קובץ בית יוסף נ"א

[כהנא דמסייע]

ויש בנותן טעם להביא מכתבו של הרב משה לוי למרן הרב עובדיה, כשביקש ממנו הסכמה לתפלה למשה ח"א.
דוק והבן.
הצג קובץ מצורף 18371הצג קובץ מצורף 18372

והבא לנו ההסכמה של הגרע''י אחר מכתב זה

 

[עת שערי רצון]

ואולי מאות אלפי.

אולי גם מילייארדים רבים

 

[עת שערי רצון]

או שיחזרו להנהגת הבן איש חי.

הבא''ח מעולם לא הנהיג את הדור ממש, רק את יהודי בבל (אולי היתה לו השפעה גם על א''י ועל חלאב ועוד, אבל זה שקר לומר שהוא הנהיג את כל עדות המזרח, שלא לדבר על עדות המערב)

ושלא יחתרו כל הזמן נגדו

נכון

 

[כהנא דמסייע]

הבא''ח מעולם לא הנהיג את הדור ממש, רק את יהודי בבל (אולי היתה לו השפעה גם על א''י ועל חלאב ועוד, אבל זה שקר לומר שהוא הנהיג את כל עדות המזרח, שלא לדבר על עדות המערב)

אחר המחי''ר אינו נכון היה לו השפעה על כל הגולה, א''צ לומר בבל ופרס והודו,
אלא גם בערי המערב, הן בטוניס, היה לדבריו משקל מכריע מאד.
זכורני בין מנחה וערבית היה חתנו של הגאון ר' רחמים ח' חויתה הכהן מלמד הלכות באופן קבוע מספר בן איש חי.
אם כי לענ''ד עיקר הפסק שם אצל הרבנים היה על ידי לימד השו''ע עצמו, והיה שימוש גדול בדור האחרון בכף החיים.

וגם במרוקו שמעתי מהרה''צ ר' שלמה טובול שהיה חברותא של ר' מסעוד מלול, שהיה במרוקו חברותא עם הבבא סאלי, שהבבא סאלי אמר לר' מסעוד, שהוא מתבונן בזקנו של הבן איש חי ורואה שם כל ציורי דיוקן העליון. זו הייתה הערצה שאין לשער. וגם בהלכה היו נוהגים בדרך כלל כמותו אא''כ היה מנהג מקובל אצלם מדורות עד ר' יעקב וכיו''ב. או בראיות מכריעות באיזהו מקומ'ן, אך ככלל החזיקוהו כפוסק החשוב ביותר.

 

[שמעון טרבלסי]

ואם נחלוק על עצם שיטת לימודו (כמובן עם ראיות!), נגיע לעשרות אלפי מקומות. ואולי מאות אלפי.

ואולי כמה טריליונים...

 

[שמעון טרבלסי]

ובשיעורי בעל הילקוט הוא חוזר ע"ז הרבה בשיעוריו: כאשר הוא מתייחס להבדלים בין פסיקותיו האישיות (בספריו המוקדמים) לבין פסקי "חזון עובדיה", ומצהיר: "אחרי שמרן כתב כך בחזון עובדיה, אני מבטל דעתי"


ועל זה אומר אביו: לֹא בְּכָל דָּבָר יִהְיֶה פַּחְדָּן וְיֹאמַר 'אֲנִי מְבַטֵּל דַּעְתִּי...', זֶה אֵין לוֹ דַּעַת בִּכְלָל, אִם הוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד כְּמוֹ בִּטּוּל חָמֵץ... 'מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ' אָז אֵין לוֹ דַּעַת, צָרִיךְ אָדָם לַעֲמֹד עַל דֵּעוֹתָיו.

יכול להיות שזה המקום היחיד שבו הוא חולק עליו...

ומה תאמר על כמה מגדולי האח' שביטלו דעתם לגדולים מהם?

 

[כהנא דמסייע]

ואולי כמה טריליונים...

נדמה לי ש @בר ששת דיבר בלשון גוזמא כענין 'ערים בצורות בשמים'....

 

[חבר]

הבא''ח מעולם לא הנהיג את הדור ממש, רק את יהודי בבל (אולי היתה לו השפעה גם על א''י ועל חלאב ועוד, אבל זה שקר לומר שהוא הנהיג את כל עדות המזרח, שלא לדבר על עדות המערב)

קח כל אדם מבוגר שחי טרם שהתפשטו בעולם ספרי הגרע''י ובנו הגר''י, והוא יגיד לך שבכל מקום למדו בן איש חי.

 

[שמעון טרבלסי]

ומה תאמר על כמה מגדולי האח' שביטלו דעתם לגדולים מהם?

בחיפוש קל בדברי הראשונים תמצא שהתמשו כמה פעמים בביטוי "מבטל דעתי" לראשונים אחרים.

 

[כהנא דמסייע]

טבחיפוש קל בדברי הראשונים תמצא שהתמשו כמה פעמים בביטוי "מבטל דעתי" לראשונים אחרים.

בדרך כלל ראשונים שלפני שבע מאות שנה ביחס לגאונים, וכיו''ב.

גם אנו מבטלים דעתנו לראשונים גם בראיות

ובסברא לגדולים מלפני כמה מאות שנים

והכל תלוי במה שהוא אדם

 

[שמעון טרבלסי]

בדרך כלל ראשונים שלפני שבע מאות שנה ביחס לגאונים, וכיו''ב.

גם אנו מבטלים דעתנו לראשונים גם בראיות

ובסברא לגדולים מלפני כמה מאות שנים

והכל תלוי במה שהוא אדם

בחיפוש קל תגלה שביטלו דעתם גם לחבריהם!!! אפי' לא לדור אחד אחורה.

 

[כהנא דמסייע]

בחיפוש קל תגלה שביטלו דעתם גם לחבריהם!!! אפי' לא לדור אחד אחורה.

תן דוגמא. חבל על הזמן של הויכוחים. תראה עין בעין.

 

[כהנא דמסייע]

בחיפוש קל תגלה שביטלו דעתם גם לחבריהם!!! אפי' לא לדור אחד אחורה.

אין הכי נמי אם לאחר לימוד הסוגיא בעצמך אתה רואה שלא הגעת לרוב ככל הסוגיות והמובאות והסברות שהביא, בעצמך, אז אכן אתה לא בבחינת הגיע להוראה כלפיו.

אבל אני מכיר תלמידי חכמים שמעיינים בסוגיות והראשונים ומגיעים לרוב המראי מקומות בראשונים ובגדולי האחרונים המפורסמים, וגם חידשו מהלכים בעומק ההבנה וגדרי הסוגיות לאור דברי הראשונים, ואולי נשאר להם ספיחין של כמה תשובות של אחרונים שהוא הביא והם לא ראו. והם ניגשים לסוגיא עם מוחין דגדלות.

אני חושב שהגר''מ לוי למשל היה כזה בבגרותו, ואחד כזה אם יבטל דעתו בכל מקום, עליו חרץ הגרע''י שזה חוסר דעת.

 

[כהנא דמסייע]

לתועלת המעיינים אביא כאן שיחת מרן הגרע''י במלואה

פרק כב - מתוך שיחה לחג שבועות מפוסק הדור מרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א
[בִּפְנֵי תַּלְמִידֵי יְשִׁיבָתוֹ, הַיְשִׁיבָה הַגְּדוֹלָה "חֲזוֹן עוֹבַדְיָה"].

וּמְאֹד חָשׁוּב שֶׁהָאָדָם יִלְמַד לְהַסִּיק שְׁמַעְתְּתָא אֲלִבָּא דְּהִלְכְתָא, ולֹא רַק שֶׁיַּקְשֶׁה קֻשְׁיָא וִיתָרֵץ, אֶלָּא עִקַּר הַמַּטָּרָה לְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אֲלִבָּא דְּהִלְכְתָא, לְהוֹצִיא הֲלָכָה לְאוֹרָה, וּבִפְרָט שְׁיֵשׁ הַרְבֵּה הֲלָכוֹת עֲמוּמוֹת, וְגַם עַכְשָׁו בְּדוֹרוֹתֵינוּ יֵשׁ הַרְבֵּה רַבָּנִים שֶׁנֶּחְלְקוּ בְּעִנְיָנִים טֶכְנִיִּים שֶׁל הַזְּמַן הַזֶּה, וְאֶחָד אוֹסֵר וְאֶחָד מַתִּיר. וְמִי שֶׁהוּא בַּעַל הוֹרָאָה - בַּעַל כֹּחַ לְהִכָּנֵס לְהוֹרָאָה, חַיָּב עַד כַּמָּה שֶׁיָּדוֹ מַגַּעַת, לְהִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב בְּטַעֲמוֹ שֶׁל הָאוֹסֵר וּבְטַעֲמוֹ שֶׁל הַמַּתִּיר, וְלְהִתְבּוֹנֵן אִם יֵשׁ לוֹ אֵיזֶה רְאָיָה לְדַעַת הַמַּתִּיר אוֹ לְדַעַת הָאוֹסֵר, בְּלִי שׁוּם חֲנֻפָּה, הֲלֹא אֵין לָאָדָם מוֹנוֹפּוֹל עַל הַתּוֹרָה.
וְעַל כָּל תַּלְמִיד חָכָם שְׁלֹא להַקְפִּיד אִם מְבַקְּרִים אֶת דְּבָרָיו בַּתּוֹרָה, וְכֵן אִם יֵשׁ הֶעָרָה עַל דְּבָרָיו. בֵּין אִם הוּא חַי אִתָּנוּ - שֶׁיִּחְיוּ הַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים לְעוֹלְמֵי עַד, וּבֵין אֵלֶּה שֶׁאֵינָם נִמְצָאִים אִתָּנוּ, ונִמְצָאִים בְּעוֹלַם הָאֱמֶת, וְאַדְּרַבָּה הֵם שְׂמֵחִים מְאֹד כְּשֶׁמּוֹצְאִים וּמְגַלִּים אֵיזֶה דָּבָר ח"ו שֶׁל טָעוּת בְּמִשְׁנָתָם, וּמְפַרְסְמִים אֶת זֶה כְּדֵי שֶׁהָאֲנָשִׁים לֹא יִכָּשְׁלוּ, וְכָתוּב בַּסְּפָרִים שֶׁאוֹתָם הַמְּחַבְּרִים שֶׁכָּתְבוּ אֵיזֶה דָּבָר בְּחִבּוּרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְבְּעוֹלָם הָאֱמֶת הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁלֹּא כָּתְבוּ נָכוֹן, הֵם מַמְטִירִים בְּרָכוֹת עַל מִי שֶׁמְּגַלֶּה אֶת הַטָּעוּת שֶׁלָּהֶם, וְאִם הָיָה נִתָּן רְשׁוּת הָיוּ בָּאִים וּמְבָרְכִים אֶת הָאִישׁ שֶׁפִּרְסֵם אֶת הַטָּעוּת שֶׁלָּהֶם, כִּי הֵם בְּעוֹלַם הָאֱמֶת וְהֵם רוֹצִים שֶׁהַכֹּל יִהְיֶה אֱמֶת, וְהָאָדָם בָּשָׂר וָדָם שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין, פֹּה בָּעוֹלָם הַזֶּה כָּתַב מַה שֶּׁכָּתַב לְפִי בִּינָתוֹ ולְפִי חָכְמָתוֹ, אֲבָל בָּעוֹלָם הַבָּא מְגַלִּים לוֹ אֶת כָּל הָאֱמֶת, ואִם הָיָה נִתָּן הָיָה אוֹמֵר "אֲנִי חוֹזֵר בִּי", אֲבָל אֵין רְשׁוּת, חָכָם שֶׁרוֹצֶה לַחֲזֹר עוֹד פַּעַם אוֹ לָבוֹא בַּחֲלוֹם - לֹא יָכוֹל לָבוֹא, תֵּן לְחַכְמֵי הַדּוֹר שֶׁהֵם יְגַלּוּ אֶת הָאֱמֶת, כִּי לְךָ אֵין רְשׁוּת לַחֲזֹר.
וְהָרַמְבַּ"ם כּוֹתֵב בְּהַקְדָּמָתוֹ, שֶׁאֵין אָדָם נִצּוֹל מִשְּׁגִיאָה, וְהוּא עַצְמוֹ חָזַר בּוֹ בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת אַחֲרֵי שֶׁהַסְּפָרִים שֶׁלּוֹ הִתְפַּרְסְמוּ, וְכָּתַב כַּמָּה פְּעָמִים לְחַכְמֵי לוּנִיל: "צַר לִי שֶׁסְּפָרַי כְּבָר הִתְפַּשְּׁטוּ בְּכָל אַרְצוֹת תֵּבֵל וְיֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאֲנִי חוֹזֵר בִּי, בְּבַקָּשָׁה מִכֶּם תְּתַקְּנוּ בְּמָקוֹם פְּלוֹנִי שֶׁטָּעִיתִי, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה שׁוּם מִכְשׁוֹל". (עַיֵּן שׁוּ"ת פְּאֵר הַדּוֹר סִימָן מא וְעוֹד). והָרַמְבַּ"ם ע"ה הָיָה מְיֻחָד בְּמִינוֹ בַּעַל מִדּוֹת נִפְלָאוֹת, מִלְּבַד שֶׁגָּדוֹל וְעָצוּם הָיָה בַּתּוֹרָה, בְּמִדּוֹת טוֹבוֹת עוֹד יוֹתֵר, אִי אֶפְשָׁר לָנוּ לְתָאֵר כִּי רִאשׁוֹנִים כְּמַלְאָכִים, וְהוּא מְסַפֵּר - בַּעֲנָוָה - עַל עַצְמוֹ, שֶׁלֹּא הָיָה כּוֹעֵס בְּשׁוּם אֹפֶן עַל מִי שֶׁחוֹשֵׁב אוֹתוֹ שֶׁהוּא טוֹעֶה. אֶלָּא שֶׁהוּא הָיָה מַצְדִּיק וּמְלַמֵּד זְכוּת עַל רַבִּי אַבְרָהָם בְּנוֹ, שֶׁהָיָה מִתְכַּעֵס מְאֹד לָמָּה פּוֹגְעִים בִּכְבוֹדוֹ שֶׁל אָבִיו, וְהוּא צוֹדֵק כִּי הוּא גַּם תַּלְמִידוֹ שֶׁל אָבִיו וְגַם בְּנוֹ, וְהָיָה כּוֹאֵב לוֹ כְּשֶׁהָיוּ חוֹלְקִים עַל אָבִיו, וּבִפְרָט כְּשֶׁחוֹלְקִים שֶׁלֹּא בְּצֶדֶק. אִם חוֹלְקִים בְּצֶדֶק אֵין מַה לִּכְעֹס, אֲבָל כְּשְׁמְחַפְּשִׂים עֲלִילוֹת בְּרֶשַׁע, ומְפָרְשִׁים פֵּרוּשִׁים לֹא נְכוֹנִים ובָּאִים לַחֲלֹק כְּדֵי לִיטֹּל עֲטָרָה לְעַצְמָם ולְהִתְכַּבֵּד בִּקְלוֹן חַבְרֵיהֶם, זֶה הָיָה כּוֹאֵב לְרַבִּי אַבְרָהָם, וְהָרַמְבַּ"ם הָיָה מְלַמֵּד עָלָיו זְכוּת. וּכְשֶׁהָיוּ מַקְשִׁים עָלָיו חַכְמֵי לוּנִיל, הַרְבֵּה פְּעָמִים אָמַר לָהֶם: טָעִיתִי וַאֲנִי מְבַקֵּשׁ מִכֶּם שֶׁתְּתַקְּנוּ בַּסְּפָרִים שֶׁלָּכֶם.
הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא כּוֹתֵב בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, בֶּאֱמֶת הָרַמְבַּ"ם בְּשָׁעָה שֶׁכָּתַב אֶת חִבּוּרוֹ לֹא טָעָה, אֶלָּא שֶׁהוּא שָׁכַח אֶת הַמְּקוֹרוֹת לָמָּה הוּא פָּסַק כָּךְ, וְאַחֲרֵי שָׁנִים כְּשֶׁהִקְּשׁוּ לוֹ הֶרְאוּ לוֹ גְּמָרָא שֶׁלֹּא מַשְׁמַע כִּדְבָרָיו, חָשַׁב שֶׁטָּעָה בְּמַה שֶּׁכָּתַב בְּסִפְרוֹ. וּבֶאֱמֶת הוּא יָדַע יוֹתֵר מֵהַגְּמָרָא הַזֹּאת - יָדַע הַרְבֵּה גְּמָרוֹת, וּכְשֶׁהוּא כָּתַב הוּא בֵּרֵר אֶת הַדָּבָר לַאֲשׁוּרוֹ וְכָתַב, אֲבָל נִשְׁכְּחוּ מִמֶּנּוּ כָּל הַנִּימוּקִים שֶׁלּוֹ וּכְשֶׁהִקְשׁוּ לוֹ הוּא חָשַׁב שֶׁטָּעָה וְאָמַר תְּתַקְּנוּ, וְאוֹמֵר הַגְּרָ"א הָאֱמֶת הִיא כְּמוֹ שֶׁכָּתַב הָרַמְבַּ"ם בַּמִּשְׁנָה הָרִאשׁוֹנָה וְזֶה הַנָּכוֹן, וְלֹא חָזַר בּוֹ (הָרַמְבַּ"ם), וּבֶאֱמֶת שֶׁהָיָה יָכוֹל לְסַנְגֵּר עַל עַצְמוֹ וּלְחַפֵּשׂ סָנֵגוֹרְיָא, אַךְ לֹא רָצָה מֵחֲמַת אַהֲבַת הָאֱמֶת. וּבֶאֱמֶת הֲרֵי כֵּיוָן שֶׁהַכַּוָּנָה וְהַמַּטָּרָה לְהַגִּיד אֶת הָאֱמֶת, לֹא אִכְפַּת לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁהוּא כּוֹתֵב אֵיזֶה חִבּוּר, שֶׁיָבוֹא מִישֶׁהוּ וְיַגִּיד אַחֶרֶת. וְיֵשׁ שֶׁחוֹשְׁבִים שֶׁזֶּה פְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ, אֲבָל זֶה לֹא פְּגִיעָה בִּכְבוֹדוֹ, אֶלָּא הָרַב יִרְאֶה הַדְּבָרִים וְאִם יִמְצָא חֵן בְּעֵינָיו יוֹדֶה לוֹ, וְאִם לֹא יִרְצֶה לְהוֹדוֹת לוֹ, לֹא יוֹדֶה לוֹ, אֲבָל אֵין בָּזֶה שׁוּם פְּגִיעָה, כִּי אֵין שׁוּם תַּלְמִיד חָכָם בָּעוֹלָם שֶׁיֵּשׁ לוֹ מוֹנוֹפּוֹל עַל הַתּוֹרָה.
וּמִי לָנוּ גָּדוֹל מֵהָרִי"ף - רַבִּי יִצְחָק אַלְפָסִי, וּבְכָל זֹאת יֵשׁ לְהָרַמְבַּ"ם כַּמָּה תְּפִיסוֹת עַל דְּבָרָיו. וְהוּא בֶּאֱמֶת הָיָה עַמּוּד הָעוֹלָם, רַבֵּנוּ יִצְחָק בַּעַל הַתּוֹסָפוֹת אוֹמֵר (הוּבָא בְּשֵׁם הַגְּדוֹלִים). לֹא הָיָה אֶפְשָׁר בָּעוֹלָם לְחַבֵּר חִבּוּר כָּזֶה שֶׁל הָרִי"ף, אִם לֹא אָדָם שֶׁשָּׁרְתָה עָלָיו רוּחַ הַקֹּדֶשׁ, אָדָם בְּלִי רוּחַ הַקֹּדֶשׁ לֹא יָכוֹל לְחַבֵּר חִבּוּר כָּזֶה בְּשׁוּם אֹפֶן. וְעִם כָּל הַכָּבוֹד וְהַשֶּׁבַח הַזֶּה, כּוֹתֵב הָרַמְבַּ"ם שֶׁהוּא שָׁגָה בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, אֲבָל אַשְׁרָיו וְאַשְׁרֵי חֶלְקוֹ, שֶׁכָּל הַשְּׁגִיאוֹת שֶׁלּוֹ הָיוּ לֹא יוֹתֵר מִ - י' טָעֻיּוֹת בְּכָל הַסֵּפֶר, אֲבָל עֶשֶׂר טָעֻיּוֹת יֵשׁ, וּבְזֶה הוּא מְשַׁבֵּחַ אוֹתוֹ שֶׁהוּא גְּאוֹן עוֹלָם וְצַדִּיק, מִשּׁוּם שֶׁשְּׁגִיאוֹתָיו לֹא עָלוּ עַל עֶשֶׂר. וְאַשְׁרֵי מִי שֶׁטָּעֻיּוֹתָיו מוּעָטוֹת, וְהָרַמְבַּ"ם חוֹלֵק עָלָיו יוֹתֵר מֵעֶשְׂרִים פַּעַם, אֲבָל תְּפִיסוֹת מַמָּשׁ, לֹא מָצָא יוֹתֵר מֵעֶשֶׂר. ולֹא הָיָה כְּמוֹ הָרַמְבַּ"ם שֶׁהֶעֱרִיץ אֶת הָרִי"ף, ויֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיָה רַבּוֹ, אַךְ זֶה אֵינוֹ, וְלֹא יִתָּכֵן שֶׁלָּמַד אֶצְלוֹ תּוֹרָה, כִּי הוּא הָיָה עֲדַיִן צָעִיר לְיָמִים. אָבִיו שֶׁל הָרַמְבַּ"ם רַבִּי מַיְמוֹן הַדַּיָּן, נִקְלַע פַּעַם לָעִיר פֶאס וְלָקַח אֶת בְּנוֹ להָרִי"ף שֶׁיְּבָרֵךְ אוֹתוֹ, כִּי רַבִּי יִצְחָק 'אַלְפָסִי' הוּא מֵעִיר 'פֶאס', וְהָרִי"ף בֵּרַךְ אוֹתוֹ, וְזָכָה הָרַמְבַּ"ם לְתוֹרָה וּגְדֻלָּה, וְהָיָה תּוֹלֶה אֶת כָּל תּוֹרָתוֹ בִּזְכוּת הַבְּרָכָה שֶׁבֵּרַךְ אוֹתוֹ הָרִי"ף, וְלָכֵן הָיָה מַחֲשִׁיב אֶת עַצְמוֹ לְתַלְמִידוֹ וְתָמִיד קוֹרֵא אוֹתוֹ "רַבּוֹתַי כָּתְבוּ כָּךְ וְכָךְ" וְכַוָּנָתוֹ עַל הָרִי"ף.
וּדְּעוּ שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַשּׂוֹא פָּנִים, הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא הָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר לְתַלְמִידוֹ רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין, אֵין מַשּׂוֹא פָּנִים בְּהוֹרָאָה (שׁוּ"ת חוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ סִימָן ט) אִם תִּמְצְאוּ שְׁגִיאָה עַל מִישֶׁהוּ "אֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ", כִּי זוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּמִי שֶׁכּוֹעֵס עַל שֶׁמַּקְשִׁים עַל דְּבָרָיו וּמִתְרַעֲמִים עָלָיו בְּצֶדֶק, זֶה חֹסֶר דַּעַת, זֶה לֹא אִישׁ מֻשְׁלָם. אָדָם שָׁלֵם לֹא כּוֹעֵס, וְרַק אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁמְּשַׁבְּשִׁים, לֹא דַּי לָהֶם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים אֶלָּא גַּם מַקְשִׁים עָלָיו 'לֹא מִסְתַּיֵּי דְּלֹא גָּמַר, תִּיּוּבְתָא נָמֵי מוֹתִיב? וּבִפְרָט אִם כַּוָּנָתָם לְקַנְטֵר. אֲבָל אִם מַקְשִׁים בְּצֶדֶק אֵין לִכְעֹס, כִּי הֲרֵי הָעִקָּר הוּא שֶׁתִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְלֹא מְשַׁנֶּה אִם הָאֱמֶת מִתְגַּלָּה עַל יָדוֹ אוֹ עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ. כְּמוֹ שֶׁשָׂמֵחַ שֶׁמִּתְגַּלָּה הָאֱמֶת עַל יָדו, כָּךְ צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ כְּשֶׁחֲבֵרו בָּרוּךְ ה' זָכָה וְגִלָּה אֶת הָאֱמֶת, הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה כָּבוֹד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ומַה נַּפְקָא מִנֵּיהּ אִם נִתְכַּבֵּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדו אוֹ עַל יְדֵי חֲבֵרו. כָּךְ חוֹשֵׁב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל יָשָׁר, אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂכֶל יָשָׁר חוֹשֵׁב אִם בָּא רַב אֶחָד וְחוֹלֵק עַל הָרַב הַשֵּׁנִי, סִימָן שֶׁהוּא לֹא מַחֲשִׁיב אוֹתוֹ, וּמַתְחִילִים לִכְעֹס, הוּא אָדָם גָּדוֹל אֵיךְ אַתָּה חוֹלֵק עָלָיו, זֶה חֹסֶר דַּעַת. הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ הִיא תּוֹרַת אֱמֶת, וֶאֱמֶת כְּתִיב בָּהּ (עֲבוֹדָה זָרָה ד:), וְלֹא מַחֲנִיפִין בָּהּ לְשׁוּם אָדָם. אֵלּוּ דְּבָרָיו שֶׁל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא.
לָכֵן שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה (אָבוֹת א, ד) "וִיהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם", 'מִתְאַבֵּק', - אוֹמֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא (עי' לגר"ח מִווֹאלוֹזִ'ין בְּרוּחַ חַיִּים שָׁם) - לְשׁוֹן "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בְּרֵאשִׁית לב, כה), הִתְאַבְּקוּת מַמָּשׁ, כִּי הַמִּתְאַבֵּק עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, 'וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם', מִצַּד אֶחָד עֲפַר רַגְלֵיהֶם, תִּתְנַהֵג אִתָּם בַּעֲנָוָה כִּי סוֹף סוֹף הֵם גְּאוֹנִים, הֵם גְּדוֹלִים, אך מִצַּד שֵׁנִי מֻתָּר לְךָ לְהִתְאַבֵּק, לְהֵאָבֵק עַל דַּעְתְּךָ, יֵשׁ לְךָ דֵּעָה נְחוּשָׁה בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁל הֲלָכָה, אַתָּה מֵבִין שֶׁכָּךְ הַהֲלָכָה, וְאַתָּה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהִגַּעְתָּ לְהוֹרָאָה, תַּעֲמֹד עַל דַּעְתְּךָ! לֹא בְּכָל דָּבָר יִהְיֶה פַּחְדָּן וְיֹאמַר 'אֲנִי מְבַטֵּל דַּעְתִּי...', זֶה אֵין לוֹ דַּעַת בִּכְלָל, אִם הוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד כְּמוֹ בִּטּוּל חָמֵץ... 'מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ' אָז אֵין לוֹ דַּעַת, צָרִיךְ אָדָם לַעֲמֹד עַל דֵּעוֹתָיו. אֶלָּא מַה, אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא טוֹעֶה זֶה עִנְיָן אַחֵר, 'מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת', אֲבָל כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא הַצּוֹדֵק, "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ" (תְּהִלִּים קיט, מו).
וְעַל כָּל אֶחָד לְכַוֵּין אֶת לִימּוּדוֹ לְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אֲלִבָּא דְּהִלְכְתָא, לְחַדֵּשׁ חִדּוּשֵׁי תּוֹרָה, וְהַחִדּוּשׁ לֹא תָּלוּי בְּקוּשְׁיָא וְתֵרוּץ, אֶלָּא הֲבָנַת הָעִנְיָן וַהֲבָנַת הַסּוּגְיָא עַל בּוּרְיָהּ - לְהָבִין אוֹתָהּ יָפֶה, ולְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אֲלִבָּא דְּהִלְכְתָא, אֲבָל אִם הוּא לוֹקֵחַ אֶת הַגְּמָרָא וְלוֹמֵד אוֹתָהּ בְּאֹפֶן שִׁטְחִי 'אַחַת לְמַעְלָה וְשֶׁבַע לְמַטָּה' - הוּא לֹא הֵבִין, ותִּשְׁאַל אוֹתוֹ שְׁאֵלָה אֵין לוֹ מַה לַּעֲנוֹת, וְזֶה סִימָן שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת הַסּוּגְיָא עַל בּוּרְיָהּ, אִם הוּא פּוֹתֵחַ אֶת הַמַּהַרְשָׁ"א, וְלֹא מֵבִין מַה שֶּׁכָּתוּב בַּמַּהַרְשָׁ"א סִימָן שֶׁלֹּא הֵבִין אֶת הַסּוּגְיָא, כי אִם הָיָה מֵבִין אֶת הַסּוּגְיָא, הָיָה מֵבִין אֶת דִּבְרֵי הַמַּהַרְשָׁ"א, וזֶה עֹמֶק הָעִיּוּן וְכָךְ הָאָדָם צָרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בְּעֹמֶק הָעִיּוּן.
וְזֶה הַבֵּיאוּר: "אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה וְעוֹשֶׂה נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרוֹ" (בְּרָכוֹת יז:), לֹא כָּתוּב אַשְׁרֵי מִי שֶׁלּוֹמֵד תּוֹרָה, צָרִיךְ אָדָם לִהְיוֹת 'עָמֵל' בַּתּוֹרָה לְהַגִּיעַ לְעֹמֶק הָעִיּוּן, לִסְבָרוֹת נְכוֹנוֹת, לְהָבִין הֵיטֵב אֶת הַסּוּגְיָא. וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף כְּשֶׁרוֹאֶה דִּבְרֵי הַפּוֹסְקִים - "בְּנִי אַל יָלֻזוּ מֵעֵינֶיךָ" (מִשְׁלֵי ג, כא), אַחֲרֵי שֶׁהוּא שׁוֹמֵר וּמְשַׁחְזֵר הַכֹּל בְּמֹחוֹ וּבְלִבּוֹ, הוּא מַגִּיעַ אַחַר כָּךְ לַהֲלָכָה, וְיוֹדֵעַ מֵהֵיכָן יוֹצֵאת כָּל הֲלָכָה, וּמֵבִין כָּל דָּבָר בְּשָׁרְשׁוֹ וּבְטַעֲמוֹ וְנִמּוּקוֹ עִמּוֹ. זֶה לִמּוּד הַהֲלָכָה הָאֲמִתִּי שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׂמֵחַ בָּהּ. אֲבָל כְּשֶׁהָאָדָם לוֹמֵד בְּרִפְיוֹן רוּחַ, אֵיפֹה אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה, אֵיפֹה הֶעָמָל בַּתּוֹרָה.
וְצָרִיךְ לִזְכֹּר תָּמִיד כִּי אֵין לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעוֹלָמוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה, אָמְנָם סֵפֶר אַגָּדָה שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מְשִׁיכָה לְיִרְאַת שָׁמַיִם זֶה חָשׁוּב, אֲבָל הַהֲלָכָה זֶה הָעִקָּר, וְצָרִיךְ לָדַעַת אוֹתָהּ מִשָּׁרְשָׁהּ, "כָּל הֲלָכָה שֶׁאֵין לָהּ בֵּית אָב אֵינָהּ הֲלָכָה" (יְרוּשַלְמִי שַׁבָּת ר"פ ר"א דְּמִילָה), 'בֵּית אָב' הַיְנוּ שֶׁיּוֹדֵעַ אוֹתָהּ מִמְּקוֹרָהּ מִתְּחִלָּתָהּ עַד סוֹפָהּ. לֹא שֶׁיִּקַּח סֵפֶר לִקּוּטִים, סֵפֶר אַחֲרוֹן שֶׁל דּוֹרֵנוּ, אוֹ שֶׁל לִפְנֵי דּוֹרֵנוּ, כְּמוֹ קִצּוּר שֻׁלְחָן עָרוּךְ וְיִלְמַד בָּהֶם, כְּבָר כָּתַב עַל זֶה בְּסֵפֶר שְׁנֵי לֻחוֹת הַבְּרִית: רְאֵה הִזְהַרְתִּיךָ אַל תִּפְסֹק שׁוּם דִּין מִסִּפְרֵי הַקִּצּוּרִים, כִּי הֵם רַק מַטְעִים אֶת הָאָדָם. וְכֵן מְבֹאָר בַּמַּהַרְשָׁ"א (סוֹטָה כב.) כִּי מִי שֶׁלֹּא בָּקִי בִּיסוֹדוֹת הַהֲלָכָה יָכוֹל רַק לִטְעוֹת וּלְהִתְבַּלְבֵּל, וְכָּל סֵפֶר שֶׁהוּא קִצּוּר הַהֲלָכָה הוּא לַהֲמוֹן הָעָם כְּדֵי לְפַרְסֵם אוֹתָם, אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּמֵּךְ רַק עַל סְפָרִים כָּאֵלֶּה, אֶלָּא צָרִיךְ לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹר עַד שֶׁיַּגִיעַ לַתַּמְצִית, לְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אֲלִבָּא דְּהִלְכְתָא, וְזוֹ הַהֲלָכָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בָּהּ, זוֹ הַ'מִּסְגֶּרֶת' שֶׁל אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁל הֲלָכָה. לָמָּה דַּוְקָא אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי לֹא לַחֲרֹג מִקַּו הַהֲלָכָה, זֶה לֹא מַה שֶּׁאַתָּה רוֹצֶה וְחָפֵץ, עוֹשֶׂה פִּלְפּוּלִים כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ כַּחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, אֶלָּא יֵשׁ 'מִסְגֶּרֶת' אַרְבַּע אַמּוֹת, לֹא תֶּאֱסֹר מַה שֶּׁהַתּוֹרָה הִתִּירָה וְלֹא תַּתִּיר מַה שֶּׁהַתּוֹרָה אָסְרָה, כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לְהַתִּיר אֶת הָאָסוּר כָּךְ אָסוּר לֶאֱסֹר אֶת הַמֻּתָּר, וְלֹא תֹּאמַר דָּבָר שֶׁהוּא מֻתָּר מָה אִכְפַּת לִי שֶׁאֲנִי אַגִּיד לָהֶם שֶׁזֶּה אָסוּר, שֶׁיַּחְמִירוּ... מִי שֶׁעוֹשֶׂה כָּךְ מְסַלֵּף אֶת הַתּוֹרָה, וְנִקְרָא מְגַלֶּה פָּנִים בַּתּוֹרָה שֶׁלֹּא כַּהֲלָכָה. הָאָסוּר - אָסוּר, וְהַמֻּתָּר - מֻתָּר. ועַל זֶה אָדָם מִתְוַדֶּה בְּיוֹם הַכִּפּוּרִים, 'אֲשֶׁר הִתַּרְתָּ אָסַרְתִּי וַאֲשֶׁר אָסַרְתָּ הִתַּרְתִּי', עַל שְׁנֵיהֶם הוּא מִתְוַדֶּה. וְזֶה בִּכְלַל "אַשְׁרֵי מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה", לַעֲמֹל בַּתּוֹרָה וְלוֹמַר עַל אָסוּר אָסוּר, וְעַל מֻתָּר מֻתָּר.
בָּרוּךְ ה' יֵשׁ הַרְבֵּה לוֹמְדֵי תּוֹרָה, אֲבָל מִי שֶׁעֲמָלוֹ בַּתּוֹרָה זֶה יְחִידֵי סְגֻלָּה, שֶׁהוּא עָמֵל וְלֹא מִסְתַּפֵּק בְּמַה שֶּׁהֵבִין שִׁטְחִית אֶת הַגְּמָרָא, הוּא רוֹצֶה לְהַגִּיעַ לִדְבַר הֲלָכָה, וְרוֹצֶה לָדַעַת מִי צוֹדֵק, הַפּוֹסֵק הַזֶּה אוֹ הַפּוֹסֵק הַזֶּה. וְכַמּוּבָן מְדַבְּרִים אָנוּ עַל פּוֹסְקִים אַחֲרוֹנִים, כִּי בְּפוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים אֵין לָנוּ שׁוּם סַמְכוּת לְהַכְנִיס אֶת רֹאשֵׁנוּ בֵּין הֶהָרִים הַגְּדוֹלִים, אֶלָּא יֵשׁ כְּלָלִים, אִם יֵשׁ מַחֲלֹקֶת בֵּין פּוֹסְקִים רִאשׁוֹנִים - חָכָם גָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן הוֹלְכִים אַחֲרָיו. אִם הוּא כְּרֹב הַפּוֹסְקִים, הוֹלְכִים אַחֲרָיו וְזֶה כְּמוֹ בְּחָכְמָה וּבְמִנְיָן. אִם זֶה סַפֵק דְּאוֹרַיְתָא לְחֻמְרָא, אִם זֶה סַפֵק דְּרַבָּנָן לְקֻלָּא. [עַיֵּין גְּמָרָא עֲבוֹדָה זָרָה ז.]. וְיֵשׁ כְּלָלִים בְּהוֹרָאָה. אַךְ הַמְּדֻבָּר הוּא עַל פִּסְקֵי דִּין שֶׁל אַחֲרוֹנִים שֶׁהָאָדָם מֻסְמָךְ לַחֲלֹק עֲלֵיהֶם, בְּאֹפֶן שֶׁרַבּוֹתָיו אוֹמְרִים לוֹ שֶׁהוּא הִגִּיעַ לְהוֹרָאָה, אָז הוּא יְעַיֵּן בְּכָל דָּבָר וְדָבָר לַאֲשׁוּרוֹ, וְלֹא יִסְמֹךְ עֲלֵיהֶם כְּסוּמָא בַּאֲרֻבָּה. יֵשׁ בָּרוּךְ ה' חִבּוּרִים בַּדּוֹר שֶׁלָּנוּ שֶׁלְּשִׂמְחָתֵנוּ כּוֹתְבִים בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה, מְעַטִּים הֵם, אֲבָל יֵשׁ בָּרוּךְ ה', לֹא אַלְמָן יִשְׂרָאֵל. וְפְעָמִים שחָכָם זֶה אוֹמֵר מֻתָּר וְחָכָם זֶה אוֹמֵר אָסוּר, אִם הוּא בַּעַל הוֹרָאָה יְעַיֵּן בַדָּבָר בְּשָׁרְשׁוֹ בְּטַעֲמוֹ בְּנִימוּקוֹ וְיַגִּיעַ לַמַּסְּקָנָה. וְלֹא יֵחָת מִפְּנֵי כֹּל, ולֹא יִהְיֶה פַּחְדָן.
הִכַּרְנוּ כַּמָּה גְּאוֹנִים אֲמִתִּיִּים שֶׁבְּקִיאִים בְּכָל הַתַּלְמוּד, בְּלֹא גּוּזְמָא, אֲבָל דָּא עֲקָא רַבּוֹתֵיהֶם לֹא לִמְּדוּ אוֹתָם אֵיךְ לְהַגִּיעַ לִפְסַק הַהֲלָכָה, נִשְׁאֲרוּ מְרַחֲפִים בֵּין הַשָּׁמַיִם וּבֵין הָאָרֶץ, בְּקִיאִים בַּתַּלְמוּד בְּאֹפֶן נִפְלָא, יוֹדְעִים כָּל מִלָּה וּמִלָּה בַּתַּלְמוּד, אֲבָל בְּעִנְיְנֵי הֲלָכָה פַּחְדָּנִים מְאֹד, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא לִמְּדוּ אוֹתָם אֵיךְ לִפְסֹק הֲלָכָה. וְלֹא לָמְדוּ כְּלָלֵי הַפְּסִיקָה. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁנִּכְנַס לְעֹמֶק הַתַּלְמוּד וְהוּא מַגִּיעַ גַּם לִפְסַק הֲלָכָה. וְיֵשׁ כְּלָלִים, וְהוּא תָּמִיד מַטֶּה אֹזֶן וְשׁוֹמֵעַ, אֵיךְ פּוֹסְקִים בְּכָל דָּבָר.
וְגַם תָּמִיד צָרִיךְ לְהִתְעַנְיֵן מַה הַנִּמּוּק, זֶה יוֹתֵר חָשׁוּב אֲפִלּוּ מִפְּסַק הַהֲלָכָה, וּכְמוֹ שֶׁיָּדוּעַ שֶׁאַף שֶׁמֵּהַדִּין אָסוּר לוֹמַר שׁוּם פָּסוּק אוֹ הֲלָכָה לְלֹא בִּרְכַּת הַתּוֹרָה, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים לב, ג) כִּי שֵׁם ה' אֶקְרָא הָבוּ גֹּדֶל לֶאֱלֹקֵינוּ, וְרַבּוֹתֵינוּ אוֹמְרִים (נְדָרִים פא:) שֶׁנֶּעֶנְשׁוּ יִשְׂרָאֵל קָשׁוֹת עַל שֶׁלֹּא בֵּרְכוּ בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה, וּבְכָל זֹאת כָּתַב הָרַמָ"א (סי' מו ס"ד) שֶׁפְּסַק דִּין בְּלֹא טַעַם, מֻתָּר לְאָמְרוֹ בְּלֹא בִּרְכוֹת הַתּוֹרָה, מִכֵּיוָן שֶׁאֵין לוֹ שׁוּם חֲשִׁיבוּת שֶׁל הֲלָכָה. עִקַּר הַהֲלָכָה הִיא כְּשֶׁאַתָּה אוֹמֵר טַעֲמָהּ וְנִימוּקָהּ עִמָּהּ, וּמַסְבִּיר אוֹתָהּ מִתְּחִלָּתָהּ וְעַד סוֹפָהּ בְּטוּב טַעַם וָדַעַת. וְאִם הַתַּלְמִיד לֹא הֵבִין מַה הַטַּעַם שֶׁרַבּוֹ פָּסַק כָּךְ, יִשְׁאַל אוֹתוֹ וְלֹא יִתְבַּיֵּשׁ, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (אַָבוֹת ב, ו) "לֹא הַבַּיְשָׁן לָמֵד", וְהָרַב צָרִיךְ לְהַסְבִּיר לַתַּלְמִידִים שֶׁשּׁוֹקְדִים עַל הַתּוֹרָה אֶת הַנִּמּוּקִים וְהַטְּעָמִים לִדְבָרָיו, כִּי עַל יְדֵי הַטְּעָמִים הֵם יוּכְלוּ לִלְמֹד דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר. הֲרֵי הֵם יוֹשְׁבִים וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה וְתוֹרָתָם אֻמָּנוּתָם, וְצָרִיךְ לְהוֹצִיא מֵהֶם אֲרָיוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּמוֹרֵי הוֹרָאוֹת בְּיִשְׂרָאֵל.
לִפְנֵי שָׁנִים בְּעֶרֶב פֶּסַח בִּקְּשׁוּ מִמֶּנִּי לָבוֹא לִמְסֹר שִׁעוּר בִּבְנֵי בְּרַק לִבְנֵי הַיְשִׁיבוֹת, בִּישִיבַת 'בֵּין הַזְּמַנִּים', דִּבַּרְנוּ שָׁעָה וָרֶבַע בְּדִּבְרֵי הֲלָכָה, אֲבָל בִּשְׁבִיל בְּנֵי יְשִׁיבוֹת צָרִיךְ לְהַסְבִּיר אֶת הַדְּבָרִים מִשָּׁרְשָׁם עַד לִפְסַק הַהֲלָכָה. (עיין ענף עץ אבות עמ' תט). וסִפְּרוּ לִי אַחַר כָּךְ שֶׁהָיוּ קְבוּצָה שֶׁל בְּנֵי יְשִׁיבוֹת שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת הַשִּׁעוּר, וְהָלְכוּ לְבַיִת שֶׁל אַחַד מִמַּכִּירֵיהֶם 'לִשְׁתּוֹת לְחַיִּים' שָׁאַל אוֹתָם מַה 'לְּחַיִּים'? מַה קָּרָה? אָמְרוּ לוֹ: פַּעַם רִאשׁוֹנָה נִפְקְחוּ עֵינֵינוּ לָדַעַת מַה זו הֲלָכָה, שָׁמַעְנוּ הַרְבֵּה פִּלְפּוּלִים וּסְבָרוֹת מֵהַגְּאוֹנִים שֶׁלָּנוּ, עַכְשָׁו פַּעַם רִאשׁוֹנָה הֵבַנּוּ מַה זֶּה הֲלָכָה. וּלְצַעֲרֵנוּ, חֲבָל שֶׁבַּיְשִׁיבוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁמּוֹסְרִים עַצְמָם לַתּוֹרָה, וְיֵשׁ שָׁם שַׁקְדָנִים עֲצוּמִים, חֲבָל שֶׁיֵש שֶלֹּא נוֹתְנִים לִבָּם לָדַעַת אֵיךְ מַגִּיעִים לִפְסַק הֲלָכָה, הֲרֵי הָעִקָּר שֶׁלָּנוּ זֶה הַהֲלָכָה "גָּדוֹל תַּלְמוּד שֶׁמֵּבִיא לִידֵי מַעֲשֶׂה" (קִדּוּשִׁין מ:), הַיְסוֹד זֶה הַהֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה. וְלָכֵן הַנָּכוֹן הוּא לְאַבְרֵכִים לִלְמֹד הַרְבֵּה טוּר וּבֵית יוֹסֵף, והַרְבֵּה מִדִּבְרֵי גְּדוֹלֵי הָאַחֲרוֹנִים, וְהֵם יְיַשְּׁרוּ לוֹ אֶת הַשֵּׂכֶל, וּלְאַט לְאַט יִפָּקְחוּ עֵינָיו וְיִלְמַד אֵיךְ לְהַגִּיעַ לִפְסַק הַהֲלָכָה.
הַגָּאוֹן פְּאֵר הַדּוֹר הַחֲזוֹן אִישׁ שֶׁהָיָה מִגְּדוֹלֵי פּוֹסְקֵי הַהֲלָכָה, סִפֵּר לָרַב ווֹאזְנֶר [מוּבָא בְּסִפְרוֹ שֵבֶט הַלֵוִי], שֶׁכְּשֶׁהָיָה צָעִיר לְיָמִים הֶחְלִיט לִלְמֹד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, וּמְסַפֵּר: הִתְחַלְּתִי לִלְמֹד בַּסֵּפֶר בֵּית יוֹסֵף בְּעִיּוּן, וְהָיִיתִי מַקְדִּישׁ שָׁעוֹת עַל גַּבֵּי שָׁעוֹת בְּכָל יוֹם כְּדֵי לְהָבִין אֶת דְּבָרָיו, שֶׁלִּפְעָמִים דְּבָרָיו לֹא מוּבָנִים כִּי הוּא מְדַבֵּר עַל הַיָּדוּעַ, וְרַק מִי שֶׁלָּמַד הֵיטֵב אֶת הַסוּגְיָא מֵבִין אוֹתָם. וְהָיִיתִי כָּל כָּךְ מַעֲמִיק וּמַשְׁקִיעַ כֹּחוֹת בּוֹ, וְהָיוּ חֲבֵרַי מְצַחֲקִים עָלַי וְאָמְרוּ 'מַה יֵּצֵא מֵהַבַּטְלָן הַזֶּה', וּבַסּוֹף - אָמַר הַחֲזוֹן אִישׁ לָרַב ווֹאזְנֶר, - יָצָא מִמֶּנִּי מַה שֶּׁיָּצָא מִמֶּנִּי, וְיָצָא מֵהֶם מַה שֶּׁיָּצָא מֵהֶם, וְהָיוּ מְשַׁחֲרִים לְפִתְחִי לָדַעַת הֲלָכָה. הֵם לָמְדוּ הֵם שָׁקְדוּ, הֵם חַס וְחָלִילָה ֹלא הִתְבַּטְּלוּ, גַּם הֵם הָיוּ גְּאוֹנִים, אֲבָל לֹא הִגִּיעוּ לִפְסַק הֲלָכָה. זֶה חֲבָל כְּשֶׁאֵין לְאָדָם מוֹרֵה דֶּרֶךְ שֶׁיּוֹרֶה לוֹ עִנְיַן הַהֲלָכָה.
הָאֲרִ"י הַקָּדוֹשׁ הָיָה אוֹמֵר: צָרִיךְ הָאָדָם לְעַיֵּף אֶת עַצְמוֹ הַרְבֵּה בְּעֹמֶק הָעִיּוּן וְהַסְּבָרָא עַד שֶׁיַּגִּיעַ לִפְסַק הַהֲלָכָה, וּכְשֶׁמַּרְחִיב אֶת הַדְּבָרִים בִּכְתִיבָה זֶה סוֹלֵל לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁיַּגִּיעַ לִפְסַק הַהֲלָכָה, וּכְשֶׁלֹּא מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לִכְתֹּב, זֶה קָשֶׁה מְאֹד. בַּהַתְחָלָה כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְרַגֵּל בִּכְתִיבָה כּוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים כְּמוֹ שֶׁהוּא שׁוֹמֵעַ, מִשְׁתַּדֵּל לֹא לְהוֹסִיף וְלֹא לִגְרֹעַ, וְכוֹתֵב אֶת הַדְּבָרִים בְּקִצּוּר בְּתַמְצִיתָם, וְאַחַר כָּךְ חוֹזֵר וְכוֹתֵב וּמְסַדֵּר וּמַסְבִּיר דָּבָר דָּבוּר עַל אָפְנָיו. וּלְאַט לְאַט הוּא מִתְרַגֵּל וְנַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, וּמוֹסִיף אֵיזֶה נְקֻדּוֹת שֶׁמַּטְעִימוֹת אֶת הָעִנְיָן, וּמַכְנִיס נִמּוּקִים לְכָל דָּבָר, מִכֹּחַ הַהֶרְגֵּל שֶׁל הַכְּתִיבָה, וּלְבַסּוֹף מַגִּיעַ לְמַסְּקָנוֹת אֲמִתִּיּוֹת. כִּי קָשֶה לְהַגִּיעַ לַאֲמִתָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, בְּלִי שֶׁיַּרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בִּכְתִיבָה, כִּי בִּתְחִלָּה הַדְּבָרִים נִרְאִים בְּעֵינָיו מְעֻרְפָּלִים, הוּא שׁוֹמֵעַ סְבָרָא כָּזֹאת וסְבָרָא כָּזֹאת, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ מַה לִּבְרֹר וּמַה לֹּא לִבְרֹר. וּכְשֶׁמַּתְחִיל לִכְתֹּב, הַדְּבָרִים מִתְרַחֲבִים בְּעֵינָיו, וּמַגִּיעַ לִפְסַק הֲלָכָה.
לֹא פַּעַם קָרָה, כְּשֶׁהָיִינוּ בְּבֵית הַדִּין שׁוֹמְעִים אֶת הַטְּעָנוֹת, רְאוּבֵן אוֹמֵר כָּךְ וְשִׁמְעוֹן אוֹמֵר כָּךְ, שָׁמַעְנוּ אֶת כָּל הַטְּעָנוֹת וְהִתְבּוֹנַנּוּ בָּהֶם יָפֶה, מִתּוֹך הַנִסָּיוֹן הָיָה נִרְאֶה לְמָשָׁל, שֶׁצָּרִיךְ לִפְסֹק לְטוֹבַת שִׁמְעוֹן, אֲבָל בְּכָל זֶה צָרִיךְ לְעַיֵּן בַּפּוֹסְקִים לִרְאוֹת אֵיךְ פְּסַק הַהֲלָכָה, וַאֲפִלּוּ פּוֹסְקִים שֶׁיָדַעְנוּ אוֹתָם גַּם בִּתְחִלָּה, וּבְכָל זֹאת כְּשֶׁהִתְחַלְנו לִכְתֹּב אֶת הַפְּסָק, נִשְׁתַּנָּה הַדָּבָר עַד כְּתִיבַת סִיּוּם הַדְּבָרִים, מִן הַקָּצֶה אֶל הַקָּצֶה, בִּמְקוֹם לוֹמַר שִׁמְעוֹן זַכַּאי יָצָא רְאוּבֵן זַכַּאי, מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֲבוּ הַדְּבָרִים, 'מִמֵּילָא רְוָחָא שְׁמַעְתְּתָא'. וְזוֹ כֹּחָהּ שֶׁל כְּתִיבָה, אִלְמָלֵא שֶכָּתַבְנוּ הָיָה נִשְׁאַר כָּךְ בְּדַעְתִּי, וְחַס וְשָׁלוֹם הָיָה הַפְּסָק שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן.
וְכָךְ זֶה בְּכָל הֲלָכָה [הִלְכוֹת שַׁבָּת, הִלְכוֹת תְּפִילָה וכדו'] אֵיךְ לְדַמּוֹת, וּמַה לִּבְרֹר, בִּתְחִלָּה הַדְּבָרִים לֹא נִרְאִים בְּעֵינָיו בְּרוּרִים, בְּהַשְׁקָפָה רִאשׁוֹנָה חָשַׁב שֶׁדָּבָר זֶה דּוֹמֶה לְכָאן, כְּשֶׁמַּתְחִיל לִכְתֹּב מִתְרַחֲבִים הַדְּבָרִים וְרוֹאֶה שֶׁאֵין שׁוּם דִּמְיוֹן לָעִנְיָן הַזֶּה - 'וְלֹא קָרַב זֶה אֶל זֶה', וְרוֹאֶה שֶׁצָּרִיךְ לְדַמּוֹת לְעִנְיָן אַחֵר, וְאָז מַגִּיעַ בֶּאֱמֶת לַאֲמִתָּהּ שֶׁלתּוֹרָה.
וְלָכֵן כַּמָּה טוֹב שֶׁהָאָדָם מַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ בִּכְתִיבָה, וּבִפְרָט בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת שֶׁבְּעֶזְרַת ה' יִגְדְּלוּ בַּתּוֹרָה, אֵין לִי שׁוּם סָפֵק שֶׁאִם הֵם מִתְמַסְּרִים לְדִבְרֵי תּוֹרָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְכַוֵּן אוֹתָם וְיִזְכּוּ לְכָךְ, כִּי "בְּדֶרֶךְ שֶׁאָדָם רוֹצֶה לֵילֵךְ בָּהּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ" (מכות י:), [וּכְמוֹ שֶׁכָּתְבוּ הַתּוֹסָפוֹת בִּכְתֻבּוֹת (סג. ד"ה אַדַּעְתָּא) "דֶּרֶךְ הוּא בְּמִי שֶׁהוֹלֵךְ לִלְמֹד שֶׁנַּעֲשָׂה אָדָם גָּדוֹל"] וְיֵשׁ סִיַּעְתָּא דִּשְׁמַיָּא. צָרִיךְ לָדַעַת, אִם הֵם לֹא יַרְגִּילוּ עַצְמָם מִשַּׁחַר נְעוּרֵיהֶם - מִצְּעִירוּתָם לִכְתֹּב, קָשֶׁה מְאֹד שֶׁיִּכְתְּבוּ בְּגָדְלָם. הִכַּרְנו תַּלְמִידֵי חֲכָמִים גְּאוֹנִים שֶׁלֹּא הֻרְגְּלוּ בִּצְעִירוּתָם לִכְתֹּב, וּכְשֶׁהָיוּ כּוֹתְבִים אַחַר כָּךְ בְּגַדְלוּתָם, יוֹצְאִים הַדְּבָרִים מְסֹרָסִים מְהֻפָּכִים וּמְבֻלְבָּלִים וְהֵם עַצְמָם לֹא הָיוּ שְׂבֵעֵי רָצוֹן מִמַּה שֶּׁכָּתְבוּ, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא הֻרְגְּלוּ, ולֹא נִתְנַסּוּ בָּזֶה.
אוֹמְרִים בִּלְשׁוֹן מְלִיצָה "וּקְנֵה לְךָ חָבֵר" - וּקְנֵה, (בְּקָמָץ) לְךָ חָבֵר, כְּשֶׁאַתָּה לוֹמֵד לְבַד הַדְּבָרִים לֹא בְּרוּרִים, אֲבָל אִם לוֹמֵד עִם חָבֵר הוּא מַסְבִּיר לְךָ, אַתָּה מַסְבִּיר לוֹ וּמִתְוַכֵּחַ אִתּוֹ, הָעֵט שֶׁלְּךָ הוּא הֶחָבֵר שֶׁלְּךָ הוּא מִתְוַכֵּחַ אִתְּךָ, אָמְנָם אַתָּה מַכְתִּיב אוֹתוֹ וְלֹא הוּא מוֹשֵׁל עָלֶיךָ, אֲבָל עִם הִתְרַחֲבוּת הַדְּבָרִים הוּא מַרְחִיב לְךָ אֶת דַּעְתְּךָ, הוּא מַעֲמִיד אוֹתְךָ עַל הָאֱמֶת, וְזֶה גּוּפוֹ שֶׁל הֲלָכָה.
צַר לִי עַל הַרְבֵּה יְשִׁיבוֹת, שֶׁלֹּא הִרְגִּילוּ אֶת הַצְּעִירִים שֶׁלָּהֶם לִכְתֹּב. כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אֵיזֶה אַבְרֵךְ שֶׁהוּא כּוֹתֵב, אֲנִי מְחַזֵּק אֶת יָדָיו, אֲנִי דּוֹחֵף אוֹתוֹ שֶׁיִּכְתֹּב. כְּשֶׁמַּתְחִיל בִּכְתִיבָה, כּוֹתֵב דְּבָרִים פְּשׁוּטִים, לֹא דַּוְקָא חִדּוּשִׁים, מַה שֶּׁהוּא שׁוֹמֵעַ הוּא כּוֹתֵב, אֲבָל לְאַט לְאַט מְסַגְנֵן אֶת הַדְּבָרִים וּמַסְבִּיר אוֹתָם וּמְלַטֵּשׁ אוֹתָם, וְיֵדַע גַּם כֵּן אֵיךְ הַנִּסּוּחַ שֶׁל הַכְּתִיבָה, גַּם זֶה חָשׁוּב, כִּי הַחִבּוּר שֶׁמְּחַבֵּר אֵינוֹ רַק לְעַצְמוֹ אֶלָּא גַּם לַאֲחֵרִים, וְהוּא צָרִיךְ לְנַסֵּחַ נִסּוּחַ שֶׁלֹּא יִטְעוּ בּוֹ וְלֹא יְפָרְשׁוּ פֵּרוּשׁ לֹא נָכוֹן, אֶלָּא שֶׁיְּפָרְשׁוּ אֶת הַפֵּרוּשׁ הָאֲמִתִּי מַה שֶּׁהוּא הִתְכַּוֵּן.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אוֹמֵר (מִשְׁלֵי ה, טו - וְעַיֵּין בגר"א שָׁם) "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרְךָ וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרֶךָ, יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה בָּרְחוֹבוֹת פַּלְגֵי מָיִם". - יֵשׁ ג' שְׁלַבִים בָּאָדָם, בַּהַתְחָלָה הוּא שׁוֹמֵעַ תּוֹרָה מֵרַבּוֹתָיו וְהוּא חוֹזֵר וּמְשַׁנֵּן וּמְשַׁחְזֵר אֶת הַדְּבָרִים, זֶה בְּחִינַת 'שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרְךָ' כְּמוֹ בּוֹר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ מַיִם מְכֻנָּסִים, יֵשׁ שָׁם לְמָשָׁל אֶלֶף לִיטֶר, כַּמָּה שֶׁהָאָדָם שׁוֹתֶה כָּךְ נֶחְסָר בַּבּוֹר, שָׁתָה לִיטֶר חָסַר לִיטֶר, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ. כָּךְ אָדָם בִּתְחִלַּת לִמּוּדוֹ לִפְנֵי חֲכָמִים, הוּא מְשַׁנֵּן אֶת מַה שֶּׁנָּתַן לוֹ הָרַב, בְּלִי לְהוֹסִיף וּבְלִי לִגְרֹעַ. מַיִם זֶה תּוֹרָה - "אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה". אַחַר כָּךְ 'וְנוֹזְלִים מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ' הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין (דַּף יח) אוֹמֶרֶת בְּאֵר, זֶה בְּאֵר מַיִם חַיִּים - נוֹבֵעַ, וְאִלּוּ בּוֹר זֶה מַיִם מְכֻנָּסִים. בִּתְחִלָּה שׁוֹתֶה מֵהַבּוֹר, אֲבָל אַחַר כָּךְ מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ נַעֲשֶׂה כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. וְלֹא כָּתוּב 'וּמַיִם' מִתּוֹךְ בְּאֵרְךָ, אֶלָּא 'וְנוֹזְלִים', כִּי זֶה לֹא יִהְיֶה מַיִם זֶה יִהְיֶה "דְּבַשׁ וְחָלָב תַּחַת לְשׁוֹנֵךְ", בִּתְחִלָּה זֶה מַיִם פְּשׁוּטִים, אוּלַי צָרִיךְ לָשִׂים לָהֶם חֹמֶר שֶׁלֹּא יִתְקַלְקְלוּ וְשֶׁלֹּא יִהְיֶה בָּהֶם תּוֹלָעִים, אֲבָל אַחֲרֵי זֶה שֶׁהוּא מִתְגַּדֵּל בַּתּוֹרָה וּמוֹסִיף חִדּוּשִׁים וּדְבָרִים שֶׁל טַעַם זֶה 'וְנוֹזְלִים', נֶהְפָּכִים בְּפִיו לִמְתוּקִים כְּמוֹ דְּבַשׁ וְחָלָב. וְאַחַר כָּךְ יֵשׁ 'יָפוּצוּ מַעְיָנוֹתֶיךָ חוּצָה', אַחֲרֵי שֶׁבָּרוּךְ ה' זָכִיתָ וְאַתָּה כְּבָר בְּעַצְמְךָ גָּדוֹל בַּתּוֹרָה וּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר, תּוֹסִיף וְתִתֵּן אֶת זֶה גַּם לַאֲחֵרִים תָּפִיץ מַעְיְנוֹתֶיךָ חוּצָה, הֵן עַל יְדֵי כְּתִיבָה וְהֵן בְּדִבּוּר.
אָמְנָם יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא מְסֻגָּלִים לְדַבֵּר, עֲרֵלֵי שְׂפָתַיִם, אֵין לָהֶם גִּישָׁה לְדִבּוּר, אוֹ שֶׁקָּשֶׁה לָהֶם לְדַבֵּר מֵחֲמַת חֻלְשָׁה, אֲבָל בִּכְתִיבָה הֵם כְּמַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר. לְמָשָׁל, הַגָּאוֹן מִלּוּבְּלִין בַּעַל "תּוֹרַת חֶסֶד". בְּהַקְדָּמָתוֹ הוּא הֵבִיא אֶת הַגְּמָרָא בְּמַסֶּכֶת סֻכָּה (דַּף מט:) "מַאי דִּכְתִיב (מִשְׁלֵי לא, כו) 'תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנָהּ' יֵשׁ תּוֹרָה שֶׁל חֶסֶד וְיֵשׁ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד? אֶלָּא הַלּוֹמֵד תּוֹרָה וּמְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים זֶה תּוֹרַת חֶסֶד, הַלּוֹמֵד תּוֹרָה לְעַצְמוֹ וְאֵינוֹ מְלַמְּדָהּ לַאֲחֵרִים זוֹ תּוֹרָה שֶׁאֵינָהּ שֶׁל חֶסֶד". אָמַר, אֲנִי לֹא זָכִיתִי לָלֶכֶת וְלָתֵת שִׁעוּרִים מֵרֹב חֻלְשָׁתִי, לָכֵן הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה לָאוֹר, כְּדֵי שֶׁיֵּהָנוּ לְכָל הַפָּחוֹת מֵהַכְּתִיבָה שֶׁלִּי. חִבֵּר אֶת זֶה בְּזִקְנוּתוֹ, הוּא כָּתַב שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ כּוֹחוֹת, וְהוּא- עָלָיו הַשָּׁלוֹם, הָיָה רָגִישׁ מְאֹד לֹא הָיָה לוֹ שֵׁנָה בְּעֵינָיו, יָשֵׁן בַּלַּיְלָה חֲצִי שָׁעָה וְקָם, וּבַיּוֹם הָיָה יָשֵׁן שָׁעָה כְּדֵי לְהַשְׁלִים מַה שֶּׁחִסֵּר בַּלַּיְלָה וְקָם, הַכֹּל שָׁעָה וָחֵצִי, וְאָדָם שֶׁהוּא בְּלִי שֵׁנָה לֹא יָכוֹל לִחְיוֹת, וּמַה יֵּשׁ בְּשָׁעָה וָחֵצִי...? בְּיָדֵנוּ יֵשׁ אֶת חִבּוּרוֹ עַל אֹרַח חַיִּים וְאֶבֶן הָעֵזֶר. הוּא מַזְכִּיר בְּהַקְדָּמָתוֹ שֶׁחִבֵּר גַּם עַל יוֹרֶה דֵּעָה, אֲבָל חֲבָל שֶׁנֶּאֱבַד מֵאִתָּנוּ. אֲנִי בִּצְעִירוּתִי הָיִיתִי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דְבָרָיו, אוּלַי כָּל סִימָן יֵשׁ בּוֹ כִּמְעַט רֹב הַתַּלְמוּד, וְכָל הַתַּלְמוּד מַבְרִיק נֶגֶד עֵינָיו בִּבְחִינַת 'עַפְעַפֶּיךָ יָשִׁירוּ נֶגְדְּךָ'. [חַי בִּשְׁנַת תרס"ד, אֲבָל נֶחְשָׁב עָנָק מַמָּשׁ כְּמוֹ בַּדּוֹרוֹת הָרִאשׁוֹנִים].
סִפֵר לִי הַגָּאוֹן רַבִּי חַיִים נָאֶה ע"ה, שֶׁאָבִיו רַבִּי מֶנְדְּל נָאֶה יָשַׁב פַּעַם וְלָמַד אֶת הַסּוּגְיָא שֶׁל טִפַּת חָלָב (חוּלִין קח), יֵשׁ שָׁם רַ"ן שְׁלֹשָׁה דַּפִּים כֻּלּוֹ מָלֵא חִדּוּשִׁים וּסְבָרוֹת דְּבַר פֶּלֶא, וְהִנֵּה נִכְנַס הַגָּאוֹן בַּעַל תּוֹרַת חֶסֶד וְשָׁאַל אוֹתוֹ בַּמֶּה הוּא עוֹסֵק, אָמַר לוֹ אֲנִי לוֹמֵד הָרַ"ן בְּסוּגְיָא שֶׁל טִפַּת חָלָב, אָמַר לוֹ אֲנִי אַגִּיד לְךָ אֶת הָרַ"ן בְּעַל פֶּה וְהִתְחִיל לוֹמַר לוֹ מִלָּה בְּמִלָּה מֵהַהַתְחָלָה עַד הַסּוֹף, אַחֲרֵי זֶה אָמַר לִי תַּאֲמִין לִי אַרְבָּעִים שָׁנָה לֹא לָמַדְתִּי אֶת הָרַ"ן הַזֶּה... זֶה מֹחַ פֶּלֶא, זֶה לֹא בֶּן אָדָם, אֲנִי לֹא יוֹדֵעַ אִם יֵשׁ מַלְאָכִים כָּאֵלֶּה... וְזֶה סִפְרוֹ תּוֹרַת חֶסֶד מַמָּשׁ תּוֹרַת חֶסֶד עַל לְשׁוֹנוֹ. וְהַסֵּפֶר כֻּלּוֹ מָלֵא בְּקִיאוּת מָלֵא סְבָרוֹת וְהַכֹּל בְּיֹשֶׁר הָעִיּוּן לֹא פִּלְפּוּלִים נַפְתּוּלִים שֶׁמְּבַלְבְּלִים אֶת הָאָדָם. מָלֵא חָכְמָה רִאשׁוֹנָה וְאַחֲרוֹנִים, זֶה סֵפֶר מַמָּשׁ מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת. אַשְׁרֵי אָדָם שֶׁיִּקַּח וְיִלְמַד בַּסֵּפֶר הַזֶּה [יֵשׁ גַּם עַל אֶבֶן הָעֵזֶר, אֲבָל עַל אֹרַח חַיִּים שָׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ], עַל הַסֵּדֶר אֲפִלּוּ שְׁעָתַיִם בַּשָּׁבוּעַ. הָיוּ יָמִים שֶׁהָיִיתִי יוֹשֵׁב מֵהַבֹּקֶר עַד הָעֶרֶב וְהָיִיתִי סוֹגֵר עָלַי וְלוֹמֵד רַק בַּסֵּפֶר הַזֶּה, כִּי זֶה סֵפֶר מַמָּשׁ מֵאִיר אֶת הָעֵינַיִם.
וּכְמוֹ שֶׁאָמַרְתִּי, יֵשׁ אָדָם שֶׁלֹּא נִחַן בְּכִשְׁרוֹן שֶׁל דִּבּוּר הֵן מֵחֲמַת חֻלְשָׁה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה, אָז לְכָל הַפָּחוֹת יָפוּצוּ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה עַל יְדֵי כְּתִיבָה יְחַבֵּר חִבּוּר וְהוּא נִשְׁאַר קַיָּם לְדוֹרֵי דּוֹרוֹת. וְיִלְמְדוּ בּוֹ תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.
וּמֵאִידָךְ לְמָשָׁל, הַגָּאוֹן הָרוֹגֹצֹ'אוֹבֶר בַּעַל סֵפֶר "צָפְנַת פַּעֲנֵחַ", מִי יָכוֹל לְהָבִין מַה שֶּׁהוּא כּוֹתֵב, מֵרֹב שֶׁהָיָה גְּאוֹנִי לֹא יָכַל לְהַסְבִּיר אֶת דְּבָרָיו: 'עַיֵּן מָקוֹם פְּלוֹנִי, וְעַיֵּן מָקוֹם פְּלוֹנִי'. בְּעַיֵּן הָרִאשׁוֹן יֵשׁ לוֹ קוּשְׁיָא, תִּלְמַד שָׁם אֶת הַגְּמָרָא וְתָבִין אֶת הַקּוּשְׁיָה, וְהָ'עַיֵּן' הַשֵּׁנִי יֵשׁ לוֹ תֵּרוּץ תִּלְמַד שָׁם וְתָבִין אֶת הַתֵּרוּץ, וְכֵן עַל זֶה הַדֶּרֶךְ, עַל כָּל שְׁתֵּי שׁוּרוֹת שֶׁלּוֹ צָרִיךְ לִלְמֹד אַרְבָּעָה - חֲמִשָּׁה גְּמָרוֹת. לֹא הָיָה לוֹ מַעֲנֵה לָשׁוֹן לְהַסְבִּיר אֶת הַקּוּשְׁיוֹת שֶׁלּוֹ בִּכְתָב. אֲבָל כְּשֶׁהוּא הָיָה בָּא לְדַבֵּר בַּיְשִׁיבָה בַּחַיִּים חַיּוּתוֹ, לֹא הָיָה חֵיךְ מָתוֹק מִמֶּנּוּ, וְהָיוּ שׁוֹתִים בַּצָּמָא אֶת דְּבָרָיו, אֵיזוֹ חָכְמָה אֵיזוֹ גְּאוֹנוּת.
הוּא וְהַגָּאוֹן "אוֹר שָׂמֵחַ" הָיוּ יוֹדְעִים אֶת כָּל הַתּוֹרָה כְּנֶגֶד הָעֵינַיִם שֶׁלָּהֶם, הֵם שִׁמְּשׁוּ בָּרַבָּנוּת בִּדְוִינְסְק, הָאוֹר שָׂמֵחַ הָיָה רַב שֶׁל הַפְּרוּשִׁים, וְהָרוֹגֹצֹ'אוֹבֶר הָיָה רַב שֶׁל הַחֲסִידִים, אַף שֶׁלֹא הָיָה מהַחֲסִידִים, הֵם רָאוּ גָּאוֹן וְהִכְתִּירוּהוּ אַדְמוֹ"ר עֲלֵיהֶם, וּכְּשֶׁיָּצָא הַחִבּוּר שֶׁל הָרוֹגֹצֹ'אוֹבֶר אָמְרוּ לוֹ, אֲנַחְנוּ לֹא מְבִינִים מָה אַתָּה מַקְשֶׁה 'עַיֵּן... עַיֵּן...' בִּמְקוֹם זֶה נִלְמַד גְּמָרוֹת, לָמָּה צָרִיךְ לִלְמֹד אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלְּךָ...? אָמַר לָהֶם אַתֶּם צוֹדְקִים.
וְעַל כָּל אָדָם שֶׁהִגִּיעַ לִהְיוֹת מַעְיָן הַמִּתְגַּבֵּר צָרִיךְ לְהָפִיץ מַעְיְנוֹתָיו חוּצָה, כְּפִי מַה שֶׁיָּכוֹל בְּעַל פֶּה אוֹ בִּכְתָב, אוֹ שְׁנֵיהֶם גַּם יַחַד, וְיִהְיֶה תּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב וְתוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה, אַךְ כְּשֶׁמּוֹצִיא סֵפֶר לָאוֹר כַּמָּה צָרִיךְ לְהִתְבּוֹנֵן שֶׁלֹּא יִהְיֶה שָׁם חַס וְשָׁלוֹם דָּבָר שֶׁל טָעוּת, צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אוֹתוֹ לְתַלְמִיד חָכָם, וְכַמָּה שֶׁיַּרְאֶה לְיוֹתֵר תַּלְמִידֵי חֲכָמִים יוֹתֵר טוֹב.
אָמַרְנוּ בְּאֹפֶן כְּלָלִי עִנְיָן שֶׁל לִמּוּד הֲלָכָה לְמַעֲשֶׂה, שֶׁהוּא צָרִיךְ לִהְיוֹת גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל לִמּוּד תּוֹרָה, וּבִפְרָט בְּנֵי הַיְשִׁיבוֹת יַרְגִּילוּ אֶת עַצְמָם לִכְתֹּב, וְאַט אַט יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חַיִל וְיִתְרַגְּלוּ וִינַסְּחוּ אֶת הַדְּבָרִים, וְכַאֲשֶׁר שׁוֹמְעִים שִׁעוּר בַּהֲלָכָה מִפִּי חָכָם גָּדוֹל מוֹרֶה הוֹרָאָה, הַנָּכוֹן לִכְתֹּב הַדְּבָרִים וְאַחֲרֵי שֶׁהָרַב הָלַךְ, הַתַּלְמִיד יִפְתַּח אֶת הַגְּמָרוֹת שֶׁהָרַב צִיֵּן, יִפְתַּח אֶת הַגְּמָרָא וְיִרְאֶה אוֹתָהּ - אוֹתִיּוֹת מַחְכִּימוֹת."מִכָּאן, הָרַב הִתְכַּוֵּן לָרְאָיָה הַזֹּאת, הִנֵּה מִכָּאן זֶה רְאָיָה, נִתְכַּוֵּן לַתּוֹסָפוֹת זֶּה, הֵבִיא סִיַּעְתָּא לִדְבָרָיו מֵרַשִׁ"י זֶּה...", וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁיִּכְתֹּב, יְנַסֵּח בִּלְשׁוֹן הַגְּמָרָא וְהַמְפָרְשִׁים, כִּי לְרַבּוֹתֵינוּ [רַשִׁ"י וְתוֹסָפוֹת] יֵשׁ לָשׁוֹן צָחָה מְאֹד, וְאָדָם שֶׁלּוֹמֵד בָּהֶם וּמַעְתִּיק מֵהֶם, מִתְרַגֵּל גַּם כֵּן בְּסֵדֶר כְּתִיבָה נָכוֹן.

 

[שמעון טרבלסי]

תן דוגמא. חבל על הזמן של הויכוחים. תראה עין בעין.

יש גם בטור בס"ס רד כזאת.

 

[כהנא דמסייע]

הצג קובץ מצורף 18373
יש גם בטור בס"ס רד כזאת.

לגבי הרשב''א מדובר בביטול כלפי הרמב''ם שתי דורות לפניו, וגם זה לא כסדר, ולא פעם חולק בראיות ברורות. וכאן זה מילתא דתליא בסברא ולא בגמרא כמבואר לכל מעיין שם.
לגבי הציטוט מאבודרהם ואגור, הרי זה דעתי מפני דעתם, וגם ר''ע הקפיד בנטילה נגד דעתו כי הלכה כרבים. ורבו עליו חבריו.

וכן לגבי הטור: שהכל כך הוא סברתי אלא שחבירי חולקים ואומרים שהדבש הוא טפל שאינו אלא לקיים הדבר המרוקח בו ולדבריהם יש לברך על של וורדים בפה"א שאינן עיקר הפרי כדבעינן למכתב לקמן והנני מבטל דעתי מפני דעתם.
זה שוב יחיד ורבים.
וכעובדא דרבי עקיבא.
ולכן לקחת מזה דרך של ביטול דעה באופן עקבי אין זה הדרך,

ובפרט שלאחר חיפושך חיפשתי ומצאתי בחיפוש בכל הראשונים על הש''ס אולי 6 פעמים ביחד לשון כזו מה שמראה שזה מקום ספציפי או מצד רבים, או דלדידיה מספקא ליה ויש כאן רק דעת נוטה, ולגדול ממנו ברירא ליה, ולכן מבטל דעתו.

ומ''מ להפוך זאת לדרך כללית כבר כתב הרא''ש בסנהדרין, שכל כי האי גוונא, זהו 'דין שקר'.

ואינני מבין ציטטנו כאן את דברי הגרע''י כיצד צריכה להיות הגישה להלכה במחלוקת האחרונים. והוא נוקט שצריך לעמול ולהביא ראיות. וכדרך התורה. המסורה מדור לדור.

 

[בנאות דשא]

וְעַל כָּל תַּלְמִיד חָכָם שְׁלֹא להַקְפִּיד אִם מְבַקְּרִים אֶת דְּבָרָיו בַּתּוֹרָה,

!!!!

 

[במערבא אמרי]

הצג קובץ מצורף 18373
יש גם בטור בס"ס רד כזאת.

מובאות 4 ו- 5 הם אותו דבר.
וזה נושא של מציאות למה הדבש בא, ולא מחלוקת בהלכה.

 

[פלוריש (אריאל)]

תן דוגמא. חבל על הזמן של הויכוחים. תראה עין בעין.

במנחת שלמה הביא את דברי הבית יצחק, שאסר הולדת זרם חשמלי מדין מוליד ריח, הקשה עליו קושיות ולבסוף אסר כי "כבר הורה זקן"

 

[כהנא דמסייע]

במנחת שלמה הביא את דברי הבית יצחק, שאסר הולדת זרם חשמלי מדין מוליד ריח, הקשה עליו קושיות ולבסוף אסר כי "כבר הורה זקן"

הבית יצחק היה בדורו של המנחת שלמה או שני דורות לפניו?

ומ‘‘מ א‘‘א לקחת דוגמאות חריגות מקומיות מסיבות מסוימות ולהפכם לדרך

 

[יעקבי]

ומה תאמר על כמה מגדולי האח' שביטלו דעתם לגדולים מהם?

כוונת לשאול מה הרב עובדיה יוסף יענה ע"ז.

 

[שמעון טרבלסי]

לגבי הרשב''א מדובר בביטול כלפי הרמב''ם שתי דורות לפניו, וגם זה לא כסדר, ולא פעם חולק בראיות ברורות. וכאן זה מילתא דתליא בסברא ולא בגמרא כמבואר לכל מעיין שם.
לגבי הציטוט מאבודרהם ואגור, הרי זה דעתי מפני דעתם, וגם ר''ע הקפיד בנטילה נגד דעתו כי הלכה כרבים. ורבו עליו חבריו.

וכן לגבי הטור: שהכל כך הוא סברתי אלא שחבירי חולקים ואומרים שהדבש הוא טפל שאינו אלא לקיים הדבר המרוקח בו ולדבריהם יש לברך על של וורדים בפה"א שאינן עיקר הפרי כדבעינן למכתב לקמן והנני מבטל דעתי מפני דעתם.
זה שוב יחיד ורבים.
וכעובדא דרבי עקיבא.
ולכן לקחת מזה דרך של ביטול דעה באופן עקבי אין זה הדרך,

ובפרט שלאחר חיפושך חיפשתי ומצאתי בחיפוש בכל הראשונים על הש''ס אולי 6 פעמים ביחד לשון כזו מה שמראה שזה מקום ספציפי או מצד רבים, או דלדידיה מספקא ליה ויש כאן רק דעת נוטה, ולגדול ממנו ברירא ליה, ולכן מבטל דעתו.

ומ''מ להפוך זאת לדרך כללית כבר כתב הרא''ש בסנהדרין, שכל כי האי גוונא, זהו 'דין שקר'.

ואינני מבין ציטטנו כאן את דברי הגרע''י כיצד צריכה להיות הגישה להלכה במחלוקת האחרונים. והוא נוקט שצריך לעמול ולהביא ראיות. וכדרך התורה. המסורה מדור לדור.

לא עשיתי מזה דרך, ולא כתבתי שזו הדרך, רק סייגתי את מה שהבאת שמי שמבטל דעתו

אָז אֵין לוֹ דַּעַת, צָרִיךְ אָדָם לַעֲמֹד עַל דֵּעוֹתָיו

שזהו רק כש"תמיד" עושה כך, וכמו שצוטט שם.

לגבי דרך, מצינו לר"א בן הרמב"ם שנצמד תמיד לדעת אביו, ולטור שצמוד כמעט תמיד לדעת אביו.

 

[פלוריש (אריאל)]

הבית יצחק היה בדורו של המנחת שלמה

בית יצחק: תקפח-תרסו
מנחת שלמה: תרע-תשנה

 

[פלוריש (אריאל)]

מצינו לר"א בן הרמב"ם שנצמד תמיד לדעת אביו

כמעט תמיד

 

[שמעון טרבלסי]

כמעט תמיד

היכן חולק?

 

[כהנא דמסייע]

לא עשיתי מזה דרך, ולא כתבתי שזו הדרך, רק סייגתי את מה שהבאת שמי שמבטל דעתו

סך הכל הבאתי דברי הגרע‘‘י ככתבם וכלשונם

שזהו רק כש"תמיד" עושה כך, וכמו שצוטט שם.

לגבי דרך, מצינו לר"א בן הרמב"ם שנצמד תמיד לדעת אביו, ולטור שצמוד כמעט תמיד לדעת אביו.

הלך בקו שלו בחשיבה אבל רואים חשיבה עצמאית וחידוש בכל דבריו גם במוסר וגם בקצת מההלכות שהגיעו לידינו
א‘‘א לקבל מבא מקיף כי רוב כתביו ההלכתיים לא בידינו

 

[כהנא דמסייע]

בית יצחק: תקפח-תרסו
מנחת שלמה: תרע-תשנה

כלומר דור אחד קודם.

ומ‘‘מ בד בבד התווכח בכל עוז גם עם החזו‘‘א

מה שבאים כאן לאפוקי מדרך שהחלה להיות רווחת אצל קצת מהלומדים שדרך מבטלים דעתם ודיו כביכול זה דרך הגרע‘‘י ועל זה באתי לומר שהגרע‘‘י סבר אחרת מן הקצה לקצה.

ובמקביל ת‘‘ח שעצמאיים באים אליהם בטענות וסופרים כמה פעמים חלקו. כאילו מדובר במנין לאוין.

מדרך זו אני בא לאפוקי.

כי זה הקפאת השכלים.

וביטול תורה. של דור!

 

[פלוריש (אריאל)]

היכן חולק?

פ

פרסם באשכול 'היתר כהן פצ"ד לגרושה'

30/12/25

מצ"ב מאמר:
סמכותו של 'משנה תורה' לעומת המקורות התלמודיים בעיני רבי אברהם בן הרמב"ם - הרב כרמיאל כהן

• פלוריש (אריאל)

• 

 

[שמעון טרבלסי]

סך הכל הבאתי דברי הגרע‘‘י ככתבם וכלשונם

הדגשתי את הנקודה.

 

[שמעון טרבלסי]

פ

פרסם באשכול 'היתר כהן פצ"ד לגרושה'

30/12/25

מצ"ב מאמר:
סמכותו של 'משנה תורה' לעומת המקורות התלמודיים בעיני רבי אברהם בן הרמב"ם - הרב כרמיאל כהן

• פלוריש (אריאל)

• 

הובא שם רק ציון מקור לכך שחולק.
אפשר את המקורות עצמם?