ברכת הבמבה, 'האדמה' או 'שהכל'?

  • יוזם הנושא יוזם הנושא אור יעקב
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
  • מומלץ
תתקשר למשגיחים של אוסם
חבר שלי התקשר בנוכחותי לרב של אוסם וגם לרב בהעדה החרדית שאחראי על הבמבה (לא סתם נציג שענה, אלא מי שהסביר לנו גם את כל התהליך), ושאל אותו רק לגבי האם טוחנים את התירס לגמרי או לא, והם אמרו שזה לא נטחן כמו קמח, אלא כמו סולת/חול וכד'.
 
לפני כמה זמן ראיתי בפורום השכן חידוש (הובא כמדומה מויקיפדיה, וכעת מחמת חסימתו איני יכול לחפשו), והוא שיש כמה זני תירס, והתירס המתוק אינו משמש כלל לקמח תירס כד', אלא רק לתירס מתוק, בקלחים או שימורים.
ולפי"ז לכאו' לכל המוצרים הנעשים מקמח תירס, לא רק הבמבה, יש דין של בשמים הכתושים, שמבואר במשנ"ב (סימן רג ס"ק יב) שאפי' שהם שחוקים ברכתם אינה יורדת לשהכל וז"ל "היינו אף כשהם שחוקין ונימוחים לגמרי עד שאין ניכר בהם תארן הראשון כלל אפ"ה לא נשתנית ברכתן עי"ז לכו"ע דדרך הבשמים לכתוש באופן זה", ובשעה"צ (ס"ק יט) ביאר ש"רוצה לומר, ואינו דומה למה שמבואר בסימן ר"ד סעיף קטן נ"ב צריך שיהא ניכר מהותו ותארו, דהכא לענין הבשמים שדרכן בכך מודו כולי עלמא, היינו, אפילו לדעת הגה"ה שבסימן ר"ב סעיף ז, וכמבואר בהדיא בתרומת הדשן סימן כ"ט".
ושוב מצאתי שכן כתב הרב אלחנן בקרמן מרבני בית המדרש להתיישבות (של הרב אפרתי) בספרו משנת השדה (עמ' 330) שסוג התירס המתוק הנאכל גרגירים אין עושים ממנו לא קמח ולא דברים אחרים.
וכתב שם עוד שחטיף הדוריטוס ג"כ מיוצר מזן מיוחד שאינו מתאים כלל ליצור תירס מתוק.
ומצויין אצלי לעי' עוד שם בעמ' 38.
 
בשורה התחתונה, אם יש מחלוקת בהלכה [לא במציאות, אני לא מדבר על כל אלו שבאמת לא ידעו מהמציאות וטענו לברך על במבה שהכל כי הבוטנים זה המיעוט... אלא כאלו שיודעים שהבמבה עשויה מתירס ושיש את רבינו ירוחם וכו' (ואפי' כאלו שלא מדמים את זה לפת קטנית), ובכ"ז מורים לברך שהכל], ויש מי שאומר לברך שהכל, ויש מי שאומר לברך האדמה, למה לברך האדמה?! לכאו' עדיף לברך שהכל שפוטר הכל.
 
ישש הגיב:
15 באפריל 2025 בשעה 6:51 AM
דיברנו עם המשגיחים של אסם שאחראים על הבמבה באופן פרטני, ואמרנו לנו שבמבה אסם אינה עשוייה מזן מיוחד של תירס אלא מזן תירס רגיל, ולכן פשוט שצריך לברך עליה שהכל ולא אדמה. וא"כ ישנם 2 אפשרויות, א' שהרה"ג הר' יצחק יוסף היה במפעל אחר של במבה כפי הנראה ושם אולי מייצרים באופן אחר, וגם אם נימא הכי מ"מ צריך לבדוק ולהסביר בדעתו שהוא התכוין לחברת במבה פלונית ולא לאסם. ב' או אולי השתנתה המציאות ופעם עשו כך וכיום עושים אחרת אך כפי המשתמע מדבריו של המשגיח כך היה תמיד באסם על כל פנים. בכל אופן אני בטוח שאתם יכולים בקלות לדבר עם המשגיח של אסם, וגם עם המשגיח של העד"ח שאחראי על במבה אסם, ואז תווכחו מה המציאות האמיתית.

שים לב לתאריך!!!
הגיבו לו שם:
צוות האתר משיב כהלכה הגיב:
15 באפריל 2025 בשעה 5:29 PM
מרן הראש"ל הגרי"י שליט"א כתב במכתביו שביקר במפעל "אוסם". ונראה לכאו' שבנוסף ביקר ג"כ במפעל "תלמה" במגדל העמק. ועכ"פ בזמנו הג"ר אלקנה ישראל נר"ו בירר את הדבר בכל החברות (גם ב"עלית"), ולפי הבירור שערך, בכל המפעלים השתמשו בזן המיוחד של התירס, ועיין ספר ברכת ישראל שלום סי' מ"ב עמ' שפ"ב ד"ה בשיחה. ואולם בעקבות הפניה שלכם, התקשרנו לרב מנת (הרב החדש הרשמי של אוסם), והוא טוען שהשתנתה המציאות, ובשנים האחרונות משתמשים בתירס רגיל מחו"ל (ובאמת היה נראה מסגנון שיחתו כאילו כך היה מעולם אך לאחר שחקרנו אותו אמר שבאמת בעבר היו משתמשים בתירס מהזן המיוחד). וא"כ הדבר צריך בירור במציאות, אם באמת התחילו להשתמש בזן הרגיל של התירס, ומה בדיוק טיבו של הזן מחו"ל. ואם אכן השתנתה המציאות במפעל אוסם, יש לברר אם כך הוא גם בשאר החברות. [ובינתיים הוספנו בפנים הערה בדבריו של מורינו ראש המוסדות שליט"א שיש צורך בבירור המציאות החדשה].
וזה לשון ההערה שהוסיפו:
[הערה מצוות האתר משיב כהלכה: לפי תגובות שקיבלנו, ובירור שנעשה אצל הרב מנת (הרב החדש של אוסם), יתכן שחל שינוי במציאות בשנים האחרונות, שיתכן שכבר לא משתמשים באותו זן המיוחד של תירס שהיו משתמשים בשנים קודמות, והדבר טעון בדיקה אצל המוסמכים בתחום. ולא באנו חלילה לחלוק על ראש המוסדות הג"ר אליהו בחבוט שליט"א, וכל שכן שלא באנו לערער אחר מרן פה"ד הראש"ל הגרי"י שליט"א, ועל אחת כמה וכמה שלא באנו לחלוק על מאור עינינו מופת הדור מרן הגרע"י זצ"ל, אלא רק באנו להעיר שיתכן שחל שינוי במציאות מאז שהם ביררו את אופן עשיית מוצר הבמבה].
 
בשורה התחתונה, אם יש מחלוקת בהלכה [לא במציאות, אני לא מדבר על כל אלו שבאמת לא ידעו מהמציאות וטענו לברך על במבה שהכל כי הבוטנים זה המיעוט... אלא כאלו שיודעים שהבמבה עשויה מתירס ושיש את רבינו ירוחם וכו' (ואפי' כאלו שלא מדמים את זה לפת קטנית), ובכ"ז מורים לברך שהכל], ויש מי שאומר לברך שהכל, ויש מי שאומר לברך האדמה, למה לברך האדמה?! לכאו' עדיף לברך שהכל שפוטר הכל.
כמדומה במבה רגילה יש בה יותר חמאת בוטנים מאשר תירס, והחטיף נקרא כידוע 'חטיף בוטנים'.
כמו"כ התירס עצמו חסר טעם.
 
גם שמרן זצ"ל אמר בשיעור ביזדים שמברכים אדמה על הבמבה. מעניין אם יש תיעוד מהשיעור.
 
כמדומה במבה רגילה יש בה יותר חמאת בוטנים מאשר תירס, והחטיף נקרא כידוע 'חטיף בוטנים'.
כמו"כ התירס עצמו חסר טעם.
א. כבר ענו בקישור שם, זה לפי משקל, וזה לא נפק"מ בשביל הברכה.
ב. דיברתי על כאלה שאתה שואל אותם ממה עשויה במבה ובטוחים שהבמבה עשויה מבוטנים (ולא רק מצופה בחמאת בוטנים).
 
נניח שקיבלנו שזה זן מיוחד, ולפי השו"ע ע"פ תה"ד וכן המ"ב אפילו שהוא מרוסק לגמרי ברכתו נשארת.

אולם דעת רבים מהאחרונים 'לחלוק' על תה"ד ולחשוש לסב"ל גם בזה, וחלקם העידו שכך 'המנהג', ואם במקום מנהג לא אמרינן סב"ל - כ"ש שלא מבטלים מנהג שיש בביטולו חשש סב"ל.

הכה"ח בסי' ר"ג אות כ"א על דברי השו"ע בס"ו שעל זנגביל מרוקח מברכים כברכתו – העתיק את דברי השל"ה [שהעתיקם גם השע"ת שם] שכתב וז"ל וזהו מיירי בחתיכות גדולות שמטגנין בדבש, אבל אם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית ברכתו שהכל כברכת הדבש ע"כ. וכ"כ עוד הכה"ח באות כ"ז ע"ד השו"ע בס"ז שבשמים שחוקים ברכתם נשארת וז"ל וכגון שאין שחוקים לגמרי אלא עדיין נשאר צורתן עליהן, אבל אם הם שחוקים לגמרי ונפסדה צורתן אין לברך רק שהכל כמ"ש לעיל אות כ"א עי"ש, והגם דיש שכתבו דדבר שדרכו בכך אפילו נפסדה צורתו מברך ברכה הראויה לו – המנהג שאין לחלק אלא כל שנפסדה צורתו מברכין שהכל וכמ"ש לקמן סי' ר"ד אות ד"ן עי"ש. ובסי' ר"ד סי"א גבי פירות ועשבים שמרקחים בדבש – הפירות והעשבים הם עיקר אפילו הם כתושים ביותר – כתב הכה"ח בשם השל"ה שהביאו היד אהרן[1] שדוקא אם ניכר מהותו ותוארו אבל אם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית ברכתו שהכל, וכתב הכה"ח שכן המנהג משום סב"ל עי"ש. ויש להוסיף שכ"כ גם העולת תמיד בסי' ר"ד סוף סקי"ג וז"ל ואף על פי דיש לחלק בין דברים שדרכם להיות מעוך וכתות ובין דבר שאין דרכו תדיר להיות מעוך ומרוסק וכמו שחילק בתרומת הדשן - מכל מקום למעשה אין לחלק ולברך על כולם שהכל, דבלאו הכי קיימ"ל דבספק ברכה מברכין שהכל ויוצא עי"ש. וכ"ד החס"ל בסי' ר"ה ס"ז גבי פירות ועשבים המרוקחים וכו' אפילו הם כתושים אם ניכר מהותו ותוארו מברך ברכתו, ואם נפסדה צורתו העצמית מברך שהכל וכו' וי"א דכל שדרכו בכך אפילו אם נפסדה צורתו מברך ברכתו עי"ש, הרי שהוא ס"ל לעיקר בסתם כדעת השל"ה וסיעתו. וכ"ד הר"ב פני יצחק [אבואלעפיה] ח"א ברכות אות קמ"ג עי"ש.

הרי לפנינו 7 מגדולי האחרונים, ספרדים ואשכנזים, שחששו 'לסב"ל' בזה, וכתב הכה"ח שכך המנהג - אז איך נקום ונברך כנגדם את ברכת האדמה?


ומדברי האחרונים הנ"ל מבואר שיש בזה ממש 'ספק ברכות להקל', דהיינו שאם יברך האדמה יש צד שלא יוצא יד"ח, ולא אמרינן שהיא ברכה מבוררת ולא שיקר בברכתו.

והדברים מפורשים בדברי ר"ח בסוגיא דטרימא שהביא ראבי"ה בסי' ק"ד וז"ל תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עילוייהו בפה"ע, אבל דקורטמי דפורצני דשומשמי לא איפשטא והילכך מברך עלייהו שהנ"ב דתנן ועל כולם אם אמר שהכל יצא ע"כ, ומפורש להדיא שבספק בדבר שנשתנה צורתו ונתמעך מברך שהכל ולא בפה"ע או בפה"א. ומטעם 'שאם אמר שהכל יצא', ומשמע שאם אמר האדמה לא יצא, דאם יצא - אדרבה היה לו להעדיף ברכה המבוררת, שהרי בשניהם יצא בדיעבד, וכמדומה שזו ראיה שאין עליה תשובה.

וכן מתבאר מחידושי אלאשבילי בברכות מ' ע"ב שכתב שאם בירך על הפת בפה"א לא יצא וז"ל אבל בפת אפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפנ"ע וכו' לא נפיק כשבירך עליה בפה"א [וזה טעם הרא"ה]. ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי כלומר שאינו מזכיר בברכתו פרי – שוב אינו יוצא בה בלשון פרי ע"כ, ומבואר בטעמו השני שאע"פ שפת קרויה פרי – כיון שרבנן הפקיעו לשון 'פרי' ותקנו מטבע אחר אינו יוצא בלשון פרי. ולדבריו אלו נראה ברור שלסוברים שפרי מרוסק שלא ניכרת צורתו ברכתו שהכל – אם בירך בפה"ע או בפה"א לא יצא, דהא חכמים הוציאוה מכלל פרי, ולא יוצא כשהזכיר פרי. והדברים ק"ו, ומה בברכת המוציא, שהשתנה למעליותא, והיה מקום לומר שעדיין שמו הראשון עליו סבירא ליה שלא יוצא כשמזכיר 'פרי', בפרי מרוסק שהסיבה שאינו מברך בורא 'פרי' זה משום שהשתנה לגריעותא – בודאי שהפקיעו שם 'פרי' ממנו לגמרי ולא יוצא כשמזכיר 'פרי'


וע"כ נראה שלמעשה ודאי שיש לברך על כל פרי מרוסק שהכל כדעת הבא"ח וסיעתו, שיש בזה ממש חשש של 'סב"ל', ומקרי 'שיקר בברכתו' לדעות שסוברים שהכל, משום שהוא כבר לא פרי אלא שהכל, וגם בפרי שדרכו בריסוק דינא הכי וכנ"ל.





[1] וכן המג"א אלא שהמג"א למעשה לא פסק כהשל"ה לגמרי אלא דוקא בנימוח עי"ש.
 
נניח שקיבלנו שזה זן מיוחד, ולפי השו"ע ע"פ תה"ד וכן המ"ב אפילו שהוא מרוסק לגמרי ברכתו נשארת.

אולם דעת רבים מהאחרונים 'לחלוק' על תה"ד ולחשוש לסב"ל גם בזה, וחלקם העידו שכך 'המנהג', ואם במקום מנהג לא אמרינן סב"ל - כ"ש שלא מבטלים מנהג שיש בביטולו חשש סב"ל.

הכה"ח בסי' ר"ג אות כ"א על דברי השו"ע בס"ו שעל זנגביל מרוקח מברכים כברכתו – העתיק את דברי השל"ה [שהעתיקם גם השע"ת שם] שכתב וז"ל וזהו מיירי בחתיכות גדולות שמטגנין בדבש, אבל אם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית ברכתו שהכל כברכת הדבש ע"כ. וכ"כ עוד הכה"ח באות כ"ז ע"ד השו"ע בס"ז שבשמים שחוקים ברכתם נשארת וז"ל וכגון שאין שחוקים לגמרי אלא עדיין נשאר צורתן עליהן, אבל אם הם שחוקים לגמרי ונפסדה צורתן אין לברך רק שהכל כמ"ש לעיל אות כ"א עי"ש, והגם דיש שכתבו דדבר שדרכו בכך אפילו נפסדה צורתו מברך ברכה הראויה לו – המנהג שאין לחלק אלא כל שנפסדה צורתו מברכין שהכל וכמ"ש לקמן סי' ר"ד אות ד"ן עי"ש. ובסי' ר"ד סי"א גבי פירות ועשבים שמרקחים בדבש – הפירות והעשבים הם עיקר אפילו הם כתושים ביותר – כתב הכה"ח בשם השל"ה שהביאו היד אהרן[1] שדוקא אם ניכר מהותו ותוארו אבל אם הוא כתוש ושחוק בענין שהפסיד צורתו העצמית ברכתו שהכל, וכתב הכה"ח שכן המנהג משום סב"ל עי"ש. ויש להוסיף שכ"כ גם העולת תמיד בסי' ר"ד סוף סקי"ג וז"ל ואף על פי דיש לחלק בין דברים שדרכם להיות מעוך וכתות ובין דבר שאין דרכו תדיר להיות מעוך ומרוסק וכמו שחילק בתרומת הדשן - מכל מקום למעשה אין לחלק ולברך על כולם שהכל, דבלאו הכי קיימ"ל דבספק ברכה מברכין שהכל ויוצא עי"ש. וכ"ד החס"ל בסי' ר"ה ס"ז גבי פירות ועשבים המרוקחים וכו' אפילו הם כתושים אם ניכר מהותו ותוארו מברך ברכתו, ואם נפסדה צורתו העצמית מברך שהכל וכו' וי"א דכל שדרכו בכך אפילו אם נפסדה צורתו מברך ברכתו עי"ש, הרי שהוא ס"ל לעיקר בסתם כדעת השל"ה וסיעתו. וכ"ד הר"ב פני יצחק [אבואלעפיה] ח"א ברכות אות קמ"ג עי"ש.

הרי לפנינו 7 מגדולי האחרונים, ספרדים ואשכנזים, שחששו 'לסב"ל' בזה, וכתב הכה"ח שכך המנהג - אז איך נקום ונברך כנגדם את ברכת האדמה?


ומדברי האחרונים הנ"ל מבואר שיש בזה ממש 'ספק ברכות להקל', דהיינו שאם יברך האדמה יש צד שלא יוצא יד"ח, ולא אמרינן שהיא ברכה מבוררת ולא שיקר בברכתו.

והדברים מפורשים בדברי ר"ח בסוגיא דטרימא שהביא ראבי"ה בסי' ק"ד וז"ל תמרי ועבדינהו טרימא מברכין עילוייהו בפה"ע, אבל דקורטמי דפורצני דשומשמי לא איפשטא והילכך מברך עלייהו שהנ"ב דתנן ועל כולם אם אמר שהכל יצא ע"כ, ומפורש להדיא שבספק בדבר שנשתנה צורתו ונתמעך מברך שהכל ולא בפה"ע או בפה"א. ומטעם 'שאם אמר שהכל יצא', ומשמע שאם אמר האדמה לא יצא, דאם יצא - אדרבה היה לו להעדיף ברכה המבוררת, שהרי בשניהם יצא בדיעבד, וכמדומה שזו ראיה שאין עליה תשובה.

וכן מתבאר מחידושי אלאשבילי בברכות מ' ע"ב שכתב שאם בירך על הפת בפה"א לא יצא וז"ל אבל בפת אפשר לומר דכיון שהכתוב קבע לו שם בפנ"ע וכו' לא נפיק כשבירך עליה בפה"א [וזה טעם הרא"ה]. ועוד דבברכתה דקבעו לה רבנן הוציאוה מכלל פרי כלומר שאינו מזכיר בברכתו פרי – שוב אינו יוצא בה בלשון פרי ע"כ, ומבואר בטעמו השני שאע"פ שפת קרויה פרי – כיון שרבנן הפקיעו לשון 'פרי' ותקנו מטבע אחר אינו יוצא בלשון פרי. ולדבריו אלו נראה ברור שלסוברים שפרי מרוסק שלא ניכרת צורתו ברכתו שהכל – אם בירך בפה"ע או בפה"א לא יצא, דהא חכמים הוציאוה מכלל פרי, ולא יוצא כשהזכיר פרי. והדברים ק"ו, ומה בברכת המוציא, שהשתנה למעליותא, והיה מקום לומר שעדיין שמו הראשון עליו סבירא ליה שלא יוצא כשמזכיר 'פרי', בפרי מרוסק שהסיבה שאינו מברך בורא 'פרי' זה משום שהשתנה לגריעותא – בודאי שהפקיעו שם 'פרי' ממנו לגמרי ולא יוצא כשמזכיר 'פרי'


וע"כ נראה שלמעשה ודאי שיש לברך על כל פרי מרוסק שהכל כדעת הבא"ח וסיעתו, שיש בזה ממש חשש של 'סב"ל', ומקרי 'שיקר בברכתו' לדעות שסוברים שהכל, משום שהוא כבר לא פרי אלא שהכל, וגם בפרי שדרכו בריסוק דינא הכי וכנ"ל.





[1] וכן המג"א אלא שהמג"א למעשה לא פסק כהשל"ה לגמרי אלא דוקא בנימוח עי"ש.
כתבתי את דברי, לדעת המשנ"ב ורבים הפוסקים שכך ס"ל.
 
אז להלכה אתה מודה שסב"ל?
לא.
כתבתי לשיטתו.
אני הולך אחר פסקי מרן הגרע"י זיע"א שכותב בכמה דוכתי (יבי"א ח"ז סי' כט, ובשו"ת חזו"ע גבי ברכת יין מבושל, ועוד) שבמקום שהברכה המבוררת יוצא בה בדיעבד לכו"ע יש לברך אותה, ולא אמרי' בזה סב"ל. [והוכיח כן מד' השו"ע גבי טרימא וגבי יין מבושל].
וגם ההולכים אחר המשנ"ב לא שמענו או ראינו שחוששים לזה.
 
ראשי תחתית