נקודה למחשבה: בציבור הליטאי עליו אני נמנה יש הפרדה ברורה מאוד בין מו"צ לבין פוסק, מדובר בשני מעמדות שונים לחלוטין, ולכל אחד ואחד ברור מה המעמד שלו,
הפוסק-תפקידו הוא להכריע ולחדש, לעומת זאת תפקידו של המו"צ הוא כביכול לדברר את אותו פוסק שלשיטתו הוא הולך, בבחינת שרי אלפים ושרי עשרות.
בציבור הספרדי זה שונה למיטב הבנתי, וזה נותן פתח לכל אחד שרוצה לחדש חידושים מפליגים הלכה למעשה, ולחדש מסברת ליבו כל מיני כללי פסיקה מחודשים, כי אם לא חדשת משהו אז במה אתה נחשב? מה תהיה מורשת הפסיקה שלך במרכאות כפולות? (כמובן אני לא מכליל אלא דן על תופעה לגופו של ענין)