ס"ס בעניין נשים לברכת לישב בסוכה

[אב בשנים ורך בחכמה]

הרהרתי בזה בעת קידוש אצל חמי האשכנזי כשאשתי מההרגל ענתה אמן ואז אמרתי לה לברך שוב המוציא
לכאורה למה כך הורה מרן (שאם עונה אמן תברך על הגפן/הלחם)?
הרי יש פה ס"ס שלא לברך!
אולי אכן כר"ת שנשים יכולות לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא, ואם נאמר שלא אולי עניית אמן לדברים בקדושה לא נחשבת הפסק (כמו שפוסקים שמי שמניח תפילין של יד ושמע קדיש בין ברכה להנחה וענה, להלכה לא יחזור לברך בגלל הדעה שענייה לדברים שבקדושה לא הוי הפסק)
אם כן יש פה ספק ספק לא לברך, ואנחנו אפילו בספק אחד חוששים מאוד מברכה לבטלה/ברכה שאינה צריכה, אז על 2 ספיקות ק"ו
ועוד שהברכה היא מדרבנן, ואין בה שום צד שהיא מדאורייתא (ברכה ראשונה)

 

[אלישמע]

הרהרתי בזה בעת קידוש אצל חמי האשכנזי כשאשתי מההרגל ענתה אמן ואז אמרתי לה לברך שוב המוציא
לכאורה למה כך הורה מרן (שאם עונה אמן תברך על הגפן/הלחם)?
הרי יש פה ס"ס שלא לברך!

אם אפשר לציין המקור בבקשה.

 

[כאחד העם]

לכאורה למה כך הורה מרן (שאם עונה אמן תברך על הגפן/הלחם)?

איזה מרן הורה כך?

והאם תוכל להעלות את הדברים

והנה תכ"ד שני נביאים התנבאו באותו סגנון ראיתי שגם @אלישמע כתב כן

 

[אברימי]

לכאורה למה כך הורה מרן (שאם עונה אמן תברך על הגפן/הלחם)?

מי הורה כן?!

 

[אלישמע]

מי הורה כן?!

ככה"נ כוונתו לרב עובדיה.

 

[אברימי]

ככה"נ כוונתו לרב עובדיה.

ואיפה הורה כן?
גם אם הורה שאשה לא תענה אמן, וכי הורה שאם רוצה לשתות תצטרך לברך שוב?!
אפי' אדם שבירך על מאכל וענה אמן בין הברכה לאכילה לא חוזר ומברך שוב.

 

[אלישמע]

ואיפה הורה כן?
גם אם הורה שאשה לא תענה אמן, וכי הורה שאם רוצה לשתות תצטרך לברך שוב?!
אפי' אדם שבירך על מאכל וענה אמן בין הברכה לאכילה לא חוזר ומברך שוב.

איני יודע מה משנתו של החכם בזה,
רק שמעתי לדעתו זה הפסק, אך מה המשמעות של זה למעשה, איני יודע.

 

[גודר גדר]

זה מה שקורה כשמפרסמים יותר מדי את הוראתו של הגרע״י לכתחילה ולא מפרסמים מה דעתו בדיעבד.
גם אני ראיתי כאלה שאמרו למי שענה ב״ה וב״ש בברכות שיוצא בהן יד״ח שיחזור ויברך, וזה אמנם דעת האג״מ אבל לא הגרע״י.
ואגב, גם בעניין זה, עד שבא הגרע״י זצ״ל, המנהג הפשוט אצל רוב הנשים הספרדיות לענות אמן על כל ברכה, כולל לישב בסוכה וכולל שהחיינו (והן בירכו בהדלקת נרות)

 

[אב בשנים ורך בחכמה]

תודה רבה על התשובות!
אכן עוררתם אותי לכך שבאמת במקרה שענתה אמן לא תחזור לברך. משום מה כך שמעתי בשמו,אבל באמת אחרי בדיקה נראה שלא כך,אלא שעדיף שלא תשתה ואם תשתה שלא תברך כי סב"ל
אמנם השאלה במקומה עומדת,לגבי לענות אמן מדין ס"ס. הרי על פי ס"ס אפילו מקילים בהלכות שבת החמורות,למה שפה נחמיר יותר?(אין פה ברכה לבטלה,לכל היותר שתיית גפן ללא ברכה+ מנהג של רוב עם ישראל כן לענות אמן. זאת אומרת יש ס"ס+מנהג חזק כן לומר אמן)

 

[אברימי]

שתיית גפן ללא ברכה

הקל הוא בעיניך?

 

[אלישמע]

תודה רבה על התשובות!
אכן עוררתם אותי לכך שבאמת במקרה שענתה אמן לא תחזור לברך. משום מה כך שמעתי בשמו,אבל באמת אחרי בדיקה נראה שלא כך,אלא שעדיף שלא תשתה ואם תשתה שלא תברך כי סב"ל
אמנם השאלה במקומה עומדת,לגבי לענות אמן מדין ס"ס. הרי על פי ס"ס אפילו מקילים בהלכות שבת החמורות,למה שפה נחמיר יותר?(אין פה ברכה לבטלה,לכל היותר שתיית גפן ללא ברכה+ מנהג של רוב עם ישראל כן לענות אמן. זאת אומרת יש ס"ס+מנהג חזק כן לומר אמן)

איבדתי אותך, אתה שואל על הגפן או על המוציא ?
מה בדיוק השאלה ?

 

[אב בשנים ורך בחכמה]

הקל הוא בעיניך?

ודאי שלא. רק ציינתי שאם היינו אומרים שזה ברכה לבטלה אז אולי גם ס"ס לא היה מועיל,אבל אין סיבה שס"ס שמועיל בהלכות שבת ונידה החמורות,לא יועיל באיסור דרבנן של הנאה ללא ברכה

 

[אב בשנים ורך בחכמה]

איבדתי אותך, אתה שואל על הגפן או על המוציא ?
מה בדיוק השאלה ?

למה לא נסמוך לכתחילה על ספק ספיקא ונורה שמותר לענות אמן?

 

[גודר גדר]

ודאי שלא. רק ציינתי שאם היינו אומרים שזה ברכה לבטלה אז אולי גם ס"ס לא היה מועיל,אבל אין סיבה שס"ס שמועיל בהלכות שבת ונידה החמורות,לא יועיל באיסור דרבנן של הנאה ללא ברכה

שאלה טובה שאלת, והיא בעצם שייכת לשאלה אחרת, שאין עליה תשובה מספקת. למה מחמירים יותר בחשש ברכה לבטלה מאשר בשאר איסורים?
נכון, חומר לא תשא, והזדעזעה הארץ וכו׳, אבל בסופו של דבר לרוב הראשונים האיסור דרבנן בלבד, ובדעת הרמב״ם ומרן נחלקו האחרונים.
אז אם בענייני שבת החמורה, נידה, ועוד איסורים חמורים מה״ת, סומכים על מרן, ואף אפשר לעשות ס״ס להקל נגדו, למה בענייני ברכות אומרים סב״ל נגד מרן? מרן אומר לברך, קיבלנו את הוראותיו, עלינו לברך!
ובאמת שהרב חיד״א (שהוא מקור הוראה זו) כתב שהתפשט המנהג להורות כך (סב״ל גם נגד מרן), אבל מי שסומך על מרן ומברך אין מזניחים אותו.

 

[אב בשנים ורך בחכמה]

שאלה טובה שאלת, והיא בעצם שייכת לשאלה אחרת, שאין עליה תשובה מספקת. למה מחמירים יותר בחשש ברכה לבטלה מאשר בשאר איסורים?
נכון, חומר לא תשא, והזדעזעה הארץ וכו׳, אבל בסופו של דבר לרוב הראשונים האיסור דרבנן בלבד, ובדעת הרמב״ם ומרן נחלקו האחרונים.
אז אם בענייני שבת החמורה, נידה, ועוד איסורים חמורים מה״ת, סומכים על מרן, ואף אפשר לעשות ס״ס להקל נגדו, למה בענייני ברכות אומרים סב״ל נגד מרן? מרן אומר לברך, קיבלנו את הוראותיו, עלינו לברך!
ובאמת שהרב חיד״א (שהוא מקור הוראה זו) כתב שהתפשט המנהג להורות כך (סב״ל גם נגד מרן), אבל מי שסומך על מרן ומברך אין מזניחים אותו.

נכון, ובאמת החידא מיישב וגם מרן זצל אומר מי שרוצה לנקוט כהשולחן ערוך בברכות יכול לסמוך
אבל פה השאלה היא לא כל כך על ברכה לבטלה,אלא על עניית אמן של האישה שיש ס"ס+מנהג ישראל שיכולה לענות אמן וזה לא הפסק בקידוש דסוכות

 

[בית יוסף להבה]

עיקר הקושיא נראה דלא קשיא מידי, דודאי מתי שמברכת פעם שניה (בתחילת הברכה קודם הזכרת השם) היא מפסיקה לפעם הראשונה, ונמצא דלא הועילה הברכה בתורת ודאי לא בתורת ספק. אמנם יש כאן צד ברכה שאינה צריכה לא צד ברכה לבטלה, ובזה נכנסים לכתחילה במקום ספק.