תורת הרב אהרן בוטבול שליט"א

[כהן]

"אין דין שהמסובים יתנו עיניהם בכוס, מה שכתב הרמ"א זה על המברך"

טעות!

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצו סעיף א
ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר.
משנה ברורה סימן רצו ס"ק ג
(ג) יתנו עיניהם בכוס - היינו [ה] המבדיל וגם השומעים העונים אמן כדי שלא יסיחו דעתם:

מקור הדברים הוא בטור שם בשם ריצ"ג ועוד.

וה"ה לגבי קידוש

פסקי תשובות אורח חיים סימן רעא אות כט


ודע, שעל304 פי המבואר בפוסקים גם השומעים בכלל הלכה זו, ליתן עיניהם בנרות וביין בעת הקידוש, וכפי המבואר לעיל,

---

304 . שש"כ פמ"ז סעי' ל"א עפ"י הפמ"ג ומשנ"ב ריש סי' רצ"ו.

 

[כהן]

"הכה"ח כתב להדיא שאין איסור לזרוק פה"ב אלא פת גמורה"

לא נמצא כזה בכה"ח. אדרבה מפורש בשו"ע ובאחרונים שדין פה"ב כדין פת גמורה.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות בציעת הפת, סעודה, וברכת המזון סימן קעא סעיף ד
ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה, והוא שיקבלנו בכלי בפי הצנור; וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה, שאינם נמאסים; אבל לא בימות הגשמים, מפני שנמאסים; אבל לא גלוסקאות לעולם.
וכתב משנה ברורה סימן קעא ס"ק כב
(כב) לא גלוסקאות - כנ"ל ס"א:
ובסעיף א' כתוב: ואין זורקין הפת משום בזיון אוכלים ע"כ.

וכתב הפסקי תשובות אורח חיים סימן קעא אות ב

ובכלל פת גם שאר מיני מאפה (פת הבאה בכסנין) שברכתן מזונות, וכדחזינן להלן בשו"ע סעי' ד' שאין לזרוק גלוסקאות15 לעולם, והיינו אפילו בימות החמה שאינן נמאסים

15 . וגלוסקאות הוא מיני מאפה נאים ומשונים במראיהן מפת רגיל, וכולל גם פת הבאה בכסנין, והמתרגם שבעין יעקב תירגם גלוסקאות 'קוכען', וע"ע ערוך ערך גלוסקאות, ושו"ת שבט הקהתי ח"ב סי' ק"א.


מסקנא: גם פה"ב היא בכלל פת שאסורה בזריקה אא"כ שם אותה בשקית וכדומה.

 

[שושלתא דדהבא]

טעות!

לא בטוח אם זה עונה להגדרת כללי הפורום 'כדרכה של תורה'.
לא מכיר את הרב המוזכר, אבל הייתי כותב במקומך 'וזה צ"ע' או משהו כזה.

 

[כותל המזרחי]

"אין דין שהמסובים יתנו עיניהם בכוס, מה שכתב הרמ"א זה על המברך"

טעות!

שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצו סעיף א
ובשעת הבדלה יתנו עיניהם בכוס ובנר.
משנה ברורה סימן רצו ס"ק ג
(ג) יתנו עיניהם בכוס - היינו [ה] המבדיל וגם השומעים העונים אמן כדי שלא יסיחו דעתם:

מקור הדברים הוא בטור שם בשם ריצ"ג ועוד.

וה"ה לגבי קידוש

פסקי תשובות אורח חיים סימן רעא אות כט


ודע, שעל304 פי המבואר בפוסקים גם השומעים בכלל הלכה זו, ליתן עיניהם בנרות וביין בעת הקידוש, וכפי המבואר לעיל,

---

304 . שש"כ פמ"ז סעי' ל"א עפ"י הפמ"ג ומשנ"ב ריש סי' רצ"ו.

הוא הבין את הש"ע שהכוונה לא להסיח דעת.
ואין עניין דווקא להסתכל בכוס אלא לא להשיח דעת.

ראיה לזה "בחור שא עיניך למשפחה" היינו, תן ליבך לייחוס המשפחה.
.
ודאי וודאי שלא טעות,

 

[כהן]

לא בטוח אם זה עונה להגדרת כללי הפורום 'כדרכה של תורה'.

'טועה' בדבר משנה, זה לא המצאה שלי. זה חלק מ'התורה' - עי' סנהדרין ל"ג ע"א ועוד, ושפיר הוי 'דרכה של תורה', ודוק.

הוא הבין את הש"ע שהכוונה לא להסיח דעת.
ואין עניין דווקא להסתכל בכוס אלא לא להשיח דעת.

אם הוא הבין כך, זה בודאי גם 'טעות'.

א"א להפוך דברי אלוהים חיים למשל ולשנינה.

לומר שהרמ"א דיבר על המברך ולא על המסובים זה ודאי טעות, שהרי מפורש ברמ"א שדיבר על המסובים.

 

[כותל המזרחי]

'טועה' בדבר משנה, זה לא המצאה שלי. זה חלק מ'התורה' - עי' סנהדרין ל"ג ע"א ועוד, ושפיר הוי 'דרכה של תורה', ודוק.

אם הוא הבין כך, זה בודאי גם 'טעות'.

א"א להפוך דברי אלוהים חיים למשל ולשנינה.

לומר שהרמ"א דיבר על המברך ולא על המסובים זה ודאי טעות, שהרי מפורש ברמ"א שדיבר על המסובים.

תמשיך לטווח ב200 קמ"ש כדרכך.

לא מפורש אלא נתון לפרשנות.

והוא מסביר שהכוונה היא העיקר.

והבאתי ראיה.

תמשיך לתקוף. בהנאה מרובה.

 

[כהן]

לא מפורש אלא נתון לפרשנות.

בהצלחה. תשובה מאלפת.

 

[כהן]

"לדעת האשכנזים אין שום היתר להמיס שוקולד, אסור בתכלית"

נ.ב.

משנה אחרונה סימן שכ אות נ

נ) רוטב דגים שרגילים לאוכלו גם כשהוא קרוש, מותר להפשירוקעו.

קעו . שש"כ (מהדו"ח פ"א סמ"ג ובהערה קכג) בשם הגרשז"א, וטעמו שהראשונים הקשו מדוע לא יאסר לסחוט פירות העומדים לאכילה מטעם מוליד, ותירצו שכיון שאין חשיבות משקה על היוצא שקודם היה אוכל ואף עתה הוא אוכל, אינו נחשב מוליד. ומכאן שכל שהמאכל נאכל בין שהוא קרוש ובין שהוא נוזלי ושמו עליו אין בו משום מוליד, ובזמננו שרגילים לאכול רוטב דג כשהוא קרוש, אין איסור להפשירו. וכן דעת הגרנ"ק (חוט שני ח"ג פ"פ עמ' קצא). ומטעם זה אין לחוש לאיסור מוליד בהפשרת משקה ממותק לילדים הנקרא "איגלו", כיון שיש האוכלים אותו קפוא, ויש האוכלים אותו מופשר.

משנה אחרונה סימן שכ אות נא

(נא) גלידה קפואה, אם אינו רוצה לאוכלה כשהיא קפואה, מותר להפשירהקעז

קעז . שש"כ (פ"י ס"ח) בשם הגרשז"א, משום שהגלידה נאכלת גם כשהיא נמיסה, ולכן אינה נהפכת בהמסתה להחשב משקה, ולכן אין בכך משום מוליד. וכן דעת הגרנ"ק (שם). אמנם דעת הגריש"א (הלכות שבת בשבת פי"א הערה 66) לאסור בזה. ובדיעבד שכבר נפשרה, מותרת, כמו שכתב המשנ"ב בסי' שיח סקק"ז.


מסקנא: מותר גם לאשכנזים להמיס כל דבר שנאכל גם כשהוא מוצק כמו גלידה, שוקולד וכדומה.

 

[אבני הכותל]

הוא הבין את הש"ע שהכוונה לא להסיח דעת.
ואין עניין דווקא להסתכל בכוס אלא לא להשיח דעת.

ראיה לזה "בחור שא עיניך למשפחה" היינו, תן ליבך לייחוס המשפחה.
.
ודאי וודאי שלא טעות,

לפי"ד אז גם המברך צריך רק לא להסיח דעת?
לא כתוב שיש חילוק בין המברך לבין השומעים
השאלה על הגר"א בוטבול היא מנין לו לחלק בדבר נגד פשטות הדברים?