משכיות כסף
חבר חדש
- הצטרף
- 3/4/26
- הודעות
- 39
בדין ספירת הימים וספירת השבועות אם מעכבין זא"ז
מהגאון הגדול ר"ש שליט"א
ז] יש להסתפק אם מנין הימים ומנין השבועות מעכבין זא"ז, וכל שמנה הימים לחוד או השבועות לחוד לא קיים מצוה כלל, או דאינן מעכבין זא"ז, ואף אם מנה חד מינייהו לחודי' שפיר קיים מצוה.
והנה לדעת רי"ו דב' מצוות חלוקות הן, ודאי דאין מעכבין זא"ז, וכמש"כ רי"ו דבזה"ז אין מונין מדאורייתא אלא הימים, אך לדעת ש"ר יש להסתפק בזה, דאף שכתב הרמב"ם דהוו מצוה א', מ"מ שפיר י"ל שאין מעכבין זא"ז, וכמש"כ הרמב"ם בשרש י"א, דאף אותן שאין מעכבין זא"ז, פעמים יהיו מצוה א' כשיהי' הענין א', עיי"ש.
והנה מצאנו הדברים מפורשים בד' רבינו האי גאון שהובא בהלכות הרי"צ גאות, הביאו הגרי"פ שם, ז"ל, ועוד מכדי תרי קראי נינהו אינון כל חד וחד באפי נפשי' לחודי' קאים תספרו חמשים יום ושבעת שבועות תספר לך, ורבנן אמרי אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, והאי מאן דטעה יום א' ולא מנה וכו', דלא טעה לענין שבועי, אלא כד מטא יום שביעי אמר יומא דין שלים חד שבוע, עכ"ל, ולכאו' היינו כמש"פ הגרי"פ עשין נ"א, דהגם דנימא דכבר אינו סופר ספירת הימים, כיון דשכח יום א' ואי"ז תמימות, מ"מ ספירת השבועות דהוי קרא לעצמו שפיר הוי תמימות, כיון דלא שכח כלל ספירת השבועות, שביום הראשון אין סופרים שבועות כלל, וע"כ שפיר מצי לספור ספירת השבועות, והביה"ל ח"א סי' ל"ט כתב כן מדעתו, (ואך דמש"כ כן עפ"ד הטור דאם ספר ימים לחוד או שבועות לחוד יצא, כבר תמהו דלא נמצא כן בד' הטור), ומבו' להדיא דעת רה"ג שאין ספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, אך יל"פ ד' רה"ג כד' הגאונים שהביא השבה"ל, וכדלהלן.
אמנם באמת אין ללמוד מד' רה"ג, שהרי דעת רה"ג מבוארת בדבריו דס"ל דספירת השבועות הוי רק ביומא דמשלם השבוע, ומשום דנראה דלהסוברים דספירת השבועות הויא גם באמצע השבוע, הרי ודאי דגם בשבוע הראשון סופרים כל יום ויום גם את השבוע, וכשסופר היום יום א', נכלל בזה גם ספירת הימים וגם ספירת השבועות, דהוי זה יום א' מתוך השבוע הראשון, (וכ"ה דביום ח' הוי מנין השבועות, שבוע א' ויום א', ואף היום א' הוי מכלל ספירת השבועות, ה"נ בשבוע הראשון מתקיים בספירת יום א' גם ספירת השבועות), ויל"פ דהיינו משום דס"ל דספירת הימים וספירת השבועות הוו ב' מצוות נפרדות, וכמש"כ הרמב"ם בסהמ"צ, דמה שמונין השבועות גם באמצע השבוע, הוא משום דהוי זה מצוה א', וע"כ י"ל דרה"ג דס"ל שאין מונין השבוע אלא בסוף השבוע ס"ל דהוו ב' מצוות, וע"כ הוא דאין מעכבין זא"ז, וכן נ' מלשונו שפירש דאתיין מתרי קראי, ורק משו"ז הוא שאין מעכבין זא"ז, ונ' מזה דאי הוה ילפי' להו מחד קרא היו מעכבין זא"ז, והיינו משום דכיון דאתיין מתרי קראי הוו ב' מצוות נפרדות, וע"כ הוא דאין מעכבין זא"ז.
ונ' עוד, דגם אי נימא דמודה רה"ג דספירת הימים וספירת השבועות הוי מצוה א', מ"מ י"ל דהא דס"ל דאין ספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, הוא משום דאזיל לטעמי' דס"ל דאין סופרים שבועות רק ביומא דמשלם השבוע, וע"כ לדעתו אי"ז מעשה ספירה א' דימים ושבועות, שהרי בשאר הימים סופרים ימים לבד, וע"כ ודאי דהוי זה ב' חלקי ספירה דלא תליין זב"ז, אך לדעת הרמב"ם ודעימי' דסופרים השבועות בכל יום, יל"ד ולומר דהוי זה חדא ספירה, וספירת ימים לחוד או שבועות לחוד לאו כלום היא.
ח] והנה בשבה"ל הל' ספיה"ע סי' רל"ד הביא מתשובת הגאונים, ז"ל, מאן דאישתלי ולא בריך בלילה הראשון מברך בליל שני וכו', ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר, דאמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי וכו', עכ"ל, והיינו דכל עיקר דין תמימות נאמר רק בספירת השבועות ולא בספירת הימים, וע"כ אף ששכח ולא ספר לילה א' מצי שפיר לספור לילה הב' בברכה.[1]
ולכאו' יש ללמוד מזה שדעתם דספירת הימים וספירת השבועות אין מעכבין זא"ז, וע"כ הגם דכבר לי"ל מצות ספירת השבועות, כיון דשכח יום א' ואי"ז תמימות, מ"מ אכתי יכול לספור הימים בברכה.
אך יש לדחות, די"ל שדעת הגאונים היא דאין סופרים השבועות אלא בסוף השבוע, ונמצא דמי שלא ספר לילה הראשון לא חיסר כלל מספירת השבועות, וע"כ שפיר מצי בשאר הימים לספור הימים והשבועות, וכן מבו' בביאוה"ל סי' תפ"ט ס"ח שפי' כן ד' הגאונים, ולמה שנקט הביאוה"ל שם דמכוון ד' הריצ"ג הוא כד' הגאונים, ודאי מוכח לפרש כן, שהרי בד' הריצ"ג מפורש שהטעם הוא משום דיספור השבועות בסוף השבועות, ולפ"ז אה"נ שמא מי שחיסר ולא ספר בסוף השבוע, דשוב אינו יכול לספור השבועות בסוף השבועות שאח"כ, דבספירת השבועות בעי' תמימות, הרי י"ל דמכח זה גם אינו יכול לספור בימים אלו ספירת הימים, דספירת השבועות מעבת לספירת הימים, ואך דמסתבר דלהסוברים דאין סופרים השבועות רק בסוף השבוע, אין ספירת השבוע מעכבת לספירת הימים, וכמש"כ לעיל.
ויעו"ש בשבה"ל בסו"ד שכתב, ז"ל, וכיון דאמר אביי דמצוה למימני יומי ושבועי נראה שאם הזכיר סך הימים או השבועות בלא ברכה שמברך "ומזכיר שניהם", ואינה ברכה לבטלה אחר שלא הזכיר שניהם תחילה, עכ"ל, ונ' מדבריו דלא סגי שיחזור ויזכיר מה שלא הזכיר מתחילה, אלא צריך לחזור ולהזכיר שניהם, ונ' שהטעם בזה משום דס"ל דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זע"ז, וי"ל דלא סגי לזה שיספור תחילה הימים ואח"כ יספור השבועות, אלא בעי' שיספרם יחד בספירה א', וע"כ כל שספר הימים לחוד או השבועות לחוד לאו מידי קעביד, וצריך לחזור ולהזכיר שניהם.
ויש להסתפק מהו האופן דבעי' לספור כ"ה דיהא חשוב דספר הימים והשבועות בספירה א', וכפי הנראה הוא כמו שאנו סופרים היום ז' ימים שהם שבוע א', ולכאו' ה"נ מהני אם אמר היום ז' ימים ושבוע א', אך אם אמר היום ז' ימים היום שבוע א' נ' דהוי זה ב' מעשי ספירה ול"מ, דאי נימא דאף בכה"ג מהני, הי' בדין דיהני אף אם שהה בין זל"ז, וא"כ בגונא דהשבה"ל מ"ט צריך לחזור ולהזכיר שניהם.
ט] ויש להעיר עוד בזה, דמסתימת ד' הראשונים והפוסקים, שכתבו דמי שלא ספר לילה א' שוב אינו סופר בברכה, ולא הזכירו שאם שכח באמצע השבוע יכול לספור בסוף השבוע ספירת השבועות בברכה, שהרי נקט הפוסקים דקי"ל דספירת השבועות הויא רק בסוף השבוע, ונמצא דמי שלא ספר באמצע השבוע לא ביטל ספירת השבועות, (אך לפ"מ שכתבנו לעיל ס"ק ד' וה' עפ"ד המ"ב דגם באמצע השבוע צריך לספור השבועות ואך שה"ז מתקיים בספירת הימים, אין להביא מזה), וכפשטות ד' רה"ג הנז', וכמש"כ כן הביה"ל ח"א סי' ל"ט, נ' שדעתם דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז.
עוד יש להביא בזה, מה שהביא האליהו רבה בסי' תפ"ט סקי"ד ל' השבה"ל, ולפנינו לא נמצא, ז"ל, אם שכח ולא מנה לילה א' כשנגמר השבוע ולא הזכיר מנין השבוע אינו סופר שנא' שבעה שבועות תספר לך, אבל באמצע השבוע אם לא מנה מנין השבועות יספור בלילה אחרת, עכ"ל, והרי דאף מי שחיסר רק ספירת השבועות, שוב אינו יכול לספור כלל, ואף לא ספירת הימים, וזה מורה להדיא שדעתו דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, וכמש"כ לעיל בדעתו, וע"כ מתרי טעמי אין יכול להמשיך ולספור הימים, חדא דכיון דאין יכול לספור שבועות, ל"מ לספור ימים לחודייהו, ועוד דבאותו היום שלא ספר שבועות נתבטלה אף ספירת הימים, והוי כאילו לא ספר, אך בטעם זה יל"ד למש"נ להלן ענף ג' דלדין תמימות ל"ב קיום מצות ספירה.
ויש לציין בזה למשמעות הפוסקים בזה, והוא מש"כ המ"ב סי' תפ"ט סק"ז, דאם ספר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות, י"א שצריך לחזור ולספור "ימים" ושבועות כדין וכו', עכ"ל, ומדהצריך לחזור ולספור הימים, מוכח שדעתו דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, ואך בעי' שיספרם במעשה ספירה א', וכד' המ"ב בזה כ"כ הרבה מהפוסקים, ע' מה שציין בזה בספר ספיה"ע פ"ו הע' ג'.
ויש להוכיח כן גם מד' המג"א בסי' תפ"ט סק"ד, שכתב דנ"ל דאם ספר הימים לחוד ולא ספר השבועות א"צ לחזור, כדאי' בגמ' למ"ד ספירה דרבנן, עכ"ל, וע' מ"ב שם דעות האחרונים בזה, והנה אי נימא דמהני לספור הימים בפנ"ע והשבועות בפנ"ע בב' מעשי ספירה, א"כ הרי אין טעם דאם ספר ימים לחוד, שלא יהא צריך לספור השבועות, דל"ח כלל כבדיעבד, ובע"כ מד' המג"א דאם נצריכו לחזור ולספור, יהא צריך לחזור ולספור הימים והשבועות יחד, וע"כ אמרי' דבדיעבד ספירת הימים בפנ"ע הויא ספירה, וא"צ לחזור ולספור הימים והשבועות יחד, וז"ב.
עוד ראיתי שהביאו בזה משו"ת התעוררות תשובה ח"ב סי' צ"ג, שכתב דמי שספר ימים לחוד קיים מצוה, כמי שלבש טלית עם חוטי לבן לחוד, ואין הספר תח"י.
עוד יש לציין בזה, למש"כ המ"ב בסק"ח בשם נהר שלום דאם ספר ימים לחוד, סופר שאר הימים בברכה, ומבו' שם בנה"ש שהטעם הוא משום ס"ס, ומבו' דאי לאו ה"ט ל"ה סופר אף ספירת הימים, וחזי' להדיא דספירת הימים והשבועות מעכבין זא"ז, וע"כ אין יכול להמשיך ולספור אף ספירת הימים מתרי טעמי וכדלעיל.
וע' גם בביאוה"ל שם ס"ח, שכתב דביומא דמשלם שבועי לכאו' פשוט דאם ספר שבועות לחוד, שוב ל"מ לספור בברכה, ועיי"ש מש"כ לדון בזה בד' הט"ז, ונת' בזה להלן סוסקי"א, ומבו' ג"כ דימים ושבועות מעכבין זא"ז.
ז] יש להסתפק אם מנין הימים ומנין השבועות מעכבין זא"ז, וכל שמנה הימים לחוד או השבועות לחוד לא קיים מצוה כלל, או דאינן מעכבין זא"ז, ואף אם מנה חד מינייהו לחודי' שפיר קיים מצוה.
והנה לדעת רי"ו דב' מצוות חלוקות הן, ודאי דאין מעכבין זא"ז, וכמש"כ רי"ו דבזה"ז אין מונין מדאורייתא אלא הימים, אך לדעת ש"ר יש להסתפק בזה, דאף שכתב הרמב"ם דהוו מצוה א', מ"מ שפיר י"ל שאין מעכבין זא"ז, וכמש"כ הרמב"ם בשרש י"א, דאף אותן שאין מעכבין זא"ז, פעמים יהיו מצוה א' כשיהי' הענין א', עיי"ש.
והנה מצאנו הדברים מפורשים בד' רבינו האי גאון שהובא בהלכות הרי"צ גאות, הביאו הגרי"פ שם, ז"ל, ועוד מכדי תרי קראי נינהו אינון כל חד וחד באפי נפשי' לחודי' קאים תספרו חמשים יום ושבעת שבועות תספר לך, ורבנן אמרי אמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי, והאי מאן דטעה יום א' ולא מנה וכו', דלא טעה לענין שבועי, אלא כד מטא יום שביעי אמר יומא דין שלים חד שבוע, עכ"ל, ולכאו' היינו כמש"פ הגרי"פ עשין נ"א, דהגם דנימא דכבר אינו סופר ספירת הימים, כיון דשכח יום א' ואי"ז תמימות, מ"מ ספירת השבועות דהוי קרא לעצמו שפיר הוי תמימות, כיון דלא שכח כלל ספירת השבועות, שביום הראשון אין סופרים שבועות כלל, וע"כ שפיר מצי לספור ספירת השבועות, והביה"ל ח"א סי' ל"ט כתב כן מדעתו, (ואך דמש"כ כן עפ"ד הטור דאם ספר ימים לחוד או שבועות לחוד יצא, כבר תמהו דלא נמצא כן בד' הטור), ומבו' להדיא דעת רה"ג שאין ספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, אך יל"פ ד' רה"ג כד' הגאונים שהביא השבה"ל, וכדלהלן.
אמנם באמת אין ללמוד מד' רה"ג, שהרי דעת רה"ג מבוארת בדבריו דס"ל דספירת השבועות הוי רק ביומא דמשלם השבוע, ומשום דנראה דלהסוברים דספירת השבועות הויא גם באמצע השבוע, הרי ודאי דגם בשבוע הראשון סופרים כל יום ויום גם את השבוע, וכשסופר היום יום א', נכלל בזה גם ספירת הימים וגם ספירת השבועות, דהוי זה יום א' מתוך השבוע הראשון, (וכ"ה דביום ח' הוי מנין השבועות, שבוע א' ויום א', ואף היום א' הוי מכלל ספירת השבועות, ה"נ בשבוע הראשון מתקיים בספירת יום א' גם ספירת השבועות), ויל"פ דהיינו משום דס"ל דספירת הימים וספירת השבועות הוו ב' מצוות נפרדות, וכמש"כ הרמב"ם בסהמ"צ, דמה שמונין השבועות גם באמצע השבוע, הוא משום דהוי זה מצוה א', וע"כ י"ל דרה"ג דס"ל שאין מונין השבוע אלא בסוף השבוע ס"ל דהוו ב' מצוות, וע"כ הוא דאין מעכבין זא"ז, וכן נ' מלשונו שפירש דאתיין מתרי קראי, ורק משו"ז הוא שאין מעכבין זא"ז, ונ' מזה דאי הוה ילפי' להו מחד קרא היו מעכבין זא"ז, והיינו משום דכיון דאתיין מתרי קראי הוו ב' מצוות נפרדות, וע"כ הוא דאין מעכבין זא"ז.
ונ' עוד, דגם אי נימא דמודה רה"ג דספירת הימים וספירת השבועות הוי מצוה א', מ"מ י"ל דהא דס"ל דאין ספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, הוא משום דאזיל לטעמי' דס"ל דאין סופרים שבועות רק ביומא דמשלם השבוע, וע"כ לדעתו אי"ז מעשה ספירה א' דימים ושבועות, שהרי בשאר הימים סופרים ימים לבד, וע"כ ודאי דהוי זה ב' חלקי ספירה דלא תליין זב"ז, אך לדעת הרמב"ם ודעימי' דסופרים השבועות בכל יום, יל"ד ולומר דהוי זה חדא ספירה, וספירת ימים לחוד או שבועות לחוד לאו כלום היא.
ח] והנה בשבה"ל הל' ספיה"ע סי' רל"ד הביא מתשובת הגאונים, ז"ל, מאן דאישתלי ולא בריך בלילה הראשון מברך בליל שני וכו', ואי משום תמימות בשבועי הוא דאיתמר, דאמר אביי מצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי וכו', עכ"ל, והיינו דכל עיקר דין תמימות נאמר רק בספירת השבועות ולא בספירת הימים, וע"כ אף ששכח ולא ספר לילה א' מצי שפיר לספור לילה הב' בברכה.[1]
ולכאו' יש ללמוד מזה שדעתם דספירת הימים וספירת השבועות אין מעכבין זא"ז, וע"כ הגם דכבר לי"ל מצות ספירת השבועות, כיון דשכח יום א' ואי"ז תמימות, מ"מ אכתי יכול לספור הימים בברכה.
אך יש לדחות, די"ל שדעת הגאונים היא דאין סופרים השבועות אלא בסוף השבוע, ונמצא דמי שלא ספר לילה הראשון לא חיסר כלל מספירת השבועות, וע"כ שפיר מצי בשאר הימים לספור הימים והשבועות, וכן מבו' בביאוה"ל סי' תפ"ט ס"ח שפי' כן ד' הגאונים, ולמה שנקט הביאוה"ל שם דמכוון ד' הריצ"ג הוא כד' הגאונים, ודאי מוכח לפרש כן, שהרי בד' הריצ"ג מפורש שהטעם הוא משום דיספור השבועות בסוף השבועות, ולפ"ז אה"נ שמא מי שחיסר ולא ספר בסוף השבוע, דשוב אינו יכול לספור השבועות בסוף השבועות שאח"כ, דבספירת השבועות בעי' תמימות, הרי י"ל דמכח זה גם אינו יכול לספור בימים אלו ספירת הימים, דספירת השבועות מעבת לספירת הימים, ואך דמסתבר דלהסוברים דאין סופרים השבועות רק בסוף השבוע, אין ספירת השבוע מעכבת לספירת הימים, וכמש"כ לעיל.
ויעו"ש בשבה"ל בסו"ד שכתב, ז"ל, וכיון דאמר אביי דמצוה למימני יומי ושבועי נראה שאם הזכיר סך הימים או השבועות בלא ברכה שמברך "ומזכיר שניהם", ואינה ברכה לבטלה אחר שלא הזכיר שניהם תחילה, עכ"ל, ונ' מדבריו דלא סגי שיחזור ויזכיר מה שלא הזכיר מתחילה, אלא צריך לחזור ולהזכיר שניהם, ונ' שהטעם בזה משום דס"ל דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זע"ז, וי"ל דלא סגי לזה שיספור תחילה הימים ואח"כ יספור השבועות, אלא בעי' שיספרם יחד בספירה א', וע"כ כל שספר הימים לחוד או השבועות לחוד לאו מידי קעביד, וצריך לחזור ולהזכיר שניהם.
ויש להסתפק מהו האופן דבעי' לספור כ"ה דיהא חשוב דספר הימים והשבועות בספירה א', וכפי הנראה הוא כמו שאנו סופרים היום ז' ימים שהם שבוע א', ולכאו' ה"נ מהני אם אמר היום ז' ימים ושבוע א', אך אם אמר היום ז' ימים היום שבוע א' נ' דהוי זה ב' מעשי ספירה ול"מ, דאי נימא דאף בכה"ג מהני, הי' בדין דיהני אף אם שהה בין זל"ז, וא"כ בגונא דהשבה"ל מ"ט צריך לחזור ולהזכיר שניהם.
ט] ויש להעיר עוד בזה, דמסתימת ד' הראשונים והפוסקים, שכתבו דמי שלא ספר לילה א' שוב אינו סופר בברכה, ולא הזכירו שאם שכח באמצע השבוע יכול לספור בסוף השבוע ספירת השבועות בברכה, שהרי נקט הפוסקים דקי"ל דספירת השבועות הויא רק בסוף השבוע, ונמצא דמי שלא ספר באמצע השבוע לא ביטל ספירת השבועות, (אך לפ"מ שכתבנו לעיל ס"ק ד' וה' עפ"ד המ"ב דגם באמצע השבוע צריך לספור השבועות ואך שה"ז מתקיים בספירת הימים, אין להביא מזה), וכפשטות ד' רה"ג הנז', וכמש"כ כן הביה"ל ח"א סי' ל"ט, נ' שדעתם דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז.
עוד יש להביא בזה, מה שהביא האליהו רבה בסי' תפ"ט סקי"ד ל' השבה"ל, ולפנינו לא נמצא, ז"ל, אם שכח ולא מנה לילה א' כשנגמר השבוע ולא הזכיר מנין השבוע אינו סופר שנא' שבעה שבועות תספר לך, אבל באמצע השבוע אם לא מנה מנין השבועות יספור בלילה אחרת, עכ"ל, והרי דאף מי שחיסר רק ספירת השבועות, שוב אינו יכול לספור כלל, ואף לא ספירת הימים, וזה מורה להדיא שדעתו דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, וכמש"כ לעיל בדעתו, וע"כ מתרי טעמי אין יכול להמשיך ולספור הימים, חדא דכיון דאין יכול לספור שבועות, ל"מ לספור ימים לחודייהו, ועוד דבאותו היום שלא ספר שבועות נתבטלה אף ספירת הימים, והוי כאילו לא ספר, אך בטעם זה יל"ד למש"נ להלן ענף ג' דלדין תמימות ל"ב קיום מצות ספירה.
ויש לציין בזה למשמעות הפוסקים בזה, והוא מש"כ המ"ב סי' תפ"ט סק"ז, דאם ספר ימים לחוד ולא הזכיר שבועות, י"א שצריך לחזור ולספור "ימים" ושבועות כדין וכו', עכ"ל, ומדהצריך לחזור ולספור הימים, מוכח שדעתו דספירת הימים וספירת השבועות מעכבין זא"ז, ואך בעי' שיספרם במעשה ספירה א', וכד' המ"ב בזה כ"כ הרבה מהפוסקים, ע' מה שציין בזה בספר ספיה"ע פ"ו הע' ג'.
ויש להוכיח כן גם מד' המג"א בסי' תפ"ט סק"ד, שכתב דנ"ל דאם ספר הימים לחוד ולא ספר השבועות א"צ לחזור, כדאי' בגמ' למ"ד ספירה דרבנן, עכ"ל, וע' מ"ב שם דעות האחרונים בזה, והנה אי נימא דמהני לספור הימים בפנ"ע והשבועות בפנ"ע בב' מעשי ספירה, א"כ הרי אין טעם דאם ספר ימים לחוד, שלא יהא צריך לספור השבועות, דל"ח כלל כבדיעבד, ובע"כ מד' המג"א דאם נצריכו לחזור ולספור, יהא צריך לחזור ולספור הימים והשבועות יחד, וע"כ אמרי' דבדיעבד ספירת הימים בפנ"ע הויא ספירה, וא"צ לחזור ולספור הימים והשבועות יחד, וז"ב.
עוד ראיתי שהביאו בזה משו"ת התעוררות תשובה ח"ב סי' צ"ג, שכתב דמי שספר ימים לחוד קיים מצוה, כמי שלבש טלית עם חוטי לבן לחוד, ואין הספר תח"י.
עוד יש לציין בזה, למש"כ המ"ב בסק"ח בשם נהר שלום דאם ספר ימים לחוד, סופר שאר הימים בברכה, ומבו' שם בנה"ש שהטעם הוא משום ס"ס, ומבו' דאי לאו ה"ט ל"ה סופר אף ספירת הימים, וחזי' להדיא דספירת הימים והשבועות מעכבין זא"ז, וע"כ אין יכול להמשיך ולספור אף ספירת הימים מתרי טעמי וכדלעיל.
וע' גם בביאוה"ל שם ס"ח, שכתב דביומא דמשלם שבועי לכאו' פשוט דאם ספר שבועות לחוד, שוב ל"מ לספור בברכה, ועיי"ש מש"כ לדון בזה בד' הט"ז, ונת' בזה להלן סוסקי"א, ומבו' ג"כ דימים ושבועות מעכבין זא"ז.
[1] ויל"פ שזהו ג"כ כוונת הריצ"ג הנז', וע' כן בביאוה"ל סי' תפ"ט ס"ח שפי' ד' ריצ"ג כד' השבה"ל, ולכאו' מוכח לפרש כן, דאי נימא דמכוון הריצ"ג הוא כמש"נ לעיל, דהגם דאינו סופר הימים מ"מ יכול לספור השבועות, ואינו סופרן אלא בסוף השבוע, א"כ הרי לא הועיל בזה שיספור כל יום ויום, ואי"ז במשמע, אך מאידך צ"ב לדרך זו מה שהאריך הריצ"ג לבאר דתרי קראי אינון וכל חד וחד באפי' נפשי לחודי' קאים, ואולי כונתו דמה"ט אין מפרשין דין תמימות על ספירת הימים.