אני רואה כאן חוסר הבנה בסיסי, ולכן אכתוב פעם אחרונה בלנ"ד ולא אשנה. אם מישהו ירצה להחליפני - שיעשה זאת.
בגמ' לפי הר"ח לפי הבנתך יש ספק שאולי כיון שמזיק הוא גרע כ"כ שיש לברך שהכל. או שלא ויש לברך האדמה או העץ.
מחמת הספק הנ"ל, לפי דעת המג"א וכפי שפסק הרב עובדיה היה צריך לברך 'האדמה' או 'העץ', שהרי גם על הצד שהוא מזיק - אם בירך העץ יצא שהרי לא שיקר, וא"כ כיון שיש ספק ובדיעבד יצא בין בשהכל ובין בהעץ - ברכה מבורררת עדיפא.
בר"ח כתוב לא כך, אלא שרק אם בירך שהכל יצא בדיעבד ולכן מברכים לכתחלה שהכל.
ולכן לא קשור מה שכתבת שאם לא היה מזיק היה אומר לברך האדמה, כיון שאז לא היה ספק כלל, כי זה היה כמו טרימא [כל אחד לפי פירושו בטרימא, האם נמעך לגמרי או לא, זה לא הסוגיא כאן].
אנו דנים על הצד שכן יש ספק איך מכריעים אותו.
ולכן מה שכתבת
לא קשור כלל, כי גם אם הוא יסבור כך - זה משום שכך דעתו שאין בזה ספק, אבל אנו דנים איך מכריעים בספיקות שיש 'לנו', לא שיש 'לו', ומדבריו אנו למדים כלל בהכרעת ספיקות בדינים אלו, שלא סוברים כמו המג"א.
זה מה שאני יכול להסביר ולכתוב בענין זה. והמבין יבין.