"האם אפשר לתת, אפשר לשים במקום העבודה לאנשים שגם אינם גם לאנשים שאינם שומרים תורה מצוות נגיד עוגות וכדומה שלא בטוח שהם יברכו או בטוח שלא יברכו? התשובה היא מותר. מותר לשים אוכל לאדם שלא יברך. .זו הלכה מפורשת בתשובותיו של הרב. למה אין פה מסייע ביד עוברי עבירה, אומר הרב, ככה, לאכול בלי ברכה זה איסור דרבנן.ובאיסור דרבנן לא אומרים מסייע ביד עוברי עבירה.אלא אם כן אני נותן לו ביד.אם אני לא נותן לו ביד לא אומרים שזה מסייע בדבר עבירה. זו המסקנה של הרב. מסייע בדבר עבירה אומרים באיסור דאורייתא .באיסור דרבנן לא אומרים.מכיוון שזה רק איסור דרבנן שהוא לא מברך, לכן מותר"
נ.ב.
איסור לפני עיור הוא גם 'כשמניח לפניו' ולא רק 'כשנותן בידיו'
כתב
השד"ח בח"א עמ' 288 [מערכת ו' כלל כ"ו אות י"ט]: כשאמרו שאסור להכשיל חבירו בדבר איסור לאו דוקא להאכילו ולהשקותו בידים, דאפילו ליתן לפניו אסור וכו' עי"ש. ולעיל מיניה הביא את דברי
העט"ז באו"ח סי' קס"ג גבי האיסור להאכיל למי שלא נטל ידיו, שכתב שאפילו להניח לפניו אסור. וע"ז דן השד"ח שכיון שהמאכל מותר ולא ודאי שהוא יאכל ללא נט"י אין איסור עי"ש, אבל בעצם הדין – מוסכם הוא שגם להניח לפניו אסור כמו שנותן בידו.
דין 'מסייע' באיסור דרבנן
הנה רוב האחרונים באו"ח סוסי' קס"ג כתבו שיש איסור מסייע [דהיינו כשיכול לעשות את האיסור בעצמו] גם באיסור דרבנן, וכ"פ המ"ב והכה"ח שם. והפמ"ג שם צידד להתיר בזה דהוי גזירה לגזירה עי"ש. ובספר גנזי יוסף על פתיחת הפמ"ג בח"ד אות נ"ד הביא ראיה שיש איסור מסייע גם בדרבנן מהא דאיתא בשביעית פ"ה שאסור למכור לחשוד על השביעית דברים האסורים בשביעית כגון מחרישה וכד'. והרי שביעית בזה"ז דרבנן לדעת רוב הראשונים, והמשנה מיירי גם בזה"ז ולא רק בשביעית דאוריתא, וא"כ חזינן שיש איסור לסייע גם בדרבנן עי"ש. אולם אינו מוכרח ששם זה מדין 'מסייע', דאפשר שהוא מדין 'לפני עיור', דמיירי בתרי עברי דנהרא. ומאידך,
בגמ' בע"ז נ"ה ע"ב גבי איסור לטמא טהרות וברש"י שם מבואר שיש איסור מסייע אף שהוא איסור דרבנן.
והנה המג"א שם הביא את דברי הרמב"ם בספ"י ממעשר [עפ"י הירושלמי פ"ג מדמאי], וז"ל רופא חבר שהיה מאכיל לחולה ע"ה מפירות ע"ה נותן לתוך ידו אבל לא תוך פיו, ואם היה הדמאי של רופא אפילו לתוך ידו לא יתן, וכן אם ידע שהוא טבל ודאי אפילו לתוך ידו אסור ע"כ, והמג"א לא ביאר מה כונתו להביא מהרמב"ם הנ"ל. והפמ"ג שם הבין שכונתו לומר שאין איסור מסייע בדרבנן, וראיה מדמאי דשרי אם הוא של החולה. והא דאסור בטבל ודאי – משום שהוא דאוריתא עי"ש, וכ"כ עוד כמה אחרונים.
אולם הדברים צ"ע, דהא טבל ודאי מיירי גם בירקות שהם דרבנן לכו"ע, וכן בזה"ז, שג"כ לרוב הראשונים תרו"מ דרבנן, ואעפ"כ אסור. וא"כ אדרבה מוכח משם שיש איסור מסייע בדרבנן. ומה שהקלו בדמאי זהו משום שרוב עמי הארץ מעשרים, וכמו שמצינו שהקלו להאכיל עניים דמאי וכדומה, וכאן הקלו רק בנתינה לידו ולא לפיו. אבל
מטבל ודאי, זו ראיה ברורה שאף בדרבנן יש איסור מסייע.
ובספר לב שומע [לר' חיים כהן מטריפולי, ליוורנו תרמ"ה] מערכת הל' אות ט"ל [ונמשך אחריו בשו"ת יחו"ד ח"ג סוף סי' ל"ח עי"ש] כתב בשם כמה אחרונים דס"ל שאין דין מסייע באיסור דרבנן, אולם אין דבריו מדוייקים. ז"ל שם אף דאיכא לפני עיור גם באיסורא דרבנן היינו דוקא בדקאי בתרי עברי דנהרא, אבל היכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא גם איסורא דרבנן ליכא. ערך השולחן ח"מ סי' ל"ב אות י"ב עי"ש עכ"ד.
אולם ז"ל העה"ש שם: ומ"ש התוס' והרא"ש והר"ן דאפילו מצי שקיל איסור דרבנן איכא 'אפשר' דה"ד באיסור דאורייתא אבל באיסור דרבנן לא גזרו אלא בשאינו יכול ליקח דבאיסור דאורייתא איכא לאו דלפני עור כמו שחילק הרב בית יהודה שם [חיו"ד סי' י"ז] עי"ש. ושם כתב כן דרך משא ומתן, כפי שיראה המעיין, ואין כאן הכרעה למעשה. ואדרבה באו"ח סי' קס"ג אות ד' ביאר בדעת המג"א שם שאף באיסור דרבנן אסור לסייע עי"ש. ושם נראה שגם נוטה למעשה לפסק זה, וכפי שמתבאר גם מדברי הכה"ח שם באות ט"ז עי"ש. וא"כ דל עה"ש מהכא, דאדרבה נראה יותר בדעתו דס"ל לאיסורא.
עוד כתב הלב שומע: וכ"נ שכ"ד הרדב"ז בלשונות הרמב"ם סי' רט"ו שכתב דרב עיליש לא עבר בלפני עיור משום דאי לא שקיל מיניה הוה שקיל מאחריני ע"ש, וקשה והרי איסורא דרבנן מיהא איכא, ואיהו גופיה בחדשות סי' תשצ"ו כתב כן, אלא ע"כ דהכא שאני דהוי איסורא דרבנן והיכא דלא קאי בתרי עברי דנהרא ליכא איסורא כלל עי"ש.
אולם אין דבריו מוכרחים, שהרי שם איתא דרב עיליש גברא רבה הוא ולא ספי איסורא לאינשי, ומשמע שאדם אחר כן ספי איסורא לאינשי. וע"ז תמה הרדב"ז הרי באיסור לפני עיור כולהו זהירי, ותירץ בתירוצו השני שכיון דקאי בעברא חד דנהרא
כו"ע לא זהירי ורק רב עיליש זהיר, כך אפשר לפרש כונתו. וא"כ אין ראיה דס"ל להיתרא, אלא אדרבה לאיסורא.
עוד כתב הלב שומע שכן מתבאר מדברי הבית יהודה ביו"ד סי' טו"ב עי"ש. והנה הבית יהודה שם קאי על הסתירה בין התוס' בשבת ג' לתוס' בע"ז ו' [שהבאנו לעיל] האם יש איסור מסייע בחד עברא דנהרא [שכתבנו לעיל שאינה סתירה אלא מחלוקת התוספותים והראשונים] וכתב ב' תירוצים. הראשון לחלק בין מסייע באיסור דאורייתא [שזה איסור הוצאה בשבת] דאיכא, לבין מסייע באיסור דרבנן [למכור לגויים לפני אידיהן] דליכא [וזה מה שהביא הלב שומע]. אולם בתירוץ השני כתב לחלק בין ישראל לגוי, שבישראל יש איסור מסייע, משום שהוא מחוייב אפילו להפרישו מאיסור אם עושה מאליו, וכ"ש אסור לסייע לו. אולם בגוי אין חיוב להפרישו, וממילא אין איסור מסייע בחד עברא דנהרא, עי"ש. ולפ"ז מבואר שאפילו באיסור דרבנן יש איסור לסייע, שהרי יש חובה להפרישו גם מאיסור דרבנן, וכ"ש שלא לסייעו, אף בחד עברא דנהרא. ומלבד שתירוץ זה הוא התירוץ השני, שבד"כ קי"ל כותיה, גם בסברא הדברים נראים, שאיך יסייע לו לעשות איסור דרבנן אם צריך להפרישו ממנו כשעושה מאליו. ולכן אין זה נכון שדעת הבית יהודה שאין דין מסייע באיסור דרבנן, אלא שהוא העלה צד כזה, אבל למעשה לא ס"ל כן.
וע"כ העיקר הוא שיש איסור דרבנן של 'מסייע' גם באיסורים דרבנן, ואסור אפילו להניח מאכל לפני מי שלא יברך [ופוסקי זמננו דנו אם ישנא את שומרי התורה וכדומה, וזה ענין אחר].
