אכתוב סיפור שהיה איתי שקשור באופן עקיף.
בהיותי בישיבה קטנה היה לי חבר שהוריו היו בעלי תשובה, פעם דיברנו על המדריך שהיה בחור מבוגר מישי"ג שקם כל יום לתפילה בישיבה ודנו בענין זה, אותו בחור עד היום לא ברור לי למה הגיב שאביו תמיד היה קם לתפילה בישיבה ואין כאן כל מעליותא, אני לא ידעתי שאביו בעל תשובה ושאלתי אותו באיזה ישיבה אביך למד, הוא המהם משהו ואמר שהוא ישאל את אביו בדיוק, אח"כ הוא הלך לחבר אחר ושאל אותו איזה ישיבה הוא יכול להגיד לי בלי שאני אסבך אותו ואותו חבר חמד לצון ואמר לו לומר לי את הישיבה של סבא שלי ואמר לו שאת זה אני לא מכיר ואני לא אוכל לסבך אותו, והוא כמובן בא אלי והסתבך ואז הוא ממש כעס עלי שאני סתם מחפש אותו ואני מנסה להביך אותו, בעוד שהכל היה בתום לב.
בכ"א הנקודה לעניינינו שכשאדם משקר והשני מנסה לברר כיוון שבאמת מעניין אותו, המשקר מרגיש שהשני מנסה לתפוס אותו, וזה מייצר כעסים מיותרים וזה רק הולך ומסתבך וצובר עוד כעסים.
לצורך העניין במקרה שלנו הילד יעלה לישיבה והוא ירצה לברר כל הזמן איך היה אצל אביו בישיבה, וכל פעם שישאל את אביו שאלות אביו ירגיש שהוא דוחק אותו לפינה ויכעס עליו, והבן לא יבין על מה הכעס ומה לא בסדר בשאלה וכו' וכו'