מידת אהבת ישראל של מרן החזון איש זצוק"ל היתה במידה גדושה מאוד, תמיד היה על לשונו מן המוכן מילה של עידוד לחזק איש ישראל. גם כשנצרך להעיר בדברי מוסר וביקורת היה אומר זאת מתוך קירוב, ובחיוך מאיר פנים, שיהיו הדברים ערבים ומתוקים לאוזן.
פעמים רבות היה מתבל את דבריו באמרה שנונה, או אפילו בדברי בדיחותא ובדרך צחות, כדי להמתיק הדברים. והיה רגיל לומר, שמילה טובה ליהודי נצרכת לפעמים לנפשו יותר מלחם וחלב.
פעם נכנס אל ביתו של החזון איש תייר יהודי שהגיע מארץ רחוקה, כשלראשו חבוש היה כדרכם של תיירים בכובע קש... – כנראה שבדרך טיולו הנעים ברחובותיה של בני ברק יצ"ו, הגיעה השמועה לאוזניו שביתו של הצדיק פתוח בפני כל יהודי, וכל הרוצה יבוא וייכנס לבקשת עצה וברכה. נכנס אפוא גם הוא והשתלב בתור הארוך, כדי לזכות לחזות בזיו פניו של אותו צדיק ולהתברך מפיו.
כשנכנס בקודש פנימה ועמד בפני הצדיק, הפריעו מלבושיו המודרניים למרן החזון איש, וביקש לעוררו על כך, הוא פתח עמו אפוא בדברי חידה משובבים:
הנה עתה – אמר החזון איש בחיוך רחב – התעוררה לי 'חקירה' בסוגיא של שן בפרק קמא דבבא קמא. הנה ידוע שהבהמה האוכלת כדרכה הרי זו תולדה דשן ומשלם נזק שלם, אבל באם אכלה שלא כדרכה הרי זה משונה, ואין משלם אלא חצי הנזק. ומעתה יש לדון, כיצד ישלם המזיק אם אכלה בהמתו את 'כובע קש' זה שלראשך, מצד אחד 'קש' הוא קש... וזה מאכלה של הבהמה תמיד... אך מצד שני הרי זה שלא כדרכה, שכן אין דרך בני תורה ללכת עם כובע שכזה, ואינה רגילה לראות אנשים המלובשים בכובע קש... ואם כן אין זה כדרכה, שמשונה היא אכילת כובע קש מראשו של בן אדם... ויש לדון בזה.
הלה הבין היטב את משמעות החקירה לגביו... ועל אתר הצהיר שיחליף בעזרת השם את כובעו תיכף, וזכה לקבל ברכה טובה מפי הצדיק.
פעמים רבות היה מתבל את דבריו באמרה שנונה, או אפילו בדברי בדיחותא ובדרך צחות, כדי להמתיק הדברים. והיה רגיל לומר, שמילה טובה ליהודי נצרכת לפעמים לנפשו יותר מלחם וחלב.
פעם נכנס אל ביתו של החזון איש תייר יהודי שהגיע מארץ רחוקה, כשלראשו חבוש היה כדרכם של תיירים בכובע קש... – כנראה שבדרך טיולו הנעים ברחובותיה של בני ברק יצ"ו, הגיעה השמועה לאוזניו שביתו של הצדיק פתוח בפני כל יהודי, וכל הרוצה יבוא וייכנס לבקשת עצה וברכה. נכנס אפוא גם הוא והשתלב בתור הארוך, כדי לזכות לחזות בזיו פניו של אותו צדיק ולהתברך מפיו.
כשנכנס בקודש פנימה ועמד בפני הצדיק, הפריעו מלבושיו המודרניים למרן החזון איש, וביקש לעוררו על כך, הוא פתח עמו אפוא בדברי חידה משובבים:
הנה עתה – אמר החזון איש בחיוך רחב – התעוררה לי 'חקירה' בסוגיא של שן בפרק קמא דבבא קמא. הנה ידוע שהבהמה האוכלת כדרכה הרי זו תולדה דשן ומשלם נזק שלם, אבל באם אכלה שלא כדרכה הרי זה משונה, ואין משלם אלא חצי הנזק. ומעתה יש לדון, כיצד ישלם המזיק אם אכלה בהמתו את 'כובע קש' זה שלראשך, מצד אחד 'קש' הוא קש... וזה מאכלה של הבהמה תמיד... אך מצד שני הרי זה שלא כדרכה, שכן אין דרך בני תורה ללכת עם כובע שכזה, ואינה רגילה לראות אנשים המלובשים בכובע קש... ואם כן אין זה כדרכה, שמשונה היא אכילת כובע קש מראשו של בן אדם... ויש לדון בזה.
הלה הבין היטב את משמעות החקירה לגביו... ועל אתר הצהיר שיחליף בעזרת השם את כובעו תיכף, וזכה לקבל ברכה טובה מפי הצדיק.
(טיב הקהילה, גליון מחוברים)
