טיסה לחו"ל לאברכים ובני תורה

[בדרך סיפרתי מעשה]

בן תורה סטנדרטי, שאינו מחפש וחוקר אינו סומך אלא על תעודה רשמית, מה שבחו"ל יש רק באומן בר"ה. בכל השנה (עכ"פ בשני מלונות).

 

[בנאות דשא]

אתה הקצנת (לצורך הענין - איסור נופש בחו"ל), ואני עזרתי לך.

היכן אמרתי שאסור לנפוש בחו"ל? לא דברתי על הנושא הזה בכלל,

רק הצפתי את נושא הכשרות שם ... שלפי המפורסם האר"י המצב הרבה יותר טוב ...

 

[בדרכי אבותינו]

בחו"ל יש רק באומן בר"ה

באומן יש מלונות עם הכשר מהודר כל השנה
מלון "חושן" עם הכשר העדה"ח ועוד מלונות בהכשרים אמריקאים וכדו'

 

[בנאות דשא]

אני מדבר על זה והדומה לזה

 

[שאינו יודע לשאול]

החילוק בין אדמורי"ם לבין גדולים אחרים הוא גם מנטלי אבל לא רק. יש גם עניין של בית מדרש אחר וגישה אחרת לגמרי בעבודת ה'.
ויש מקומות שאצל החסידים זה עיקר העיקרים ועובדים סביב זה בכל הכוח, ובבתי המדרש של ה"מתנגדים" וממשיכיהם העניין כלל לא נחשב חלק מהעליה בעבודת ה', או נחשב באופן מינורי, לדוגמא; שובבי"ם, מירון בל"ג בעומר, קירבה לצדיק ובפרט לאדמו"ר, טבילה כל יום, שינה מוקדם, ביגוד שאין בו חשש קנאה ושאין ניכר בו צורת הגוף, לימוד פנימיות התורה, שירה ברגש, נסיעה לקברי צדיקים, ועוד ועוד.
ויש דברים שזה ממש ההיפך, כגון כל הנושא של אלול וימים נוראים, ההיצמדות להלכה, הנפת הדגל של הלימוד העיוני בעמל ויגיעה מעל כל דבר אחר, ועוד.
על כן מי ששייך לבית המדרש שאיננו חסידי, ובאים לדבר על השקפה, יש מקום ליטול דוגמא מהגדולים של אותו בית מדרש, ואצלם אכן הדבר נדרש לגריעותא וזה המהלך שהם מנחילים כמו שכבר הביאו כאן דוגמאות, ואין באמירה זו שום זלזול חלילה בגדולי התורה והיראה שבין האדמורי"ם.
משל למה הדבר דומה - לבחורי הישיבות שנוסעים למירון בלג בעומר, שיש בדבר בוודאי עניין גדול, אבל במהלך החסידי יש עבודה גדולה קודם, ועושים הכנות לזה, ובמירון עצמה נמצאים כל בני הישיבה החסידית יחד ושומעים התוועדות מקבלים קבלות ומתקרבים לקב"ה, ואצל האחרים יש ויש, דון מינה ואוקי באתרין, [וכנ"ל באומן].

 

[בית יוסף להבה]

וגישה אחרת לגמרי בעבודת ה'

מסתבר שזה כרוך במטליות.

 

[שאינו יודע לשאול]

נהפוך הוא: רק טיול לשם טיול אינו צורך, אבל טיול לשם מנוחת הנפש בוודאי הוא "צורך כל דהו".

מה שהמשנ"ב "אוסר להדיא" הוא בטיול לשם טיול גרידא, וזה גם הגר"ש דיכובסקי והגר"ש וואזנר "אוסרים להדיא".
והגר"ש דיכובסקי הביא את המג"א שלראות פני חבירו שרי ומקרי מצווה, ורומז לרמ"א (שבעצם זה דבריו של ר"ת שהביא הטור) שכתב שאינו חשוב דבר הרשות רק כשהולך לטייל (לשם טיול) וכן פסק משנ"ב.
ואם לראות פני חברו חשיב מצווה, על אחת כמה וכמה שרפואת בריאות הנפש חשיבא מצווה, בטיול פעם בשנה וכיו"ב. והגר"ש וואזנר כתב שאפילו ראיית פלאי הבורא חשיבא מצווה, וכן בשו"ת ציץ אליעזר (חלק ד סימן ה פרק ב) כתב "שיש לנו יסוד גדול ויתד נאמן לסמוך על דעת ר"ת לומר שהכל נחשב דבר מצוה חוץ מלטיול".
וכן כתב הגר"מ שטרנבוך בשו"ת תשובות והנהגות (כרך ה סימן שצג), וכן הגאון רבי זלמן נחמיה גולדברג זצ"ל (תחומין כ', עמ' 403).

זו לא כוונתם, וכנ"ל, פול גז בניוטרל.

מהו טיול לשם טיול, ומדוע אין בו מנוחת והרווחת הנפש ?
ולגבי הרב וואזנר - כאשר חכם כותב בתשובה שלא גזרו אלא שלא לצורך כלל, אבל לצורך כל דהו התירו, וטיול לא מיקרי צורך, הרי שטיול שייך לקטגוריה הראשונה לא ?
אלא שהוא טוען שיש מושג של לספר חסדי ה' וכיו"ב [אין לשונו לפני כעת] וזה הוא מגדיר צורך כל דהו.
אבל עצם הטענה שמנוחה והרווחת הנפש הם צורך נראה מדבריו שלא.
לגבי הגר"מ שטרנבוך והגרז"נ גולדברג - בדבריהם אכן מבואר כמו שכת"ר רוצה לטעון.

 

[שאינו יודע לשאול]

מסתבר שזה כרוך במטליות.

יש להם מסורת אחרת מהבעל שם טוב ותלמידיו איך עובדים את ה' בדורות הללו.
וגם את"ל ששייכותם למסורת זו היא לאו דווקא מכוח מה שראו אצל ההורים אלא מכוח מנטליות, שוב זה לא משנה, כי סו"ס מי ששייך לדרך זו, ורוצה לעבוד את ה' בדרך זו - לחיי, ויוכל ללמוד ממנהגי האדמורי"ם שליט"א, אבל גם להכנס למהלך של עבודת ה' כפי המסורת החסידית והשיטה של הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו.
אך אי אפשר להסתמך עליהם כהכשר להשקפה, ולא ללכת כלל בדרכי עבודת ה' שלהם, כי בכל מהלך בעבודת ה' יש צורה שלמה שלא מצאנו מי שיקח שברים ממנה ויגדל ויעלה, ומהטעם הפשוט ששברים מהצורה השלמה הם כבר צורה אחרת...

 

[שאינו יודע לשאול]

גם זה פול גז בניוטרל, כי כל מה שכתבתי הוא שבכל נופש בכל מקום שהוא יש מראות נגעים (וגם להסתכל על אישה צנועה אין שום היתר), וא"כ תאסור לצאת לנופש גם בארץ ישראל ולא רק בחו"ל.

אין ספק שבארץ ישראל גם כן נופש או כל מקום אחר שמצויים בו מכשולות בשמירת העיניים, ההולך לשם נקרא רשע מדינא דגמרא, ולא אמרינן שילך וישמור עיניו וכמו שכתב החפץ חיים.
ולא הבאתי את זה כנימוק לאסור חו"ל, דוודאי בזה לא שאני כלל א"י או חו"ל, אלא כמענה לטענה של כת"ר שישמור עיניו ושוב לא ידע וכו', שבחז"ל רואים לא כך, וכמו שדייק הח"ח מהרשב"ם ב"ב שם, שאין אומרים ילך וישמור עיניו, אלא לא ילך לשם ואם ילך נקרא רשע.

 

[שאינו יודע לשאול]

כך זה בכל העניינים, יש מקום לומר זאת לשני הצדדים, ולכן רואים מי נחפז להטיף מוסר לאחרים, מכניס ראשו בין ההרים ועושה עצמו כפוסק הלכה ומדבר גבוהה גבוהה, ועל ראש הגנב בוער הכובע.
אבל מי שבסך הכל עונה לו, מהיכי תיתי לחשוד שעושה זאת מחמת אינטרס? וכי ישתוק לו ויתן לו לעוות את ההלכה, או להוציא לעז על כלל ישראל?

אני באמת לא מוצא לנכון להיכנס לביקורת על סגנון ומי מטיף מוסר, או מי מדבר גבוהה גבוהה.
רק באתי לומר שלדעתי אין לפסול את הניק שכתב טעם להתיר בגלל חשד שמא אין לו ממון, ויש לשמוע בכובד ראש ובמלא הכבוד גם מי שיש לו ממון ונסע לחו"ל, אף שיש לו נגיעה ברורה להכריע להיתר.
כך זה בכל הוראה הלכתית.
אם כת"ר או כל אחד אחר מוצא את עצמו נפגע מדבריי אני מתנצל עמוקות לא לכך היתה הכוונה.

 

[דעה את ה']

מאי נפק"מ אם הוא צריך או אשתו?

מאי נ"מ אם מי שנוסע הוא גדול בתורה או פעוט?

אין ספק שיש מצבים של צורך, שאכן צריך לנסוע. בין אברך ובין גדול בתורה. אנחנו לומדים מגדולי תורה ולפעמים על סמך ההיכרות במידת הצורך שלהם, נראה לנו שהם נוסעים כי הם סוברים שאין כלל חשש איסור. אבל כשמתוודע שהצורך הספציפי הוא גדול (כמו לדוגמא אם ייודע שיש לו צורך רפואי), התמונה משתנה. וה"ה כשמבינים שעם כל גדלותם העצומה, לא תמיד נשותיהם בדרגתם, ולצורכם זה נדרש יותר.

לענ"ד להרוצה להבין הדברים פשוטים ומחוורים, וגם מה שכתבתי הוא הרבה יותר ממה שצריך להסביר.

מסתבר שדעתך שונה בענין, לא נראה לי שיש כ"כ סיכוי לשכנוע אי מי. רק אנחנו כותבים כאן את דעותינו, בשביל אחרים שלא גיבשו עדיין כ"כ דעה, לעוררם על כיווני חשיבה אלו

 

[דעה את ה']

נראה שמכל מה שכתבתי לעיל קראת רק את המילים "הגר"ש דיכובסקי"

ואגב לי נראה שמכל מה שהוא כתב קראת את המילים

ההשקפה הטהורה

בשם הניק, וזה הדליק אותך, לחינם. וחבל.

 

[דעה את ה']

אגב הכתיבה לעיל בענין שמות אדמו"רים ורבנים. וכבר האריכו לעיל. ויש לציין שגם בגדולי תורה, לא הרי אחד כחבירו. ואע"פ שכולם אהובים וברורים, ולא מפני שזה גדול מזה, אלא כמו שאבאר.

אינו דומה מרן הרב שך למרן הגרי"ש אלישיב בענין לימוד ההלכה וההתמקדות בה.
אינו דומה הגרשז"א לר' שמואל רוזובסקי. עם מה ששניהם גדולי תורה עצומים.
אינו דומה המשנה ברורה לר' שמעון שקופ. ועוד הרבה הרבה דוגמאות.

לענ"ד גם ר' עזרא עטיה והגרע"י אינם דומים. ולכל אחד יש את עיקר חלקו בתורה. וע"כ אין בזה שום ביזוי או זלזול ח"ו כשמציינים שלא כל מעשה רב שווה בערכו למעשה רב אחר. כי יש המדקדקים יותר בהלכה, ויש המדקדקים יותר בהתמדה. אע"פ שכולם מקיימים את המצוות. וע"ד שאמרו אבוך במאי זהיר טפי

 

[מרנן ורבנן]

ענין של מנטליות, שמצויה יותר אצל חסידים. אבל האם אין אצלם גדולי תורה?

אשמח לרשימה של גדולי תורה מהציבור החסידי, לא כאלו שירשו חצר ותארים אלא יהודים מהציבור החסידי שישבו ולמדו עד שגדלו בתורה, שאכן נהגו לטוס לטיולים בחו"ל.

 

[דעת ותבונה]

אשמח לרשימה של גדולי תורה מהציבור החסידי, לא כאלו שירשו חצר ותארים אלא יהודים מהציבור החסידי שישבו ולמדו עד שגדלו בתורה, שאכן נהגו לטוס לטיולים בחו"ל.

לכאורה הרב אשר ווייס וכפי שהביאו לעיל משמו

 

[מרנן ורבנן]

לכאורה הרב אשר ווייס וכפי שהביאו לעיל משמו

אשמח לרשימה של גדולי תורה מהציבור החסידי, לא כאלו שירשו חצר ותארים אלא יהודים מהציבור החסידי שישבו ולמדו עד שגדלו בתורה, שאכן נהגו לטוס לטיולים בחו"ל.

 

[משיב כהלכה]

החילוק בין אדמורי"ם לבין גדולים אחרים הוא גם מנטלי אבל לא רק. יש גם עניין של בית מדרש אחר וגישה אחרת לגמרי בעבודת ה'.

לפני עבודת ה', ותיקון ניצוצות, ושאר מילים גבוהות, יש הלכה פשוטה.

וכאמור, לא הזכרתי אדמו"רים כראיה כלשהי אלא כנגד אותו אדם שהטיף מוסר לכלל ישראל. להלכה הבאתי את גדולי ישראל ואת נימוקיהם.

 

[משיב כהלכה]

מהו טיול לשם טיול, ומדוע אין בו מנוחת והרווחת הנפש ?
ולגבי הרב וואזנר - כאשר חכם כותב בתשובה שלא גזרו אלא שלא לצורך כלל, אבל לצורך כל דהו התירו, וטיול לא מיקרי צורך, הרי שטיול שייך לקטגוריה הראשונה לא ?
אלא שהוא טוען שיש מושג של לספר חסדי ה' וכיו"ב [אין לשונו לפני כעת] וזה הוא מגדיר צורך כל דהו.
אבל עצם הטענה שמנוחה והרווחת הנפש הם צורך נראה מדבריו שלא.

אינני מבין מדוע כבודו ממחזר, שאלה זו כבר נשאלה לעיל והשבתי - טיול לשם טיול הוא כאשר מטייל לשם הנאה בלבד, גם כשאינו מרגיש צורך במנוחה, וגם כשאין לו שום נפק"מ בין נופש בחו"ל לנופש בא"י.

או אדם הנופש בחו"ל לעיתים קרובות מאוד, שבזה קשה לומר שיש לו צורך במנוחת הנפש.

ועל זה כתב הגר"ש וואזנר שטיול לא נקרא צורך, אבל בחדא מחתא הוא מוסיף שאפשר בקלות למצוא צורך, אפילו בהתבוננות בפלאי הבריאה (שזה גרע בהרבה ממנוחת הנפש שזו שמירה על הבריאות).

 

[משיב כהלכה]

יש להם מסורת אחרת מהבעל שם טוב ותלמידיו איך עובדים את ה' בדורות הללו.
וגם את"ל ששייכותם למסורת זו היא לאו דווקא מכוח מה שראו אצל ההורים אלא מכוח מנטליות, שוב זה לא משנה, כי סו"ס מי ששייך לדרך זו, ורוצה לעבוד את ה' בדרך זו - לחיי, ויוכל ללמוד ממנהגי האדמורי"ם שליט"א, אבל גם להכנס למהלך של עבודת ה' כפי המסורת החסידית והשיטה של הבעל שם טוב הקדוש ותלמידיו.
אך אי אפשר להסתמך עליהם כהכשר להשקפה, ולא ללכת כלל בדרכי עבודת ה' שלהם

לקחת ברצינות את פלפולי ההבל שהבאתי לעיל כמילתא דשטותא, בהבנת הנופש של האדמו"רים.

ולמעשה אין זה אלא נופש כפשוטו למנוחת הגוף והנפש, ובחו"ל הם מרגישים יותר טוב מכל מיני סיבות.

 

[משיב כהלכה]

אין ספק שבארץ ישראל גם כן נופש או כל מקום אחר שמצויים בו מכשולות בשמירת העיניים, ההולך לשם נקרא רשע מדינא דגמרא, ולא אמרינן שילך וישמור עיניו וכמו שכתב החפץ חיים.
ולא הבאתי את זה כנימוק לאסור חו"ל, דוודאי בזה לא שאני כלל א"י או חו"ל, אלא כמענה לטענה של כת"ר שישמור עיניו ושוב לא ידע וכו', שבחז"ל רואים לא כך, וכמו שדייק הח"ח מהרשב"ם ב"ב שם, שאין אומרים ילך וישמור עיניו, אלא לא ילך לשם ואם ילך נקרא רשע.

טענו בחיטים והודה לו בשעורים?

הדיון כאן הוא נופש בחו"ל במקום נופש בארץ, ועל זאת באה טענתי שגם בנופש בארץ וגם בנופש בחו"ל יש להקפיד על שמירת העיניים באותה מידה.

אבל אם אתה רוצה לפסוק הלכה שכל אחד ישב בביתו (בהנחה שהוא גר ברחוב כזה שאין בו אפילו אשה אחת שמתלבשת לא כראוי) ולא יצא לנופש בשום מקום, זה כבר ענין אחר.

 

[משיב כהלכה]

אני באמת לא מוצא לנכון להיכנס לביקורת על סגנון ומי מטיף מוסר, או מי מדבר גבוהה גבוהה.
רק באתי לומר שלדעתי אין לפסול את הניק שכתב טעם להתיר בגלל חשד שמא אין לו ממון, ויש לשמוע בכובד ראש ובמלא הכבוד גם מי שיש לו ממון ונסע לחו"ל, אף שיש לו נגיעה ברורה להכריע להיתר.
כך זה בכל הוראה הלכתית.
אם כת"ר או כל אחד אחר מוצא את עצמו נפגע מדבריי אני מתנצל עמוקות לא לכך היתה הכוונה.

כנראה כוונתך "טעם לאסור" ולא "טעם להתיר" כי הוא לא בא להתיר.

ובוודאי שהייתי שומע אותו בכובד ראש, אם לא היה נחפז להטיף מוסר וכו' אלא כותב להלכה לגופו של ענין. אבל בתחילת דבריו התמקד בהגר"ש דיכובסקי שאינו מכירו נעבאך, ולאחר מכן "ואין בידי כמיסת הפנאי להכריע" לגבי קברי צדיקים, כביכול כל בית ישראל חרד למוצא פיו ומקלדתו, ובסוף דבריו דברי מוסר והתעוררות לעם המתאווים תאווה.

ולסיכום, אין בדבריו "הוראה הלכתית" כלשהי ואפילו לא דיון, ואין לי סיבה להיפגע מדבריו, בוודאי שלא מדבריך.

 

[משיב כהלכה]

מאי נ"מ אם מי שנוסע הוא גדול בתורה או פעוט?

"מעשה רב" לאותו ניק שהטיף מוסר לבני תורה שראוי להם להחמיר בדבר, והרב הזה מופיע בפרופיל שלו.

 

[משיב כהלכה]

אבל כשמתוודע שהצורך הספציפי הוא גדול (כמו לדוגמא אם ייודע שיש לו צורך רפואי), התמונה משתנה

לא היה שום צורך, אלא התורם הזמין לנופש עשיר ומפואר על חשבונו, והוא נענה להזמנה.

ובדיעבד אפשר לתרץ הרבה תירוצים, לדוגמא - היה צריך להיענות לבקשתו כדי שימשיך לתרום לו... וכמו כן יכול כל אברך למצוא תירוצים לנופש שלו בחו"ל (וכאשר כתב הגר"ש וואזנר שבנקל אפשר למצוא).