שמן זית למאור או ראוי לאכילה?

  • יוזם האשכול יוזם האשכול בן ישי
  • תאריך התחלה תאריך התחלה

בן ישי

חבר חדש
הצטרף
1/12/24
הודעות
47
האם יש ענין להדליק נרות חנוכה (או אף נר שבת) בשמן זית הרגיל הראוי לאכילה דוקא? או שאף שמן זית למאור הוא טוב?
כידוע ההפרש במחיר הוא פי שנים ויותר. ומצד שני יש שטוענים שדוקא שמן זית למאור דולק יפה יותר.
 
לכאו' הדבר תלוי בשני הטעמים שהובאו בפוסקים בטעם ההדלקה בשמן זית, דלטעם מפני שאורו צלול יותר, אין נפק"מ במה ידליק ששניהם אורן צלולים, ואדרבה לפי מה שכתבת ששמן למאור מאיר טוב יותר, א"כ יש בו עדיפות לכאורה. אמנם לטעם דכן היו מדליקים במקדש, יש מקום להעדיף שמן הראוי למאכל דוקא שבזה הדליקו במקדש.
ומ"מ כל זה בנר חנוכה, אך לענין נר שבת שאינו אלא משום כבוד ביתו, בפשטות אין כל טעם להדר להדליק בשמן זית הראוי למאכל דוקא.
 
מישהו עבר על ספרו של הרב אלקנה ישראל שליט"א בנושא?

יש מי שמתייחס לטענות שהובאו שם ש"שמן למאור" אסור להדליק בו נ"ח ונרות שבת מדין "הקריבהו נא לפחתך"?
 
לא עברתי

אבל יש לי בשלוף מהשרוול

שהרי כל עניין של השמנים זה רק עניין שימשך האש יפה

והרי גם זפת ושעווה כל מה שלא מדליקים בהם בשבת זה רק בגלל הטעם שלא ידלק יפה, דזה עניין טכני , והרי בזפת אין לך "פחתך" יותר מזה

וגם השמנים הכשרים , שומשמין וכו' יש פהם שוודאי לא ראויים לאכילה ואעפ"כ מדליקים בהם

כי כל הנושא זה טכני שידלק יפה וימשך האור מזה טוב
 
שהרי כל עניין של השמנים זה רק עניין שימשך האש יפה
שמן שנפל בו עכבר פסול מהטעם הנ"ל.
והרי גם זפת ושעווה כל מה שלא מדליקים בהם בשבת זה רק בגלל הטעם שלא ידלק יפה, דזה עניין טכני , והרי בזפת אין לך "פחתך" יותר מזה
שם לא שייך "פחת" כי הוא משמש למטרה שהוא נועד.
והאריך בזה הרב אלקנה בספרו.
וגם השמנים הכשרים , שומשמין וכו' יש פהם שוודאי לא ראויים לאכילה ואעפ"כ מדליקים בהם

כי כל הנושא זה טכני שידלק יפה וימשך האור מזה טוב
כפי שביארתי בשמן זית שגרמו לו שלא יהיה ראוי לאכילה ושינו את ייעודו זה יותר חמור ושייך בו טפי הקריבהו נא לפחתך וכשמן שנפל בו עכבר.


(ואיך שהבנתי היום רוב שמן "למאור" הוא משמן שפג תוקפו וזה הדבר הכי גרוע)
 
הר' נקי מביא מהרב אריה יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל שאמר שזה כשר לכתחילה.
1764166753024.png
 
הר' נקי מביא מהרב אריה יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל שאמר שזה כשר לכתחילה.
ועוד רבים מגדולי ישראל מכשירים לכתחילה. (מרן הגרע"י זצוק"ל ועוד)

אבל לא התייחסו לטענה הנ"ל.
 
גם בזמן חז"ל שמן זית לא היה ראוי לאכילה כמו שהוא, אלא רק בתערובת, לדעתי בגלל החומציות (-נכוה בגרונו), וגם השמן למאור שלנו אפשר שראוי ע"י תערובת. (-אני פעם אכלתי ונהיה לי כמו כויה בגרון.)
נ.ב. גם למנורה השתמשו בשמן למאור, זה פסוק מפורש- שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר
 
גם בזמן חז"ל שמן זית לא היה ראוי לאכילה כמו שהוא, אלא רק בתערובת, לדעתי בגלל החומציות
אפשר מקור?
וגם השמן למאור שלנו אפשר שראוי ע"י תערובת.
שתערב נדבר...
נ.ב. גם למנורה השתמשו בשמן למאור, זה פסוק מפורש- שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר
...
 
ראיתי שמביאים הרבה גרסאות ממה עשוי היום שמן זית למאור.
זכורני שבדקתי בעבר (לפני מעל 5 שנים) וזה היה הכי מצוי.
אולי המציאות השתנתה.
אבל לשיטת הרב אלקנה שליט"א אין נפק"מ וכל הסוגים אסורים.


ובכל מקרה לפי רוב הפוסקים ברור שיש בזה "הידור" וברור שראוי לכל אחד להוסיף עוד כמה שקלים לקיים את מצוות הדלקת נ"ח (ושבת) בהידור ולא להכנס לספיקות וחששות של ברכות לבטלה ושאינו יוצא יד"ח.
 
ובכל מקרה לפי רוב הפוסקים ברור שיש בזה "הידור" וברור שראוי לכל אחד להוסיף עוד כמה שקלים לקיים את מצוות הדלקת נ"ח (ושבת) בהידור ולא להכנס לספיקות וחששות של ברכות לבטלה ושאינו יוצא יד"ח.
גם לדעת הגרע"י יש הידור לבני הישיבות להדליק נר חנוכה.
 
אפשר מקור?
פרק כיצד מברכין כתוב ששמן זית כמו שהוא אזוקי מזיק ליה, ורק ע"י אניגרון הוא ראוי. הסברא אומרת שלא הכוונה שזה לא בריא (כמו בורקס) כי אם כך זה לא היה מוריד בחשיבות ברכתו, ואם עד כדי כך הוא לא בריא, אז מה יוסיף לחשיבות שלו זה שאפשר לערב אותו עם דברים בריאים (-אניגרון), אלא הענין הוא החומציות שהגרון נכווה ממנה, וכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות שמי שאוכל נבילה רותחת פטור, דהוי שלא כדרך הנאתו. מיהו ע"י תערובת אחוז החומציות יורד והגוף מתמודד איתו ואז אנו חוזרים להסתכל על המעלות שלו.
שתערב נדבר...
ההרגשה היא שעירוב יועיל, סה"כ לא מדובר כאן באקונומיקה.
 
כפי שביארתי בשמן זית שגרמו לו שלא יהיה ראוי לאכילה ושינו את ייעודו זה יותר חמור ושייך בו טפי הקריבהו נא לפחתך וכשמן שנפל בו עכבר.
מי שגר ליד טראפ שינסה לתת לו שמן למאור ואדם אחר יתן לו נפט...
 
פרק כיצד מברכין כתוב ששמן זית כמו שהוא אזוקי מזיק ליה, ורק ע"י אניגרון הוא ראוי. הסברא אומרת שלא הכוונה שזה לא בריא (כמו בורקס) כי אם כך זה לא היה מוריד בחשיבות ברכתו, ואם עד כדי כך הוא לא בריא, אז מה יוסיף לחשיבות שלו זה שאפשר לערב אותו עם דברים בריאים (-אניגרון), אלא הענין הוא החומציות שהגרון נכווה ממנה, וכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות שמי שאוכל נבילה רותחת פטור, דהוי שלא כדרך הנאתו. מיהו ע"י תערובת אחוז החומציות יורד והגוף מתמודד איתו ואז אנו חוזרים להסתכל על המעלות שלו.
לפי דבריך שמחודשים בעיני מדוע לא מברכים היום על שמן זית שראוי לאכילה?
ועוד קשה לומר שהמציאות השתנתה בימינו.
ועוד הלשון "מזיקו" משמע לבריאות ולא לטעם. (וכפירוש רש"י שם "לגופו")
ההרגשה היא שעירוב יועיל, סה"כ לא מדובר כאן באקונומיקה.
אולי אם תערב ויהיה ראוי.
כעת הוא "מאוס" לאכילה וכשמן שנפל בו עכבר. (ויותר גרוע משמן שנפל בו עכבר)
מי שגר ליד טראפ שינסה לתת לו שמן למאור ואדם אחר יתן לו נפט...
לא זכיתי להבין...
 
לפי דבריך שמחודשים בעיני מדוע לא מברכים היום על שמן זית שראוי לאכילה?
אני אוחז שמברכים
ועוד קשה לומר שהמציאות השתנתה בימינו.
שיטת הייצור השתנתה
ועוד הלשון "מזיקו" משמע לבריאות ולא לטעם. (וכפירוש רש"י שם "לגופו")
לא אמרתי לטעם, אמרתי נכווה בגרונו.
הקריבהו נא לפחתך אמור להיות דבר שכל אחד מבין שזה מתנה יותר גרועה מכל חומר בעירה אחר, ולא רק מי שפיתח ראקציה.
 
לא אמרתי לטעם, אמרתי נכווה בגרונו.
הקריבהו נא לפחתך אמור להיות דבר שכל אחד מבין שזה מתנה יותר גרועה מכל חומר בעירה אחר, ולא רק מי שפיתח ראקציה.
ומה נראה לך יותר גרוע?

שמן שנפל בו עכבר (והוציאו אותו) ויש לו טעם רגיל וראוי למאור וגם לאכילה (אם לא תגלה לאף אחד שנפל בו עכבר...)

או שמן שבמקום לעשות לו ייצור כרגיל לצורך אכילה, משנים את תהליך הייצור שלו עד שהוא מאוס לאכילה וראוי רק להדלקה.
 
שמן שנפל בו עכבר (והוציאו אותו) ויש לו טעם רגיל וראוי למאור וגם לאכילה (אם לא תגלה לאף אחד שנפל בו עכבר...)
המאיסות נולדת מהידיעה שנפל בו עכבר, ואם אני רואה אצל השכן שנפל עכבר לשמן והוצא והשכן לא יודע, מי אמר שצריך להגיד לו את זה כדי שלא ידליק בזה.
אך שמן למאור או עיטרן וכדומה גם אם אהיה נוכח בכל שלבי היצור לא נראה לי שזה יתפס בהרגשתי כדבר מאוס.
 
עי' בשו"ת ברכת יהודה ח"ו סי' כט שפסק שעדיף בשאר שמנים
וע"ע בשו"ת נחלת לוי ג סי' לו
 
נוסטלגיה...
אני הייתי באותם שיעורים מפי הגאון ר' אלקנה ישראל שליט"א על השמן למאור לפני כ14 שנה בהם הוא חידש את היסוד הנז', אי שם במגדל העמק...
למיטב זכרוני הדל עיקר הטיעון שלו היה משום הקריבהו נא לפחתך שהוא ענין של כבוד ומזה למד הבית יוסף ששמן שנפל בו עכבר פסול להדלקה.
ממילא זה לא נושא האם הוא אכיל או לא - שבזה לית מאן דפליג לפענ"ד שהוא אינו ראוי לאכילה, אלא נושא של כבוד המצווה שאינו ראוי.
ואז האריך להוכיח ששמן למאור נעשה מהחלקים הכי פחותים של הפרי ואינו ראוי מעצם התהליך שהוא נעשה.
כמובן אני ממש כותב מקפיא ולא מתוך זכרון ברור. מה שכן שאלתי אז כמה פוסקים חשובים ולא הסכימו לחידוש הזה לדינא.
וכמו שציינו כאן כמה מטובי הלומדים שליט"א, שלכתחילה יש להדליק בשמן הראוי לאכילה, והגם ששמן זית אזוקי מזיק וכמו שנזכר בגמ' ובשו"ע לדינא, מ"מ הלא ודאי שמזיק כמות שהוא לבדו, שהרי בסלטים ותיבול וכיוצ"ב שפיר למעבד הכי...
את התשובה שלו ניתן למצוא באוצר החכמה בשו"ת 'אבא בם'
ובשמיכת קולמוס אציין שהגאון הנזכר מבהיל בעוצמת העיון שלו והידיעות הנרחבות, יש הרבה מה לראות בשותי"ם שלו.
 
ראשי תחתית