ולמה ומנין שנאמר שצריך דומיא דמנורה?דומיא דמנורה.
משום שהנס היה במנורה.ולמה ומנין שנאמר שצריך דומיא דמנורה?
שמן שנפל בו עכבר פסול מהטעם הנ"ל.שהרי כל עניין של השמנים זה רק עניין שימשך האש יפה
שם לא שייך "פחת" כי הוא משמש למטרה שהוא נועד.והרי גם זפת ושעווה כל מה שלא מדליקים בהם בשבת זה רק בגלל הטעם שלא ידלק יפה, דזה עניין טכני , והרי בזפת אין לך "פחתך" יותר מזה
כפי שביארתי בשמן זית שגרמו לו שלא יהיה ראוי לאכילה ושינו את ייעודו זה יותר חמור ושייך בו טפי הקריבהו נא לפחתך וכשמן שנפל בו עכבר.וגם השמנים הכשרים , שומשמין וכו' יש פהם שוודאי לא ראויים לאכילה ואעפ"כ מדליקים בהם
כי כל הנושא זה טכני שידלק יפה וימשך האור מזה טוב
בכל מקרה יישר כח על השליפה...לא עברתי
אבל יש לי בשלוף מהשרוול
הטעות במקור...הר' נקי מביא מהרב אריה יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל שאמר שזה כשר לכתחילה.
הצג קובץ מצורף 13488
ועוד רבים מגדולי ישראל מכשירים לכתחילה. (מרן הגרע"י זצוק"ל ועוד)הר' נקי מביא מהרב אריה יהודה לייב שטיינמן זצוק"ל שאמר שזה כשר לכתחילה.
אפשר מקור?גם בזמן חז"ל שמן זית לא היה ראוי לאכילה כמו שהוא, אלא רק בתערובת, לדעתי בגלל החומציות
שתערב נדבר...וגם השמן למאור שלנו אפשר שראוי ע"י תערובת.
...נ.ב. גם למנורה השתמשו בשמן למאור, זה פסוק מפורש- שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר
ראיתי שמביאים הרבה גרסאות ממה עשוי היום שמן זית למאור.(ואיך שהבנתי היום רוב שמן "למאור" הוא משמן שפג תוקפו וזה הדבר הכי גרוע)
זכורני שבדקתי בעבר (לפני מעל 5 שנים) וזה היה הכי מצוי.ראיתי שמביאים הרבה גרסאות ממה עשוי היום שמן זית למאור.
גם לדעת הגרע"י יש הידור לבני הישיבות להדליק נר חנוכה.ובכל מקרה לפי רוב הפוסקים ברור שיש בזה "הידור" וברור שראוי לכל אחד להוסיף עוד כמה שקלים לקיים את מצוות הדלקת נ"ח (ושבת) בהידור ולא להכנס לספיקות וחששות של ברכות לבטלה ושאינו יוצא יד"ח.
נכון.גם לדעת הגרע"י יש הידור לבני הישיבות להדליק נר חנוכה.
פרק כיצד מברכין כתוב ששמן זית כמו שהוא אזוקי מזיק ליה, ורק ע"י אניגרון הוא ראוי. הסברא אומרת שלא הכוונה שזה לא בריא (כמו בורקס) כי אם כך זה לא היה מוריד בחשיבות ברכתו, ואם עד כדי כך הוא לא בריא, אז מה יוסיף לחשיבות שלו זה שאפשר לערב אותו עם דברים בריאים (-אניגרון), אלא הענין הוא החומציות שהגרון נכווה ממנה, וכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות שמי שאוכל נבילה רותחת פטור, דהוי שלא כדרך הנאתו. מיהו ע"י תערובת אחוז החומציות יורד והגוף מתמודד איתו ואז אנו חוזרים להסתכל על המעלות שלו.אפשר מקור?
ההרגשה היא שעירוב יועיל, סה"כ לא מדובר כאן באקונומיקה.שתערב נדבר...
מי שגר ליד טראפ שינסה לתת לו שמן למאור ואדם אחר יתן לו נפט...כפי שביארתי בשמן זית שגרמו לו שלא יהיה ראוי לאכילה ושינו את ייעודו זה יותר חמור ושייך בו טפי הקריבהו נא לפחתך וכשמן שנפל בו עכבר.
לפי דבריך שמחודשים בעיני מדוע לא מברכים היום על שמן זית שראוי לאכילה?פרק כיצד מברכין כתוב ששמן זית כמו שהוא אזוקי מזיק ליה, ורק ע"י אניגרון הוא ראוי. הסברא אומרת שלא הכוונה שזה לא בריא (כמו בורקס) כי אם כך זה לא היה מוריד בחשיבות ברכתו, ואם עד כדי כך הוא לא בריא, אז מה יוסיף לחשיבות שלו זה שאפשר לערב אותו עם דברים בריאים (-אניגרון), אלא הענין הוא החומציות שהגרון נכווה ממנה, וכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות שמי שאוכל נבילה רותחת פטור, דהוי שלא כדרך הנאתו. מיהו ע"י תערובת אחוז החומציות יורד והגוף מתמודד איתו ואז אנו חוזרים להסתכל על המעלות שלו.
אולי אם תערב ויהיה ראוי.ההרגשה היא שעירוב יועיל, סה"כ לא מדובר כאן באקונומיקה.
לא זכיתי להבין...מי שגר ליד טראפ שינסה לתת לו שמן למאור ואדם אחר יתן לו נפט...
אני אוחז שמברכיםלפי דבריך שמחודשים בעיני מדוע לא מברכים היום על שמן זית שראוי לאכילה?
שיטת הייצור השתנתהועוד קשה לומר שהמציאות השתנתה בימינו.
לא אמרתי לטעם, אמרתי נכווה בגרונו.ועוד הלשון "מזיקו" משמע לבריאות ולא לטעם. (וכפירוש רש"י שם "לגופו")
ומה נראה לך יותר גרוע?לא אמרתי לטעם, אמרתי נכווה בגרונו.
הקריבהו נא לפחתך אמור להיות דבר שכל אחד מבין שזה מתנה יותר גרועה מכל חומר בעירה אחר, ולא רק מי שפיתח ראקציה.
זה לא במקום, זה אחד המטרות שלשמם נברא.או שמן שבמקום לעשות לו ייצור כרגיל לצורך אכילה
המאיסות נולדת מהידיעה שנפל בו עכבר, ואם אני רואה אצל השכן שנפל עכבר לשמן והוצא והשכן לא יודע, מי אמר שצריך להגיד לו את זה כדי שלא ידליק בזה.שמן שנפל בו עכבר (והוציאו אותו) ויש לו טעם רגיל וראוי למאור וגם לאכילה (אם לא תגלה לאף אחד שנפל בו עכבר...)
מי טוען?ומצד שני יש שטוענים שדוקא שמן זית למאור דולק יפה יותר.
מאריך בזה בספרו ומביא את טענותיהם ודוחה אותם.מה שכן שאלתי אז כמה פוסקים חשובים ולא הסכימו לחידוש הזה לדינא.
יש לו ספר שלם "שמן רק לא למאור"את התשובה שלו ניתן למצוא באוצר החכמה בשו"ת 'אבא בם'