בסברת האור לציון שחינוך ממשיך לאחר בר מצוה

[יעקבי]

זה מה שנכתב בעלון השיעור השבועי של הרב יצחק יוסף בשבוע האחרון,

אבל כבר ענה על זה הרה"ג בעל מח"ס תורת הקדמונים שליט"א בקובץ תורת ציון ח"ז:

ועוד הוסיף שם העורך, הרה"ג ר' ישראל אליהו שליט"א:

 

[איש ההשקפה]

ושמעתי מהגר"מ גרוס שליט"א שהראיה שהביא החזו"ע מד' התוס' בפסחים אינה מובנת לכאו'.
דהנה ז"ל הגמ'
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פח עמוד א
תנו רבנן: שה לבית - מלמד שאדם מביא ושוחט על ידי בנו ובתו הקטנים, ועל ידי עבדו ושפחתו הכנענים, בין מדעתן בין שלא מדעתן. אבל אינו שוחט על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו העברים ועל יד אשתו אלא מדעתן.
וכ' התוס',
תוספות מסכת פסחים דף פח עמוד א
על ידי בנו ובתו הקטנים - בפ"ק דב"מ (דף יב:) גבי מציאה איכא למאן דאמר דלא קטן קטן ממש אלא גדול וסמוך על שלחן אביו זהו קטן הכא ע"כ קטן ממש מדאמרי' בין מדעתו בין שלא מדעתו ושלא מדעתו אמרינן בסמוך היינו דאמרי לא וגדולים פשיטא דיש בידם למחות אפי' סמוכין על שלחן אביהן.
והמעיין יראה שאין כוונתם דלא צריך או דלא מהני חינוך בגדול
רק שאין צורך לשחוט על הגדולים, ולזה צריך את דעתם, כיון שהם גדולים, וזה דין גמור בכל התורה כולה, ואיך אפשר לעשות שליחות בע"כ, אבל לא שא"צ חינוך. והתוס' לא דיברו מענין חינוך בנ"ד. עכת"ד. וכמדומה שהדברים ברורים

 

[ממדבר מתנה]

בפשטות צ"ל שזו גופא כוונת התוס', שגדולים הואיל ואינו מצווה לחנכם יש בידם למחות.
וזהו כמו שכתב רש"י שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכם וכו' בין שלא מדעתן דאמרי לא, אין יכולים למחות. ודו"ק.

 

[פלוריש (אריאל)]

עכ"פ זכינו לכך שמותר לחלוק על גדול, אם יתבונן טוב טוב, לאט לאט, ולא "סגר עליהם המדבר"

 

[איש ההשקפה]

בפשטות צ"ל שזו גופא כוונת התוס', שגדולים הואיל ואינו מצווה לחנכם יש בידם למחות.
וזהו כמו שכתב רש"י שבנו ובתו הקטנים עליו לחנכם וכו' בין שלא מדעתן דאמרי לא, אין יכולים למחות. ודו"ק.

גם האור לציון לא כ' שמצווה ומחויב לחכנם, וזה לא אמרה אדם מעולם, השאלה אם יש "מצוה" בחינוך.
ומד' התוס' אין ראיה שלא, ויש לעיין בדברים היטב.
יתר על כן, גם אם האב לא מצווה, אין זה אומר שאין האדם מצווה לחנך א"ע, וזה שני ענינים שונים וחלוקים זה מזה ביסודם.
באופן שד' התוס' אינם שייכים לענין הנדון בס' האור לציון, עיין ודוק.

 

[ממדבר מתנה]

גם האור לציון לא כ' שמצווה ומחויב לחכנם, וזה לא אמרה אדם מעולם, השאלה אם יש "מצוה" בחינוך.
ומד' התוס' אין ראיה שלא, ויש לעיין בדברים היטב.
יתר על כן, גם אם האב לא מצווה, אין זה אומר שאין האדם מצווה לחנך א"ע, וזה שני ענינים שונים וחלוקים זה מזה ביסודם.

לא נכנסתי לויכוח בעצם הדין, באתי רק ליישב סברת מרן הגרע"י שלמד כן מהתוס'.

 

[איש ההשקפה]

לא נכנסתי לויכוח בעצם הדין, באתי רק ליישב סברת מרן הגרע"י שלמד כן מהתוס'.

לא הסברת כלום, אין קשר בין התוס' לנידון האמור וד' הגרמ"ג ברורים יותר מהשמש.

 

[ממדבר מתנה]

לא הסברת כלום, אין קשר בין התוס' לנידון האמור וד' הגרמ"ג ברורים יותר מהשמש.

אסביר שוב.
כוונת התוס להכריח שמדובר בקטנים, כי בגדולים שייך שיאמרו לא.
למה בקטנים לא שייך שיאמרו לא? תוס' לא מבארים.
וכתבתי שמרן זצ"ל הבין שכוונתם שבקטנים לא שייך שיאמרו לא הואיל ומוטל עליו לחנכם.
וזה בדיוק ההכרח שרש"י כותב.
וש"מ מדבריהם שבגדולים אינו מוטל עליו לחנכם, ולכן שייך שיאמרו לא.

 

[איש ההשקפה]

אסביר שוב.
כוונת התוס להכריח שמדובר בקטנים, כי בגדולים שייך שיאמרו לא.
למה בקטנים לא שייך שיאמרו לא? תוס' לא מבארים.
וכתבתי שמרן זצ"ל הבין שכוונתם שבקטנים לא שייך שיאמרו לא הואיל ומוטל עליו לחנכם.
וזה בדיוק ההכרח שרש"י כותב.
וש"מ מדבריהם שבגדולים אינו מוטל עליו לחנכם, ולכן שייך שיאמרו לא.

אבל זה לא האמת.
האמת כי גדולים אינם סמוכים על שולחנו.
תתבונן.

 

[ממדבר מתנה]

אמת כי גדולים אינם סמוכים על שולחנו.

תוס' כותבים מפורש: "וגדולים פשיטא דיש בידם למחות אפילו סמוכין על שולחן אביהן".

 

[איש ההשקפה]

תוס' כותבים מפורש: "וגדולים פשיטא דיש בידם למחות אפילו סמוכין על שולחן אביהן".

נכון כי הם גדולים אינם מחויבים להאב.
אין כאן "כפיה".
אבל שאין מצוה? זאת מנין.
תתבונן.
אין ענין שמיטה להר סיני

 

[ממדבר מתנה]

התוס' לא כותבים מה ההבדל בין קטן שאומר לא לבין גדול שאומר לא.
הגר"מ גרוס שליט"א מבין שהטעם משום שבקטן אין צריך את דעתו ובגדול צריך.
והגר"ע זצ"ל מבין שכוונתם משום שכל שאינו מצווה לחנכם יכולים למחות, וכמו שמוכח מרש"י, דמיירי בקטנים משום שרק היכא שיש מצוה אין יכולים למחות.
ראיה גמורה מהתוס' כמו שיש מרש"י אולי אין כאן.
אבל אחה"מ גם קושיא על דברי הגר"ע אין כאן.

 

[ממדבר מתנה]

התוס' לא כותבים מה ההבדל בין קטן שאומר לא לבין גדול שאומר לא.
הגר"מ גרוס שליט"א מבין שהטעם משום שבקטן אין צריך את דעתו ובגדול צריך.
והגר"ע זצ"ל מבין שכוונתם משום שכל שאינו מצווה לחנכם יכולים למחות, וכמו שמוכח מרש"י, דמיירי בקטנים משום שרק היכא שיש מצוה אין יכולים למחות.
ראיה גמורה מהתוס' כמו שיש מרש"י אולי אין כאן.
אבל אחה"מ גם קושיא על דברי הגר"ע אין כאן.

כעת מצאתי סיוע גדול לפירוש זה בתוס'.
דיעויין בעירובין (פב ע"ב): מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וכו' בין לדעתן בין שלא לדעתן.
ובתוס' שם (ד"ה מערב) כתבו: ואור"י דאפי' רבי יוחנן מודה דהכא קטן ממש. ע"כ.
וכוונתם ממש למה שכתבו בפסחים אלא שקיצרו, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
(ועיין ברש"ל שגרס' באמת שם את המשך דברי התוס' כמ"ש בפסחים מילה במילה).

והנה ברא"ש שם (פ"ח ס"ב) כתב וז"ל: נראה דרבי יוחנן דאמר בפרק קמא דבבא מציעא דף יב לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש וכו' מודה הכא דקטן אפילו אין סמוך על שולחן אביו לו דין קטן, וגדול אפילו סמוך על שולחן אביו יש לו דין גדול. דטעמא דקטנים משום לחנכן במצות כדאמר נזיר דף כט האיש מדיר את בנו בנזיר לחנכו במצות, והכא נמי איכא חינוך דאין מערבין אלא לדבר מצוה. ע"כ. מבואר שהבין בתוס' כמ"ש, והיינו כדברי רש"י בפסחים דבגדול לא שייך חינוך. ותו לא מידי.

 

[איש ההשקפה]

כעת מצאתי סיוע גדול לפירוש זה בתוס'.
דיעויין בעירובין (פב ע"ב): מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים וכו' בין לדעתן בין שלא לדעתן.
ובתוס' שם (ד"ה מערב) כתבו: ואור"י דאפי' רבי יוחנן מודה דהכא קטן ממש. ע"כ.
וכוונתם ממש למה שכתבו בפסחים אלא שקיצרו, ודברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר.
(ועיין ברש"ל שגרס' באמת שם את המשך דברי התוס' כמ"ש בפסחים מילה במילה).

והנה ברא"ש שם (פ"ח ס"ב) כתב וז"ל: נראה דרבי יוחנן דאמר בפרק קמא דבבא מציעא דף יב לא קטן קטן ממש ולא גדול גדול ממש וכו' מודה הכא דקטן אפילו אין סמוך על שולחן אביו לו דין קטן, וגדול אפילו סמוך על שולחן אביו יש לו דין גדול. דטעמא דקטנים משום לחנכן במצות כדאמר נזיר דף כט האיש מדיר את בנו בנזיר לחנכו במצות, והכא נמי איכא חינוך דאין מערבין אלא לדבר מצוה. ע"כ. מבואר שהבין בתוס' כמ"ש, והיינו כדברי רש"י בפסחים דבגדול לא שייך חינוך. ותו לא מידי.

יש"כ על הדברים הנפלאים
ואחזור על מה ששמעתי מהגרמ"ג, אקוה שיובן יותר היטב.
זה שאין להאב מצוה לחנך את הגדול, זה לא אומר שהגדול אין לו מצוה לחנך א"ע.
הרב בן ציון לא כתב שהאב חייב לחנך את הקטן, אלא שיש מצוה על האדם לחנך א"ע במצוות.
[גם קטן יש לו מצוה חינוך, ולהרבה שיטות [כמדומני מהזכרון הרחוק, אאל"ט] זה לאו דוקא על האב, אלא גם על הקטן להתחנך].
כמו שקטן חייב להתחנך, זה ממשיך בגדול להתחנך.
האם ראית דחייה לזה מהתוס'???
אשמח לשמוע.

 

[ממדבר מתנה]

יש"כ על הדברים הנפלאים
ואחזור על מה ששמעתי מהגרמ"ג, אקוה שיובן יותר היטב.
זה שאין להאב מצוה לחנך את הגדול, זה לא אומר שהגדול אין לו מצוה לחנך א"ע.
הרב בן ציון לא כתב שהאב חייב לחנך את הקטן, אלא שיש מצוה על האדם לחנך א"ע במצוות.
[גם קטן יש לו מצוה חינוך, ולהרבה שיטות [כמודמני מהזכרון הרחוק, אאל"ט] זה לאו דוקא על האב, אלא גם על הקטן להתחנך].
כמו שקטן חייב להתחנך, זה ממשיך בדגול להתחנך.
האם ראית דחייה לזה מהתוס'???
אשמח לשמוע.

ייש"כ.
אכן כעת הדברים מובנים היטב.
אז ההערה היא לאו דוקא לדחות את עצם הלימוד מהתוס' שהאב אינו מצווה על חינוך בנו הגדול, אלא האם שייך בכלל ללמוד מדין מצוות חינוך של האב לענין מצוות חינוך של עצמו אם שייכת או לאו.
ואם כן זאת ההערה שכתב בספר תורת ציון שהובא לעיל.

 

[איש ההשקפה]

ואם כן זאת ההערה שכתב בספר תורת ציון שהובא לעיל.

עדיין לא ראיתי זאת שם
אבל כמדומה שהדברים מאוד ברורים וכמש"כ הגרמ"ג,
אין שום הערה ע"ד האור לציון מהתוס'.
עכשיו זה ברור לכולם.

 

[במערבא אמרי]

נידון בעבר בארוכה

ה

'חידושו הנפלא של האול"צ לגבי קטן שהגדיל שממשיך לספור ספירת העומר'

20/4/25

בשו"ת אול"צ ח"א (ל"ו - וראה ח"ד הוספות בנושא) חידש חידוש נפלא שקטן שהגדיל ממשיך לספור בברכה.

הפסק מבוסס על שני חידושים.
א. ביאור חדש בד' הבה"ג שכל יום זו מצוה בפני עצמה, אלא שיש דין שהימים יהיו רצופים. ממילא גם אצל הקטן דנן יש את הרציפות הנצרכת.
ב. החידוש היותר גדול, הוא שאפילו אם נאמר שהספירה בקטנותו לא עלתה לו, חובה עליו להמשיך לספור מדין חינוך. כלומר, גם גדול אם נמצא היכ"ת שהוא פטור ממצוה דאורייתא, בכל אופן הוא חייב לעשות אותה מדין חינוך.
וראייה לזה [חוץ מזה שבאופן כללי זה גם מסתבר ה.ב.] מספיקו של רע"א לגבי קטן שאכל ערב יום שנעשה בן י"ג ובירך והעריב היום...

• החש בראשו

• 

 

[דרופתקי דאורייתא]

כל הנושא הזה אצלי צריך תלמוד,
ודאי שיש חינוך גם אחרי י"ג שנה
וזה תלמוד ערוך בקידושין ל' רע"א, ואף בהכאה, ע"ש בתו' ריה"ז
וכן מוכח בסוגיא דמו"ק יז. וריטב"א
ועוד
ודברי המדרש לגבי ברוך שפטרני יש מהלכים אחרים ואכ"מ

 

[אחיעזר]

כל הנושא הזה אצלי צריך תלמוד,
ודאי שיש חינוך גם אחרי י"ג שנה
וזה תלמוד ערוך בקידושין ל' רע"א, ואף בהכאה, ע"ש בתו' ריה"ז
וכן מוכח בסוגיא דמו"ק יז. וריטב"א
ועוד
ודברי המדרש לגבי ברוך שפטרני יש מהלכים אחרים ואכ"מ

נלע"ד שהחינוך במקורות שהביא מעכ"ת עוסקים בחיוב להדריך את בניו בדרך ישרה, אבל אינו חינוך ממש, כלומר שאין עליו מצוה להתערב בדרכו ולרדת עמו לחייו על זה, מה שאין כן בבנו קטן.
ומה שר"י הזקן כתב בשם יש אומרים, הוא בדרך תוכחה, שהוא חיוב לכל ישראל אם יצוייר, (כגון בבן מאומץ שהוא שומע לו), אבל אינו בגדר חיוב גמור במצוותו של הבן שהוא צריך לכפותו לחלוטין על זה עד כמה שידו משיגה.
ולגבי הסוגיא במועד קטן נראה שכוונת מעכ"ת למכה בנו גדול וממה שכתב הריטב"א שהוא מכוין לייסרו. ונראה גם זה כנ"ל.