הביאו כאן בפורום את דרשת הגאב"ד שליט"א, בה הציע בפשיטות להניח את המצה על רשת עד שתתרכך וחשיבא מבושלת ומותר לאוכלה בע"פ קודש שעה עשירית, משום שזיעת משקין כמשקין.
ברצוני להעיר שהדבר שנוי במחלוקת גדולה לגבי כמה עניינים.
ואכתוב מראי מקומות הכתובים אצלי:
דין כוסכוס המתבשל בתוך כלי ע"ג קדירת מים
יש אומרים שהכוסכוס הנעשה מפירורי פת שרויין, מכיון ששריית הפירורין של הפת לא מבטלת את הלחם מתוארו - דינו כלחם גמור, ואף שאחר כך בטל מתורת לחם על ידי הפירור עדיין ברכתו המוציא, ואחר כך הוא נאפה על ידי האדים ולכן אין לו דין פירורים פחות מכזית שבושלו (מעיין גנים לגאון רבי אליעזר די אבילה זצ"ל, בהלכות ברכות).
ויש אומרים שמברכים עליו מזונות אם לא קבע (הגאון בעל גינת ורדים כלל א כד), כלומר, אין לו דין פירורים פחות בכזית שבושלו, ואולם כותב כן משום דנשאר תוריתא דנהא, ולא משום דאפוי.
ויש אומרים שמברכים עליו מזונות גם אם קבע, כדין מעשה קדירה, וירא שמים לא יקבע עליו סעודה (פרח שושן כלל א סימן ג).
ויש שמכריעים לכתחילה לברך על כל הסוגים מזונות בין קבע ובין לא קבע (משחא דרבותא נמוקי רש"א סימן קסח)
ועוד לגבי עירוי רותחים מכלי ראשון בשבת, כתב במטה יהודה סימן שיח דחשיב אפוי, ולדעתו דעת השולחן ערוך (שיח ה) שאין בישול אחר אפיה אפשר לערות עליו. גם במטה יהודה סימן תמג מחשיב השעורים שמתבשלים ע"ג כלי מנוקב כאפויות ולכן מתיר שם מדין בישולי נכרים, משום שקלויות אין מזמין את חיברו עליהן.
ויש עוד נפקא מינה לגבי בישול לגבי קרבן פסח, ובשר בחלב אי חשיב בישול ואסור מדאורייתא ועוד - עיינו פקודת אלעזר סימן קסח שמביא בזה דברי רבים מן האחרונים.
ולסיכום: לדעת מעיין גנים ומטה יהודה דינו כאפוי. ולפי דבריהם אין לאכול מצה שהתבשלה בזיעה משום דדינה כאפויה.
ברצוני להעיר שהדבר שנוי במחלוקת גדולה לגבי כמה עניינים.
ואכתוב מראי מקומות הכתובים אצלי:
דין כוסכוס המתבשל בתוך כלי ע"ג קדירת מים
יש אומרים שהכוסכוס הנעשה מפירורי פת שרויין, מכיון ששריית הפירורין של הפת לא מבטלת את הלחם מתוארו - דינו כלחם גמור, ואף שאחר כך בטל מתורת לחם על ידי הפירור עדיין ברכתו המוציא, ואחר כך הוא נאפה על ידי האדים ולכן אין לו דין פירורים פחות מכזית שבושלו (מעיין גנים לגאון רבי אליעזר די אבילה זצ"ל, בהלכות ברכות).
ויש אומרים שמברכים עליו מזונות אם לא קבע (הגאון בעל גינת ורדים כלל א כד), כלומר, אין לו דין פירורים פחות בכזית שבושלו, ואולם כותב כן משום דנשאר תוריתא דנהא, ולא משום דאפוי.
ויש אומרים שמברכים עליו מזונות גם אם קבע, כדין מעשה קדירה, וירא שמים לא יקבע עליו סעודה (פרח שושן כלל א סימן ג).
ויש שמכריעים לכתחילה לברך על כל הסוגים מזונות בין קבע ובין לא קבע (משחא דרבותא נמוקי רש"א סימן קסח)
ועוד לגבי עירוי רותחים מכלי ראשון בשבת, כתב במטה יהודה סימן שיח דחשיב אפוי, ולדעתו דעת השולחן ערוך (שיח ה) שאין בישול אחר אפיה אפשר לערות עליו. גם במטה יהודה סימן תמג מחשיב השעורים שמתבשלים ע"ג כלי מנוקב כאפויות ולכן מתיר שם מדין בישולי נכרים, משום שקלויות אין מזמין את חיברו עליהן.
ויש עוד נפקא מינה לגבי בישול לגבי קרבן פסח, ובשר בחלב אי חשיב בישול ואסור מדאורייתא ועוד - עיינו פקודת אלעזר סימן קסח שמביא בזה דברי רבים מן האחרונים.
ולסיכום: לדעת מעיין גנים ומטה יהודה דינו כאפוי. ולפי דבריהם אין לאכול מצה שהתבשלה בזיעה משום דדינה כאפויה.
נערך לאחרונה:
