תיקון קוראים "המדוייק". למה כל כך נפוץ בציבור הספרדי?

בזה לחם הבכורים סומך על הספרים שכן כתבו כן ואף שלדעת המהריל והמנחת שי אינם מדוייקים אומר שאדרבא לדעתו הם כן מדוייקים. [אינני מכריע אבל זו דעתו והם סומכים עליו בזה]
כלומר, שם מוכרח להודות שחולק ולא רק מפרש, והוא אשר כתבתי.
 
אני מניח שתסכים איתי שזה דחוק.
שאל כל אדם ברחוב או בכולל מה פירוש "הספר המדוייק".
עד כה לא מצינו שום חומש ושום סידור אחר שכתבו דברים מפוצצים להשביח את מקחם. תקן אותי אם אני טועה.
אני בטוח שכל אדם ברחוב מבין שהם חושבים שהוא מדויק ולא היחיד שמדויק.
 
יש לחדד שרק קיבל כך מאביו הקדוש הי״ד, אבל דעת לחם הבכורים לא התקבלה גם לא בג'רבה עצמה, והמנהג הפשוט בג'רבה הוא לומר הגֶּפֶן, וכן כל שאר נוסח התפילה שמך ימינך תורתך וכו׳
לא יודע מה היה בג'רבא נשמע ממנו שנהגו בקמץ אולי כוונתו בתוניס.
 
בכל אופן יהיה מי שיהיה הכותב דנת לגופו בקיא או לאו ולא רק הערת שטועה.
מה שאתה מיישב בהגדרתך את הרב ברויאר כבקיא תיישב עלי. או בדומה לזה.
דנתי לענין הספר.
כלומר: מתוך ההערה ניכר שהכותב אינו בקיא ואינו בר סמכא, ולכן כיצד ניתן לסמוך על ספרו? הנידון הוא ספרו.
לשם דוגמה, נעביר את זה לתחום הניקוד כדי להמחיש את הדברים: אילו היה יוצא ספר ובו הערה על פי הדקדוק ושם היה כתוב: "לפי הדקדוק מתבקשת שם תנועה גדולה, ולכן אין זה יכול להיות סגול. נשארו שתי אפשרויות: או פתח או קמץ". על טעות כזו, מוכרחים לומר שהכותב אינו בקיא בטיב הניקוד, ולכן אין לסמוך על הגהותיו הדקדוקיות.
בדיוק כך הנידון שלפנינו, אלא שהוא בתחום הטעמים.

וממש איני שש ואיני שמח להעיר על כך. אני מתפלל כל יום שלא ייכשלו חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם.
אבל אי אפשר להתכחש לעובדות ולטעון בעקשנות (לפי המשל שכתבתי לעיל) שמי שכותב שפתח וקמץ הם תנועות גדולות בקיא בדקדוק וראוי לסמוך על ספריו.

ושוב, אני חוזר על מה שכתבתי לעיל: כדי לכתוב חומש מדוייק, באמת לא צריך ידיעות דקדוקיות אלא צריך להעתיק את נוסח המסרה ותו לא.
 
אינך מכריע, אבל אזרום איתך:
נהי שמדובר במחלוקת בין מנחת ש״י לבין לחם הבכורים והם נקטו כלחם הבכורים.
רוב הציבור שאינם אומרים "הגפן", "שמך ימינך תורתך קדושתך מטובך בישועתך", לפי לחם הבכורים, האם צריכים ללכת לפי תיקון שהולך לפי לחם הבכורים?
או שאינם מודעים לכך שהספר נקט עמדות שאינם לפי הפוסקים שנוהגים על פיהם, וסומכים על מה שכתוב "המדוייק" וחושבים שזה דבר אוניברסלי?
אם הם לא קוראים את הנכתב בשער ומסתמכים על המדויק הנ"ל זו אשמתם בלבד. וגם אם יאמרו חלילה כמנהג התוניסים לא נראה לי שזה כ"כ נורא כמתואר...
 
דנתי לענין הספר.
כלומר: מתוך ההערה ניכר שהכותב אינו בקיא ואינו בר סמכא, ולכן כיצד ניתן לסמוך על ספרו? הנידון הוא ספרו.
לשם דוגמה, נעביר את זה לתחום הניקוד כדי להמחיש את הדברים: אילו היה יוצא ספר ובו הערה על פי הדקדוק ושם היה כתוב: "לפי הדקדוק מתבקשת שם תנועה גדולה, ולכן אין זה יכול להיות סגול. נשארו שתי אפשרויות: או פתח או קמץ". על טעות כזו, מוכרחים לומר שהכותב אינו בקיא בטיב הניקוד, ולכן אין לסמוך על הגהותיו הדקדוקיות.
בדיוק כך הנידון שלפנינו, אלא שהוא בתחום הטעמים.

וממש איני שש ואיני שמח להעיר על כך. אני מתפלל כל יום שלא ייכשלו חבריי בדבר הלכה ואשמח בהם.
אבל אי אפשר להתכחש לעובדות ולטעון בעקשנות (לפי המשל שכתבתי לעיל) שמי שכותב שפתח וקמץ הם תנועות גדולות בקיא בדקדוק וראוי לסמוך על ספריו.

ושוב, אני חוזר על מה שכתבתי לעיל: כדי לכתוב חומש מדוייק, באמת לא צריך ידיעות דקדוקיות אלא צריך להעתיק את נוסח המסרה ותו לא.
שוב הם סוברים בכל לב שזה מדוייק למטרתו כלומר אין זה ספר מסורה כפי שכתבתי לעיל אלא ספר עזר לקורא בתורה ומזה גם בא העניין שלא הלכו אחרי המתגים אלא לפי הכלל הקבוע של הגר"א שלא לבלבל. ופשוט.
 
אני בטוח שכל אדם ברחוב מבין שהם חושבים שהוא מדויק ולא היחיד שמדויק
ואני בטוח להפך, נשאר לעשות מבחן רחוב...
מה שאני יכול להגיד לך, קרה לי לאחרונה לשמוע בכולל אחד שזימר פסוק וטעה טעות מסויימת והחזרתי אותו, ואותו אברך השיב לי "אתה תיקון איש מצליח".
אם הם לא קוראים את הנכתב בשער ומסתמכים על המדויק הנ"ל זו אשמתם בלבד.
אנשים לא יודעים מה זה לחם הבכורים מה זה מנחת ש״י וחושבים שחומש זה חומש. כותבים להם "המדוייק" אז הם חושבים שזה הכי מדוייק שיש ולכן הולכים על זה. לכן פתחתי את האשכול לתהות על כך ולכתוב שזה מדוייק לפי הצהרת המו״ל (הנחתום מעיד על עיסתו) ולא בהכרח לפי השיטות שהוא נוהג על פיהם.
 
ואני בטוח להפך, נשאר לעשות מבחן רחוב...
מה שאני יכול להגיד לך, קרה לי לאחרונה לשמוע בכולל אחד שזימר פסוק וטעה טעות מסויימת והחזרתי אותו, ואותו אברך השיב לי "אתה תיקון איש מצליח".

אנשים לא יודעים מה זה לחם הבכורים מה זה מנחת ש״י וחושבים שחומש זה חומש. כותבים להם "המדוייק" אז הם חושבים שזה הכי מדוייק שיש ולכן הולכים על זה. לכן פתחתי את האשכול לתהות על כך ולכתוב שזה מדוייק לפי הצהרת המו״ל (הנחתום מעיד על עיסתו) ולא בהכרח לפי השיטות שהוא נוהג על פיהם.
נו ומה נעשה להם שהם לא יודעים? אכן יצא שמם של כסא רחמים והרב מאזוז כבקיאים בעניין ומכאן הסלנג הנ"ל.
סו"ס הסבירו דבריהם באריכות וגם לרוב מציינים נוהג התוניסים רק בהערה.
 
אגב מעניינת ההקדמה למהדורה השנייה (איני יודע אם השאירו אותה במהדורות הבאות), ששם הם סיפרו על הצלחת התיקון, ששמעו שבבית כנסת אחד רבו אם לומר "וקבנו לי" בקמץ חטוף או רחב, ואחד התעקש שיש לומר בקמץ רחב כי כך כתוב בתיקון "המדוייק". ואמנם היתה זו טעות, אבל זה מראה עד כמה התקבל התיקון. עכת״ד.
הנך רואה שגם במהדורתו הראשונה שהיתה בו טעות כתבו עליו "המדוייק".
 
אגב מעניינת ההקדמה למהדורה השנייה (איני יודע אם השאירו אותה במהדורות הבאות), ששם הם סיפרו על הצלחת התיקון, ששמעו שבבית כנסת אחד רבו אם לומר "וקבנו לי" בקמץ חטוף או רחב, ואחד התעקש שיש לומר בקמץ רחב כי כך כתוב בתיקון "המדוייק". ואמנם היתה זו טעות, אבל זה מראה עד כמה התקבל התיקון. עכת״ד.
הנך רואה שגם במהדורתו הראשונה שהיתה בו טעות כתבו עליו "המדוייק".
אין ספר בלי טעות גם המדויק ביותר. סו"ס עושים כל המאמצים שיהיה המדויק.
 
הם מסתמכים בזה על לחם הבכורים שהחזיקו אותו לחכם עצום ומובהק בחכמה זו.
ושכחתי עד כה להעיר את ההערה המתבקשת:
בעל לחם הבכורים היה בג'רבה לפני מאתים שנה, ולא היה יכול לראות את כתר אר״צ, ולא את כתבי יד לנינגרד, ולא את כתבי יד ששון, ולא מאות כתבי יד שהיום אפשר לגשת אליהם. ומכיון שניכר שבעל לחם הבכורים היה איש אמת, לי אין ספק שהיה חוזר בו אילו היה רואה את כל אלה. לכן, ההסתמכות על הספר שנכתב לפני שנתגלו חומרים נוספים – בעייתית.
 
אם בג'רבה מקומו של בעל לחם הבכורים לא התקבלה דעתו, כל שכן שלא בתונס!
אני אומר לך שגם בתונס וגם בג'רבה לא נהגו כך.
1770367171478.png


נוסח ג'רבה האמיתי: הגֶּפֶן, ורומֲמנו. וחבל שהסידור הזה אינו נפוץ כל כך בין יוצאי ג'רבה.
 
1: מנין לך שלפי לחם הבכורים הוא מדוייק? בדברים מסויימים הלכו לפי לחם הבכורים אין זה אומר שהלחם הבכורים היה חותם על כל הספר כולו. כמו כן הם כותבים שהוא על פי מנחת ש״י ובמקרים רבים נטו ממנו. [אגב, אותה תמיהה על החומש "אור שרגא" שתקפו בהקדמתו חומשים אחרים (איני יודע למי התכוונו) שחלקו על המנחת ש״י, והביאו מדברי האחרונים שכתבו שאין לזוז מהמנחת ש״י, והם בעצמם בחומש נטו מהמנחת ש״י בלא מעט תיבות.]
כבר נכתב כאן שיש להם ג' עמודי הוראה כאשר הובאו שם בדיוק כמו השו''ע וכי הרמב''ם היה חותם על כל השו''ע?
 
אבל אי אפשר להתכחש לעובדות ולטעון בעקשנות (לפי המשל שכתבתי לעיל) שמי שכותב שפתח וקמץ הם תנועות גדולות בקיא בדקדוק וראוי לסמוך על ספריו.
ושוב, אני חוזר על מה שכתבתי לעיל: כדי לכתוב חומש מדוייק, באמת לא צריך ידיעות דקדוקיות אלא צריך להעתיק את נוסח המסרה ותו לא.
אתה שוכח שהם הביאו הרבה דברים חדשים והם היו ראשונים בזה
ואביא כמה דוגמאות מהזיכרון יתכן שאני שוגה באחת מהם
א. הביאו סימן מיוחד לשוא נע ולנח להבדיל אחד מחבירו
ב. היכן שיש להדגיש או להעלים אותיות כמו א' נחה וכיו''ב כתבו
ג. סימנו בכוכב את כל המקומות שניתן לסיים עלייה
ד. במהדורות חדשות סימנו איפה צריך להשים רווח בין הדבקים
ועוד ועוד
ולא לחינם שזה ה''תיקון סופרים'' הנפוץ בעולם
שאני יודע על ''בעלי קוראים'' ליטאים וחסידים שמשתמשים בו להנאתם
 
כבר נכתב כאן שיש להם ג' עמודי הוראה כאשר הובאו שם בדיוק כמו השו''ע וכי הרמב''ם היה חותם על כל השו''ע?
כלומר אתה מסכים איתי שכשם שהרמב״ם לא היה חותם על הש״ע כך בעל לחם הבכורים לא היה חותם על התיקון "המדוייק".
כי כנראה שזה לא נוסח ג'רבא האמיתי
זה נוסח ג'רבה האמיתי והאוטנטי. למה אתה מוציא לעז סתם? הסיבה פשוטה לאי נפיצותו היא שאין להם מספיק משאבים לצורך יח״צ.
אתה שוכח שהם הביאו הרבה דברים חדשים והם היו ראשונים בזה
ואביא כמה דוגמאות מהזיכרון יתכן שאני שוגה באחת מהם
א. הביאו סימן מיוחד לשוא נע ולנח להבדיל אחד מחבירו
ב. היכן שיש להדגיש או להעלים אותיות כמו א' נחה וכיו''ב כתבו
ג. סימנו בכוכב את כל המקומות שניתן לסיים עלייה
ד. במהדורות חדשות סימנו איפה צריך להשים רווח בין הדבקים
ועוד ועוד
ולא לחינם שזה ה''תיקון סופרים'' הנפוץ בעולם
שאני יודע על ''בעלי קוראים'' ליטאים וחסידים שמשתמשים בו להנאתם
בזה אני מסכים, וכבר הזכרתי את האות ג שלך. כלומר לא עניין של "מדוייק" אלא נוח לקוראים.
אבל גם אם היו ראשונים בדברים מסויימים (וצריך בדיקה), הרי אם היום יש אחרים שהלכו בעקבותם, כבר אין להם יתרון.
מלבד זאת:
א) יש בזה גם צד לגריעותא שברגע שמסמנים אז צריך להכריע, ואמנם כמעט כל הבאים אחריהם הלכו באותה שיטה, (ואם לכך התכוונת בכך שכתבת שסידור תפלה למשה אינו נוסח ג'רבא האמיתי, אתה צודק אבל הם כתבו את זה בהקדמתם), אבל קביעת השואים הנעים אינו דבר פשוט ומוסכם.
ב) שכחת לציין את סימון הדגש הקל והחזק. ולגבי היכן שיש אותיות נחות, הרבה יותר נוח בסימנים שכתבו את האותיות הנחות בצבע אפור.
ד) זה דווקא עוד יותר מבלבל כי אתה מוצא את הסימן כמעט בכל מקום וזה נראה יותר כמו קישוט לתגי האותיות. אני בטוח שרוב הקוראים אינם מודעים לכך שזאת כוונתם.

אני איני מכיר ליטאים וחסידים שמשתמשים בו. כנראה זה דבר נדיר.
 
שהתיקון מבוסס על מנחת שי לחם הבכורים הרב מצליח והכרעת הנאמ"ן
אגב יש לתת את הדעת לתופעה התמוהה (שכבר כתבתי אבל אני מחדד):
על לחם הבכורים אין קושיא, הוא עקבי בשיטתו שהוא מטיל דופי בכל הדפוסים שהכיר ואין לו בעיה לומר שכולם היו עמי ארצות ולכן אפשר להגיה. אצלו הוא ראה בחומשים שכתוב האהלה וצערה ודחה את שיטתם על פי קושיא דקדוקית. וזה בדיוק כשם שהגיה את נוסח הסידור שלדעתו המדפיסים הבורים ניקדו באופן מוטעה.
כל ההסתמכות של התיקון "המדוייק" על לחם הבכורים היא אך ורק לשתי תיבות אלו, ובהם כאמור, הלחם הבכורים עקבי.

לעומת זאת, במקרים האחרים שלא דן בהם בלחם הבכורים (כגון הדוגמה של פרשת השבוע אל־המדבר, וכמו הפסוק הראשון של עשרת הדברות בטעם עליון, ועוד דוגמאות רבות), הלכו (מי? לא יודע. ולא משנה – אני דן עניינית ולא אישית) לפי הדפוסים של הדורות האחרונים ולא הטילו ספק במהימנותם ולא חקרו בכתבי היד הקדמונים את הנוסח המקורי (וגם כשידעו שהנוסח המקורי שונה, השאירו את נוסח הדפוסים המאוחרים). ולא תהא כהנת כפונדקאית? זאת דרך הפוכה לחלוטין משיטת לחם הבכורים.
 
ראשי תחתית