לחצו כאן – תרומה לשמואל

בירור בעניין הדלקת נ"ח לבני ישיבות ספרדים

טען נגדו טענות חמורות, על השמטת מילים מתוך דברי הראשונים.
מה המענה על זה?
המענה הוא שקודם יתבונן בדבריו על איזה נושא דיבר, ואח"כ יראה שמה שכתוב בהמשך זה נושא אחר.

וכדרכך, במקום להביא תשובות אתה מחפש קושיות גם על אחרים.
 
אגב, כל הטענות האלה של 'ברכה לבטלה' מפנה משום מה רק כלפי מישהו מסויים, ולא כלפי פוסקים רבים אחרים שכתבו עוד לפניו שחייבים להדליק בברכה אף לבני ע"מ.

[ועיין בדברי יעקב שהוכיח שיטת אביו בזה, ופרך את כל הטענות נגד, ואכמ"ל].
 
טען נגדו טענות חמורות, על השמטת מילים מתוך דברי הראשונים.
מה המענה על זה?
איני יודע מה כתב הר' עדס [כי לא ראיתי] וכן איני יודע מה השיבו על דבריו.

מ"מ אצרף מה שכתבתי בעניין זה מלפני שנים בביאור הסוגייא [מהתחלה], ושם העלנו בס"ד דבחורי ישיבה ידליקו בישיבה בברכה
[ואיני יודע אם זה גם מה שטען הר' עדס, מ"מ בין אם המהלך שלי כדבריו ובין אי לאו, מ"מ המסקנא שווה].


בחורי ישיבה בנרות חנוכה

בסוגיא כג.- א"ר ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה, א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב וכו', דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.

וכאן יש לנו לברר פשט הגמ'- דישנם ב' אופנים איך לבאר הגמ'- אפשרות אחת- שר' זירא מלמדנו שכשהיה הולך ללמוד לפני הנישואין שלו היה משתתף בפרוטה בנרות חנוכה ורק אחרי הנישואין שאשתו היתה מדליקה עליו כשהיה הולך ללמוד אז לא היה משתתף, דתלה זאת- בנישואין דכשהיה בחור והיה הולך ללמוד היה משתתף אך שהיה נשוי ואשתו מדליקה לא היה משתתף.

והביאור בזה- דאדם שאינו נשוי הרי אין לו בית דהבית אינו שלו אלא של אביו, אלא מאי- דכשהוא נמצא בגו ביתיה דאביו אז נפטר בהדלקת אביו דכיון שהוא כרגע בבית הוא נטפל לאביו ואביו פוטר את ביתו וב"ב ג"כ, אך כשאותו בחור אינו כרגע בבית אביו, א"כ אין הדלקת אביו פוטרת את בנו דמה שאביו הדליק בבית זה לא נקרא "בגו ביתיה" כי זה לא ביתו של הבן, ורק שהוא שם הוא נטפל אל אביו ויקרא "גו ביתיה".

וישנה אפשרות נוספת- דר' זירא מלמדנו שכשהיה בחור והלך ללמוד היה משתתף בנר חנוכה משום שלא היו מדליקים עליו בבית אך כשהיה נשוי והיה לו מי שידליק עליו בביתו לא היה משתתף.

ולפני שנביא את הראשונים בסוגייא היאך למדו העניין, קודם כל- אכתוב רחשי ליבי, א'- דהא, פשטות הגמ' לכל מי שלומד, דדברי ר' זירא באו לפרש דברי ר' ששת, והיינו שעורך הגמ' סידר זאת אימרה של ר' ששת שאכסנאי חייב נר חנוכה, ועל זה מביאה הגמ' את דברי ר' זירא דמבאר מה גדר של אכסנאי שחייב בנר חנוכה, א'- אי מדליקין עליו בגו ביתיה או לא, ב'- אם הוא נשוי או לא נשוי, וכפי שביארנו בפשט הראשון, דמי שאינו נשוי קרי ליה "דלא אדלוקי עליה בביתיה" דאין זו ביתו.

ב'- ובעיקר, דהעיקר חסר מן הגמ' דבשלמא אי היתה הגמ' כותבת מריש וכו', משתתפנא בפריטי משום דלא הדליקו עלי בביתי, דכאן כתוב הסבה שהיה משתתף דלא הדליקו עליו בביתו, אך- הגמ' התנסחה בלי העיקר אלא דהיה משתתף כשהיה בחור ורק שהוא נשוי לא היה משתתף כי הדליקו עליו בגו ביתיה, דנראה מלשון הגמ'- יותר, דכשהיה בחור לא יעזור שהדליקו עליו בגו ביתיה וכדביארנו לעיל.

והן לא אכחד- שישנם ב' ראשונים שלמדו כפשט השני והם ספר התרומה, וספר הפרנס, [ועיין לקמן גבי המחזור ויטרי] וז"ל ספר התרומה הקצר [כוונתי לסימנים שבסוף הספר] סי' רכ"ט בסופו- ואם הוא במקום אחד כגון תלמידים הבאים ללמוד חוץ מביתם או אורח אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או בניו "או אביו ואמו" מדליקין בשבילו במקומו כדאמר ר' זירא וכו', דלהדיא- אם אביו ואמו מדליקין עליו לא צריך להשתתף.

וכן הוא בספר הפרנס סי' קנ"ב- ודיורין הרבה וכו' ומי שהוא אורח ויודע שמדליקין עליו בביתו, אשתו "או אביו ואמו" או בני ביתו אז אין צריך לתת להם מעות וכו', ועיין לקמן- גבי המחזור ויטרי מה שנכתוב בס"ד.

אך מאידך- הרבה מן הראשונים והגאונים, נראה כפשט הראשון שכתבנו, והם.

תחילה דברי בה"ג [של מכון ירושלים] בהל' חנוכה בסוגיין, גריס לה הכי- א"ר ששת "אכסנאי דלא נסיב" חייב בנר חנוכה דאמר ר' זירא מריש כי הואי בבי רב וכו', דכבר בר' ששת- הכניס לנו דכל דברי ר' ששת שאכסנאי חייב בנרות היינו אם לא נשוי והביאור על פי ר' זירא, דכאן סתם- אכסנאי דלא נסיב, ולא פרט בדברי ר' ששת אכסנאי דלא נסיב ולא הדליקו עליו בביתו חייב כדאמר ר' זירא, אלא ר' ששת אומר מי שהוא אורח ואינו נשוי חייב להדליק בלי חילוקים, והסבה שחייב כדאמר ר' זירא, והיינו- ממש כפשט הראשון שמר' זירא רואים שהנושא הוא נשוי או אינו נשוי וכן כפי שכתבנו לעיל שר' זירא בא לבאר דברי ר' ששת מה זה גדר אכסנאי.

וכן בשאילתות דר' אחאי גאון- פ' וישלח שאילתא כ"ו- וז"ל, אורח חייב לאישתתופי בהדי בעל הבית בנר חנוכה, "והוא שהיה רווק אבל יש לו אשה לא צריך שאנשי ביתו מדליקין בביתו" כי הא דאמר ר' ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה וכו', דלהדיא- כל החילוק בסוגיין הוא תלוי אם נשוי או לא, דסתם על אורח דכל האופן של אורח בסוגיין היינו אינו נשוי דזה נקרא שלא הדליקו עליו בביתו, ולא חילק- אורח שאינו נשוי ולא הדליקו עליו בביתו, אלא סתם אורח רווק דזה נקרא שלא הדליקו עליו בביתו וכמעשה דר' זירא.

וכן הוא להדיא במחזור ויטרי- בסדר חנוכה סי' רל"ו וז"ל, א"ר ששת "אכסנאי דלא נסיב איתתא" חייב בנר חנוכה א"ר זירא וכו', דג"כ- סתם אכסנאי שאינו נשוי בלי החילוקים אלא עצם שאינו נשוי חייב בהדלקה.

ודרך אגב- אכתוב ואפרט כוונתי לעיל גבי המחזור ויטרי, דישנם כמה ספרים- שראיתי שציינו שגם המחזור ויטרי ס"ל כהתרומה והפרנס, והוא- דבספר מחזור ויטרי בסוף הל' חנוכה ישנו קטע שכתוב הל' חנוכה מר' ברוך בעל ספר התרומה, ושם מובא הלשון ספר התרומה הנ"ל, וייחסו- שהנה גם המחזור ויטרי העתיק את בעל התרומה וס"ל כוותיה.

אך זה אינו- דהא המחזור ויטרי היה לפני ספר התרומה, וכלל לא יכול להעתיק ממנו, דהמחזור ויטרי הוא תלמידו של רש"י, ואילו ר' ברוך בעל התרומה הוא תלמיד של ר"י הזקן ור"י הזקן הוא תלמיד של ר"ת שר"ת נכדו של רש"י, דוודאי אין קשר ביניהם ואין יכול להעתיקו, אלא- המעתיק את כתב היד של המחזור ויטרי הוסיף מעצמו הל' חנוכה מבעל התרומה ואין קשר למחזור ויטרי בזה.

ובפרט- דבמחזור ויטרי להדיא בתוכו כפי שביארנו למעלה דתלה זאת באינו נשוי ונשוי בלי חילוקים אלא כל אורח שאינו נשוי חייב, בלי להוסיף תנאים שאביו לא הדליק עליו אלא סתמא, כי הביאור על כרחך- כדביארנו טובא כבר, שרואים בסוגייא שמי שאינו נשוי והוי אינו בבית אביו לא נקרא שאביו הדליק עליו בתוך ביתו דאין זה ביתו.

וכן בספר האורה סי' ס"ה- וז"ל, אכסנאי צריך להשתתף בפריטי בהדי "אושפיזא אי לא נסיב אבל אי נסיב כיון דמדליקין עליה בביתא לא צריך טפי", דלהדיא- סתם, אורח לא נשוי, מדליק, ולא פירש ובתנאי שלא הדליקו עליו, ורק אם נשוי והדליקו עליו בביתו אינו צריך וכדביארנו שכל מי שאינו נשוי והוא אורח דאינו אצל אביו לא נקרא שהדליקו עליו בגו ביתיה.

וכן בבעל העיטור- א"ר ששת "אכסנאי שלא נשא אשה חייב בנר חנוכה" ואפי' שכיר ומלמד תינוקין וא"ר זירא מריש הוה משתתפנא בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריך דקא מדליק עלי בגו ביתאי, דגם הוא- סתם דאכסנאי שלא נשא אשה חייב בנר חנוכה בלא שום תוספת ביאור דרק אם לא הדליקו עליו בביתו, ורק בנשוי הוסיף דאם הדליקו עליו בביתו סגי.

וכן הוא בסמ"ג עשין דרבנן סי' ה'- א"ר ששת "אכסנאי דלא נסיב חייב בנר חנוכה" וכו', וכדברי כל קדמונינו לעיל.

וכן מהר"ח אור זרוע- בהג"ה על האו"ז הל' חנוכה הג"ה י'- אורח חייב בנר חנוכה ואם משתתף בהדי בעה"ב בפריטי דיו, "ואם נשוי הוא, ומדליקין עליו בביתו תו לא צריך", דהנה- תלה זאת בנשוי או לא, ובלא נשוי לא חילק אם הדליקו עליו או לא ורק בנשוי כתב זאת.

ובעיקר בסמ"ק- דלהדיא, עסיק על בחורי ישיבה, והוא- בסי' ר"פ כתב בזה הלשון "ובחורים שהם בביתם של רבם" או בבית של אחרים משתתפים על בעל הבית בפרוטות, ואם יש להם אשה המדלקת בתוך ביתם אינם צריכים, דגם הוא- לא מחלק דתלוי איזה בחורים הם, דאם הדליקו עליהם בבית או לא הדליקו, ובסתמא בחורים שאינם נשואים והם אצל רבם משתתפים, ורק אם הוא נשוי ואשתו הדליקה עליו פטורים, וכלשונו, ואם יש להם אשהה מדלקת בתוך ביתם.

וכן מצינו עוד ב' ראשונים בסוגייא אחרת גבי נר שיש לו ב' פיות, והם.

השיטה להר"ן- בשם ויש מפרשים, דמבאר הסוגייא נר של ב' פיות דעולה לשני אנשים, כותב, לשני "אכסנאים שאינם נשואים שצריכין הם להשתתף או להדליק בפני עצמם" בלא להוסיף נר עליהם, דגם כאן- תלה את אכסנאי באינו נשוי שצריך להשתתף, בלי חילוקים ותנאים, וכתב בסתמא שני אכסנאים שאינם נשואים ולא הוסיף שלא הדליקו עליהם בגו ביתיה, אלא אם הם אינם נשואים חייבים בדליקה או להשתתף.

וכן הוא בר"י מלוניל- דזה בעצם היש מפרשים שהביא השיטה להר"ן, דידוע לכל מי שמעיין בשיטה להר"ן מביא הרבה משם ר' יהונתן, עיין שם בר"י מלוניל בסוגייא של נר שיש לו ב' פיות.

ובפרט במאירי- דשם מדוייק מאי דכתבנו לעיל בביאור הדברים, שמי שאינו נשוי לא נקרא "בגו ביתיה" כי אין לו בית, דהמאירי בסוגייא של אכסנאי כותב, דחייב בנר חנוכה וכו' ואז כותב ומ"מ אם היה נשוי "שנמצא קובע בית לעצמו" בעיר אחרת אע"פ שאין לו בית בזאת העיר אינו צריך אף להששתתף שהרי מדליקין עליו בביתו.

דקודם כל רואים- שגדר אכסנאי ג"כ תלוי בנשוי או אינו נשוי וכדביארנו לעיל ככל הראשונים, אך נוסף כאן- יסוד שנשוי הוי גדר "שקובע בית לעצמו בעיר אחרת", והיינו מי שאינו נשוי אין לו בית משלו אך נקרא שקבע בית לעצמו כל עוד הוא לא אצל אביו, אך נשוי שקבע בית לעצמו אזאי תלוי אם הדליקו עליו בביתו.

וכן בספר מצוות זמניות הל' חנוכה [תלמיד הרא"ש]- "והבחור שלא נשא אשה" והוא דר עם זולתו חייב להשתתף עם בעל הבית בשמן, ואם בעל אשה הוא והוא אכסנאי עם זולתו אינו חייב בזה כי בנר שמדליקין בביתו הוא יוצא יד"ח בכל מקום שהוא, וזהו אומרם א"ר זירא כי הואי בי ר' הונא משתתיפנא בהדי אושפיזאי בתר דנסיבנא וכו', דלהדיא- למד דברי הגמ' דזה תלוי בבחור שלא נשא אשה לבין הנשוי ובשניהם מדובר שלא דרים בביתם וזהו החילוק דמי שאינו נשוי מחוייב להשתתף אך הנשוי יוצא בהדלקת אשתו.

דמכל הני ראשונים- [בה"ג, ר' אחאי גאון, מחזור ויטרי, ספר האורה, ספר העיטור, סמ"ג, סמ"ק, מהר"ח אור זרוע, מאירי, ר"י מלוניל, שיטה להר"ן וכן מתלמיד הרא"ש] למדנו מסתמותם בסוגייא דמי שהוא אינו נשוי ומתארח חייב בנר חנוכה ורק אם הוא נשוי אז מחלקינן אם הדליקו עליו בביתו או לא, וזה פשטות הסוגייא- דבחור ישיבה שאינו בבית הוריו חייב להדליק נר חנוכה, ועיין עוד לקמן- גבי שי' מהרי"ל מאי ס"ל במח' זו.



 
המשך מהנ"ל

ועתה אעבור ואתייחס- לכל מיני סברות שראיתי בספרים האחרונים המצויים, דלמה בחור ישיבה אין מדליק ונפטר בהדלקת הוריו.

א.- דכל מאי דאמרינן בגמ' שאכסנאי פטור, וכמו שר' זירא העיד שכשהלך ללמוד וכו' דווקא בזמנם שהיו הולכים ללמוד ומתנתקים מהבית לתקופה ארוכה כי הישיבה היתה רחוקה וכמו שמצינו בגמ' בכמה מקומות שהיו נוסעים מרחק כמה חודשים עד לישיבה וכו', ולכן על זה אזלי ר' זירא, אבל האידנא שאני.

אומנם אין זו מן הטענה- דהא, וכי כל הישיבות בזמנם היו נמצאות באיזה אי מבודד שכדי לילך לישיבה צריך לנדוד וכו', דוודאי- שהישיבה היתה נמצאת בעיר ומי שהיה גר בעיר היה מתגורר ליד הישיבה ומי שבעיר הסמוכה אז קצת יותר רחוק וכן על זה הדרך, דנכון- שהיו תלמידים רחוקים כמה חודשים, אך כל זה מי שהיה רחוק מאוד, אך שאר החכמים ורובא דרובא שהיו קרובים וכי אליהם הגמ' לא אמרה להדליק?, דהא- הגמ' סתמה שאכסנאי, וכגון- בחור שהולך ללמוד הוי נקרא אכסנאי ולא חילקו איזה בחור אם מרחק רב מהישיבה או קרוב דדין זה שווה לכולם.

וכן בראשונים- שפסקו דין זה וכי חילקו מרחק של הישיבה?, הרי- הישיבות בצרפת ואשכנז מי שהיה גר ליד הישיבה היה בדיוק כמונו האידנא, ולא כתבו שום חילוק כזה, דאין זה תלוי במרחק, אלא- אם נמצא בבית אביו ולאו דווקא בביתו עכשיו בשעת הדלקה אלא עדיין גר אצל אביו דאז נטפל לאביו אף אם הוא לא כרגע בבית, אבל בחור שכל מציאותו ורובו בישיבה אף שחוזר הבית אחרי שבוע וכד' בשביל לקחת בגדים וכד' עדיין לא נקרא גר בבית אביו שיפטרוהו בהדלקתו, אלא בגדר אכסנאי וככל הראשונים הנ"ל ופשטא דגמ' בלא שום חילוק וכ"ש אם הוא מגיע לבית רק פעם בחודש וכד' דכ"ש שלא נקרא סמוך על שולחן אביו.

ב'- דטענו, שיוצאים בהדלקת הרא"י דהוא בעל הבית, וממילא כבני ביתו שלו שנפטרים בהדלקתו וכדכתב המ"א וכן הגינת ורדים שאם הוא סמוך על שולחן בעל הבית האי הוא בכלל בני ביתו.

אך גם זה אינו- דגם רא"י שהוא בעל הבית, מ"מ מה שהבחורים אוכלים בישיבה זה לא מכספו של הרא"י אלא מכסף הקדש שכל הכנסות הישיבה הן של תורמים והן הוראות קבע וכד' אנשים תורמים את זה בשביל הבחורים, וודאי- שאם הרא"י יקח הכסף לעצמו לקנות לו דירה וכד' זה גזל דזה לא כסף שלו אלא רק "גיזבר" שאחראי שהכסף שתורמים לצרכי הישיבה הוא ינהלם ויעבור דרכו אך זה אינו שלו, ולכן- אין הבחורים נפטרים בהדלקתו דוודאי אינם ב"ב שלו.

ועוד יש להשיב- דבכלל מדברי הראשונים מתבאר שאף בסמוך על השולחן חייב להדליק, עיין לקמן שנבאר את זה בשם המאירי במחלוקתו עם תוס'.

ג.- דהורים הרי משלמים דמים לישיבה ממילא הוצאות הבן על אביו וכו'.

אולם- גם זה אינו מן הטענה, דקודם כל מה שהבחורים משלמים לישיבה זה סכום קטן לעומת מה שמקבל הבן בישיבה הן מקום לימוד ומקום שינה ואוכל, דכספי ההורים לא מועיל לכל הוצאות הישיבה ובפרט אם הפנימיה בשכירות שהרבה ישיבות החדרים בשכירות, דהכסף בכלל הולך לחדרים ולתשלומים של הרמי"ם וצוות הישיבה והעובדים, כך- שהכסף השוטף שצריך לאוכל וכו' זה ודאי לא מכספי ההורים, אלא מהכנסות של הישיבה וכלעיל.

אך בעיקר- דגם אם האבא משלם, אין כל קשר להגדרה הילכתית שנקרא שגר אצל הוריו, הרי במציאות- אינו גר בבית אביו, וזה שהוא משלם, וכי- אם אדם משלם לחבירו כסף נקרא שגר אצלו ויוצא בהדלקתו, ואין כל קשר לדין ההלכתי שבן אצל אביו.

ד.- שיוצאים בהדלקת הישיבה בבית המדרש- וזה לא מובן- איך מקשרים זה לזה, דאין קשר בהדלקת מדרש לבין בית, דוודאי לא נפטרים בהדלקת ביהכ"נ ומדליקין שוב בבית, ואומנם- חלק מהסיבות להדלקת ביהכנ"ס הוא להוציא מי שאין לו, או מי שאינו בקי, אך כאן- מה שייך, אם בחור יקנה נרות כן יהא לו, דאדם- חייב לקנות או להשתתף, אלא מאי מי שאין לו כלל אפשרות אפי' לקנות או שאין לו כלל בית כדי להדליק על זה ביהכנ"ס פוטרתו אך לא בעניין בחורים רגילים בישיבה דוודאי לא נפטרים בזה וחייבים מדין אכסנאי בין להדליק ובין להשתתף בפריטי.

ה. וראיתי מי שכתב שאף שהשו"ע פסק שיש פתח לעצמו מדליק, היינו- בזמנם שמדליקין בחוץ ואיכא חשדא, אך האידנא שמדליקים בפנים אין חשדא, אך כל זה- בלא שום הבנה ובלא שום כוונה, דכל- מה שראינו בראשונים שאין חשדא הכוונה- שהיו מדליקין בפנים ממש שלא נראה לרה"ר וכבית החורף שכתוב בראשונים, אך האידנא- שמדליק בחלון ורואים בני רה"ר ודאי דאיכא חשדא ואין קשר בין הטענה למציאות, ואלא מאי- מה שכן נכון שאפשר לומר שבישיבה אין חשדא כי רואים שזה ישיבה ומבינים הרואים שזה לא בית רגיל שלא הדליק, דזה- טענה אחרת ולא קשור למדליק בפנים או בחשדא, אך מ"מ- כל זה לעניין חשדא דאין, אבל בבחורי ישיבה לפי מה שכתבנו לעיל אינו קשור לחשדא כי הם חייבים להדליק מדינא, וכל דין חשדא איירי במי שפטור מלהדליק, כי הדליקו עליו בביתו או בעל הבית הדליק עליו ע"י שהשתתף עמו וכד', ורק יש חשדא של הפתח דאז מדליק אפי' שהוציאוהו בהדלקה אחרת, אך בחורים- אף שאין חשדא חייבים מדינא וכדביארנו לעיל ולא בגלל חשדא אלא מצד הדין של אכסנאי וכו' וכלעיל.

ועתה אעבור- לברר בדין זה מה דקיי"ל במהרש"ל, דשם בתשו' פ"ה- מובא שאכסנאי שחייב בהדלקה, מ"מ שיעשה זאת בפריטי וכדמובא בר' זירא שהשתתף, ולא טוב שידליק בפני עצמו נרות.

ולפי דבריו- יוצא שבחורי ישיבה לא טוב שידליקו בפ"ע אלא שישתתפו בפריטי בהדלקה ולא ידליקו בעצמם.

ראשית כל- מלשון נוסח הטור בדין אכסנאי כתב "אכסנאי חייב להדליק בפני עצמו" וכו' ומיהו בפרוטה שיתן לו וישתתף עמו סגי.

דלהדיא מלשונו- דאכסנאי חייב להדליק, ואלא מאי אם רוצה לפטור עצמו ע"י פריטי סגי בכך, אך ודאי שלכתחילה טוב שידליק דזה עיקר הדין, מעשה הדלקה בעצם.

ותו יש להעיר- דמדברי המאירי במחלוקתו עם בעלי התוס' שנבאר לקמן תיכף בסמוך, דשם מביא המאירי בשם התוס' גבי בן נשוי שגר אצל אביו כותב דצריך להדליק או להשתתף, והיינו- שתוס' סוברים שבן נשוי אצל אביו יש לו דין אכסנאי וממילא חייב להדליק או להשתתף, דלהדיא- דאכסנאי כן מדליק, או משתתף אם ירצה ודלא כמהרש"ל שנקט דבחורים לא מדליקים ורק משתתפים.

ואל תשיביני- ותחלק, דיש הבדל בין אכסנאי לבחורי ישיבה, דכוונת המהרש"ל דדווקא בחורים לא ידליקו אלא ישתתפו אבל אכסנאי כן, והטעם- שהרי ר' זירא שהיה בחור, הוא השתתף ולא הדליק.

דזה ליתא- דהא דינו של אכסנאי בגמ' מחובר לחלק של ר' זירא, והיינו- דמקרה של ר' זירא מלמד על דין אכסנאי של ר' ששת, דזה דבר המלמד.

ובפרט- לגירסת בה"ג דהבאנו לעיל שגרס בגמ' אמר ר' ששת אכסנאי וכו' "ד"אמר ר' זירא, דלפי גירסא זו- וודאי זה מלמד על זה, ואין חילוק בין אכסנאי לבחורים.

ועוד יש לי להוסיף- מדברי הר"י מלוניל שהבאנו לעיל גבי נר שיש לו ב' פיות דביאר, "שני אכסנאים שאינם נשואים שצריכים הם להשתתף או להדליק בפ"ע", דלהדיא- גם אורח ואכסנאי יכול להדליק אם ירצה או להשתתף.

ואל תדחה דברי- דכוונת הר"י מלוניל שני אכסנאים כדברי הר' המגיד ועוד ראשונים, שביארו שני אנשים שגרים בבית אחר וחלוקים בעיסתם, דהרי- נקט "אכסנאים" והיינו שני אורחים שצריכים להדליק או להשתתף מדין אכסנאי כי הם אינם נשואים, ולא מדין שותפים כהר' המגיד.

ועתה נבאר- מאי דכתבנו לעיל דמדברי הראשונים מתבאר שאף בסמוך על שולחן חייב להדליק, והוא- דהמאירי בסוגיית אכסנאי מביא בשם בעלי תוס' שכתבו, גבי שני בעלי בתים שדרים יחד וסמוכים על שלחן אחד [והיינו במקרה של הר' המגיד גבי שותפין וחלוקין מעיסתם] דהיינו שגרים יחד ואוכלים יחד והיינו ששניהם דואגים לצרכי אכילתם ואין האחד סמוך על חבירו.

ועוד מקרה מביא שם בשם תוס'- בן נשוי שדר אצל אביו, דלשי' תוס' בשני המקרים האלו חייבים להדליק נר חנוכה או להשתתף.

ולכאורה- המקרה השני של התוס', הפשטות, בן נשוי שדר אצל אביו ואוכל מאביו דזה הפשטות הלשון, דהמקרה הראשון אין כאן מי שסמוך אחבירו אך במקרה השני יש בן שהוא נשוי דחייב בהדלקה אך מצד שני הוא דר אצל אביו וסמוך על שולחנו, דלשי' תוס'- חייבים בהדלקה, ואף הבן הסמוך, וביאור הסברא- בזה, דכיון שהוא נשוי א"כ כשהוא אצל אביו הוא בגדר אכסנאי, דחייב בנר להדליק או להשתתף, ואע"פ- שהוא סמוך אין לו דין של בן בית כי הוא נשוי.

דלהדיא- בשי' תוס' שאורח אף שהוא סמוך על שולחן בעה"ב חייב בהדלקה ולא נפטר בהדלקת
בעה"ב אלא א"כ ישתתף או ידליק.

וזהו- דלא כמ"א שאורח שהוא סמוך על שולחן בעה"ב נקרא בן בית שנפטר בהדלקת בעה"ב גם בלא השתתפות.

ואף למאירי שם- דפליג אתוס' שם, דאינו מדליק אלא נפטר בהדלקת האבא, כל זה- בגלל שהוא בנו, אז אע"פ שהוא נשוי אך כיון שהוא סו"ס אביו לכן נפטר, אך באכסנאי זר אף שהוא סמוך לא נפטר בהדלקת בעה"ב אם לא השתתף עמו.

וכלשונו שם- וזו השניה [כוונתו המקרה השני של תוס'] מיהא אינה נראית כלל, שלא נאמרו הדברים אלא בזרים שאינם מכלל בני הבית אבל כל שהוא מכלל בני הבית אינו צריך כלום, א"כ- בין לתוס' ובין להמאירי אכסנאי שהוא לא בן של בעה"ב אלא זר, אע"פ שאוכל מפיתו של בעה"ב חייב בהדלקה או שישתתף.

ועיין- לקמן בסמוך בדברי הרשב"א בתשו' אי שייך לדמותו להתוס'.

ואע"פ- שהמ"א הביא ראיה לדבריו מהאורחות חיים עיי"ש, מ"מ- זה לא היה ראיה מפורשת אלא מכלל וכמו שביאר שם המחצית עיי"ש, וא"כ- אחר שיש כאן ראשונים מפורשים להדיא הן בעלי התוס' והן המאירי דס"ל שאורח אף שסמוך על שולחן בעה"ב חייב בנר חנוכה ולא נפטר בהדלקת בעה"ב, קשה לנו לסמוך על דיוקא דהמ"א.
 
המשך מהנ"ל

בירור דהיכן ידליקו בחורי הישיבה

דמהמבואר- מדברי הרמ"א שם דיש עדיפות להדליק במקום האכילה ולא במקום השינה, ולפי דבריו- יוצא שבני הישיבה ידליקו בחדר האוכל.

אולם- אם נתחקה אחר מקור הדברים כפי שהובא בדרכי משה, הוא מדברי הרשב"א בתשובה, ולפי מה שמעיינים שם כלל לא עדיפא מקום אכילה משינה, אלא- דשם נשאל גבי חתן שאוכל אצל חמיו אך מאידך יש לו חדר בפני עצמו ויש לו פתח לרה"ר בנפרד, דקיי"ל- בסוגיין שכשיש לאדם שני פתחים חייב להדליק בשניהם משופ חשדא, והוסיף על זה הטור- דה"ה אכסנאי אף שנפטר בפריטי שמשתמש עם בעה"ב מ"מ אם יש לו פתח בפ"ע חייב להדלחק שם משום חשדא.

וא"כ נשאל הרשב"א- הה"נ כאן שהוא אכסנאי דאוכל אצל חמיו אך מאידך יש לו פתח בפ"ע האם ידליק משום חשדא, ושם נשאל עוד- גבי חצר שיש לה שני פתחים ג"כ אם מדליק האידנא משום חשדא.

והרשב"א שם משיב- על דינא דגמ' בחצר שיש לה שני פתחים שיש חשדא ומדליק בשניהם, דכיון דהאידנא מדליקים בפנים אין חשדא ולכן לא צריך להדליק באף פתח כי הרואה יודע שלא מדליקין בפתחים ולא יחשדו בו, ואז- משיב על השאלה של חתן בבית חמיו דכיון- שכבר ביאר בסמוך שהאידנא אין חשד א"כ ממשיך להשיב לו שאותו חתן אינו צריך להדליק היכן שיושן משום דאין חשד, אלא כדין אכסנאי שמשתתף עם בעה"ב גם כאן שישתתף עם חמיו.

ולפי המתבאר- כלל וכלל לא איירי הרשב"א שיש עדיפות במקום אכילה למקום שינה, אלא גבי חשדא בכלל שאין צריך להדליק במקום שישן אלא ישתתף עם בעה"ב ולא קשור לעדיפות למקום אכילה אפני שינה.

ויש לנו לשים לב- דאל נדמה דברי הרשב"א אלו לשי' התוס' שהובא במאירי לעיל, דעל פניו- היה נראה דגם הרשב"א סובר שבן נשוי שדר אצל אביו, וכמו במקרה הרשב"א חתן אצל חמיו דגם הוא משתתף וכהתוס' שמדליק או משתתף.

דזה אינו- משום דתוס' איירי שהוא "דר" אצל אביו ואפ"ה מדליק, ועל זה חלק המאירי- דכיון "שדר" אצלו והוא בנו לא מדליק ולא משתתף ורק בזר שסמוך מדליק ולא בן, אך הרשב"א- איירי שחתן אצל חמיו והיינו לא דר אצלו אלא כרגע אצלו וכאכסנאי גרידא דכיון שלא דר אצל חמיו לא מדליק או משתתף אך אם ידור אצלו יתכן דיסבור כהמאירי דכיון שהוא חתן יהא פטור דהוא כבן שסמוך על שולחן אביו, ואין ראיה דס"ל כהתוס'.

מ"מ- לעניין בחורים כפי שהוכחנו שאין עדיפות במקום אכילה, יחזור דינם כדין בית רגיל שמדליק בפתח ביתו מבחוץ, או לכל הפחות בחלון הפונה לרה"ר וכפי שביארנו בסוגיות לעיל מקום ההדלקה לתוס' ורש"י והריטב"א, דלרש"י- בפשטות בפתח חדרם אך להתוס', פתח הישיבה הפונה לרה"ר, ואם א"א- מחמת דוחק מקום אז הוי כעליה שמדליק בחלון הפונה לרה"ר, או לכל הפחות יכולים להשתתף קבוצה של בחורים בנר אחד וכו'.

בירור דברי המהרי"ל

ולהשלמת הענין- נבאר ב' נקודות במהרי"ל א'- נבאר את שי' המהרי"ל בסוגיא זו דאכסנאי, ב'- יבואר האם יהא מח' בין המהרי"ל לרשב"א.

נקודה א'-והוא, דהמהרי"ל בתשו' קמ"ה- כותב "נר חנוכה נהוג בכל דוכתיה שכל אורחים ובחורים מדליקים אע"ג דמדליקין על כל אחד ואחד בביתו, והיה נראה לומר- דס"ל כהתרומה דלעיל, שהרי כתב כאן שגם בחורים שהדליקו עליהם בביתם אפ"ה ידליקו מטעם חשדא וכמו שמבאר מיד, דלהדיא- דשייך שבחורים ידליקו עליהם בביתם ורק משום חשדא מדליקים.

אך יש לדחות- דלהדיא בהמשך תשובתו לבאר מה החילוק בין הגמ' לדידן שבגמ' רואים שאם הדליקו עליו בביתו סגי ולא צריך להשתתף, וא"כ למה הם מדליקים אף שהדליקו עליהם בביתם, ומיישב- דבימי הגמ' היו מדליקים בפתח החצירות בלבד ולכן לא צריך האורח להשתתף אם הדליקו עליו בביתו דאין חשדא לאורח, וכמובן- שאין לו פתח בפ"ע אלא מדבר על אורח רגיל בלא פתח דאז אין חשדא, אך האידנא שמדליקים בתוך הבית יש חשדא "דמי מפיס להכיר אם הוא נשוי או לא" דנהוג האידנא להדליק נר כל אחד ואחד וכו'.

וכוונתו- דכיון שהם נוהגים כשי' ההידור שכל אחד מבני הבית מדליק א"כ כל בני הבית מדליקים והוא לא, אז יחשדוהו בני הבית שלא מדליק כי לא יודעים שהדליקו עליו בביתו.

ועתה נדייק- ונשים לב, דמה החשד שיחשדוהו, וכלשונו- דמי מפיס להכיר אם הוא נשוי או לא.

דלהדיא- החשד כי לא יודעים שהוא נשוי, ולכאורה קשיא- גם אם ידעו שאינו נשוי עדיין ליתא חשדא דשמא הדליקו עליו בביתו וממש כנשוי מה ההבדל כמו שנשוי יחשבו שהדליקו עליו ה"ה באינו נשוי אביו ידליק עליו ומה ההבדל?.

על כרחך- דאם אינו נשוי לא יעזור מה שידליקו עליו בביתו וכדביארנו לעיל בביאור הגמ' עם הראשונים ולכן שייך חשדא דשמא אינו נשוי וחייב להדליק ושמא נשוי והדליקו עליו דפטור מלהדליק.

ולכן הביאור- גבי מאי דפתח, שבחורים מדליקים, הכוונה לבחור נשוי ולא בחור רווק דאז אפי' שהוא נשוי חייב להדליק מפני החשד כי הם נוהגים להדליק בפנים.

נקודה ב'- יש לנו לברר, דלכאורה ברשב"א דלעיל ראינו גבי אכסנאי שיש לו פתח והדליקו עליו בביתו, כתב, דהאידנא שמדליקין בפנים ליתא חשדא ולכן לא ידליק אף שיש לו פתח בפ"ע, דלכאורה- הוא פליג אמהרי"ל דס"ל שאף בפנים איכא חשדא.

אך יש להשיב- דליתא מח', משום דהמהרי"ל איירי לפי מנהגם "שכולם מדליקים" וא"כ יש חשד בפנים כלפי בני הבית שכולם מדליקים והוא לא מדליק לכן איתא חשדא בתוך בני הבית דאינם יודעים שהוא נשוי שהדליקו עליו בגו ביתיה, אך הרשב"א איירי במנהגו שרק בעל הבית מדליק וא"כ אין חשדא לבני הבית דאף אחד לא מדליק אלא רק לבני רה"ר החשדא, רק כיון שמדליקין בפנים ורק בעל הבית מדליק, א"כ אף לבני רה"ר ליתא חשדא אף שיש לו פתח בפ"ע.
 
איני יודע מה כתב הר' עדס [כי לא ראיתי]
היה אשכול בפורל''ת שהובא כל הראיות של יחו''ד והר' עדס ודנו ביניהם, האשכול נטה חזק לטובת הרב עדס. אולם אחד מתלמידי הרב יצחק שליט''א מאד נפגע וקינא לכבוד רבו ותקף בחריפות במילים בוטות את כל מי שכתב שם, והמנהלים, מחוסר רצון לעימותים מסגנון זה מחקו את כל האשכול, וכפי שכתבו לי בהודעה פרטית. וכעת אין למצאו.
 
איני יודע מה כתב הר' עדס [כי לא ראיתי] וכן איני יודע מה השיבו על דבריו.

מ"מ אצרף מה שכתבתי בעניין זה מלפני שנים בביאור הסוגייא [מהתחלה], ושם העלנו בס"ד דבחורי ישיבה ידליקו בישיבה בברכה
[ואיני יודע אם זה גם מה שטען הר' עדס, מ"מ בין אם המהלך שלי כדבריו ובין אי לאו, מ"מ המסקנא שווה].


בחורי ישיבה בנרות חנוכה

בסוגיא כג.- א"ר ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה, א"ר זירא מריש כי הוינא בי רב וכו', דנסיבי איתתא אמינא השתא ודאי לא צריכנא דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.

וכאן יש לנו לברר פשט הגמ'- דישנם ב' אופנים איך לבאר הגמ'- אפשרות אחת- שר' זירא מלמדנו שכשהיה הולך ללמוד לפני הנישואין שלו היה משתתף בפרוטה בנרות חנוכה ורק אחרי הנישואין שאשתו היתה מדליקה עליו כשהיה הולך ללמוד אז לא היה משתתף, דתלה זאת- בנישואין דכשהיה בחור והיה הולך ללמוד היה משתתף אך שהיה נשוי ואשתו מדליקה לא היה משתתף.

והביאור בזה- דאדם שאינו נשוי הרי אין לו בית דהבית אינו שלו אלא של אביו, אלא מאי- דכשהוא נמצא בגו ביתיה דאביו אז נפטר בהדלקת אביו דכיון שהוא כרגע בבית הוא נטפל לאביו ואביו פוטר את ביתו וב"ב ג"כ, אך כשאותו בחור אינו כרגע בבית אביו, א"כ אין הדלקת אביו פוטרת את בנו דמה שאביו הדליק בבית זה לא נקרא "בגו ביתיה" כי זה לא ביתו של הבן, ורק שהוא שם הוא נטפל אל אביו ויקרא "גו ביתיה".

וישנה אפשרות נוספת- דר' זירא מלמדנו שכשהיה בחור והלך ללמוד היה משתתף בנר חנוכה משום שלא היו מדליקים עליו בבית אך כשהיה נשוי והיה לו מי שידליק עליו בביתו לא היה משתתף.

ולפני שנביא את הראשונים בסוגייא היאך למדו העניין, קודם כל- אכתוב רחשי ליבי, א'- דהא, פשטות הגמ' לכל מי שלומד, דדברי ר' זירא באו לפרש דברי ר' ששת, והיינו שעורך הגמ' סידר זאת אימרה של ר' ששת שאכסנאי חייב נר חנוכה, ועל זה מביאה הגמ' את דברי ר' זירא דמבאר מה גדר של אכסנאי שחייב בנר חנוכה, א'- אי מדליקין עליו בגו ביתיה או לא, ב'- אם הוא נשוי או לא נשוי, וכפי שביארנו בפשט הראשון, דמי שאינו נשוי קרי ליה "דלא אדלוקי עליה בביתיה" דאין זו ביתו.

ב'- ובעיקר, דהעיקר חסר מן הגמ' דבשלמא אי היתה הגמ' כותבת מריש וכו', משתתפנא בפריטי משום דלא הדליקו עלי בביתי, דכאן כתוב הסבה שהיה משתתף דלא הדליקו עליו בביתו, אך- הגמ' התנסחה בלי העיקר אלא דהיה משתתף כשהיה בחור ורק שהוא נשוי לא היה משתתף כי הדליקו עליו בגו ביתיה, דנראה מלשון הגמ'- יותר, דכשהיה בחור לא יעזור שהדליקו עליו בגו ביתיה וכדביארנו לעיל.

והן לא אכחד- שישנם ב' ראשונים שלמדו כפשט השני והם ספר התרומה, וספר הפרנס, [ועיין לקמן גבי המחזור ויטרי] וז"ל ספר התרומה הקצר [כוונתי לסימנים שבסוף הספר] סי' רכ"ט בסופו- ואם הוא במקום אחד כגון תלמידים הבאים ללמוד חוץ מביתם או אורח אין צריך ליתן בנר אם יודע שאשתו או בניו "או אביו ואמו" מדליקין בשבילו במקומו כדאמר ר' זירא וכו', דלהדיא- אם אביו ואמו מדליקין עליו לא צריך להשתתף.

וכן הוא בספר הפרנס סי' קנ"ב- ודיורין הרבה וכו' ומי שהוא אורח ויודע שמדליקין עליו בביתו, אשתו "או אביו ואמו" או בני ביתו אז אין צריך לתת להם מעות וכו', ועיין לקמן- גבי המחזור ויטרי מה שנכתוב בס"ד.

אך מאידך- הרבה מן הראשונים והגאונים, נראה כפשט הראשון שכתבנו, והם.

תחילה דברי בה"ג [של מכון ירושלים] בהל' חנוכה בסוגיין, גריס לה הכי- א"ר ששת "אכסנאי דלא נסיב" חייב בנר חנוכה דאמר ר' זירא מריש כי הואי בבי רב וכו', דכבר בר' ששת- הכניס לנו דכל דברי ר' ששת שאכסנאי חייב בנרות היינו אם לא נשוי והביאור על פי ר' זירא, דכאן סתם- אכסנאי דלא נסיב, ולא פרט בדברי ר' ששת אכסנאי דלא נסיב ולא הדליקו עליו בביתו חייב כדאמר ר' זירא, אלא ר' ששת אומר מי שהוא אורח ואינו נשוי חייב להדליק בלי חילוקים, והסבה שחייב כדאמר ר' זירא, והיינו- ממש כפשט הראשון שמר' זירא רואים שהנושא הוא נשוי או אינו נשוי וכן כפי שכתבנו לעיל שר' זירא בא לבאר דברי ר' ששת מה זה גדר אכסנאי.

וכן בשאילתות דר' אחאי גאון- פ' וישלח שאילתא כ"ו- וז"ל, אורח חייב לאישתתופי בהדי בעל הבית בנר חנוכה, "והוא שהיה רווק אבל יש לו אשה לא צריך שאנשי ביתו מדליקין בביתו" כי הא דאמר ר' ששת אכסנאי חייב בנר חנוכה וכו', דלהדיא- כל החילוק בסוגיין הוא תלוי אם נשוי או לא, דסתם על אורח דכל האופן של אורח בסוגיין היינו אינו נשוי דזה נקרא שלא הדליקו עליו בביתו, ולא חילק- אורח שאינו נשוי ולא הדליקו עליו בביתו, אלא סתם אורח רווק דזה נקרא שלא הדליקו עליו בביתו וכמעשה דר' זירא.

וכן הוא להדיא במחזור ויטרי- בסדר חנוכה סי' רל"ו וז"ל, א"ר ששת "אכסנאי דלא נסיב איתתא" חייב בנר חנוכה א"ר זירא וכו', דג"כ- סתם אכסנאי שאינו נשוי בלי החילוקים אלא עצם שאינו נשוי חייב בהדלקה.

ודרך אגב- אכתוב ואפרט כוונתי לעיל גבי המחזור ויטרי, דישנם כמה ספרים- שראיתי שציינו שגם המחזור ויטרי ס"ל כהתרומה והפרנס, והוא- דבספר מחזור ויטרי בסוף הל' חנוכה ישנו קטע שכתוב הל' חנוכה מר' ברוך בעל ספר התרומה, ושם מובא הלשון ספר התרומה הנ"ל, וייחסו- שהנה גם המחזור ויטרי העתיק את בעל התרומה וס"ל כוותיה.

אך זה אינו- דהא המחזור ויטרי היה לפני ספר התרומה, וכלל לא יכול להעתיק ממנו, דהמחזור ויטרי הוא תלמידו של רש"י, ואילו ר' ברוך בעל התרומה הוא תלמיד של ר"י הזקן ור"י הזקן הוא תלמיד של ר"ת שר"ת נכדו של רש"י, דוודאי אין קשר ביניהם ואין יכול להעתיקו, אלא- המעתיק את כתב היד של המחזור ויטרי הוסיף מעצמו הל' חנוכה מבעל התרומה ואין קשר למחזור ויטרי בזה.

ובפרט- דבמחזור ויטרי להדיא בתוכו כפי שביארנו למעלה דתלה זאת באינו נשוי ונשוי בלי חילוקים אלא כל אורח שאינו נשוי חייב, בלי להוסיף תנאים שאביו לא הדליק עליו אלא סתמא, כי הביאור על כרחך- כדביארנו טובא כבר, שרואים בסוגייא שמי שאינו נשוי והוי אינו בבית אביו לא נקרא שאביו הדליק עליו בתוך ביתו דאין זה ביתו.

וכן בספר האורה סי' ס"ה- וז"ל, אכסנאי צריך להשתתף בפריטי בהדי "אושפיזא אי לא נסיב אבל אי נסיב כיון דמדליקין עליה בביתא לא צריך טפי", דלהדיא- סתם, אורח לא נשוי, מדליק, ולא פירש ובתנאי שלא הדליקו עליו, ורק אם נשוי והדליקו עליו בביתו אינו צריך וכדביארנו שכל מי שאינו נשוי והוא אורח דאינו אצל אביו לא נקרא שהדליקו עליו בגו ביתיה.

וכן בבעל העיטור- א"ר ששת "אכסנאי שלא נשא אשה חייב בנר חנוכה" ואפי' שכיר ומלמד תינוקין וא"ר זירא מריש הוה משתתפנא בתר דנסיבנא אמינא השתא ודאי לא צריך דקא מדליק עלי בגו ביתאי, דגם הוא- סתם דאכסנאי שלא נשא אשה חייב בנר חנוכה בלא שום תוספת ביאור דרק אם לא הדליקו עליו בביתו, ורק בנשוי הוסיף דאם הדליקו עליו בביתו סגי.

וכן הוא בסמ"ג עשין דרבנן סי' ה'- א"ר ששת "אכסנאי דלא נסיב חייב בנר חנוכה" וכו', וכדברי כל קדמונינו לעיל.

וכן מהר"ח אור זרוע- בהג"ה על האו"ז הל' חנוכה הג"ה י'- אורח חייב בנר חנוכה ואם משתתף בהדי בעה"ב בפריטי דיו, "ואם נשוי הוא, ומדליקין עליו בביתו תו לא צריך", דהנה- תלה זאת בנשוי או לא, ובלא נשוי לא חילק אם הדליקו עליו או לא ורק בנשוי כתב זאת.

ובעיקר בסמ"ק- דלהדיא, עסיק על בחורי ישיבה, והוא- בסי' ר"פ כתב בזה הלשון "ובחורים שהם בביתם של רבם" או בבית של אחרים משתתפים על בעל הבית בפרוטות, ואם יש להם אשה המדלקת בתוך ביתם אינם צריכים, דגם הוא- לא מחלק דתלוי איזה בחורים הם, דאם הדליקו עליהם בבית או לא הדליקו, ובסתמא בחורים שאינם נשואים והם אצל רבם משתתפים, ורק אם הוא נשוי ואשתו הדליקה עליו פטורים, וכלשונו, ואם יש להם אשהה מדלקת בתוך ביתם.

וכן מצינו עוד ב' ראשונים בסוגייא אחרת גבי נר שיש לו ב' פיות, והם.

השיטה להר"ן- בשם ויש מפרשים, דמבאר הסוגייא נר של ב' פיות דעולה לשני אנשים, כותב, לשני "אכסנאים שאינם נשואים שצריכין הם להשתתף או להדליק בפני עצמם" בלא להוסיף נר עליהם, דגם כאן- תלה את אכסנאי באינו נשוי שצריך להשתתף, בלי חילוקים ותנאים, וכתב בסתמא שני אכסנאים שאינם נשואים ולא הוסיף שלא הדליקו עליהם בגו ביתיה, אלא אם הם אינם נשואים חייבים בדליקה או להשתתף.

וכן הוא בר"י מלוניל- דזה בעצם היש מפרשים שהביא השיטה להר"ן, דידוע לכל מי שמעיין בשיטה להר"ן מביא הרבה משם ר' יהונתן, עיין שם בר"י מלוניל בסוגייא של נר שיש לו ב' פיות.

ובפרט במאירי- דשם מדוייק מאי דכתבנו לעיל בביאור הדברים, שמי שאינו נשוי לא נקרא "בגו ביתיה" כי אין לו בית, דהמאירי בסוגייא של אכסנאי כותב, דחייב בנר חנוכה וכו' ואז כותב ומ"מ אם היה נשוי "שנמצא קובע בית לעצמו" בעיר אחרת אע"פ שאין לו בית בזאת העיר אינו צריך אף להששתתף שהרי מדליקין עליו בביתו.

דקודם כל רואים- שגדר אכסנאי ג"כ תלוי בנשוי או אינו נשוי וכדביארנו לעיל ככל הראשונים, אך נוסף כאן- יסוד שנשוי הוי גדר "שקובע בית לעצמו בעיר אחרת", והיינו מי שאינו נשוי אין לו בית משלו אך נקרא שקבע בית לעצמו כל עוד הוא לא אצל אביו, אך נשוי שקבע בית לעצמו אזאי תלוי אם הדליקו עליו בביתו.

וכן בספר מצוות זמניות הל' חנוכה [תלמיד הרא"ש]- "והבחור שלא נשא אשה" והוא דר עם זולתו חייב להשתתף עם בעל הבית בשמן, ואם בעל אשה הוא והוא אכסנאי עם זולתו אינו חייב בזה כי בנר שמדליקין בביתו הוא יוצא יד"ח בכל מקום שהוא, וזהו אומרם א"ר זירא כי הואי בי ר' הונא משתתיפנא בהדי אושפיזאי בתר דנסיבנא וכו', דלהדיא- למד דברי הגמ' דזה תלוי בבחור שלא נשא אשה לבין הנשוי ובשניהם מדובר שלא דרים בביתם וזהו החילוק דמי שאינו נשוי מחוייב להשתתף אך הנשוי יוצא בהדלקת אשתו.

דמכל הני ראשונים- [בה"ג, ר' אחאי גאון, מחזור ויטרי, ספר האורה, ספר העיטור, סמ"ג, סמ"ק, מהר"ח אור זרוע, מאירי, ר"י מלוניל, שיטה להר"ן וכן מתלמיד הרא"ש] למדנו מסתמותם בסוגייא דמי שהוא אינו נשוי ומתארח חייב בנר חנוכה ורק אם הוא נשוי אז מחלקינן אם הדליקו עליו בביתו או לא, וזה פשטות הסוגייא- דבחור ישיבה שאינו בבית הוריו חייב להדליק נר חנוכה, ועיין עוד לקמן- גבי שי' מהרי"ל מאי ס"ל במח' זו.
בקיצור, יש ראשונים מפורשים נגד הרבה דקדוקים שהם לא מוכרחים כלל
 
בשיעור מוצ"ש פרשת וישב תשפ"ב בעניין הדלקת נר חנוכה לבחורי ישיבות הביא דעת אביו שלא לברך, והזהיר שהמברך ה"ז ברכה לבטלה, והתבטא שם בזה"ל – "פעם בחורי ישיבות, גם הספרדים היו מדליקים בברכה, זה היה ברכה לבטלה, אני בתור בחור צעיר אמרתי להם שמעתי מאבא זה ברכה לבטלה, ולא היה לי את כל המקורות לשכנע אותם, בחורי ישיבה לפעמים יש להם קצת חוסר דרך ארץ

מרן הגר"ש משאש רבה של יהדות מרוקו פסק שכל בחור ישיבה יכול להדליק בביתו אם אינו רוצה לצאת בהדלקת אביו, וקל וחומר אם נמצא במקום אחר. ודייק זאת מלשון השו"ע. מצ"ב דבריו.

ולכן אין כאן חשש ברכה לבטלה (ואין צורך להתרגש מהמושג הזה כאשר יש פוסקים לסמוך עליהם) ואין כאן "חוסר דרך ארץ" לבחור ישיבה שפוסק כמרן הגר"ש משאש.
 

קבצים מצורפים

אף אחד מהראשונים לא כתב מה שאתה כתבת, הכל זה פרשנות שלך...
כל דבר מפרשים,
גם גמ' אתה לומד ומפרש
כל מה שעשיתי זה אך ורק "שוטנשטיין" לראשונים
לא הוספתי דבר עליהם אלא רק פירשתי וביארתי גרידא [כמו שכל דבר מבארים, גמ', תוס', ראשונים]
 
כל דבר מפרשים,
גם גמ' אתה לומד ומפרש
כל מה שעשיתי זה אך ורק "שוטנשטיין" לראשונים
לא הוספתי דבר עליהם אלא רק פירשתי וביארתי גרידא [כמו שכל דבר מבארים, גמ', תוס', ראשונים]
פרשת דברי הראשונים נגד ראשונים אחרים שדבריהם מפורשים לא כמו שפרשת, לא עושים כך בלא הכרח גמור.
 
פרשת דברי הראשונים נגד ראשונים אחרים שדבריהם מפורשים לא כמו שפרשת, לא עושים כך בלא הכרח גמור.
ע"ז נאמר והבוחר יבחר

חייבתי מישהו להדליק?

הצגתי את דברי ואת טענותי ואת ראיותי
כל אחד יכול לבחון את הדברים ולהכריע מה יותר נכון לאמת ומה יותר קרוב ללבו להבנת הסוגיא
ותו לא מידי
 
ראשי תחתית