האחרון שבעם
חבר חדש
- הצטרף
- 28/1/26
- הודעות
- 5
עבדכם הנאמן כתב מאמר יחסית מקיף על הסגולה אשר נפוצה בשנים האחרונות (!) [למי שעדיין לא מכיר הסגולה הזו "עובדת" כך: לוקחים בקבוק עראק ביום ההילולא של רבי יצחק אבוחצירא זצ"ל [דודו של הבבא סאלי] כותבים עליו בקשה שרוצים, ומסיימים "בקבוק בזה יפתח בשנה הבאה לכבודו של רבי יצחק ובזכות זה תבוא הישועה"...] ולענ"ד אחר העיון הרב והתייעצות עם כמה תלמידי חכמים שכתבו בנושא הזה, יש בה חשש עבודה זרה [אלא א"כ עושים אותה בצורה שתבואר בסוף המאמר], ואשמח לקבל חוות דעת התלמידי חכמים.
ברשותכם אני רק מדגיש, איני בא להיכנס לעצם הדיון אם יש לסגולה זו מקור [ראו הערה בסוף המאמר], או האם יש עניין לעשות סגולות וכדו', אלא רק לעצם הענין לייחד בקבוק לכבודו של צדיק.
והרי הוא לפניכם: [למי שהמאמר ארוך בשבילו יכול לקרוא רק את החלק הסופי "פעולה לכבוד הצדיק"].
להסיר לזות שפתיים אומר את הברור מכל, אין במאמר זה ח"ו לפגוע בכבודו של האי חסידא קדישא רבי יצחק זיע"א, אשר כותב המאמר זכה להיות נו"נ לאותו הצדיק, אלא אדרבה למען הסר כל חשש ומכשול ביום פטירתו.ודי בזה.
הנה בזמן האחרון נתפשט בא"י מנהג חדש, לקחת ביום פטירת צדיק מסויים, בקבוק עראק ולכתוב עליו בקשה וכותב שיפתח בקבוק זה לכבוד הצדיק ביום ההילולא בשנה הבאה, ועמדתי ואתבונן אי שפיר עבדי בכך שמייחדים בקבוק לפותחו לכבוד הצדיק[1] או שמא יש בכך חשש איסור עבודה למליץ שהוא אחד מן האיסורים החמורים שבתורה וכפי שיבואר.
איסור עבודה או פניה אצל מליץ
כתב הרמב"ם (ריש הלכות ע"ז) "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא".
וחזר על דבריו אלו בקצרה גם בהלכות תשובה ( פ"ג ה"ז) "וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין". וכ"ה בפיה"מ (סנהדרין פרק חלק, יסוד הה) "וכן אין ראוי לעבדם כדי להיות אמצעים לקרבם אליו אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו ורוב התורה באה להזהיר על זה".
גם מורנו הרמב"ן כתב כדברים הללו ממש בפרשת משפטים (כג כה) "בעבור שרוב עובדי ע"ז יכירו וידעו כי השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, ואין כונתם בע"ז, רק יחשבו כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה. כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות, והירח במעינות ובכל התהומות, וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים. וכ"ש שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים, בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול. ועל כן יאמר הכתוב הזה כי בעבודת הקדוש ברוך הוא בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה".
עוד כתב עה"פ (שמות יט) "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו" "בעבור שהזובחים למלאכיו יחשבו לעשות חפצו שיהיו הם אמצעים להפיק להם רצון מאתו, וכאלו הזבחים לאל ולמשרתיו, על כן אמר בלתי לה' לבדו".
ומדבריהם אלו משמע שמלבד שיש איסור גמור לאדם לעבוד אחד מן משרתי ה' במחשבה כאילו מחמת זה תבוא להם תוספת טובה בגלל שהם מכבדים את משרתי ה', אלא אף אסור לפנות לגורם אמצעי שיבקש עליו רחמים עליו לפני הקב"ה, ויש בזה חשש עבודה זרה[2].
בקשה מן החכם שיעתיר עליו ברחמים
והנה בגמרא (ב"ב קטז.) דרש ר' פנחס בר חמא עה"פ "חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה" כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה[3], ולכאורה קשה היאך עושה אמצעי שיבקש עליו רחמים.
ואכן כתב המאירי שם שאין הכוונה שהחכם יבקש עליו רחמים, אלא ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפלות ויבקש רחמים שנאמר חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה. אולם הנמוק"י שם כתב וז"ל " דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו[4]".
עוד מבואר בגמרא (תענית ח.) "ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה"[5].
וכן בביאור טעם מצוות נשיאת כפיים כתב בספר החינוך "משרשי המצוה שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על יד המשרתים החונים תמיד בית ה' וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם. וכו' גם צונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו".
תפילה בקברות צדיקים
ועוד הנה מצינו מחלוקת גדולה בגדולי הפוסקים בענין התפילה בקברות הצדיקים, האם יכול לבקש מן הצדיקים עצמו שיעתירו עליו ברחמים, או שרק יכול להתפלל במקום הקברי צדיקים שהוא נחשב כמקום קדוש.
ועיקר הסוגיא סובב ממה שמצינו אצל כלב שהלך להשתטח בקברות הצדיקים, ואמר להן "אבותי בקשי עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" (סוטה לד:), ומבואר שביקש מן האבות שיעתירו עליו רחמים[6], וכן מצינו (תענית כג:) שרב מני השתטח על קבר אביו ואמר "אבא אבא הנהו מצערי לי", ורבי יהושע נשתטח על קברי בית שמאי (חגיגה כב:) עיי"ש[7]
אולם הב"ח (יו"ד סוף סי' ריז) והביאו המהרי"ל להלכה (סו' סי' תקפא) שאל ישים מגמתו אל המתים להתפלל להם, אלא משום דשם מקום קדוש וטהור, ולבו נכנע ותפלתו מקובלת יותר[8]. וע"ע בחיי אדם (כלל קלז) שכתב שיהיה נזהר בזה מאוד שלא לבקש מן המתים, והביאו המשנ"ב (סי' תקפא ס"ק כז), אמנם עיין בחזון עובדיה (אבילות ח"ג עמוד ר"י) שהראה פנים לב' השיטות, וציין לספר גשר החיים (ח"ב פכ"ה) שיישב המנהג[9].
ומה פלא הדבר אשר אף אותם פוסקים אשר אוסרים לבקש מן הצדיק שיעתיר עלינו רחמים, אינם אוסרים מצד פניה למליץ אלא משום איסור דורש אל המתים [דברים (י יא)] ואין מי שאסר מצד פניה למליץ, וצ"ב בטעם החילוק.
ביאורו של המהר"ם שיק
וראיתי שהמהר"ם שיק (או"ח סי' רצג) עמד בשאלה זה וזת"ד "ומה שאני חושש, דלכאורה יש לחוש דיהא אסור משום שדרשו חז"ל 'לא יהיה לך אלהים אחרים' וכו' [שמות כ, ג] שלא תהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל וכו', דהיינו שאסור לנו לעשות אמצעי בינינו לבין השם יתברך, ואיך נתפלל שנשמות האבות יתפללו וימליצו טוב בעדינו.
אמנם שורש דבר זה הוא, דוודאי קים להו לחכמינו זכרונם לברכה דהמתים מצטערים בצער החיים, ואם כן מהאי טעמא אם באים החיים בעת צרה על קברי המתים, לומר שאין להם ישועה אם לא ירחמו עליהם מן השמים, בוודאי המתים מצטערים טפי. ואם כן אתי שפיר, דאם זכותם הוא כדאי, שאינם ראויים לעונש שיצטערו, מרחם ה' בזכותם".
ונראה שדעת המהר"ם שיק שכל האיסור פניה למליץ הוא מחמת שהאדם חושב שאין ביכולתו לפנות לקב"ה ולכן צריך עזרה מן המליץ, אבל אם רק מתנה את צערו לפני החכם ומחמת זה החכם הולך ומבקש עליו רחמים אין בכך כל איסור כיון שאינו מראה שאינו חושב שיכול לפנות אל הקב"ה.
אך הסברו קצת מוקשה מדברי הנמוק"י והרשב"א הנ"ל שיכול אדם לבקש מן הצדיק שיברכהו, וכן מלשון הגמרא אצל כלב שמשמע שהוא ביקש שיבקשו עליו רחמים, ולא רק התנה את צערו לפניהם.
אמירת הפיוט מכניסי רחמים
וליישב הדבר יש להביא את מה שכתב המהר"ל (נתיבות עולם נתיב עבודה פי"ב) שאין ראוי לומר את הפיוט הנודע 'מכניסי רחמים' מחמת שנראה כאילו מתפלל אל מלאכים שיכניסו רחמינו ולא מצאנו זה, וסיים שם המהר"ל "והא דאמרינן במסכת תענית (ט"ז.) שכאשר גזרו תענית היו יוצאים לבית הקברות כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים, אין זה שאנו מבקשים מן המתים שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים לבה"ק ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים על ישראל, כי המתים ג"כ ישראל והם אוהבים ישראל ומבקשים רחמים על ישראל, אבל לומר למלאכים הכניסו רחמינו זה אין ראוי. ואפי' אם מותר לומר לאדם אחר התפלל עלי, זהו אצל האדם שהוא עושה חסד עם חבירו ולפיכך יכול לומר עשה אתי חסד זה והתפלל עלי, אבל במלאכים לא שייך לומר כך רק היא דרך תפלה ובקשה וח"ו שיתפלל כך".
והנה המהר"ל מיישב כאן ב' יישובים, ותירוצו הראשון מעט צריך ביאור ומצינו לגאון חת"ס (או"ח סי' קסו) שכתב לבאר דבריו וז"ל "שכיון כל ישראל שותפים וגוף אחד ונפש א' וכשאחד מצטער גם חבירו מרגיש ועמו מצער, ועד"ז המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו עליו, פי' שיראה שגם הוא חולה וכיון ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש משיכנס הרגל, ע"ד משל התלמיד חכם הוא הראש, והמצטער שהוא עתה שרוי בדין הוא בבחינת רגל וקצת נזוף, טוב להכניס הראש כיון ששניהם בעלי דברים ולא כמליץ בעד אחר".
והיינו שכל האיסור לפניה למליץ זהו רק כאשר פונה לאדם אחר, בחושבו שרק הוא יכול לפנות אל הקב"ה, אבל כאשר מבקש מאדם שיותר קרוב אל ה' מחמת צידקותו, אחר שכל ישראל נחשבים כגוף אחד אזי הוא בוחר לשלוח את הצדיק [כלומר הראש] במקום הרגל.
ובתירוצו השני תירץ המהר"ל שכיון שכל בקשתו מן הצדיק שיתפלל עליו מתפרשת כבקשת חסד שיעזור לו, ואינה מתפרשת מחמת שחושב שרק הצדיק יכול לפנות אל ה' והראיה שהרי האדם מתפלל גם על עצמו אלא מבקש שגם הצדיק יתפלל עליו, ודומה הדבר לאדם שמבקש שחבירו גם כן יתפלל עליו, וכפי שמצינו המתפלל על חבירו נענה תחילה, וכיון שאין בקשתו מחבירו נובעת מחמת שחושב שאינו יכול לפנות אל ה', להכי אין בכך כל איסור.
ועפי"ד אלו יש ליישב מש"כ הב"י (סו"ס קא) וז"ל "הטעם שצרכי ציבור שואלין בכל לשון מה שאין כן בצרכי יחיד מפני שהציבור אינם צריכים מליץ לפני הקדוש ברוך הוא אבל היחיד צריך אליו כענין שנאמר (איוב לג כג) אם יש [עליו] מלאך מליץ וכו' ומלאכי השרת אינן נזקקין אלא ללשון הקודש".
וביאר הדברי יציב (יו"ד סי' קצא) כוונת דבריו שאיסור פניה למליץ זה רק כשחושב שבלא אמצעיתו אין אפשרות להתפלל להשי"ת וההכרח שיהיה ע"י מלאך, וזה ח"ו שנמסר ההשגחה פרטית ח"ו להם, משא"כ אם מצד השפלות לוקח לו מליץ שיתקבל תפלתו להשי"ת, לכו"ע שפיר דמי[10].
ובבית אלוקים להמבי"ט (שער התפילה פי"ב) כתב ליישב באופן אחר "במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר, משני טעמים הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף ע"פ שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מ"ש הוא מינן. טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה".
פעולה לכבוד הצדיק
וכל הנ"ל לא יתן מזור לעשות פעולה לכבוד הצדיק, שבשלמא אם מבקש מן הצדיק שיתפלל עליו, מובן הדבר שיש לאדם לבקש מן חבירו שיתפלל עליו וכמבואר, אבל כאשר עושה פעולה שאין בכל ענינה שום דבר ורק באה לכבד את הצדיק וחושב שמחמת זה תבוא לו ישועה לכאורה יש בדבר איסור עבודה למליץ.
וגם תירוצו של המבי"ט לא יועיל לומר שפעולה לכבוד הצדיק היא מותרת, דאיסור עבודה למליץ אינו דומה לאיסור תפילה לצדיק, כיון שאיסור תפילה הוא מחמת שחושב שאם יתפלל לצדיק אזי חושבו לאלוה, אבל כיון שאינו מלאך ורק מבקש שיפנה לקב"ה אין בכך כל חשש וכנז', אבל כאשר עושה פעולה לכבוד הצדיק הנפטר, שאין בפעולה זו שום ענין רוחני עבור הנפטר, אזי עצם העבודה היא אסורה, שהרי למה אותו אדם עושה פעולה זו אם לא שחושב שפעולה זו תבוא לו שפע מחמת שמכבד את הצדיק.
ובשלמא אם עושה פעולה רוחנית כהדלקת נר [שנר ה' נשמת אדם], או לימוד משניות לע"נ הצדיק, יש לומר שכוונתו שבזכות זה שלומד לע"נ יפעל הצדיק עבורו, אבל כאשר עושה דבר גשמי לכאורה דבר זה אסור.
ומצינו לגאון עוזנו מרן הבא"ח בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' לא) שכתב לגבי מנהג העיר ארביל שבעצירת גשמים מוליכים חמש או שש בקר לקברות הצדיקים ושוחטין על כל קבר בקו א' ואחר כך מחלקים הבשר לעניים, ובתחילת דבריו פתח שיש בדבר חשש תקרובת עבודה זרה שהם לכאו' שוחטים לשם הרים וגבעות, וכדו', וכן יש בזה משום חשש זבחי מתים.
והוסיף שגדולה מזו, איכא עוד בנידון השאלה הנז' איסור עבודה זרה ממש, "שהנה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז מבואר שאע"פ שהאדם יודע שהשי"ת הוא האלקים ואין עוד זולתו, ומה שהוא מקריב לאיזה מלאך או שר או כוכב ומזל אינו מקבלו כאלוק, אלא רק כונתו לכבדו, מטעם שהיו דור אנוש אומרים שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד את עבדיו אלו וזהו כבודם בהקרבה זו, ואין כונת האדם בהקרבה והשתחויה אלא רק לכבד את זה, מאיזה טעם יהיה מה שיהיה, ה"ז האדם נחשב עע"ז בכך, ולפ"ז שהם שוחטין הבקר על מצבת הצדיקים, שכונתם לכבדם בכך, כדי שיבא להם גשמים, ה"ז נחשב כמו הקרבה שמקריב להם, ומאי מהני מה שמחלקים הבשר אח"כ לעניים, דאם תכלית כונתם הוא רק לחלק לעניים, ישחטו הבקר בביתם, ויאכלוהו לעניים, ולמה מביאים הבקר לבית הקברות לשחטם על המצבות של המתים, ונמצא לתא דע"ז איכא הכא" עכ"ל.
והמתבונן בדבר הרב פעלים יראה שאין כוונתו לאסור רק מצד שהם מקריבים קרבן וכדו', שהרי בזה דיבר כבר בתחילת דבריו, אלא מדקדק הר"פ לומר שכיון שכוונתם בפעולה זו לכבד את הצדיקים ומחמת זה חושבים שתבוא להם ישועה, הדבר אסור משום חשש עבודה זרה שעובדים למליץ.
ומדבריו עוד מבואר שהמבחן אם הפעולה הזאת נעשית לשם כבוד, או שנעשית בסתמא כדרך העולם, תלויה במעשה האדם, שאף שאותם אנשים בוודאי לא התכוונו לעבוד למליץ ח"ו, אבל מעשיהם מוכיחים שכך היא כוונתם, שהרי אם לא התכוונו לעבוד למליץ, אמאי הוצרכו ללכת לביה"ק ולשחוט שם את הבהמות.
ולמעלה בקודש מצינו עוד לרבי אליהו הכהן בספר מדרש אליהו (ורשה, דרוש י, עמוד סב) הביא מה שמצא מכתב יד, וז"ל "אמר הצעיר ראיתי בני אדם בישראל גם במקומינו גם במקומות אחרים שבזמן שבא עליהם צרה או עונש נודרים שאם ינצלו יעשו סעודות לאליהו הנביא ז"ל בחושבם שבזה ינצלו יעשו סעודה לאליהו הנביא, בחושבם שבזה ינצלו מצרתם,וסוברים שהוא המחיה מתים והמעשיר וכו' וכל כך נשקע זה בלבם, שראיתי מי שרגיל להשים מזמן לזמן חבית של יין שמור לזה הסעודה וכמעט אוסר אותו על כל אדם עד שיבא שעת המעשה, ומעולם הרבה נצטערתי בזה המנהג ונראה בעיני כאיסור יין נסך לד"א וכתקרובת ע"ז חס וחלילה וכו' ובאמת שאלתי לרבותי שנתחברתי עמהם אם ידעו טעם לדבר ולא השיב לי אדם".
אמנם רבי אליהו הכהן מיישב המנהג וכתב שיאות עבדי, ובהיות כמה גאוני עולם לא מיחו בידם, בוודאי שיש סמך לדבר, ומה שקוראים לזה סעודה של אליהו אין כוונתם לעשות שולחן לאליהו שזהו בוודאי תקרובת לע"ז אלא כוונתם על שם שנעשה נס לעניים שיש להם לאכול בפתע פתאום, וכמו שאליהו שנראה לפתע פתאום, או שנאמר שנודרים לזכותו של אליהו ומחמת זה עושים סעודה לעניים או לתלמידי חכמים שהצילם בזכותו, ומה שמשמים חבית של יין מזמן לזמן לזה הסעודה זהו בוודאי טוב שהוא חיבוב מצווה שכיון שמוטל עליו לעשות כן סעודה לעניים, מזמן אותה כבר מעכשיו.זת"ד.[11]
אך מרן החיד"א הביא נידון זה בקצרה בספרו שייורי ברכה (יו"ד סי' קעט אות י) וז"ל "יש שנוהגין לעשות שלחן של אליהו, ואחד קדוש קרא ערער על מנהג זה שהוא איסור גמור. אבל הרב מהר"ר אליהו כהן בספר מדרש אליהו דף נ"ג ע"ב, דחה כל דברי הכותב המערער, וקיים המנהג. ע"ש טעמו ונימוקו. ויש להשיב קצת כאשר יראה המעיין. ודוק היטב", ומסיום דברי החיד"א נראה שאינו מסכים עם יישובו של המדרש אליהו.
ונראה שבנידון דידן אף לדעת המדרש אליהו שמיישב המנהג שעושים סעודה לכבוד אליהו ומייחידם חבית של יין, יש לאסור, שהתם היה אפשר לפרש דבריהם שעשו כן לצורך הסעודה, אבל כאן שכל מה שמניח הבקבוק אין בכך שום הכנה לסעודה, אלא יחוד גרידא בחושבו שבהכנת הבקבוק שנה קודם מחמת זה תבוא לו הישועה, שהרי זוהי כל הסגולה לקחת בקבוק ביום פטירת הצדיק ולכתוב עליו את הבקשה וכו' ועוד שהרי בד"כ רוב העושים סגולה זאת לא עושים כלל סעודה ביום הישועה, וא"כ לא שייך כלל לומר שזה נובע מחמת חיבוב המצווה.
ואם יתעקש המתעקש שאין לחלק כנזכר, מ"מ הרי שלך לפניך שדעת מרנן החיד"א והבא"ח שאין לעשות כן, ולא סמכו על דברי המדרש אליהו, ואם כך בענין חשש עבודה זרה, ראוי מאוד להזהר, בפרט כנגד החיד"א והבא"ח. ומי שרוצה לעשות זאת בכל זאת , יכול לומר כך, שבקבוק זה יפתח אותו ביום ההילולא, והברכות אשר יברכו עליו יהיו לזכות הצדיק, ובכך לכאורה אין כל חשש איסור[12].
[1] דמה שמחלקים ביום ההילולה את הבקבוק לכל מאן דבעי בכדי שירבו בברכות בוודאי שדבר זה הוא ענין גדול לנשמת הנפטר, וזכות גדולה היא, ועיקר הנידון כאן הוא מה שמניחים בקבוק שנה קודם, וכותבים עליו את בקשתם.
[2] וראה בנפש החיים (ש"ג פ"ט) שהאריך לבאר חומר האיסור וסיבתו.
[3] וראה עוד בגמרא (מו"ק טז:) צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ואינו כ"כ ראיה לנ"ד.
[4] וכתב הרשב"א (ח"ה סי' נ, נא "וכך היא המדה שהשי"ת כך חייבה חכמתו שע"י תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו ומכירי טובו, כי הברכה והתוספת הברכה יראה מב' צדדין פעמים מצד המקבל ופעמים מצד הנותן והמשפיע ברכותיו".ובביאור דבריו העמוקים ראה בנפש החיים (ש"ב) ובמהר"ל (באר הגולה פט"ו) ואכ"מ.
[5] ובבית אלוקים להמבי"ט (שער התפילה פי"ב) כתב שרואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו (ירמיה מ"ב) תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו (ברכות לד.) בר"ג ששלח זוגא דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן ריב"ז א"ל (שם) חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר ריב"ז אלו הטיח בן זכאי פניו בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות.
[6] וראה עוד בזוהר החדש (רות לח:) "באותה שעה שמת עובדיהו מת אחאב ומלך יהורם בא לקחת את שני ילדיו. מה עשתה הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות עמדה על קברו וצעקה ירא אלהים כך וכך עושים ליתומך. אמרו ליה לעובדיהו הרי אתתך (ס"א אילתך) עומדת וצועקת ובוכה על קברך. מה עשה הלך לו אצל חזקיהו אמר ליה דיי בעולם הזה. הלך לו אצל האבות אמר כך וכך יש לי. אמרו לו כבר שמענו צעקותיה לך אצל אלישע הנביא. אדהכי חזרה גועה וצועקת על קברו אמר לה אי ענייה לכי אצל אלישע [והוא יתן לך עצה מיד] הלכה אצל אלישע".
[7] וראה בשו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש, ח"א סי' סח) שהביא ראיות רבות לכך.
[8] ומה שמוכח מן הגמרא בענין כלב לא כך, צ"ל שאין למדין מן ההגדות.
[9] ובשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' לא) כתב "לא הותר לאדם להתפלל על קברי הצדיקים, לשאול בקשתו מן הצדיקים עצמן, כי זה חשיב דורש אל המתים, אלא הוא מתפלל ושואל בקשתו מהקב"ה, ורק מבקש מנפש הצדיק שתתפלל עליו לפני הקדוש ברוך הוא, שישמע תפלתו ויעשה בקשתו", ונראה שהוא הבין שכוונת המהרי"ל לאסור דווקא אם מבקש שהמת יושיע אותו, אבל אם מבקש מן המת שיתפלל לפני הקב"ה אין איסור.
[10] ומש"כ הדברי יציב (יו"ד סי' קעא) "גם אפשר דלהרמב"ם רק בדרך עבודה והקטרה להמלאך בכדי שיהיה מליץ, אז הוי בגדר ע"ז, משא"כ בדרך תפלה שפיר דמי", ראה בנפש החיים (ש"ג פ"ט) שכתב וז"ל " ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העבודה זרה הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה", ומשמע שחלק על דבריו.
[11] וראה לרבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' לד) שהביא דבריו והסכים עימו, ועוד כתב שם לבאר למה אין בזה מצד חוקות הגויים.עיי"ש.
[12] אבל זאת יש ליידע שאין לסגולה זו שום מקור בדברי רבותינו ז"ל, והיא המצאה של הדור האחרון של עמנו 'עם סגולה' [ויש אף שכתבו 'צורת עשיית הסגולה', ואנוכי אתמהה היכן ראו היאך לעשות את הסגולה, ומי גילה להם רז זה] אשר מחפש חדשים לבקרים סגולות אשר לא שערום אבותיכם, ובלבד שיקבלו את תשועתם באפס התקרבות לה', שהרי אין בסגולה זו שום ענין רוחני לצדיק או דבר הגורם לאדם התחזקות מסויימת בעבודת ה', אלא כל ענינה רק חוכא ואיטלולא, אשר חושב שבזכות כתיבת בקשתו על בקבוק תבוא לו הישועה ולא ראינו לרבותינו מצוקי ארץ שעשו סגולות אשר אין להם מקור בדברי חז"ל וכדו', והרוצה לרעות בשדות זרים שירווח לו....
ברשותכם אני רק מדגיש, איני בא להיכנס לעצם הדיון אם יש לסגולה זו מקור [ראו הערה בסוף המאמר], או האם יש עניין לעשות סגולות וכדו', אלא רק לעצם הענין לייחד בקבוק לכבודו של צדיק.
והרי הוא לפניכם: [למי שהמאמר ארוך בשבילו יכול לקרוא רק את החלק הסופי "פעולה לכבוד הצדיק"].
להסיר לזות שפתיים אומר את הברור מכל, אין במאמר זה ח"ו לפגוע בכבודו של האי חסידא קדישא רבי יצחק זיע"א, אשר כותב המאמר זכה להיות נו"נ לאותו הצדיק, אלא אדרבה למען הסר כל חשש ומכשול ביום פטירתו.ודי בזה.
הנה בזמן האחרון נתפשט בא"י מנהג חדש, לקחת ביום פטירת צדיק מסויים, בקבוק עראק ולכתוב עליו בקשה וכותב שיפתח בקבוק זה לכבוד הצדיק ביום ההילולא בשנה הבאה, ועמדתי ואתבונן אי שפיר עבדי בכך שמייחדים בקבוק לפותחו לכבוד הצדיק[1] או שמא יש בכך חשש איסור עבודה למליץ שהוא אחד מן האיסורים החמורים שבתורה וכפי שיבואר.
איסור עבודה או פניה אצל מליץ
כתב הרמב"ם (ריש הלכות ע"ז) "בימי אנוש טעו בני האדם טעות גדול ונבערה עצת חכמי אותו הדור ואנוש עצמו מן הטועים היה, וזו היתה טעותם, אמרו הואיל והאלהים ברא כוכבים אלו וגלגלים להנהיג את העולם ונתנם במרום וחלק להם כבוד והם שמשים המשמשים לפניו ראויין הם לשבחם ולפארם ולחלוק להם כבוד, וזהו רצון האל ברוך הוא לגדל ולכבד מי שגדלו וכבדו, כמו שהמלך רוצה לכבד העומדים לפניו וזהו כבודו של מלך, כיון שעלה דבר זה על לבם התחילו לבנות לכוכבים היכלות ולהקריב להן קרבנות ולשבחם ולפארם בדברים ולהשתחוות למולם כדי להשיג רצון הבורא בדעתם הרעה, וזה היה עיקר עבודת כוכבים, וכך היו אומרים עובדיה היודעים עיקרה, לא שהן אומרים שאין שם אלוה אלא כוכב זה, הוא שירמיהו אומר מי לא ייראך מלך הגוים כי לך יאתה כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוך ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא, כלומר הכל יודעים שאתה הוא לבדך אבל טעותם וכסילותם שמדמים שזה ההבל רצונך הוא".
וחזר על דבריו אלו בקצרה גם בהלכות תשובה ( פ"ג ה"ז) "וכן העובד כוכב או מזל וזולתו כדי להיות מליץ בינו ובין רבון העולמים כל אחד מחמשה אלו הוא מין". וכ"ה בפיה"מ (סנהדרין פרק חלק, יסוד הה) "וכן אין ראוי לעבדם כדי להיות אמצעים לקרבם אליו אלא אליו בלבד יכוונו המחשבות, ויניחו כל מה שזולתו ורוב התורה באה להזהיר על זה".
גם מורנו הרמב"ן כתב כדברים הללו ממש בפרשת משפטים (כג כה) "בעבור שרוב עובדי ע"ז יכירו וידעו כי השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים, ואין כונתם בע"ז, רק יחשבו כי בעבודות ההם תהיה להם הצלחה. כגון שיעבדו השמש בעבור שמצאו לו ממשלת בתבואות, והירח במעינות ובכל התהומות, וכן כיוצא בהם בכל צבא השמים. וכ"ש שיחשבו כי תהיה להם תוספת טובה בעבודת המלאכים, בעבור שהם מכבדים משרתי האל הגדול. ועל כן יאמר הכתוב הזה כי בעבודת הקדוש ברוך הוא בלבד תהיה להם ההצלחה והשמירה".
עוד כתב עה"פ (שמות יט) "זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו" "בעבור שהזובחים למלאכיו יחשבו לעשות חפצו שיהיו הם אמצעים להפיק להם רצון מאתו, וכאלו הזבחים לאל ולמשרתיו, על כן אמר בלתי לה' לבדו".
ומדבריהם אלו משמע שמלבד שיש איסור גמור לאדם לעבוד אחד מן משרתי ה' במחשבה כאילו מחמת זה תבוא להם תוספת טובה בגלל שהם מכבדים את משרתי ה', אלא אף אסור לפנות לגורם אמצעי שיבקש עליו רחמים עליו לפני הקב"ה, ויש בזה חשש עבודה זרה[2].
בקשה מן החכם שיעתיר עליו ברחמים
והנה בגמרא (ב"ב קטז.) דרש ר' פנחס בר חמא עה"פ "חמת מלך מלאכי מוות ואיש חכם יכפרנה" כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנא' חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה[3], ולכאורה קשה היאך עושה אמצעי שיבקש עליו רחמים.
ואכן כתב המאירי שם שאין הכוונה שהחכם יבקש עליו רחמים, אלא ילך אצל חכם וילמוד הימנו דרכי התפלות ויבקש רחמים שנאמר חמת מלך וכו' ואיש חכם יכפרנה. אולם הנמוק"י שם כתב וז"ל " דמנהג זה בצרפת כל מי שיש לו חולה מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו[4]".
עוד מבואר בגמרא (תענית ח.) "ואם לחש ולא נענה מאי תקנתיה ילך אצל חסיד שבדור וירבה עליו בתפלה"[5].
וכן בביאור טעם מצוות נשיאת כפיים כתב בספר החינוך "משרשי המצוה שחפץ השם בטובו הגדול לברך עמו על יד המשרתים החונים תמיד בית ה' וכל מחשבתם דבקה בעבודתו ונפשם קשורה ביראתו כל היום, ובזכותם תחול הברכה עליהם ויתברכו כל מעשיהם ויהי נועם ה' עליהם. וכו' גם צונו בטובו הגדול לבקש ממנו הברכה ושנשאל אותה על ידי המשרתים הטהורים כי כל זה יהיה זכות לנפשותינו ומתוך כך נזכה בטובו".
תפילה בקברות צדיקים
ועוד הנה מצינו מחלוקת גדולה בגדולי הפוסקים בענין התפילה בקברות הצדיקים, האם יכול לבקש מן הצדיקים עצמו שיעתירו עליו ברחמים, או שרק יכול להתפלל במקום הקברי צדיקים שהוא נחשב כמקום קדוש.
ועיקר הסוגיא סובב ממה שמצינו אצל כלב שהלך להשתטח בקברות הצדיקים, ואמר להן "אבותי בקשי עלי רחמים שאנצל מעצת מרגלים" (סוטה לד:), ומבואר שביקש מן האבות שיעתירו עליו רחמים[6], וכן מצינו (תענית כג:) שרב מני השתטח על קבר אביו ואמר "אבא אבא הנהו מצערי לי", ורבי יהושע נשתטח על קברי בית שמאי (חגיגה כב:) עיי"ש[7]
אולם הב"ח (יו"ד סוף סי' ריז) והביאו המהרי"ל להלכה (סו' סי' תקפא) שאל ישים מגמתו אל המתים להתפלל להם, אלא משום דשם מקום קדוש וטהור, ולבו נכנע ותפלתו מקובלת יותר[8]. וע"ע בחיי אדם (כלל קלז) שכתב שיהיה נזהר בזה מאוד שלא לבקש מן המתים, והביאו המשנ"ב (סי' תקפא ס"ק כז), אמנם עיין בחזון עובדיה (אבילות ח"ג עמוד ר"י) שהראה פנים לב' השיטות, וציין לספר גשר החיים (ח"ב פכ"ה) שיישב המנהג[9].
ומה פלא הדבר אשר אף אותם פוסקים אשר אוסרים לבקש מן הצדיק שיעתיר עלינו רחמים, אינם אוסרים מצד פניה למליץ אלא משום איסור דורש אל המתים [דברים (י יא)] ואין מי שאסר מצד פניה למליץ, וצ"ב בטעם החילוק.
ביאורו של המהר"ם שיק
וראיתי שהמהר"ם שיק (או"ח סי' רצג) עמד בשאלה זה וזת"ד "ומה שאני חושש, דלכאורה יש לחוש דיהא אסור משום שדרשו חז"ל 'לא יהיה לך אלהים אחרים' וכו' [שמות כ, ג] שלא תהא קורא לא למיכאל ולא לגבריאל וכו', דהיינו שאסור לנו לעשות אמצעי בינינו לבין השם יתברך, ואיך נתפלל שנשמות האבות יתפללו וימליצו טוב בעדינו.
אמנם שורש דבר זה הוא, דוודאי קים להו לחכמינו זכרונם לברכה דהמתים מצטערים בצער החיים, ואם כן מהאי טעמא אם באים החיים בעת צרה על קברי המתים, לומר שאין להם ישועה אם לא ירחמו עליהם מן השמים, בוודאי המתים מצטערים טפי. ואם כן אתי שפיר, דאם זכותם הוא כדאי, שאינם ראויים לעונש שיצטערו, מרחם ה' בזכותם".
ונראה שדעת המהר"ם שיק שכל האיסור פניה למליץ הוא מחמת שהאדם חושב שאין ביכולתו לפנות לקב"ה ולכן צריך עזרה מן המליץ, אבל אם רק מתנה את צערו לפני החכם ומחמת זה החכם הולך ומבקש עליו רחמים אין בכך כל איסור כיון שאינו מראה שאינו חושב שיכול לפנות אל הקב"ה.
אך הסברו קצת מוקשה מדברי הנמוק"י והרשב"א הנ"ל שיכול אדם לבקש מן הצדיק שיברכהו, וכן מלשון הגמרא אצל כלב שמשמע שהוא ביקש שיבקשו עליו רחמים, ולא רק התנה את צערו לפניהם.
אמירת הפיוט מכניסי רחמים
וליישב הדבר יש להביא את מה שכתב המהר"ל (נתיבות עולם נתיב עבודה פי"ב) שאין ראוי לומר את הפיוט הנודע 'מכניסי רחמים' מחמת שנראה כאילו מתפלל אל מלאכים שיכניסו רחמינו ולא מצאנו זה, וסיים שם המהר"ל "והא דאמרינן במסכת תענית (ט"ז.) שכאשר גזרו תענית היו יוצאים לבית הקברות כדי שיתפללו עלינו המתים רחמים, אין זה שאנו מבקשים מן המתים שיתפללו עלינו רק שאנו הולכים לבה"ק ומתחברים למתים שגם המתים יתחברו לחיים ויבקשו רחמים על ישראל, כי המתים ג"כ ישראל והם אוהבים ישראל ומבקשים רחמים על ישראל, אבל לומר למלאכים הכניסו רחמינו זה אין ראוי. ואפי' אם מותר לומר לאדם אחר התפלל עלי, זהו אצל האדם שהוא עושה חסד עם חבירו ולפיכך יכול לומר עשה אתי חסד זה והתפלל עלי, אבל במלאכים לא שייך לומר כך רק היא דרך תפלה ובקשה וח"ו שיתפלל כך".
והנה המהר"ל מיישב כאן ב' יישובים, ותירוצו הראשון מעט צריך ביאור ומצינו לגאון חת"ס (או"ח סי' קסו) שכתב לבאר דבריו וז"ל "שכיון כל ישראל שותפים וגוף אחד ונפש א' וכשאחד מצטער גם חבירו מרגיש ועמו מצער, ועד"ז המתפלל על חבירו צריך שיחלה עצמו עליו, פי' שיראה שגם הוא חולה וכיון ששניהם בצער טוב יותר שיכנס הראש משיכנס הרגל, ע"ד משל התלמיד חכם הוא הראש, והמצטער שהוא עתה שרוי בדין הוא בבחינת רגל וקצת נזוף, טוב להכניס הראש כיון ששניהם בעלי דברים ולא כמליץ בעד אחר".
והיינו שכל האיסור לפניה למליץ זהו רק כאשר פונה לאדם אחר, בחושבו שרק הוא יכול לפנות אל הקב"ה, אבל כאשר מבקש מאדם שיותר קרוב אל ה' מחמת צידקותו, אחר שכל ישראל נחשבים כגוף אחד אזי הוא בוחר לשלוח את הצדיק [כלומר הראש] במקום הרגל.
ובתירוצו השני תירץ המהר"ל שכיון שכל בקשתו מן הצדיק שיתפלל עליו מתפרשת כבקשת חסד שיעזור לו, ואינה מתפרשת מחמת שחושב שרק הצדיק יכול לפנות אל ה' והראיה שהרי האדם מתפלל גם על עצמו אלא מבקש שגם הצדיק יתפלל עליו, ודומה הדבר לאדם שמבקש שחבירו גם כן יתפלל עליו, וכפי שמצינו המתפלל על חבירו נענה תחילה, וכיון שאין בקשתו מחבירו נובעת מחמת שחושב שאינו יכול לפנות אל ה', להכי אין בכך כל איסור.
ועפי"ד אלו יש ליישב מש"כ הב"י (סו"ס קא) וז"ל "הטעם שצרכי ציבור שואלין בכל לשון מה שאין כן בצרכי יחיד מפני שהציבור אינם צריכים מליץ לפני הקדוש ברוך הוא אבל היחיד צריך אליו כענין שנאמר (איוב לג כג) אם יש [עליו] מלאך מליץ וכו' ומלאכי השרת אינן נזקקין אלא ללשון הקודש".
וביאר הדברי יציב (יו"ד סי' קצא) כוונת דבריו שאיסור פניה למליץ זה רק כשחושב שבלא אמצעיתו אין אפשרות להתפלל להשי"ת וההכרח שיהיה ע"י מלאך, וזה ח"ו שנמסר ההשגחה פרטית ח"ו להם, משא"כ אם מצד השפלות לוקח לו מליץ שיתקבל תפלתו להשי"ת, לכו"ע שפיר דמי[10].
ובבית אלוקים להמבי"ט (שער התפילה פי"ב) כתב ליישב באופן אחר "במלאכים או שום שר משרי מעלה בלבד הוא שנאסר שלא להתפלל אליהם שיהיו אמצעיים בינינו לבין בוראנו אבל בברואי עולם השפל הצדיקים והראויים שתהא תפלתם מקובלת לא נאסר, משני טעמים הראשון כי מצד מעלת ברואי עולם האמצעי אפשר שיטעו העולם אחריהם אם יתפללו אליהם שיהיו אמצעיים יבאו לחשוב שהם יכולים להטיב ולהרע ושראוי להתפלל אליהם מצד עצמם, אבל בברואי עולם השפל אי אפשר שיטעו בזה כיון שהם אנשים מורכבים בד' יסודות כמותם, וכמו שאמרו בענין המסית שיעבדוהו שאף ע"פ שקבל ממנו לעבדו אינו נסקל עד שיעבדוהו דמחכו ביה ואמרי מ"ש הוא מינן. טעם ב' מצד כי שרי מעלה אינם נכנסים תחת מקרי העולם וחסרונותיו. ואין להם צורך להתפלל לאל ית' על שום דבר כי אם לשבח ולהלל לשמו הגדול כל אחד כפי השגתו. ולכך אם מתפללים אליהם יטעו העולם, כי כמו שהם אינם נכנסים תחת המקרה והחסרון כמו כן יכולין להשלים חפצי איש ואיש ולהציל האנשים ממקרי הזמן וחסרונותיו. אבל האנשים גם כי יהיו צדיקים הם מוכנים להיותם נלכדים בפגעי העולם וקורותיו. ולכן כשבאים אליהם שיתפללו בעדם, אין מקום לטעות אחריהם, כיון שהוא אפשר שיקרה להם ג"כ כמקרה הזה".
פעולה לכבוד הצדיק
וכל הנ"ל לא יתן מזור לעשות פעולה לכבוד הצדיק, שבשלמא אם מבקש מן הצדיק שיתפלל עליו, מובן הדבר שיש לאדם לבקש מן חבירו שיתפלל עליו וכמבואר, אבל כאשר עושה פעולה שאין בכל ענינה שום דבר ורק באה לכבד את הצדיק וחושב שמחמת זה תבוא לו ישועה לכאורה יש בדבר איסור עבודה למליץ.
וגם תירוצו של המבי"ט לא יועיל לומר שפעולה לכבוד הצדיק היא מותרת, דאיסור עבודה למליץ אינו דומה לאיסור תפילה לצדיק, כיון שאיסור תפילה הוא מחמת שחושב שאם יתפלל לצדיק אזי חושבו לאלוה, אבל כיון שאינו מלאך ורק מבקש שיפנה לקב"ה אין בכך כל חשש וכנז', אבל כאשר עושה פעולה לכבוד הצדיק הנפטר, שאין בפעולה זו שום ענין רוחני עבור הנפטר, אזי עצם העבודה היא אסורה, שהרי למה אותו אדם עושה פעולה זו אם לא שחושב שפעולה זו תבוא לו שפע מחמת שמכבד את הצדיק.
ובשלמא אם עושה פעולה רוחנית כהדלקת נר [שנר ה' נשמת אדם], או לימוד משניות לע"נ הצדיק, יש לומר שכוונתו שבזכות זה שלומד לע"נ יפעל הצדיק עבורו, אבל כאשר עושה דבר גשמי לכאורה דבר זה אסור.
ומצינו לגאון עוזנו מרן הבא"ח בשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' לא) שכתב לגבי מנהג העיר ארביל שבעצירת גשמים מוליכים חמש או שש בקר לקברות הצדיקים ושוחטין על כל קבר בקו א' ואחר כך מחלקים הבשר לעניים, ובתחילת דבריו פתח שיש בדבר חשש תקרובת עבודה זרה שהם לכאו' שוחטים לשם הרים וגבעות, וכדו', וכן יש בזה משום חשש זבחי מתים.
והוסיף שגדולה מזו, איכא עוד בנידון השאלה הנז' איסור עבודה זרה ממש, "שהנה מדברי הרמב"ם ז"ל בהלכות ע"ז מבואר שאע"פ שהאדם יודע שהשי"ת הוא האלקים ואין עוד זולתו, ומה שהוא מקריב לאיזה מלאך או שר או כוכב ומזל אינו מקבלו כאלוק, אלא רק כונתו לכבדו, מטעם שהיו דור אנוש אומרים שרצה הקדוש ברוך הוא לכבד את עבדיו אלו וזהו כבודם בהקרבה זו, ואין כונת האדם בהקרבה והשתחויה אלא רק לכבד את זה, מאיזה טעם יהיה מה שיהיה, ה"ז האדם נחשב עע"ז בכך, ולפ"ז שהם שוחטין הבקר על מצבת הצדיקים, שכונתם לכבדם בכך, כדי שיבא להם גשמים, ה"ז נחשב כמו הקרבה שמקריב להם, ומאי מהני מה שמחלקים הבשר אח"כ לעניים, דאם תכלית כונתם הוא רק לחלק לעניים, ישחטו הבקר בביתם, ויאכלוהו לעניים, ולמה מביאים הבקר לבית הקברות לשחטם על המצבות של המתים, ונמצא לתא דע"ז איכא הכא" עכ"ל.
והמתבונן בדבר הרב פעלים יראה שאין כוונתו לאסור רק מצד שהם מקריבים קרבן וכדו', שהרי בזה דיבר כבר בתחילת דבריו, אלא מדקדק הר"פ לומר שכיון שכוונתם בפעולה זו לכבד את הצדיקים ומחמת זה חושבים שתבוא להם ישועה, הדבר אסור משום חשש עבודה זרה שעובדים למליץ.
ומדבריו עוד מבואר שהמבחן אם הפעולה הזאת נעשית לשם כבוד, או שנעשית בסתמא כדרך העולם, תלויה במעשה האדם, שאף שאותם אנשים בוודאי לא התכוונו לעבוד למליץ ח"ו, אבל מעשיהם מוכיחים שכך היא כוונתם, שהרי אם לא התכוונו לעבוד למליץ, אמאי הוצרכו ללכת לביה"ק ולשחוט שם את הבהמות.
ולמעלה בקודש מצינו עוד לרבי אליהו הכהן בספר מדרש אליהו (ורשה, דרוש י, עמוד סב) הביא מה שמצא מכתב יד, וז"ל "אמר הצעיר ראיתי בני אדם בישראל גם במקומינו גם במקומות אחרים שבזמן שבא עליהם צרה או עונש נודרים שאם ינצלו יעשו סעודות לאליהו הנביא ז"ל בחושבם שבזה ינצלו יעשו סעודה לאליהו הנביא, בחושבם שבזה ינצלו מצרתם,וסוברים שהוא המחיה מתים והמעשיר וכו' וכל כך נשקע זה בלבם, שראיתי מי שרגיל להשים מזמן לזמן חבית של יין שמור לזה הסעודה וכמעט אוסר אותו על כל אדם עד שיבא שעת המעשה, ומעולם הרבה נצטערתי בזה המנהג ונראה בעיני כאיסור יין נסך לד"א וכתקרובת ע"ז חס וחלילה וכו' ובאמת שאלתי לרבותי שנתחברתי עמהם אם ידעו טעם לדבר ולא השיב לי אדם".
אמנם רבי אליהו הכהן מיישב המנהג וכתב שיאות עבדי, ובהיות כמה גאוני עולם לא מיחו בידם, בוודאי שיש סמך לדבר, ומה שקוראים לזה סעודה של אליהו אין כוונתם לעשות שולחן לאליהו שזהו בוודאי תקרובת לע"ז אלא כוונתם על שם שנעשה נס לעניים שיש להם לאכול בפתע פתאום, וכמו שאליהו שנראה לפתע פתאום, או שנאמר שנודרים לזכותו של אליהו ומחמת זה עושים סעודה לעניים או לתלמידי חכמים שהצילם בזכותו, ומה שמשמים חבית של יין מזמן לזמן לזה הסעודה זהו בוודאי טוב שהוא חיבוב מצווה שכיון שמוטל עליו לעשות כן סעודה לעניים, מזמן אותה כבר מעכשיו.זת"ד.[11]
אך מרן החיד"א הביא נידון זה בקצרה בספרו שייורי ברכה (יו"ד סי' קעט אות י) וז"ל "יש שנוהגין לעשות שלחן של אליהו, ואחד קדוש קרא ערער על מנהג זה שהוא איסור גמור. אבל הרב מהר"ר אליהו כהן בספר מדרש אליהו דף נ"ג ע"ב, דחה כל דברי הכותב המערער, וקיים המנהג. ע"ש טעמו ונימוקו. ויש להשיב קצת כאשר יראה המעיין. ודוק היטב", ומסיום דברי החיד"א נראה שאינו מסכים עם יישובו של המדרש אליהו.
ונראה שבנידון דידן אף לדעת המדרש אליהו שמיישב המנהג שעושים סעודה לכבוד אליהו ומייחידם חבית של יין, יש לאסור, שהתם היה אפשר לפרש דבריהם שעשו כן לצורך הסעודה, אבל כאן שכל מה שמניח הבקבוק אין בכך שום הכנה לסעודה, אלא יחוד גרידא בחושבו שבהכנת הבקבוק שנה קודם מחמת זה תבוא לו הישועה, שהרי זוהי כל הסגולה לקחת בקבוק ביום פטירת הצדיק ולכתוב עליו את הבקשה וכו' ועוד שהרי בד"כ רוב העושים סגולה זאת לא עושים כלל סעודה ביום הישועה, וא"כ לא שייך כלל לומר שזה נובע מחמת חיבוב המצווה.
ואם יתעקש המתעקש שאין לחלק כנזכר, מ"מ הרי שלך לפניך שדעת מרנן החיד"א והבא"ח שאין לעשות כן, ולא סמכו על דברי המדרש אליהו, ואם כך בענין חשש עבודה זרה, ראוי מאוד להזהר, בפרט כנגד החיד"א והבא"ח. ומי שרוצה לעשות זאת בכל זאת , יכול לומר כך, שבקבוק זה יפתח אותו ביום ההילולא, והברכות אשר יברכו עליו יהיו לזכות הצדיק, ובכך לכאורה אין כל חשש איסור[12].
[1] דמה שמחלקים ביום ההילולה את הבקבוק לכל מאן דבעי בכדי שירבו בברכות בוודאי שדבר זה הוא ענין גדול לנשמת הנפטר, וזכות גדולה היא, ועיקר הנידון כאן הוא מה שמניחים בקבוק שנה קודם, וכותבים עליו את בקשתם.
[2] וראה בנפש החיים (ש"ג פ"ט) שהאריך לבאר חומר האיסור וסיבתו.
[3] וראה עוד בגמרא (מו"ק טז:) צדיק גוזר והקב"ה מקיים, ואינו כ"כ ראיה לנ"ד.
[4] וכתב הרשב"א (ח"ה סי' נ, נא "וכך היא המדה שהשי"ת כך חייבה חכמתו שע"י תפלת חסידיו וברכותיהם יתרצה ויתרבה טובו למברכיו ומכירי טובו, כי הברכה והתוספת הברכה יראה מב' צדדין פעמים מצד המקבל ופעמים מצד הנותן והמשפיע ברכותיו".ובביאור דבריו העמוקים ראה בנפש החיים (ש"ב) ובמהר"ל (באר הגולה פט"ו) ואכ"מ.
[5] ובבית אלוקים להמבי"ט (שער התפילה פי"ב) כתב שרואים בתורה ובנביאים שכשהיו ישראל נמצאים בצרה היו באים אל הנביא שיתפלל בעדם אל ה' שיצילם מצרתם כמו שנאמר במתאוננים שבער בם אש ה' וצעק העם אל משה ויתפלל משה אל ה' ותשקע האש, כי נראה שצעקתם היתה למשה שיתפלל בעדם והוא התפלל ושמע האל תפלתו, וכן בשמואל ויאמרו כל העם אל שמואל התפלל בעד עבדיך אל ה' אלהיך ואל נמות כי יספנו על כל חטאתינו רעה לשאול לנו מלך, וכן ירמיהו שלח לו המלך צדקיהו התפלל נא בעדנו אל ה' אלהינו, וכן שרי החיילים אמרו אל ירמיהו (ירמיה מ"ב) תפול נא תחנתנו לפניך והתפלל בעדנו אל ה' אלהיך, וכן מצינו (ברכות לד.) בר"ג ששלח זוגא דרבנן לר' חנינא בן דוסא שיתפלל על חולי בנו, וכן ריב"ז א"ל (שם) חנינא בני בקש עליו רחמים ויחיה הניח ראשו בין ברכיו ובקש עליו רחמים וחיה אמר ריב"ז אלו הטיח בן זכאי פניו בקרקע כל היום כולו לא השגיחו עליו וכו' וכן כיוצא בזה בשאר הדורות.
[6] וראה עוד בזוהר החדש (רות לח:) "באותה שעה שמת עובדיהו מת אחאב ומלך יהורם בא לקחת את שני ילדיו. מה עשתה הלכה גועה צועקת ובוכה לבית הקברות עמדה על קברו וצעקה ירא אלהים כך וכך עושים ליתומך. אמרו ליה לעובדיהו הרי אתתך (ס"א אילתך) עומדת וצועקת ובוכה על קברך. מה עשה הלך לו אצל חזקיהו אמר ליה דיי בעולם הזה. הלך לו אצל האבות אמר כך וכך יש לי. אמרו לו כבר שמענו צעקותיה לך אצל אלישע הנביא. אדהכי חזרה גועה וצועקת על קברו אמר לה אי ענייה לכי אצל אלישע [והוא יתן לך עצה מיד] הלכה אצל אלישע".
[7] וראה בשו"ת מנחת אלעזר (מונקאטש, ח"א סי' סח) שהביא ראיות רבות לכך.
[8] ומה שמוכח מן הגמרא בענין כלב לא כך, צ"ל שאין למדין מן ההגדות.
[9] ובשו"ת רב פעלים (ח"ב סי' לא) כתב "לא הותר לאדם להתפלל על קברי הצדיקים, לשאול בקשתו מן הצדיקים עצמן, כי זה חשיב דורש אל המתים, אלא הוא מתפלל ושואל בקשתו מהקב"ה, ורק מבקש מנפש הצדיק שתתפלל עליו לפני הקדוש ברוך הוא, שישמע תפלתו ויעשה בקשתו", ונראה שהוא הבין שכוונת המהרי"ל לאסור דווקא אם מבקש שהמת יושיע אותו, אבל אם מבקש מן המת שיתפלל לפני הקב"ה אין איסור.
[10] ומש"כ הדברי יציב (יו"ד סי' קעא) "גם אפשר דלהרמב"ם רק בדרך עבודה והקטרה להמלאך בכדי שיהיה מליץ, אז הוי בגדר ע"ז, משא"כ בדרך תפלה שפיר דמי", ראה בנפש החיים (ש"ג פ"ט) שכתב וז"ל " ועם כי עיקר אזהרת הכתוב על כל העבודה זרה הנ"ל היינו בארבע עבודות דוקא אמנם עתה שעבודת התפלה בהשתעבדות כוונת הלב הוא במקום עבודת הקרבן. ודאי גם ע"ז שייך האזהרה", ומשמע שחלק על דבריו.
[11] וראה לרבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סי' לד) שהביא דבריו והסכים עימו, ועוד כתב שם לבאר למה אין בזה מצד חוקות הגויים.עיי"ש.
[12] אבל זאת יש ליידע שאין לסגולה זו שום מקור בדברי רבותינו ז"ל, והיא המצאה של הדור האחרון של עמנו 'עם סגולה' [ויש אף שכתבו 'צורת עשיית הסגולה', ואנוכי אתמהה היכן ראו היאך לעשות את הסגולה, ומי גילה להם רז זה] אשר מחפש חדשים לבקרים סגולות אשר לא שערום אבותיכם, ובלבד שיקבלו את תשועתם באפס התקרבות לה', שהרי אין בסגולה זו שום ענין רוחני לצדיק או דבר הגורם לאדם התחזקות מסויימת בעבודת ה', אלא כל ענינה רק חוכא ואיטלולא, אשר חושב שבזכות כתיבת בקשתו על בקבוק תבוא לו הישועה ולא ראינו לרבותינו מצוקי ארץ שעשו סגולות אשר אין להם מקור בדברי חז"ל וכדו', והרוצה לרעות בשדות זרים שירווח לו....
