול לומר את דעתו כמובן אחרי עיון , ומי שיש לו ראיות וסברות אליו שומעים

ולא צריך להתרגש אם חלק 100 או 200 , כי בעיני זה "קטנוניות לשמה" , וכל אלה שעשו רשימות כמה חלק על הר' עובדיה, זה נובע מקטנות המוחין ומרמה רדודה וירודה.
 
שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן לח
אולם כבר העיר ע"ז לנכון הרה"ג משה לוי (נר"ו) מהא דנדרים


שו"ת יביע אומר חלק י - יורה דעה סימן מג
[והן עתה יצא לאור ספר "דבר השמטה" להרה"ג ר' משה לוי, וחזיתיה דגלייה לדרעיה ונפל נהורא להגן על היתר המכירה, ודחה דברי המערערים. אפריון נמטייה, ותשואות חן חן לו].


שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לו
וע"ע בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סימן כ עמוד ר' והלאה) שג"כ ישב על מדוכה זו, ובסוף דבריו הוכיח ממה שכתבנו בשו"ת יביע אומר ויחוה דעת בכמה מקומות דלא שמיעא לי כלומר לא סבירא לי סברת החזון איש הנ"ל. והצדק עמו.


חזון עובדיה סוכות
ואף ידידנו הרה"ג ר' משה לוי ז"ל בספר ברכת ה' ח"ד (עמוד לט) אחר שהביא מה שהעלתי בשו"ת יביע אומר ח"א (סימנים לט-מב) שהעיקר למעשה לדידן כדעת הרמב"ם ומרן שאסור לנשים לברך על הלולב ועל שאר מ"ע שהזמן גרמא, והשבתי לנכון על דברי מרן החיד"א אשר רוח אחרת עמו. סיים על זה: שהדברים ברורים ונכונים לכל מי שמודה על האמת, ושאין להסתמך על הכף החיים שנמשך אחר דברי החיד"א, אלא לדידן נקטינן כדעת מרן שלא לברך על מ"ע שהזמן גרמא. ע"כ. אפריון נמטייה, שקיבל האמת ממי שאמרו, ישמע חכם ויוסף לקח.


במקומות הנ"ל שיבח ממש.
ובעוד מקומות רבים ציין אליו שכ"פ וכן העלה וכו'.


כמה דוגמאות:

שו"ת יביע אומר חלק ז - אורח חיים סימן לו
והלום ראיתי להרה"ג רבי משה הלוי נר"ו בשו"ת תפלה למשה ח"ב (סימן כ עמוד רט) שהביא דברי הרב איש מצליח הנ"ל, וחלק עליו, והעלה להתיר מטעם שאין מוקצה במחובר.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה הרה"ג ר' משה לוי בספר ברכת ה' ח"ב (עמוד רכה). והסתמך בין השאר על דברינו.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכן העלה הרב משה לוי בספרו מנוחת אהבה ח"א (עמוד קעג), ע"פ מה שכתבתי בשו"ת יביע אומר שאינו חוזר, אלא יסיים אשר נתן שבתות למנוחה וכו'. ע"ש.


שו"ת יביע אומר חלק ט - אורח חיים סימן קח
וכ"כ בספר מנוחת אהבה ח"א (עמוד רט) דברים בשם אומרם. ע"ש.
וראיתי כעת עוד באור תורה אלול תשע"ח:
1774293932946.png
 
לא צריך שום תשובה בצידה

כי אין מונופול על התורה, וכל אחד יכול לומר את דעתו כמובן אחרי עיון , ומי שיש לו ראיות וסברות אליו שומעים

ולא צריך להתרגש אם חלק 100 או 200 , כי בעיני זה "קטנוניות לשמה" , וכל אלה שעשו רשימות כמה חלק על הר' עובדיה, זה נובע מקטנות המוחין ומרמה רדודה וירודה.
זו כוונתי במה שסיימתי:
וכל מעיין ישר ישפוט בצדק טיבה של רשימה זו.
 
נחלקו גם בזה שהגרע‘‘י עושה ס‘‘ס שאינו שקול
והגר‘‘מ לוי חולק והסכים עמו הנאמ‘‘ן בהסכמה ליוסף דעת
ובזה נפק‘‘מ עצומות כמעט בכל הלכה, וד‘‘ב
התפעל מהתשובה, אבל למעשה המשיך להורות כדעת הגרע"י (עיין בשו"ת בית נאמן ח"ב חיו"ד סי' ח' ובהערה)
 
אגב, שתי הערותי דלהלן לא זכו לתשובה מאף אחד מתלמידי הגר"י יוסף שליט"א דכאן...

וכמדומני שגם בלי "תורת החילוק" כל לומד מבין פשר דבר....

הצג קובץ מצורף 18334

בזה לא חלק הרב משה לוי על מרן הרב עובדיה.
וכלל אינו קשור לרשימה זו.

ולעצם הדברים, אין ספק שהגרמ"ל טעה בזה, וכבר העיר בזה רבנו הנאמ"ן לפני למעלה מ-20 שנה...
הצג קובץ מצורף 18335
מהדוגמא הראשונה לדוגמא האחרונה:
הצג קובץ מצורף 18336

א) גם כאן אין הערה על מרן הרב עובדיה...

ב) איני מבין מה ההערה על הגרמ"ל. [תפל"מ ח"ב סי' י' אות ג'].

זה לשון המשנ"ב ושעה"צ:
הצג קובץ מצורף 18337
הצג קובץ מצורף 18338

הדבר ברור שבשעה"צ מציין דמ"ש במשנ"ב דיש מקילין בישראל עוע"ג ומזהירן שיכוונו בעשיה לשם מצה, היא דעת רב האי גאון.
ושדעת הרא"ה להקל מטעם אחר, דסגי בשימור לשם מצה.

וע"ז מעיר התפל"מ לנכון, שברי"צ גיאת מבואר בדעת רה"ג להדיא דס"ל כדעת הרא"ה, דלא בעי עשייה לשם מצוה רק שימור לשם מצה.

וכנראה שהמעיר קורא כל דברי השעה"צ בריהטא חדא, שדעת רה"ג והרא"ה להקל מטעמא אחרינא וכו'.

וזה קשה: א) א"כ לא ציין מי הסוברים כטעם שהובא במשנ"ב שמזהירן שיכוונו וכו'. ב) גם הלשון מגומגם וקשה היתוך, ומראה יותר כהבנת התפל"מ.

[ולכל הפחות אפשר לכתוב דרך ישוב ליישב דברי מי שגדול הגאון משנ"ב. אבל עצם ההערה נכונה מאוד]

וכבר ראיתי שהעיר בזה על המשנ"ב, עוד ת"ח מאמריקה, בקובץ אור ישראל מאנסי:
הצג קובץ מצורף 18339
 
נחלקו גם בזה שהגרע‘‘י עושה ס‘‘ס שאינו שקול
והגר‘‘מ לוי חולק והסכים עמו הנאמ‘‘ן בהסכמה ליוסף דעת
ובזה נפק‘‘מ עצומות כמעט בכל הלכה, וד‘‘ב
אני חושב שכל ספר יוסף דעת הוא דלא כהגר"ע
 
אין לי את הספר
אבל בס"ס להחמיר בדרבנן שכולל הרבה ענינים כמדומה שפליג עליה
ודחה את ההוכחה מדברי הרמב"ם בתשובה לעניין הפלגה בנהרות
 
אין לי את הספר
אבל בס"ס להחמיר בדרבנן שכולל הרבה ענינים כמדומה שפליג עליה
ודחה את ההוכחה מדברי הרמב"ם בתשובה לעניין הפלגה בנהרות
וראה כאן כל המו‘‘מ
 
וכל אלה שעשו רשימות כמה חלק על הר' עובדיה, זה נובע מקטנות המוחין ומרמה רדודה וירודה.
לא כ"כ מדוייק...
כבר כתבתי לעיל מדוע נכתבה רשימה זו, ולא היה עיקר הכוונה להראות כביכול הרב משה לוי טועה ב-180 מקומות (כי כביכול כל מי שלא עושה ע"פ הגר"ע הוא טועה), אלא הכוונה רק היתה להעמיד דברים על דיוקם, ולקיים את מה שכתב הרב יצחק יוסף בדרך אגב את המילים "מצינו למעלה מ-200 מקומות", כנגד מי שאמר שאין אפי' 50.
הכל התחיל מכך שבספר "מרן פאר הדור" של אבי בן ישראל, הובא מאמר מהרב יצחק יוסף וכך נכתב שם:
הצג קובץ מצורף 18322
והרב מאזוז הגיב ע"ז באור תורה (שבט תשע"ד), וכתב:
הצג קובץ מצורף 18323
ולאחר מכן (אדר א' תשע"ד) נשלח מכתב מאת י.ב.ד (מסתמא יהודה בן דוד), שהגיב ע"ז וכתב רשימה של 182 מקומות שחולק הרב משה לוי על הרב עובדיה. ומכתבו לא פורסם, כיון שהרב מאזוז רצה לעיין בדברים ולהגיב עליהם,.
עד שבחודש כסלו תשע"ח, נכתב:

הצג קובץ מצורף 18324
ולאחמ"כ החל מחודש אדר תשפ"א, המשיך הרב אדיר כהן את המלאכה, ופורסמה במשך כמה וכמה ירחונים:
הצג קובץ מצורף 18325
וכעת הודפסה בקובץ בית יוסף הנ"ל הרשימה כפי שנכתבה ע"י י.ב.ד, מבלי להתייחס לכל ההערות של הרב מאזוז והרב אדיר כהן, שרוב ככל ה"מחלוקות" ביניהם הם לא בדיוק מחלוקות...
 
לא כ"כ מדוייק...
כבר כתבתי לעיל מדוע נכתבה רשימה זו, ולא היה עיקר הכוונה להראות כביכול הרב משה לוי טועה ב-180 מקומות (כי כביכול כל מי שלא עושה ע"פ הגר"ע הוא טועה), אלא הכוונה רק היתה להעמיד דברים על דיוקם, ולקיים את מה שכתב הרב יצחק יוסף בדרך אגב את המילים "מצינו למעלה מ-200 מקומות", כנגד מי שאמר שאין אפי' 50.
כפי הבנתי הרשימה דווקא הסבירה אחרת (אא"כ אתה רואה בכל הרשימה הזו "מחלוקות" גדולות ונוראות)
 
כפי הבנתי הרשימה דווקא הסבירה אחרת (אא"כ אתה רואה בכל הרשימה הזו "מחלוקות" גדולות ונוראות)
כבר נכתב לעיל שהרשימה אינה נכונה. אבל מטרת כתיבתה נועדה רק לקיים את דברי הרב יצחק, ודלא כהרב מאזוז שאמר שאין אפי' 50 מחלוקות.
 
כפי הבנתי הרשימה דווקא הסבירה אחרת (אא"כ אתה רואה בכל הרשימה הזו "מחלוקות" גדולות ונוראות)
כבר נכתב לעיל שהרשימה אינה נכונה. אבל מטרת כתיבתה נועדה רק לקיים את דברי הרב יצחק, ודלא כהרב מאזוז שאמר שאין אפי' 50 מחלוקות.
הרב מאזוז כתב בספרו מגדולי ישראל שאכן טעה ויש יותר מ50 מקומות.
אז גם הוא טעה?
 
אנסה להזכר.
ולגבי הגרח"ק אתה ודאי צודק. בשונה מהגרח"ג, הוא לא היה תלמיד של דודו בשיטת הלימוד שלו, אלא היה "חסיד" שלו, ואולי זו הסיבה
לגבי רנ''ק- אכתוב כך
כידוע החזו''א דרכו היתה ללכת אחר הסברא ופעמים דוחק הלשון מאד ומעמיס בכוונת הכותב.
והגרנ''ק עושה ממש כעי''ז לרבינו החזו''א שדוחק לשונו להעמיד הסברא.
 
לגבי רנ''ק- אכתוב כך
כידוע החזו''א דרכו היתה ללכת אחר הסברא ופעמים דוחק הלשון מאד ומעמיס בכוונת הכותב.
והגרנ''ק עושה ממש כעי''ז לרבינו החזו''א שדוחק לשונו להעמיד הסברא.
למשל בשיטת הרא‘‘ם מחלק החזו‘‘א בין כלי שני לשלישי ע‘‘פ הלשון המובאת בהגהמ‘‘י
והגרנ‘‘ק מוכיח מהירים שלהביא כתב להיפך ומשנה הדין

כמו‘‘כ לגבי הגעלת כלים חדשים שהחזו‘‘א מחמיר
וכתבו הפוסקים שדבר שפגום מעיקרו א‘‘צ הכשר
הסתמך עליהם הגרנ‘‘ק במקום צורך

ועוד הרבה

רק שבסברא וכקו כללי של שיקולדעת ודרך לימוד הולך כהחזו‘‘א
 
אנסה להזכר.
ולגבי הגרח"ק אתה ודאי צודק. בשונה מהגרח"ג, הוא לא היה תלמיד של דודו בשיטת הלימוד שלו, אלא היה "חסיד" שלו, ואולי זו הסיבה
אם לומדים דרך אמונה עם הביאורים רואים שסולל נתיב מיסודות הדברים אלא שקו בדרך הלימוד ובצורת ההסברה מהחזו‘‘א
 
ראשי תחתית