גם האור לציון לא כ' שמצווה ומחויב לחכנם, וזה לא אמרה אדם מעולם, השאלה אם יש "מצוה" בחינוך.בפשטות צ"ל שזו גופא כוונת התוס', שגדולים הואיל ואינו מצווה לחנכם יש בידם למחות.
וזהו כמו שכתב רש"י שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכם וכו' בין שלא מדעתן דאמרי לא, אין יכולים למחות. ודו"ק.
לא נכנסתי לויכוח בעצם הדין, באתי רק ליישב סברת מרן הגרע"י שלמד כן מהתוס'.גם האור לציון לא כ' שמצווה ומחויב לחכנם, וזה לא אמרה אדם מעולם, השאלה אם יש "מצוה" בחינוך.
ומד' התוס' אין ראיה שלא, ויש לעיין בדברים היטב.
יתר על כן, גם אם האב לא מצווה, אין זה אומר שאין האדם מצווה לחנך א"ע, וזה שני ענינים שונים וחלוקים זה מזה ביסודם.
לא הסברת כלום, אין קשר בין התוס' לנידון האמור וד' הגרמ"ג ברורים יותר מהשמש.לא נכנסתי לויכוח בעצם הדין, באתי רק ליישב סברת מרן הגרע"י שלמד כן מהתוס'.
אסביר שוב.לא הסברת כלום, אין קשר בין התוס' לנידון האמור וד' הגרמ"ג ברורים יותר מהשמש.
אבל זה לא האמת.אסביר שוב.
כוונת התוס להכריח שמדובר בקטנים, כי בגדולים שייך שיאמרו לא.
למה בקטנים לא שייך שיאמרו לא? תוס' לא מבארים.
וכתבתי שמרן זצ"ל הבין שכוונתם שבקטנים לא שייך שיאמרו לא הואיל ומוטל עליו לחנכם.
וזה בדיוק ההכרח שרש"י כותב.
וש"מ מדבריהם שבגדולים אינו מוטל עליו לחנכם, ולכן שייך שיאמרו לא.
תוס' כותבים מפורש: "וגדולים פשיטא דיש בידם למחות אפילו סמוכין על שולחן אביהן".אמת כי גדולים אינם סמוכים על שולחנו.
נכון כי הם גדולים אינם מחויבים להאב.תוס' כותבים מפורש: "וגדולים פשיטא דיש בידם למחות אפילו סמוכין על שולחן אביהן".
כעת מצאתי סיוע גדול לפירוש זה בתוס'.התוס' לא כותבים מה ההבדל בין קטן שאומר לא לבין גדול שאומר לא.
הגר"מ גרוס שליט"א מבין שהטעם משום שבקטן אין צריך את דעתו ובגדול צריך.
והגר"ע זצ"ל מבין שכוונתם משום שכל שאינו מצווה לחנכם יכולים למחות, וכמו שמוכח מרש"י, דמיירי בקטנים משום שרק היכא שיש מצוה אין יכולים למחות.
ראיה גמורה מהתוס' כמו שיש מרש"י אולי אין כאן.
אבל אחה"מ גם קושיא על דברי הגר"ע אין כאן.
יש"כ על הדברים הנפלאיםכעת מצאתי סיוע גדול לפירוש זה בתוס'.
דיעויין בעירובין (פב ע"ב): מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וכו' בין לדעתן בין שלא לדעתן.
ובתוס' שם (ד"ה מערב) כתבו: ואור"י דאפי' רבי יוחנן מודה דהכא קטן ממש. ע"כ.
וכוונתם ממש למה שכתבו בפסחים אלא שקיצרו, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
(ועיין ברש"ל שגרס' באמת שם את המשך דברי התוס' כמ"ש בפסחים מילה במילה).
והנה ברא"ש שם (פ"ח ס"ב) כתב וז"ל: נראה דרבי יוחנן דאמר בפרק קמא דבבא מציעא דף יב לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש וכו' מודה הכא דקטן אפילו אין סמוך על שולחן אביו לו דין קטן, וגדול אפילו סמוך על שולחן אביו יש לו דין גדול. דטעמא דקטנים משום לחנכן במצות כדאמר נזיר דף כט האיש מדיר את בנו בנזיר לחנכו במצות, והכא נמי איכא חינוך דאין מערבין אלא לדבר מצוה. ע"כ. מבואר שהבין בתוס' כמ"ש, והיינו כדברי רש"י בפסחים דבגדול לא שייך חינוך. ותו לא מידי.
ייש"כ.יש"כ על הדברים הנפלאים
ואחזור על מה ששמעתי מהגרמ"ג, אקוה שיובן יותר היטב.
זה שאין להאב מצוה לחנך את הגדול, זה לא אומר שהגדול אין לו מצוה לחנך א"ע.
הרב בן ציון לא כתב שהאב חייב לחנך את הקטן, אלא שיש מצוה על האדם לחנך א"ע במצוות.
[גם קטן יש לו מצוה חינוך, ולהרבה שיטות [כמודמני מהזכרון הרחוק, אאל"ט] זה לאו דוקא על האב, אלא גם על הקטן להתחנך].
כמו שקטן חייב להתחנך, זה ממשיך בדגול להתחנך.
האם ראית דחייה לזה מהתוס'???
אשמח לשמוע.
עדיין לא ראיתי זאת שםואם כן זאת ההערה שכתב בספר תורת ציון שהובא לעיל.
נלע"ד שהחינוך במקורות שהביא מעכ"ת עוסקים בחיוב להדריך את בניו בדרך ישרה, אבל אינו חינוך ממש, כלומר שאין עליו מצוה להתערב בדרכו ולרדת עמו לחייו על זה, מה שאין כן בבנו קטן.כל הנושא הזה אצלי צריך תלמוד,
ודאי שיש חינוך גם אחרי י"ג שנה
וזה תלמוד ערוך בקידושין ל' רע"א, ואף בהכאה, ע"ש בתו' ריה"ז
וכן מוכח בסוגיא דמו"ק יז. וריטב"א
ועוד
ודברי המדרש לגבי ברוך שפטרני יש מהלכים אחרים ואכ"מ