א. שיטת הרמב''ם וזה הדעה הראשונה בשו''ע, לקח כוס של שכר והתחיל לומר ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם על דעת לומר שהכל ועד כאן הכל בסדר,
אלא שחתם בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו, כיון שבשעה שהזכיר שם ומלכות הוא התכוון ללברכה נכונה אע''פ שחתם דבר שאינו נכון,
ומבואר מכאן שהכוונה של האדם בשם ד' היא כ''כ חשובה שהיא מכרעת כנגד החתימה.
והמשנ''ב כתב שלא נוהגים כך אבל עכ''פ למדנו מכאן כמה חמור הענין של הכוונה בברכת ד'.
ב.
הגמרא אומרת אדם לקח מים והתכוון לברך בפה''ג שחשב שזה יין וחתם שהכל נהייה בדברו ולדעת כמה ראשונים זה ספק בגמרא והויא בעיא דלא איפשטא כיון שבשעת ברכת ד' לא נתכוון כדין אבל מאידך חתם כדין ולמעשה בשו''ע כתוב שיצא כיון דהויא בעיא דלא איפשטא ולכן פוסק שיצא כיון דברכות דרבנן וספק דרבנן לקולא וכמו שביאר המשנה ברורה.
אבל לפי''ז יש לדון שבדאורייתא יצטרך לחזור כמו בברכת המזון או במעין שלוש יש שיטות שהויא דאורייתא וכמו בבברוך אתה ד' על הארץ ועל הפירות ואז הוא נזכר שאכל לחם ורוצה להגיד הזן את העולם ולהמשיך ברכת המזון,וכיון שכאן זה בדאורייתא זה בעיה גדולה ובביאור הלכה נשאר בצ''ע על זה.
ויש עוד מקרה מצוי כגון שהתחיל לברך מעין שלוש והוא חשב שאכל ענבים ובשם ד' חשב על זה פתאם באמצע הברכה נזכר שהוא לא אכל על ענבים ורוצה לחתןם בעל המחיה [או להיפך שחשב שאכל חמשת מיני דגן ונזכר שאכל עניבים] ממילא אם יחתום כמו שנזכר הרי הוא נכנס לספק של הביאור הלכה כיון שיש שיטות שהוי דאוריתא .
ויש לדון מה יעשה כיון שאם לא ימשיך בוודאי יהיה ברכה לבטלה אבל אם יגמור עכ''פ יהיה ספק ועכ''פ יגמור שלא יהיה בוודאי ברכה לבטלה.
[מענין לענין אם אדם אמר ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם וכעת הוא מסופק האם הוא צריך לברך כיון שאולי הוא כבר בירך האם ימשיך או לא לכאורה נראה פשוט שימשיך שלא יהיה בוודאי ברכה לבטלה]
אלא שחתם בורא פרי הגפן אין מחזירין אותו, כיון שבשעה שהזכיר שם ומלכות הוא התכוון ללברכה נכונה אע''פ שחתם דבר שאינו נכון,
ומבואר מכאן שהכוונה של האדם בשם ד' היא כ''כ חשובה שהיא מכרעת כנגד החתימה.
והמשנ''ב כתב שלא נוהגים כך אבל עכ''פ למדנו מכאן כמה חמור הענין של הכוונה בברכת ד'.
ב.
הגמרא אומרת אדם לקח מים והתכוון לברך בפה''ג שחשב שזה יין וחתם שהכל נהייה בדברו ולדעת כמה ראשונים זה ספק בגמרא והויא בעיא דלא איפשטא כיון שבשעת ברכת ד' לא נתכוון כדין אבל מאידך חתם כדין ולמעשה בשו''ע כתוב שיצא כיון דהויא בעיא דלא איפשטא ולכן פוסק שיצא כיון דברכות דרבנן וספק דרבנן לקולא וכמו שביאר המשנה ברורה.
אבל לפי''ז יש לדון שבדאורייתא יצטרך לחזור כמו בברכת המזון או במעין שלוש יש שיטות שהויא דאורייתא וכמו בבברוך אתה ד' על הארץ ועל הפירות ואז הוא נזכר שאכל לחם ורוצה להגיד הזן את העולם ולהמשיך ברכת המזון,וכיון שכאן זה בדאורייתא זה בעיה גדולה ובביאור הלכה נשאר בצ''ע על זה.
ויש עוד מקרה מצוי כגון שהתחיל לברך מעין שלוש והוא חשב שאכל ענבים ובשם ד' חשב על זה פתאם באמצע הברכה נזכר שהוא לא אכל על ענבים ורוצה לחתןם בעל המחיה [או להיפך שחשב שאכל חמשת מיני דגן ונזכר שאכל עניבים] ממילא אם יחתום כמו שנזכר הרי הוא נכנס לספק של הביאור הלכה כיון שיש שיטות שהוי דאוריתא .
ויש לדון מה יעשה כיון שאם לא ימשיך בוודאי יהיה ברכה לבטלה אבל אם יגמור עכ''פ יהיה ספק ועכ''פ יגמור שלא יהיה בוודאי ברכה לבטלה.
[מענין לענין אם אדם אמר ברוך אתה ד' אלוקינו מלך העולם וכעת הוא מסופק האם הוא צריך לברך כיון שאולי הוא כבר בירך האם ימשיך או לא לכאורה נראה פשוט שימשיך שלא יהיה בוודאי ברכה לבטלה]