כמובן שלאותו יהודי מדומיין אין שמץ כיצד החל מנהג הבקשות ומאיזה טעם, שכן כדי להתחקות אחר מנהג שיסודו לפני כמה מאות שנים, אין שום אפשרות של "שמיעה" ממאן דהו אלא יש לפתוח ספרים ולראות מי דיבר בזה.
פיוטים מסוג "בקשה" נכללו כבר במחזורי תפילה מספרד, לפני הגירוש, דהיינו לפני 500 שנה. ושירת הבקשות היתה נהוגה לפני 400 שנה בחוג המקובלים בצפת.
"רבי אברהם הלוי נהג בכל חצות לילה לקום ולסבב כל הרחובות ונתן קולו בבכי והיה צועק צעקה גדולה בקול מר ויללה לכבוד הש"י שהשכינה בגלות ובית קדשנו ותפארתנו היה לשריפת אש ועם ישראל הם בצרות גדולות... ודפק על הבתים בצפת וקורא להם עמדו לתיקון חצות ללמוד בעת רצון הזאת... ולכל תלמיד חכם היה קורא בשמו ולא זז ממנו עד שראהו קם מן המיטה... והיו קמים כולם בשעה אחת לבתי כנסיות ולבתי מדרשות והיו אומרים התיקון חצות ואחר כך היו לומדים איש איש כפי השגתו יש מהם שעוסקים בחבורות בזהר וקבלה ויש בתלמוד ומשניות ויש בתורה נביאים וכתובים ואח"כ היו אומרים מזמורי תהילים
ופזמונים ובקשות עד אור היום והיו מעוררים את הרחמים (שבחי האר"י השלם, עמ' צ"ב-צ"ג).
מנהגו של ר' אברהם הלוי דומה באופן בולט למנהג שירת הבקשות: בערבי שבתות לאחר לימוד התורה, מתכנס הציבור לאמירת "מזמורי תהילים ופזמונים ובקשות עד אור הבוקר".
גם למנהג העכשווי יש מסורת של יותר ממאה שנה, וכך נכתב בשער הספר שיר ידידות דפוס מרקש
בשנת תרפ"א:
"מנהג
כל עיר מערי המערב לקום בכל ליל השבת מחצות ואילך כל ימות החורף, לשבח ולהלל לאלהינו בתהלות דוד המלך עליו השלום, ובשיר השירים לשלמה המלך עליו השלום ואחר מזמרים בשירי קדמונים ואחרונים עליהם השלום. כל משורר ומשורר כיד ה' הטובה עליו כפי ידיעתו".
