בקיצור, דעת רוב גדולי ישראל שזה לא שייך כלל וראוי לא לנהוג כך, אם זה היה חשש דאורייתא או דרבנן היינו רואים אותם מחמירים ולובשים
וכי יש לנו יראת שמים יותר מגדולי ישראל ??
וגם אם יש כמה רבנים, עדיין לא ראינו את מנהיגי הדור לובשים
יפה כתבת.
מעולם לא למדתי את הנושא (למרות שתחושתי אומרת שהם צודקים והתגלה התכלת), וכאשר שואלים אותי אני עונה שכאשר רוב גדולי הדור ישימו פתיל תכלת בבגדם, אחשוב על כך ברצינות.
לענ"ד המתעסקים בזה מבזבזים את זמנם על המון העם שבדרך כלל אין להם זמן לקרוא את הפולמוס הבלתי נגמר בנושא הזה, והיה להם לשכנע בעיקר את גדולי ישראל.
דא עקא שגדולי ימינו מאוד מאוד מפחדים מחידושים בהלכה, כמו שהם מפחדים מקולות... עיין ערך גודל הכזית שיש ראיות רבות שהוא בגודל זית ממש, אבל אף גדול לא יעז לומר את דעתו בזה, ורואים זאת בהסכמות לספר "זית רענן" וכיו"ב שהגדולים מתפעלים מהחיבור הנפלא והראיות החזקות אבל הלכה למעשה מפחדים להכריע... (למעט הגר"מ מאזוז שכבר יצאו נגדו גדולי ישראל בנוגע לשינויים שהכניס בסידור איש מצליח, חלקם מסברתו, ו"אין לו מה להפסיד" אם מדבר על גודל הכזית או שם פתיל תכלת בבגדו).
קל וחומר הרבנים ה"קטנים" שאינם נחשבים גדולי הדור, שמפחדים פחד מוות להביע את דעתם ברבים פן יבולע להם ויקטלגו אותם לכאן או לכאן, או ימנעו מהם קידום במעלות הרבנות, כאשר כתב הגאון רבי חנן אפללו שליט"א מח"ס שו"ת אשר חנן י' חלקים ועוד:
"וקרובים אנו בדורנו כמעט לבאר שחת, שאף הת"ח והרבנים המפורסמים בשמותיהם אין אצלם מידת האמת, ומי שאינו בשיטתם ובקו ההלכה שלהם זה בעיניהם פחיתות וחסרון, ואותו הת"ח כבר אינו רב או הרה"ג, אלא ערב רב, אבל מי שהוא משיטתם, אפי' איזה מאסף בספרו, ששום צל של עיון וחידוש אין בו, רק שמעתיק שמועה וסברא מאחד לשני או דרשן פה מפיק מרגליות אבל רחוק מאוד מהוראה, ק"ו שאין לו יד ורגל באבן העזר וחושן משפט, בכל אופן יקרא "הגאון" ואפילו "הגאון הגדול" משום שהוא כותב ואומר שההלכה כך וכך וכאותם הרבנים והספרים המפורסמים, והצביעות הזו חוגגת.
וידעתי מכמה ת"ח שלמדו היטב את הסוגיא ויצא להם להיתרא,
אך הם מפחדים להעלות את האמת על הכתב, בכדי שהשולטים עלינו לא "יקטלגו" אותם כאשר מאיימים השכם והערב שלא יתנו שום משרה לאיש החולק עליהם בהלכה, ק"ו שעלולים לצאת עליו בריש גלי לפני כלל העם שרובו עמי הארצות ובכך יהיה מסומן כדמות שלילית, ולכן הם מעדיפים לשתוק ולהיראות כביכול הם משלהם, על מנת שיקבלו מתי שהוא משרות רבניות וכיו"ב.
ועל זה התורה חוגרת שק, גם על בעלי הזרוע וגם על הפחדנים, שיש מי שחושב שהוא הבעלים על התורה ושוכח שכתר תורה הוא לכולם, ומה שהשותקים לא מוציאים דעתם מפחד השולטים היא צביעות עצומה ומכירת התורה בזול, אי נמי שעוברים על אזהרת הכתוב "לא תגורו מפני איש" דלא תכסו דבריכם מפני פחד איש (סנהדרין ח.), והוא בבחינת שלא תאמר מתירא אני פלוני שמא יהרוג את פני או שמא ידליק את גדישי (ספרי דברים פסקא יז).
ואם באנו להכחיד האמת מפני היראה ואפי' לגדולים מאיתנו כ... זצ"ל, לא נמצא ידינו ורגלינו לעמוד בבית המדרש, ונסגור הספרים ונפתח רק את ספרי הקיצורים, כי אין טעם להמשיך ללמוד וללמד ולחדש דבר, כי הכל כבר נכתב ונפסק ואסור להרהר ולסתור. ובזה יהיה כל הדור הבא בלא דעה אלא כרובוטים, וחלילה לנו מעשות זאת, רק שמחובתנו להשיג בדרך כבוד והתנצלות".
ובדרך כלל לא מדברים על תופעה זו במילים מפורשות, רק הגאון רבי מנשה קליין זצ"ל אב"ד אונגוואר בשו"ת משנה הלכות חלק ח' סי' קי"ט יצא מגדרו בנוגע לאחד הפולמוסים בהלכה שהיו בזמנו:
"אותם החותמים על האיסור
ואינם בקיאים בדבר, רק שחתמו מטעם שראו גדולים אחרים חתומים שם, וסומכים עליהם, או שחתמו שמם כדי להוסיף בחתימות ולהגדיל הרשימה של רבנים שיראה שהרבה רבנים אוסרים, או משום כבוד מרן שליט"א, לא די בזה שאינן מכריעים את ההלכה להקרא רוב, אלא אדרבה עוברים בלאו... דגם עוברים על סילוף ההלכה בכלל. ובפרט שאם ישאר הפסק הזה חתום, ובדורות הבאים אחרינו יראו שכל הני חתמו לאסור, יסברו דוודאי היו גדולי ישראל שידעו לפסוק, ויתחשבו בזה, ויסלפו ההלכה לדורות הבאים".
"גם פשוט דאותם הרבנים שאוסרים מחמת יראה או שאר פניות, אין להתחשב בחתימה כזו... וכן עשו רבים... ואחרים חתמו על האיסור
מחמת שיראים שילעיזו עליהם המחמירים ויטרידו אותם,
ואחרים מנועים מלהביע דעתם ברבים מפני שהוציאו ספרים, ויראים מפני הטרור שלא ילמדו בספריהם כאשר זה קרה בכמה ישיבות שזרקו ספרי גדולי הרבנים מהישיבות... ועוד יש
רבנים שיראים שיאמרו עליהם שהם מן המקילין, בזמן שכוחא דמחמירין עדיף, ועוד יש כמה רבנים שפשוט יראים מטרור וזלזול מ... אשר בכוחם להשמיץ, וגם עשו כן, ועושים כן למי שאפשר, ופשוט דאין זה רוב".
והדברים מבהילים ממש.
