שמעתי, שפעם באו שני אברכים לשאול את חכם בן ציון שאלות בהלכה. הראשון שאל את שאלתו וכשיצא ממנו אמר שחכם בן ציון הורה לברך על קרמבו מזונות, וכשהשני יצא סיפר שהרב הורה לו לברך שהכל. חזרו שניהם ושאלו למה שינה הרב את דבריו מזה לזה, אמר להם כששאלתם אותי את השאלה שאלתי אתכם מהו קרמבו, אחד מכם ענה שזהו ביסקויט שיש עליו הרבה קצף מלמעלה, והשני ענה שזהו קרם שמוחזק על ידי ביסקויט, ממילא לראשון העיקר הוא הביסקויט ולשני הוא הקרם.
ונראה דהוא הדין בנידון דידן.
אם כי, ידידי בדק את טעם הוופלה לבדו, וטען שאין לו כמעט טעם, ולא ייתכן שמרגישים את טעמו בנוכחות טעם השוקולד החזק, ולכן על כרחנו שהאפקט שלו הוא רק הפריכות, וממילא דינו כניתן לדבק, כמו שכתב מרן השולחן ערוך (מהרא"ש) שדבר שנותן סמיכות במרק, וכן כתב הרמב"ם לענין חלב חיטה וסוכר (הנקרא רח'ת חלקום) דאלו נחשבים לדבק, ונראה דהוא הדין לכאן.