שפך שמן של חנוכיית חבירו

[בר בי רב]

יש לדון באדם ששפך בשוגג ואולי אפי' במזיד שמן של חנוכיית חבירו
דהנה קיי"ל כבתה אין זקוק לה וא"כ לא הזיקו כלום ויפטר מתשלום על הנזק?

 

[כאייל תערוג]

אם שפך במזיד אולי ניתן לחייבו מדין גנב.

 

[בר בי רב]

אבל לא הזיק ולא הפסיד לו כלום
ולכאו' תלוי במח' שמביא המשנה למלך גבי מזיק אתרוג ורוצה לשלם פחות מהודר
ומקורו ממזיק קרבן שאי"צ לשלם שור עי' רמב"ם מעשה הקרבנות ט"ז ז ושם באחרונים
ומ"מ יש לחלק בזה עוד
ושמא י"ל שכאן כיון שהשמן אסור בהנאה הרי המזיק הוא משתרשי ליה ע"י הכיבוי ומשו"ה א"א לחייבו
ודו"ק היטב

 

[עשרה זהב]

אם שפך במזיד אולי ניתן לחייבו מדין גנב.

נכון יותר לומר גזלן

 

[בר בי רב]

נכון יותר לומר גזלן

לדינא לכאו' להנ"ל אין חילוק ופטור

 

[כאייל תערוג]

אבל לא הזיק ולא הפסיד לו כלום

שמעתי פעם סיפור (איני לוקח אחריות על אמינותו) שהגיע לר' חיים מבריסק דין תורה כזה:
לאדם אחד היו שני בולים נדירים שכל אחד היה שווה 500 רובל, הגיע אדם שני וגנב בול אחד ואחרי הגניבה שרף אותו, וכיון שכעת נשאר הבול השני יחיד עלה שוויו ל1000 רובל, טען הגנב שאינו צריך לשלם כיוון שלא הזיק לו כלום, כי היו לו בולים בשווי 1000 רובל, וכך יש לו גם כעת, ואמר לו ר' חיים שכיון שגנב לפני ששרף עליו לשלם, כי גנב משלם על הגניבה ולא על ההיזק.

 

[בר בי רב]

סיפור ידוע זה הובא נ"ל בכתבי הגר"ח בסטנסיל ודיבר בעניין זה גם מרן הגרב"צ באול"צ ח"א
אולם אינו דומה להכא דהתם ההגדרה היא שפטור כי לא חשיב מעשה היזק
אבל בכללי די משתרי ליה לכאו' חייב שהרווח של השני יהיה מחמת ההפסד של הגורם וכאן לכאו' הרווח לא נעשה ע"י הפסד של המזיק ולכן נראה לחייבו.
ותלוי בנ"ל גבי מזיק אתרוג עיי"ש

 

[ארי במסתרים]

יש לדון באדם ששפך בשוגג ואולי אפי' במזיד שמן של חנוכיית חבירו
דהנה קיי"ל כבתה אין זקוק לה וא"כ לא הזיקו כלום ויפטר מתשלום על הנזק?

מה"ת לומר דכבתה אינה זקוק לה הופך את השמן להפקר בדיני ממונות?
מדין כל העומד להיעשות?
בפשטות כל עוד לא נשרף עדיין שווה כסף.
ואם הוא אדמו"ר וניתן לארוז את יתרון השמן בבקבוק שימותג באופן הנכון, יתכן ויהא שווה גם כסף רב...

 

[אור תורה]

אפשר ללמוד זה מדין המזיק אתרוג מהודר של חבירו אם יכול ליתן לו אתרוג כשר, בנידון שדנו המהר"ם מינץ ועוד והוכיחו מקורבן שאם הזיק לו שור יכול ליתן לו שה.
ולכאו' גם בנידו"ד הרי יכול לצאת בכבתה אין זקוק לה, אבל ודאי שעדיף שידלק כשיעור עד שתכלה רגל מן השוק שיש פרסומי ניסא גדול יותר.

 

[בר בי רב]

אפשר ללמוד זה מדין המזיק אתרוג מהודר של חבירו אם יכול ליתן לו אתרוג כשר, בנידון שדנו המהר"ם מינץ ועוד והוכיחו מקורבן שאם הזיק לו שור יכול ליתן לו שה.
ולכאו' גם בנידו"ד הרי יכול לצאת בכבתה אין זקוק לה, אבל ודאי שעדיף שידלק כשיעור עד שתכלה רגל מן השוק שיש פרסומי ניסא גדול יותר.

וכן הזכרנו לעיל את נידון זה
וברוב האחרונים משל"מ חכם צבי חת"ס ועוד חלקו על המהר"מ מינץ

 

[בר בי רב]

מה"ת לומר דכבתה אינה זקוק לה הופך את השמן להפקר בדיני ממונות?
מדין כל העומד להיעשות?
בפשטות כל עוד לא נשרף עדיין שווה כסף.
ואם הוא אדמו"ר וניתן לארוז את יתרון השמן בבקבוק שימותג באופן הנכון, יתכן ויהא שווה גם כסף רב...

אם השימוש וההנאה נאסרה בהנאה אין לזה שוויות
וידוע שיטת הנתיבות וכן נראה במשל"מ מעשה הקרבנות טז ז שהובא לעיל שתלוי אי ראוי למוכרו או לא
ולכאו' אף אי באתרוג נימא שראוי למוכרו שמן זה ודאי אינו יכול למוכרו
ואף שאינו הפקר מ"מ אין כאן מזיק כי אין כאן ניזק, ומה שרצה להחמיר שיהיה דלוק כלפי שמיא כאילו היה דלוק ודמי ממש לדין הקרבן עיין ב"ק עח: שאינו יכול לומר שרוצה להקריב שור
ודו"ק

 

[בר בי רב]

זיכני ה' אתמול לראות את מרן הגאב"ד הגרשי"ז שליט"א ושאלתי אותו בנידון זה
והעולה מדבריו שאף שרוב האחרונים חלקו על מהר"מ מינץ גבי מזיק אתרוג כי יכול למוכרו ושווה כסף וחשיב מזיק מ"מ יש מקום לפטור במזיק השמן שאינו בר מכירה והוי כשרוף ולא חשיב כלפי דין מזיק שהפסידו
אמנם ודאי שהשמן לא חשיב הפקר אלא רק שאין הפסד לניזק
ועל כן אם יכבה בהדיא ויקח השמן ודאי חייב להחזיר אבל בכיבוי ונזק פטור

 

[חיי עולם]

אבל בכיבוי ונזק פטור

לכאו' דוקא היכא דבאין כאחת,
אבל אם כיבה ואח"כ הזיק,
לכאו' חייב.