תפילין בת"ב ומנהג כפרות

[משיב כהלכה]

היה הרבה דברים שרצה לתקן בחיבורו בית יוסף, ובכל זאת לא נתקנו בהדפסה שהודפס בחייו

ומדוע כותרת זו לא היתה בין הדברים שרצה לתקן?

 

[משיב כהלכה]

מוזר מאד לומר שבב"י הביא מחלוקת ראשונים גדולה, ובשו"ע פסק "יש להימנע", ודוקא בכותרת החליט להפריז לכתוב "מנהג של שטות"

הב"י לא סתם הביא מחלוקת ראשונים אלא סיים דבריו ברשב"א וברמב"ן שזה מדרכי האמורי, דהיינו לא סתם מנהג של שטות אלא שטויות של גויים.

ואם היית מעיין ברשב"א שהזכיר, היית רואה שכתב על מנהגם "הבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה".

 

[כאחד העם]

היות והועלה כאן הנושא של - "כותרות השו"ע"

ראיתי שמישהו כתב להוכיח שהכותרות אינם של השו"ע, אע"פ שהם נדפסו בדפוס ראשון

ומה שהביא אותו למסקנא זו, מפני שמצינו הרבה שיבושים וטעויות בכותרות כמו שאביא כמה דוגמאות

דוגמאות של כותרות משובשות

א. אורח חיים, סימן קיד: 'דין שאלת מטר וטל'. אולם זו טעות. הסימן כולו עוסק רק בהזכרת טל ומטר בברכת מחיה המתים. דיני שאלת טל ומטר מתבארים להלן סימן קיז, תחת הכותרת: 'דיני ברכת השנים'. הכותרת המוטעית תוקנה בשלב מאוחר יותר: 'דין הזכרת הרוח וגשם וטל'.

ב. סימן שכא: 'דיני תולש בשבת'. כותרת תמוהה ביותר. סימן זה מכיל 19 סעיפים העוסקים בפרטים רבים ומגוונים (מוקצה בחבילות עשבים, עשיית מי מלח, מליחת מאכלים שונים, דיני טוחן, דיני מגבל ולש ופרטים רבים נוספים) אבל לא בדיני תולש. בסעיף יג נאמר: 'אסור לרדות חלות דבש מהכוורת מפני שדומה לתולש'. זהו האזכור היחיד של דבר־מה ה'דומה לתולש' בסימן זה. דיני תולש לפרטיהם מרוכזים בסימן שלו. לא ברור מה גרם לכותרת תלושה זו. הכותרת התמוהה שופרה בשלב מאוחר יותר: 'דיני תולש בשבת ודין טוחן ודיני תיקוני מאכל או מעבד ולש'

ג. סימן שפט: 'כותי[1] שיש לו חלון פתוח למבוי'. אולם זה שיבוש. סימן קצר זה עוסק ב'גוי הדר במבוי ויש לו חלון אחורי ביתו פתוח לבקעה או לקרפף'. מתקבל רושם שמנסח הכותרת קרא בחופזה את האמור בסימן, הבחין במונחים 'גוי', 'מבוי' ו'חלון פתוח' ועל פיהם ניסח את הכותרת המשובשת. בשלב מאוחר יותר תוקן: 'גוי שיש לו חלון פתוח לבקעה או לקרפף'.

ד. סימן תפב: 'דין מי שאין לו מצה שמורה'. אולם זו טעות. סימן קצר זה, בעל סעיף יחיד, עוסק ב'מי שאין לו מצה משומרת אלא כזית', שדינו לאוכלו לאפיקומן. שוב מתקבל רושם של קריאה חפוזה וניסוח משובש. בשלב מאוחר יותר תוקן: 'דין מי שאין לו אלא כזית מצה שמורה'

ה. סימן תרסה: 'אתרוג אסור לטלטל בשביעי'. זהו שיבוש מוחלט. כך נאמר בהלכה שם: 'אתרוג בשביעי אסור, שהרי הוקצה לכל שבעה...'. הכוונה שהוא אסור באכילה, משום שהוקצה למצוותו, והקצאה זו שייכת עד סוף יום השביעי שעדיין שייך לקיים בו מצווה. אבל אין אתרוג זה אסור בטלטול כלל למרות שהוקצה למצוותו. עורך הכותרת שגה והחליף בין אכילה לטלטול. בשלב מאוחר יותר תוקן: 'אתרוג אסור לאכול בשביעי'.

ו. סימן תרצז: 'אין אומרים תחנה בפורים'. אולם זו טעות, שכן אין מדובר כלל על פורים. כך נאמר בסעיף היחיד שבסימן זה: 'יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אין נופלים על פניהם, ואין אומרים מזמור יענך ה' ביום צרה, ואסור בהספד ותענית. אבל שאר דברים אין נוהגים בהם. ויש אומרים דאף בהספד ותענית מותרים'. שוב ניכר כי מנסח הכותרת לא דייק בכתוב לפניו. בשלב מאוחר יותר תוקן: 'אין אומרים תחינה בארבעה עשר וחמשה עשר שבאדר ראשון ודין תענית והספד בהן'.

יש עוד דוגמאות, אלא שנקטתי חלקם

דוגמאות של כותרות חסרות

א. סימן רסח: 'דין הטועה בתפלת השבת'. מתוך 13 סעיפי הסימן רק חמישה מהם עוסקים בדיני הטועה בתפילות שבת ואילו יתר שמונת הסעיפים עוסקים בדיני ערבית של שבת וברכת מעין שבע. לא ברור מדוע נושא כה מרכזי לא בא לידי ביטוי בכותרת. זה גורם לכך שהמחפש את דיני ערבית של שבת וברכת מעין שבע, הן בכותרות והן במפתחות הספר (שנערכו על פי כותרות אלו), יעלה חרס בידו. הכותרת המתבקשת אפוא במקרה זה: דיני ערבית של שבת וברכת מעין שבע ודין הטועה בתפילות שבת.

ב. סימן שלו: 'אם מותר לילך על גבי העשבים וכן באילן'. מתוך 13 סעיפי הסימן רק שלושה מהם עוסקים בעניינים המוזכרים בכותרת. יתר הסעיפים עוסקים בהרחבה בדיני תולש מדאורייתא ומדרבנן ובדיני זורע. כך היה ראוי לכתוב: דיני השתמשות באילן ודין הליכה על עשבים ודיני זורע ותולש.

ג. חושן משפט, סימן מו: 'העדים שאמרו קטנים או פסולים היינו או שטר אמנה היה'. סימן זה מכיל 38 סעיפים! והוא עוסק באופן מקיף בדיני קיום שטרות. מתוך כל זה נלקחו לכותרת שני פרטים אקראיים. מאוחר יותר התווסף בנוסח הכותרת העיקר החסר: 'העדים שאמרו קטנים או פסולים היינו או שטר אמנה היה וכל דין קיום שטרות'.

ד. חושן משפט סימן עה: 'אם המלוה והלוה צריכין לברר הטענות'. סימן זה מכיל 25 סעיפים רחבים; הנושא המוזכר בכותרת שייך אך ורק לסעיף א בלבד! מכאן ואילך מתבארים בהרחבה דיני מודה במקצת, כופר הכל, ברי ושמא ועוד פרטים רבים. מאוחר יותר שופרה הכותרת: 'אם המלוה והלוה צריכין לברר הטענות (וכל דיני המחוייב שבועה מן התורה או מדרבנן ומי שאינו יכול לישבע וכל שטוען התובע והנתבע ברי ושמא)'.

ה. אורח חיים, סימן שכג: 'דיני השאלה והדחת הכלים בשבת'. ראשית, המונח 'השאלה' במקרה זה מוטעה מאחר ומדובר בלוקח מחברו דברי מאכל, מלבד זאת, התיאור הינו חלקי ביותר שאינו מגדיר כלל את עשרת סעיפי הסימן. מאוחר יותר שופרה הכותרת: 'דיני השאלה וקנין צרכי שבת והדחת הכלים ותיקונן וטבילתן בשבת'. אך גם תיקון זה רחוק מלספק. הכותרת הראויה במקרה זה: דיני לקיחת דברי מאכל במידה או במניין, דין המביא כדי יין ממקום למקום ודיני הדחת כלים, תיקונם וטבילתם בשבת.

יש עוד כותרות בעייתיות אלא שנקטתי את חלקם

---

[1] מילה זו מאילוצי הצנזורה.

 

[כאחד העם]

עתה אעלה את המאמר המקורי והמלא שממנו שאבתי את הדוגמאות הנ"ל

 

[שמעון טרבלסי]

אתה הוא זה שמתבלבל, אני לא דיברתי על הקדמת השו"ע אלא כתבתי "הקדמתו". וכמובן, זה מופיע בהקדמת הבית יוסף.

אז איך זה קשור לשו"ע?
כתב שעשה סימנים לדינים המחודשים בב"י, לא לשו"ע.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

זו לא עדות ברורה.

ראשית, רבי שמואל אבוהב בעצמו פקפק בכל השולחן ערוך, וטען שמרן מסרו לתלמידיו לכתבו, וכך יישב סתירות בשו"ע.

הצג קובץ מצורף 10994

וכבר מכאן רואים ששמועותיו של הרב אבוהב מופרכות, שהרי מהקדמת השו"ע כבר מוכח כי איהו גופיה כתב את השו"ע, והוא קרבה אל המלאכה, ולא זר. דז"ל, אודה ה׳ מאוד בפי ובתוך רבים אהללנו ומשירי אהודנו, במה אקדם ה׳ אכף לאלהי מרום, אשר ממעון קדשו מן השמים הופיע ברוב רחמיו וחסדיו, והשפיע מטובו על שפל אנשים כמוני, לחבר ספר הנותן אמרי שפר, החיבור הגדול שחיברתי על הארבעה טורים אשר קראתיו בית יוסף, אשר כללתי בו כל הדרכים וכו׳. ראיתי אני בליבי כי טוב ללקוט שושני ספירי אמריו בדרך קצרה, בלשון צח וכולל יפה ונעים, וכו׳. וקראתי שם ספר זה שלחן ערוך, כי בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים, וכו׳ עכ"ל. וא"כ דבריו לכאורה תמוהים מאוד, וקשים להולמם, כיצד צצה ועלתה שמועה זו אשר נסתרת להדיא מהקדמת השו"ע.

וכ"כ לדחות את דברי המהר"ש אבוהב הרב חיד"א בספר שם הגדולים (מערכת ספרים אות ש סימן עה) וז"ל, מי יאמין לשמועתו וכו׳, ואם ח"ו היה כן, לא היה כותב שהוא חיברו (מרן בהקדמה), דכל קהל עדתנו עליו יסמוכו. וכ"כ היד מלאכי כללי השו"ע (אות ב). וכ"כ בספר ארץ חיים סתהון (בכללים שבריש הספר כלל יח).

אבל לגבי הכותרת הספציפית של מנהג כפרות לא כתב בעצמו אלא אחרים כתבו בשמו (מה שאתה מכנה עדות ברורה).

א. אין להשוות בין "שמעתי אומרים" לבין "קבלה בידו"
ב. בחרת להתמקד בעדות החלשה ביותר....

בספר יוסף בחירי (עמ' שעג) כתב בשם הרב גראצייאני בספר הנמצא בכת"י, ושם הוא כותב שמעתי מחכמי הדור שתלמיד אחד המסייע לרב כתב את הכותרת.

עדות ברורה...

בשבילך, בדקתי בגוף כתה"י (כאן) -

הוא כותב שהוא שמע כן במפורש מהג"ר נתנאל טרבוט ז"ל [מגדולי רבני איטליא], ש"כך קיבל מרבותיו ודאי", ומוסיף ששמע כן מעוד "חכמי הדור ז"ל" [דהיינו שזה היה דבר ידוע ומפורסם בין חכמי איטליא (מקום הדפסת השו"ע)]

ובספר כת"י, "שולחן לחם הפנים" מתלמידי הרב אבוהב, כתב אפשרות אחרת - המדפיס שם אותו מדעתו "וכך קיבלנו מבנו של המדפיס".

וכאן יש עדות עוד יותר ברורה, הג"ר יצחק וואלי כותב שהוא בעצמו שמע כן מבנו של המדפיס [וגם תלה בזה את העונש שקיבל בן בנו של המדפיס]
איני יודע מדוע אתה מתעקש שלא להאמין לו

ומדוע כותרת זו לא היתה בין הדברים שרצה לתקן?

אולי זה כן היה...

הב"י לא סתם הביא מחלוקת ראשונים אלא סיים דבריו ברשב"א וברמב"ן שזה מדרכי האמורי, דהיינו לא סתם מנהג של שטות אלא שטויות של גויים.

ואם היית מעיין ברשב"א שהזכיר, היית רואה שכתב על מנהגם "הבלים הרבה שנראו בעיני כדרכי האמורים, וריחקתי כל זה הרבה, ובחסד עליון נשמעו דברי ולא נשאר מכל זה וכיוצא בזה בעירנו מאומה".

ובכל זאת בב"י כתוב בנוסח עדין הרבה יותר -

וגם בשו"ע כתב רק "יש לימנע", ותו לא מידי

 

[משיב כהלכה]

ראיתי שמישהו כתב להוכיח שהכותרות אינם של השו"ע, אע"פ שהם נדפסו בדפוס ראשון

בדרך זו אפשר גם "להוכיח" שמרן לא כתב את השו"ע, כי יש בו כמה וכמה סתירות.

 

[משיב כהלכה]

אז איך זה קשור לשו"ע?
כתב שעשה סימנים לדינים המחודשים בב"י, לא לשו"ע.

הגרש"מ עמאר דייק שכוונתו לכותרות השו"ע, ע"ש.

 

[משיב כהלכה]

הוא כותב שהוא שמע כן במפורש מהג"ר נתנאל טרבוט ז"ל [מגדולי רבני איטליא], ש"כך קיבל מרבותיו ודאי", ומוסיף ששמע כן מעוד "חכמי הדור ז"ל"

הלשונות הללו עדיין לא הופכים את הסיפור ל"עדות ברורה".

 

[משיב כהלכה]

אולי זה כן היה...

מופיע בספר תיקונים כלשהו?

"אולי" שווה מאומה.

 

[משיב כהלכה]

ובכל זאת בב"י כתוב בנוסח עדין הרבה יותר

ומה אתה מדייק מכאן? הוא ראה את לשונם במקור, ובכל זאת פסק להלכה כמותם, וממילא אין שום פלא שבכותרת התנסח כך.

 

[ידידיה]

הלשונות הללו עדיין לא הופכים את הסיפור ל"עדות ברורה".

נראה שהרב סופר יותר מסכים עם דבריך.

 

[שמעון טרבלסי]

הגרש"מ עמאר דייק שכוונתו לכותרות השו"ע, ע"ש.

לא דייק שום דיוק, רק שיער שצעד בעקבות הטור.

 

[משיב כהלכה]

לא דייק שום דיוק, רק שיער שצעד בעקבות הטור.

אני לא ראיתי את דבריו בפנים, אתה מוזמן לצטט.

 

[אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י]

נראה שהרב סופר יותר מסכים עם דבריך.הצג קובץ מצורף 11019

לא היה לפניו אלא העדות הפחות מוסמכת ממהר"ש אבוהב

 

[שמעון טרבלסי]

אני לא ראיתי את דבריו בפנים, אתה מוזמן לצטט.

מצורפים דבריו, ראה אות ה' ד"ה לא נפלאת.

 

[משיב כהלכה]

אני רואה כעת שהוא למד משם בדרך קל וחומר: אם לספרים אחרים עשה רבי יוסף קארו כותרות מפורטות כדי שיובן, לספרו שלו על אחת כמה וכמה.

 

[שמעון טרבלסי]

אני רואה כעת שהוא למד משם בדרך קל וחומר: אם לספרים אחרים עשה רבי יוסף קארו כותרות מפורטות כדי שיובן, לספרו שלו על אחת כמה וכמה.

וזו לא השערה?!