משכיות כסף
חבר חדש
- הצטרף
- 3/4/26
- הודעות
- 39
בפלוגתת הראשונים במי שלא ספר בלילה אם סופר ביום
מהגאון הגדול ר"ש שליט"א
יד] בדין מי שלא ספר בלילה אם סופר ביום, מצינו כמה שיטות בד' הראשונים, דהנה בבה"ג שלפנינו בהל' עצרת כתב, ז"ל, והיכי דאינשי ולא בריך על ספיה"ע מברך למחר, אך התוס' במגילה ד"כ: הביאו בשם בה"ג שסופר למחר בלא ברכה, (ועמש"נ הטעם בזה לעיל ענף ג'), וכנ' הוא עפ"ד בה"ג בהל' מנחות בשם ר"י גאון דלהלן, (וראבי"ה בסי' תקכ"ו הביא בשם בה"ג דמי שלא ספר בלילה לא יברך ביום וכ"ה באו"ז סי' שכ"ט ובמרדכי ספ"ב דמגילה, ואולי כונתם שלא יברך אך יספור בלא ברכה, ועי' ב"ח סי' תפ"ט שעמד בזה ע"ד המרדכי), והובאו ד' בה"ג אלו בספה"י סי' ת"י וכן הביאו ד' בה"ג אלו בשבה"ל סי' רל"ד, ובתוהרא"ש מגילה ד"כ:, וברשב"א ריטב"א ור"ן שם, וכתב ע"ז דליתא, מדאמרי' כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו', ובמנחות אמרי' לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה וכו', ש"מ ליתא בלילה, ודעת הרמב"ם פ"ז מתו"מ הכ"א דשכח ולא מנה בלילה מונה ביום, וכבר תמהו בזה על מה שנסתפק בזה בשעה"צ סי' תפ"ט סקמ"ג בדעת הרמב"ם בזה, (וע' גם בביה"ל ח"א סו"ס ל"ח שדן בזה לדעת הרמב"ם, ולא הזכיר שהוא מפורש בד' הרמב"ם).
והתוס' במגילה ד"כ: כתבו עוד, דאף למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד, מודה הוא דאין לספור ביום, משום דשנה עלי' הכתוב לעכב דכתיב תמימות, ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה, עכ"ל, וכ"כ הרשב"א הריטב"א והר"ן שם והשבה"ל בסי' רל"ד, ובפשוטו אין כונתם דצריך לספור בלילה משום דין תמימות, שהרי משום תמימות אין לנו להצריך לספור בלילה רק בלילה הראשון, אך מדכתיב תמימות ילפי' דספירה היא בלילה, דאל"כ אי"ז תמימות, כיון שגם בט"ז אינו סופר בלילה, אך בד' התוס' בסוגיין ובד' הרי"ד בספר המכריע מבו' שדעתם דתמימות קאי על כל לילה ולילה שתהא ספירתו תמימה, וכדלהלן.
ועיי"ש ברשב"א וריטב"א ובשבה"ל שהוסיפו עוד, שאין לדמות להא דמכשיר נקצר ביום, שהרי ה"נ מכשיר קצירה ב' ימים קודם, ואפ"ה לא נכשיר ספירה ב' ימים קודם, וע' משכנו"י דיני ספיה"ע, ועונג יו"ט או"ח סי' מ"ג, ואו"ש ספ"ז מתמידין ומוספין, מש"כ לישב לדעת בה"ג דסופר ביום דומיא דקצירה, ולא אמרי' שאין לדמות לקצירה שכשרה גם ב' ימים קודם, עיי"ש, (ולכאו' נ' שעיקר הישוב בזה, הוא דהגם דקצירה כשרה כמה ימים קודם, מ"מ ספירה ל"ש רק באותו היום, דביום אחר אי"ז ספירה כלל דיום זה, ולא מדמי' ספירה לקצירה, אלא לענין זה דאין הזמן דליל ט"ז מעכב, ואכמ"ל עוד בזה).
והנה בבה"ג מנחות סו"ס ע"א, ז"ל, מר רב יהודאי גאון הכי אמר, היכא דלא מנה עומר לילה קמא לא מני בשאר לילותא, מ"ט דבעי' שבע שבתות תמימות ולילות, אבל בשאר לילותא היכא דלא מנה מאורתא מני ביממא ושפיר דמי, עכ"ל.
ומבו' דעת ר"י גאון, דהגם דמהניא ספירה ביום, מ"מ ביום הראשון ל"מ משום דינא דתמימות, ונ' להוסיף לפ"ז, דהנה בד' ר"י גאון מבו' ב' דינים, חדא דמי שלא ספר כלל ביום הראשון שוב אינו סופר, ול"ד לשאר הימים שאף אם לא ספר יום א' סופר בימים שאח"כ, ועוד שאם לא ספר בלילה הראשון אינו סופר ביום, ול"ד לשאר ימים שאם לא ספר בלילה סופר ביום, ופשוט שאי"ז ב' חידושי דינים נפרדים, אלא הכל חד דינא הוא, דמשום דינא דתמימות בעי' שתתחיל הספירה בליל ט"ז, וע"כ מה"ט אם לא ספר בט"ז אינו סופר בשאר הימים, וע"כ נמי אם לא ספר בליל ט"ז אינו סופר ביום, דהגם דספירה ביום כשרה, מ"מ הרי בעי' שתתחיל הספירה בליל ט"ז, וכל שלא התחיל לספור בליל ט"ז, הרי דכ"ה שאינו סופר בשאר הימים, ה"נ ל"מ לספור ביום זה, וז"פ.
והרי"ד בספר המכריע כתב ע"ז, ז"ל, אינו נראה דעל כל הימים כתב תמימות, וכ"ה דספירת יום ראשון אינה כשרה אלא בלילה וכו', עכ"ל, והובא גם בשבה"ל סי' רל"ד.
ומבו' דעת הרי"ד, דדינא דתמימות ל"ה על הספירה כולה, אלא הוי זה על כל יום ויום, שתהא ספירתו תמימה מבלילה, ועיי"ש לעיל מינה בד' הרי"ד, שתמה ע"ד ר"י גאון דהיכא דלא ספר בלילה הראשון אינו סופר בשאר לילות, ז"ל, אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מנינה מבערב ולא שיעכבו זא"ז וכו', עכ"ל, וזהו כדעתו שדין תמימות נאמר על כל יום ויום בפנ"ע, וכן נ' דעת התוס' בסוגיין שהביאו די"א דאפי' ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות, וכ"ה ברא"ש בשלהי פסחים, ומשמעות הדברים דאיירי בכל הלילות, והרי שבכל יום ויום נאמר דין תמימות שתהא ספירתו תמימה, וכפי הנר' מה"ט תמהו התוס' בסו"ד טובא ע"ד בה"ג שאם הפסיק יום א' ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות, וכתבו ע"ז דתימה גדולה הוא ולא יתכן, והיינו משום דלטעמייהו דין תמימות לא נאמר כלל על הספירות כולן, אלא נאמר על כל ספירה וספירה.
אך הר"ן בשלהי פסחים הביא שאמרו בתוס' דכיון דמדרבנן הוא טוב לספור "ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי, עכ"ל, והרי שלא אמרו כן אלא בלילה הראשון, והיינו משום דדין תמימות ל"ה על כל יום ויום, אלא על הספירה כולה שיהיו שבע שבתות תמימות, וע"כ יש לו להתחיל בתחילת ליל ט"ז.
והנה במ"ב סי' תפ"ט סק"ב כתב דסופרין קודם עלינו, כדי שיתקיים יותר מה שכתוב תמימות תהיינה, והנה הרי בכל לילה סופרין קודם עלינו, ונ' מזה דקי"ל דדינא דתמימות נאמר על ספירת כל לילה ולילה, וכמש"נ מד' תוס' והרי"ד.
וראיתי להעיר עוד בזה, דהנה לפי' המבו' נמצא, דנחלקו הראשונים בטעם הא דל"מ ספירה ביום, אם הוא משום דזמן ספירה הוי בלילה, או דהוא משום דין תמימות דבעי' שתהא ספירה תמימה, ויל"פ דהיינו דבעי' שתחול הספירה על כל היום, וע"כ צריך לספור בלילה, והנה הראבי"ה בסי' תקכ"ו דן דיועיל ספירה ביום מדין תשלומין, והובא באו"ז ובמרדכי, ולכאו' כ"ז ל"ש רק אם לילה הוי זמן להספירה, אך אם דין לילה הוי בהחפצא דהספירה שתהא ספירה תמימה ותחול על כל היום, הרי ל"ש ע"ז תשלומין, דספירה ביום לאו ספירה היא, ומה"ט לא דן ראבי"ה דיהני תשלומין בלילה שלאחריו, דביום אחר ל"ש כלל מעשה ספירה דאתמול, וע"כ ל"ש שיספור מדין תשלומין, וזה דלא כשיטת רה"ג והגאונים שהבאנו לעיל ענף ג' דס"ל דאף בסופר למחר הוי זה מעשה ספירה, עיי"ש בסקי"ב ובהערה שם.
טו] צ"ב ל' הרשב"א מגילה ד"כ: במי שלא ספר בלילה שאינו סופר ביום, וכתב הרשב"א ואלא מיהו ע"י ברכה אינו חוזר וסופר אבל אם רצה לספור למחר בלא ברכה סופר, וכן ל' האו"ז סי' שכ"ט, במי שלא ספר יום א', דמיהו בין כך ובין כך אם ירצה סופר בלא ברכה, וסיים שם אבל ספירה בלא ברכה סופר ולית לן בה, וצ"ע טובא דמאי קמ"ל ומה הנידון בזה ומ"ט לא יספור בלא ברכה, וע' גם באו"ז סי' שכ"ט ובמרדכי ספ"ב דמגילה דספר ביום שכר ספירה בידו אף אם אינו מברך, וצ"ב בכ"ז.
ה'
טז] כתב השו"ע או"ח סי' תפ"ט ס"ח, דאם הוא מסופק אם דילג יום א' ולא ספר, יספור בשאר הימים בברכה.
והמ"ב שם סקל"ח פירש הטעם, דהוא משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל, ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותם פוסקים דכל יום הוא מצוה בפנ"ע.
והנה הפמ"ג שם כתב בתו"ד, דכל ה"ט דיספור שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, הוא רק אי נימא דהיכא דאיכא ספק ספיקא לחייב ברכה לא אמרי' ספק ברכות להקל, וציין למש"כ בזה בהקדמתו להלכות ברכות, ועיי"ש שהביא דהתרוה"ד שהוא מקור דין זה, פירש טעם אחר בהא דסופר שאר הימים בברכה.
וצ"ע לפ"ז בד' המ"ב, שכתב בסי' רט"ו סק"כ, שאפי' יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון וכו' אפ"ה ספק ברכות להקל, וא"כ היאך פירש הכא דהא דסופר שאר הימים בברכה הוא משום ספק ספיקא, הרי אף אם איכא ספק ספיקא להצריך ברכה אפ"ה אמרי' ספק ברכות להקל.
והנה המ"ב ר"ס ס"ז הביא דעת כמה מהפוסקים לחלק, דהגם דבספק דאורייתא אף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי', היינו רק היכא דהספק הוא אם מחויב כלל בהמצוה, אך אם הוא ודאי מחויב אלא שאינו יודע אם עשה המצוה, כיון דמספק חייב לעשות המצוה אף חייב לברך, ואולי יל"ד לפ"ז, דה"נ הכא כיון דמכח ספק ספיקא חייב לעשות המצוה, אף חייב לברך.
אמנם לכאו' הכא הספק הוא בשאר הימים אם הוא כלל מחויב במצוה, ובכה"ג ודאי אינו מברך, אך י"ל דאף להסוברים דמי שלא ספר יום א' אינו סופר שאר הימים, אי"ז דאינו מחויב בספירה, אלא אף שאינו מחויב לספור אין בידו לספור כיון דאי"ז ספירה דתמימות, וע"כ י"ל דכיון דמכח ספק ספיקא אמרי' דמהניא ספירתו, אף הוא צריך לברך.
ומפורש כן בתרוה"ד סי' ל"ז, שכתב שם דאם ספירה בזה"ז דאורייתא, הרי שאף אם ספק אם ספר יום א', מ"מ כיון דמספק דאורייתא חייב לספור, אף מברך ע"ז, עיי"ש בדבריו, ובע"כ דל"ד לספק אם מחויב במצוה שאין מברך עלי', כיון דהכא ודאי מחויב הוא במצוה, אך אי"ז מוכרח, די"ל דהתרוה"ד ס"ל כדעת הסוברים דאף היכא דמספק"ל אם הוא מחויב במצוה, כיון דספיקא דאורייתא לחומרא והוא מחויב לעשות המצוה, אף הוא מברך עלי' .
אך מד' הפר"ח שם מבו' דלא כסברא זו, שכתב דמי שלא ספר יום א' אינו יכול להוציא אחרים, דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא, וחזינן דחשבינן לי' שאינו מחויב בדבר, ולפ"ז יש לדמותו למי שספק אם מחויב במצוה, שאף אם חייב לעשות המצוה, מ"מ אינו מברך עלי', ולפ"ז צ"ע במש"כ הפר"ח גופי' שם דבספק אם ספר יום א', סופר שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, ומ"ש מספק אם מחויב במצוה, דאף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי'.
וגם בלא"ה לא א"ש, שהרי המ"ב בסי' ס"ז שם נקט לעיקר דאף שהוא חייב לעשות המצוה משום ספיקא דאורייתא, מ"מ אינו מברך עלי', וא"כ תיקשי דה"נ הכא אף דחייב לספור משום ספק ספיקא, מ"מ מ"ט הוא מברך.
וצ"ל בזה, דהגם דהיכא שחייב במצוה מכח ספק דאורייתא אינו מברך עלי', היינו משום דלא הוכרע הדין דחייב במצוה, ורק מספק הוא דחייב בה, וע"כ לענין ברכה אמרי' דספק ברכות להקל, אך הכא דמכח ספק ספיקא הוכרע הדין דחייב הוא במצוה, הרי שמכח זה אף מברך עלי', וצ"ע בזה.
שו"ר מש"כ בענין זה בספר יד אליעזר פסחים עיי"ש, וע' עוד בספר שיח הלכה באורך בדעת המ"ב בכ"ד בענין זה אם מהני ספק ספיקא לענין ברכה, עיי"ש.
מהגאון הגדול ר"ש שליט"א
יד] בדין מי שלא ספר בלילה אם סופר ביום, מצינו כמה שיטות בד' הראשונים, דהנה בבה"ג שלפנינו בהל' עצרת כתב, ז"ל, והיכי דאינשי ולא בריך על ספיה"ע מברך למחר, אך התוס' במגילה ד"כ: הביאו בשם בה"ג שסופר למחר בלא ברכה, (ועמש"נ הטעם בזה לעיל ענף ג'), וכנ' הוא עפ"ד בה"ג בהל' מנחות בשם ר"י גאון דלהלן, (וראבי"ה בסי' תקכ"ו הביא בשם בה"ג דמי שלא ספר בלילה לא יברך ביום וכ"ה באו"ז סי' שכ"ט ובמרדכי ספ"ב דמגילה, ואולי כונתם שלא יברך אך יספור בלא ברכה, ועי' ב"ח סי' תפ"ט שעמד בזה ע"ד המרדכי), והובאו ד' בה"ג אלו בספה"י סי' ת"י וכן הביאו ד' בה"ג אלו בשבה"ל סי' רל"ד, ובתוהרא"ש מגילה ד"כ:, וברשב"א ריטב"א ור"ן שם, וכתב ע"ז דליתא, מדאמרי' כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו', ובמנחות אמרי' לילה דומיא דיום, מה דיום בלילה וכו', ש"מ ליתא בלילה, ודעת הרמב"ם פ"ז מתו"מ הכ"א דשכח ולא מנה בלילה מונה ביום, וכבר תמהו בזה על מה שנסתפק בזה בשעה"צ סי' תפ"ט סקמ"ג בדעת הרמב"ם בזה, (וע' גם בביה"ל ח"א סו"ס ל"ח שדן בזה לדעת הרמב"ם, ולא הזכיר שהוא מפורש בד' הרמב"ם).
והתוס' במגילה ד"כ: כתבו עוד, דאף למאן דמכשר קצירת העומר ביום דיעבד, מודה הוא דאין לספור ביום, משום דשנה עלי' הכתוב לעכב דכתיב תמימות, ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה, עכ"ל, וכ"כ הרשב"א הריטב"א והר"ן שם והשבה"ל בסי' רל"ד, ובפשוטו אין כונתם דצריך לספור בלילה משום דין תמימות, שהרי משום תמימות אין לנו להצריך לספור בלילה רק בלילה הראשון, אך מדכתיב תמימות ילפי' דספירה היא בלילה, דאל"כ אי"ז תמימות, כיון שגם בט"ז אינו סופר בלילה, אך בד' התוס' בסוגיין ובד' הרי"ד בספר המכריע מבו' שדעתם דתמימות קאי על כל לילה ולילה שתהא ספירתו תמימה, וכדלהלן.
ועיי"ש ברשב"א וריטב"א ובשבה"ל שהוסיפו עוד, שאין לדמות להא דמכשיר נקצר ביום, שהרי ה"נ מכשיר קצירה ב' ימים קודם, ואפ"ה לא נכשיר ספירה ב' ימים קודם, וע' משכנו"י דיני ספיה"ע, ועונג יו"ט או"ח סי' מ"ג, ואו"ש ספ"ז מתמידין ומוספין, מש"כ לישב לדעת בה"ג דסופר ביום דומיא דקצירה, ולא אמרי' שאין לדמות לקצירה שכשרה גם ב' ימים קודם, עיי"ש, (ולכאו' נ' שעיקר הישוב בזה, הוא דהגם דקצירה כשרה כמה ימים קודם, מ"מ ספירה ל"ש רק באותו היום, דביום אחר אי"ז ספירה כלל דיום זה, ולא מדמי' ספירה לקצירה, אלא לענין זה דאין הזמן דליל ט"ז מעכב, ואכמ"ל עוד בזה).
והנה בבה"ג מנחות סו"ס ע"א, ז"ל, מר רב יהודאי גאון הכי אמר, היכא דלא מנה עומר לילה קמא לא מני בשאר לילותא, מ"ט דבעי' שבע שבתות תמימות ולילות, אבל בשאר לילותא היכא דלא מנה מאורתא מני ביממא ושפיר דמי, עכ"ל.
ומבו' דעת ר"י גאון, דהגם דמהניא ספירה ביום, מ"מ ביום הראשון ל"מ משום דינא דתמימות, ונ' להוסיף לפ"ז, דהנה בד' ר"י גאון מבו' ב' דינים, חדא דמי שלא ספר כלל ביום הראשון שוב אינו סופר, ול"ד לשאר הימים שאף אם לא ספר יום א' סופר בימים שאח"כ, ועוד שאם לא ספר בלילה הראשון אינו סופר ביום, ול"ד לשאר ימים שאם לא ספר בלילה סופר ביום, ופשוט שאי"ז ב' חידושי דינים נפרדים, אלא הכל חד דינא הוא, דמשום דינא דתמימות בעי' שתתחיל הספירה בליל ט"ז, וע"כ מה"ט אם לא ספר בט"ז אינו סופר בשאר הימים, וע"כ נמי אם לא ספר בליל ט"ז אינו סופר ביום, דהגם דספירה ביום כשרה, מ"מ הרי בעי' שתתחיל הספירה בליל ט"ז, וכל שלא התחיל לספור בליל ט"ז, הרי דכ"ה שאינו סופר בשאר הימים, ה"נ ל"מ לספור ביום זה, וז"פ.
והרי"ד בספר המכריע כתב ע"ז, ז"ל, אינו נראה דעל כל הימים כתב תמימות, וכ"ה דספירת יום ראשון אינה כשרה אלא בלילה וכו', עכ"ל, והובא גם בשבה"ל סי' רל"ד.
ומבו' דעת הרי"ד, דדינא דתמימות ל"ה על הספירה כולה, אלא הוי זה על כל יום ויום, שתהא ספירתו תמימה מבלילה, ועיי"ש לעיל מינה בד' הרי"ד, שתמה ע"ד ר"י גאון דהיכא דלא ספר בלילה הראשון אינו סופר בשאר לילות, ז"ל, אלא ודאי לא אמר רחמנא תמימות אלא שיתחיל מנינה מבערב ולא שיעכבו זא"ז וכו', עכ"ל, וזהו כדעתו שדין תמימות נאמר על כל יום ויום בפנ"ע, וכן נ' דעת התוס' בסוגיין שהביאו די"א דאפי' ביום סמוך לחשיכה עדיף משום תמימות, וכ"ה ברא"ש בשלהי פסחים, ומשמעות הדברים דאיירי בכל הלילות, והרי שבכל יום ויום נאמר דין תמימות שתהא ספירתו תמימה, וכפי הנר' מה"ט תמהו התוס' בסו"ד טובא ע"ד בה"ג שאם הפסיק יום א' ולא ספר שוב אינו סופר משום דבעיא תמימות, וכתבו ע"ז דתימה גדולה הוא ולא יתכן, והיינו משום דלטעמייהו דין תמימות לא נאמר כלל על הספירות כולן, אלא נאמר על כל ספירה וספירה.
אך הר"ן בשלהי פסחים הביא שאמרו בתוס' דכיון דמדרבנן הוא טוב לספור "ביום ראשון בספק חשיכה כדי שיהיו שבע שבתות תמימות לגמרי, עכ"ל, והרי שלא אמרו כן אלא בלילה הראשון, והיינו משום דדין תמימות ל"ה על כל יום ויום, אלא על הספירה כולה שיהיו שבע שבתות תמימות, וע"כ יש לו להתחיל בתחילת ליל ט"ז.
והנה במ"ב סי' תפ"ט סק"ב כתב דסופרין קודם עלינו, כדי שיתקיים יותר מה שכתוב תמימות תהיינה, והנה הרי בכל לילה סופרין קודם עלינו, ונ' מזה דקי"ל דדינא דתמימות נאמר על ספירת כל לילה ולילה, וכמש"נ מד' תוס' והרי"ד.
וראיתי להעיר עוד בזה, דהנה לפי' המבו' נמצא, דנחלקו הראשונים בטעם הא דל"מ ספירה ביום, אם הוא משום דזמן ספירה הוי בלילה, או דהוא משום דין תמימות דבעי' שתהא ספירה תמימה, ויל"פ דהיינו דבעי' שתחול הספירה על כל היום, וע"כ צריך לספור בלילה, והנה הראבי"ה בסי' תקכ"ו דן דיועיל ספירה ביום מדין תשלומין, והובא באו"ז ובמרדכי, ולכאו' כ"ז ל"ש רק אם לילה הוי זמן להספירה, אך אם דין לילה הוי בהחפצא דהספירה שתהא ספירה תמימה ותחול על כל היום, הרי ל"ש ע"ז תשלומין, דספירה ביום לאו ספירה היא, ומה"ט לא דן ראבי"ה דיהני תשלומין בלילה שלאחריו, דביום אחר ל"ש כלל מעשה ספירה דאתמול, וע"כ ל"ש שיספור מדין תשלומין, וזה דלא כשיטת רה"ג והגאונים שהבאנו לעיל ענף ג' דס"ל דאף בסופר למחר הוי זה מעשה ספירה, עיי"ש בסקי"ב ובהערה שם.
טו] צ"ב ל' הרשב"א מגילה ד"כ: במי שלא ספר בלילה שאינו סופר ביום, וכתב הרשב"א ואלא מיהו ע"י ברכה אינו חוזר וסופר אבל אם רצה לספור למחר בלא ברכה סופר, וכן ל' האו"ז סי' שכ"ט, במי שלא ספר יום א', דמיהו בין כך ובין כך אם ירצה סופר בלא ברכה, וסיים שם אבל ספירה בלא ברכה סופר ולית לן בה, וצ"ע טובא דמאי קמ"ל ומה הנידון בזה ומ"ט לא יספור בלא ברכה, וע' גם באו"ז סי' שכ"ט ובמרדכי ספ"ב דמגילה דספר ביום שכר ספירה בידו אף אם אינו מברך, וצ"ב בכ"ז.
ה'
טז] כתב השו"ע או"ח סי' תפ"ט ס"ח, דאם הוא מסופק אם דילג יום א' ולא ספר, יספור בשאר הימים בברכה.
והמ"ב שם סקל"ח פירש הטעם, דהוא משום דאיכא ספק ספיקא שמא לא דילג כלל, ואת"ל שדילג שמא הלכה כאותם פוסקים דכל יום הוא מצוה בפנ"ע.
והנה הפמ"ג שם כתב בתו"ד, דכל ה"ט דיספור שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, הוא רק אי נימא דהיכא דאיכא ספק ספיקא לחייב ברכה לא אמרי' ספק ברכות להקל, וציין למש"כ בזה בהקדמתו להלכות ברכות, ועיי"ש שהביא דהתרוה"ד שהוא מקור דין זה, פירש טעם אחר בהא דסופר שאר הימים בברכה.
וצ"ע לפ"ז בד' המ"ב, שכתב בסי' רט"ו סק"כ, שאפי' יש ספק ספיקא להצריך ברכה כגון וכו' אפ"ה ספק ברכות להקל, וא"כ היאך פירש הכא דהא דסופר שאר הימים בברכה הוא משום ספק ספיקא, הרי אף אם איכא ספק ספיקא להצריך ברכה אפ"ה אמרי' ספק ברכות להקל.
והנה המ"ב ר"ס ס"ז הביא דעת כמה מהפוסקים לחלק, דהגם דבספק דאורייתא אף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי', היינו רק היכא דהספק הוא אם מחויב כלל בהמצוה, אך אם הוא ודאי מחויב אלא שאינו יודע אם עשה המצוה, כיון דמספק חייב לעשות המצוה אף חייב לברך, ואולי יל"ד לפ"ז, דה"נ הכא כיון דמכח ספק ספיקא חייב לעשות המצוה, אף חייב לברך.
אמנם לכאו' הכא הספק הוא בשאר הימים אם הוא כלל מחויב במצוה, ובכה"ג ודאי אינו מברך, אך י"ל דאף להסוברים דמי שלא ספר יום א' אינו סופר שאר הימים, אי"ז דאינו מחויב בספירה, אלא אף שאינו מחויב לספור אין בידו לספור כיון דאי"ז ספירה דתמימות, וע"כ י"ל דכיון דמכח ספק ספיקא אמרי' דמהניא ספירתו, אף הוא צריך לברך.
ומפורש כן בתרוה"ד סי' ל"ז, שכתב שם דאם ספירה בזה"ז דאורייתא, הרי שאף אם ספק אם ספר יום א', מ"מ כיון דמספק דאורייתא חייב לספור, אף מברך ע"ז, עיי"ש בדבריו, ובע"כ דל"ד לספק אם מחויב במצוה שאין מברך עלי', כיון דהכא ודאי מחויב הוא במצוה, אך אי"ז מוכרח, די"ל דהתרוה"ד ס"ל כדעת הסוברים דאף היכא דמספק"ל אם הוא מחויב במצוה, כיון דספיקא דאורייתא לחומרא והוא מחויב לעשות המצוה, אף הוא מברך עלי' .
אך מד' הפר"ח שם מבו' דלא כסברא זו, שכתב דמי שלא ספר יום א' אינו יכול להוציא אחרים, דכל שאינו מחויב בדבר אינו מוציא, וחזינן דחשבינן לי' שאינו מחויב בדבר, ולפ"ז יש לדמותו למי שספק אם מחויב במצוה, שאף אם חייב לעשות המצוה, מ"מ אינו מברך עלי', ולפ"ז צ"ע במש"כ הפר"ח גופי' שם דבספק אם ספר יום א', סופר שאר הימים בברכה משום ספק ספיקא, ומ"ש מספק אם מחויב במצוה, דאף דחייב לעשות המצוה מ"מ אין מברך עלי'.
וגם בלא"ה לא א"ש, שהרי המ"ב בסי' ס"ז שם נקט לעיקר דאף שהוא חייב לעשות המצוה משום ספיקא דאורייתא, מ"מ אינו מברך עלי', וא"כ תיקשי דה"נ הכא אף דחייב לספור משום ספק ספיקא, מ"מ מ"ט הוא מברך.
וצ"ל בזה, דהגם דהיכא שחייב במצוה מכח ספק דאורייתא אינו מברך עלי', היינו משום דלא הוכרע הדין דחייב במצוה, ורק מספק הוא דחייב בה, וע"כ לענין ברכה אמרי' דספק ברכות להקל, אך הכא דמכח ספק ספיקא הוכרע הדין דחייב הוא במצוה, הרי שמכח זה אף מברך עלי', וצ"ע בזה.
שו"ר מש"כ בענין זה בספר יד אליעזר פסחים עיי"ש, וע' עוד בספר שיח הלכה באורך בדעת המ"ב בכ"ד בענין זה אם מהני ספק ספיקא לענין ברכה, עיי"ש.