בשיעור מוצ"ש פרשת וישב תשפ"ב בעניין הדלקת נר חנוכה לבחורי ישיבות הביא דעת אביו שלא לברך, והזהיר שהמברך ה"ז ברכה לבטלה, והתבטא שם בזה"ל – "פעם בחורי ישיבות, גם הספרדים היו מדליקים בברכה, זה היה ברכה לבטלה, אני בתור בחור צעיר אמרתי להם שמעתי מאבא זה ברכה לבטלה, ולא היה לי את כל המקורות לשכנע אותם, בחורי ישיבה לפעמים יש להם קצת חוסר דרך ארץ, או שלא הכירו את הרב מספיק, לא שמעו לי, היו מדליקים בברכה, זה היה ברכה לבטלה, היום ב"ה כולם כבר יודעים את הפסק של הרב ונזהרים בדבר הזה, חוץ מאיזה ראש ישיבה אחד שכל שנה חוזר על השטויות שלו, כל שנה חוזר שצריכים להדליק, צריכים להדליק, זה ברכה לבטלה".
ובהמשך השיעור – "כל שנה אני שומע שיש "שיעור כלולי" מהראש ישיבה, אוהבים תמיד לחדש, להמציא דברים, צריך להדליק... לא חולקים ככה סתם על גדול הדור, כדי להתגדל ולהראות שאנחנו עצמאיים,...
סופגניות שלא יוותרו, שיאכלו סופגניות, זה משהו אחר, אבל נר חנוכה, אסור להם להחמיר בדבר הזה".
(דבריו מכוונים על מרן הג"ר יהודה עדס שליט"א, ובהמשך שם נקב להדיא בשם ספרו על עניין זה).
