באנר תרומה

רעיונות לקידום קהילות הספרדים ואוהלי התורה

יש הפרדה בין הקצה התחתון של מו"צ לקצה העליון של פוסק, באמצע יש שטח אפור רחב ביותר, אדרבא מנטליות החידוש נמצאת אצל הליטאים, ואין בזה שום דבר רע.
ממש לא נכון

יש הבדל בין חידוש להלכה לבין חידוש להלכה ולמעשה
אם יהיה מו"צ שיתפרסם עליו שהוא פוסק עפ"י סברתו ולפי שיוצא לו מהסוגיא, אף אחד לא ישאל אותו.
 
ולכן אצלנו היה עסק שלם שאין לנו "נשיא" למועצת החכמים, ואע"פ שגם אם יכתירו מאן דהו כנשיא, עדיין לית מאן דפליג שהאחרים לא יקבלו דעתו כפי שקבלו דעת ה"נשיאים" הקודמים, אבל עדיין היה צורך אקוטי ובלתי ניתן לדיחוי למנות עלינו "נשיא"...
לא נכון בעליל, לולי הרה"צ שנכנס אחרון למועצת, לא נראה שמישהו היה עושה רעש מנושא הנשיא, זה היה נמשך כך עד זיבולא בתרייתא, ודוק"ה.
 
נקודה למחשבה: בציבור הליטאי עליו אני נמנה יש הפרדה ברורה מאוד בין מו"צ לבין פוסק, מדובר בשני מעמדות שונים לחלוטין, ולכל אחד ואחד ברור מה המעמד שלו,
הפוסק-תפקידו הוא להכריע ולחדש, לעומת זאת תפקידו של המו"צ הוא כביכול לדברר את אותו פוסק שלשיטתו הוא הולך, בבחינת שרי אלפים ושרי עשרות.

בציבור הספרדי זה שונה למיטב הבנתי, וזה נותן פתח לכל אחד שרוצה לחדש חידושים מפליגים הלכה למעשה, ולחדש מסברת ליבו כל מיני כללי פסיקה מחודשים, כי אם לא חדשת משהו אז במה אתה נחשב? מה תהיה מורשת הפסיקה שלך במרכאות כפולות? (כמובן אני לא מכליל אלא דן על תופעה לגופו של ענין)
חייב להסביר את ההבדל
פוסק זה אדם בעל היקף ברוב הנושאים ההלכתיים מעומק הסוגיות, ובעל כח חידוש, ודימוי מילתא למילתא, וסברא חזקה.

ואילו מו''ץ זה אדם שיודע הדברים גם הסוגיות אלא לא ברמת עיון וחידוש של אדם גדול, ויש לו לפעמים ידע רק בנושאים מסויימים, ועיקר ידיעתו ופרסומו כי יודע כיצד פוסקים אחרים. הוא לא עצמאי.

ודאי שזה שמים וארץ.
 
לא נכון בעליל, לולי הרה"צ שנכנס אחרון למועצת, לא נראה שמישהו היה עושה רעש מנושא הנשיא, זה היה נמשך כך עד זיבולא בתרייתא, ודוק"ה.
לפני שנכנס גם היה נושא למה לא נכנס ולמה לא מונה לנשיא.
אולי כוונת לולי שהיה קיים הרה"צ וכו'...
 
ראשי תחתית