שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רסג סעיף ו - בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם, צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו.
הסיבה כי במקור הדין מפורש כן שיש להם נשים והוא מתשב''ץ קטן. וכפי שביאר הענין בביאור הלכה, אך אין לעשות מזה בנין אב, למקומות שכתוב בהם בפירוש להיפך. וז''ל הביאור הלכה שם (סימן רסג ד"ה בחורים) "עיין במ"ב, כ"כ העולת שבת והתו"ש והפמ"ג והח"א וש"א, ובדה"ח משמע שהוא מפרש בחורים ממש אבל לא מי שיש לו אשה [א.ה דהיינו דרק בחורים מחוייבים להדליק בחדר בנפרד אבל מי שיש לו אשה נפטר בברכתה, ומזה בא לאפוקי שגם מי שיש לו אשה מחוייב להדליק בנפרד אפילו שאשתו מדליקה עליו], והאמת עם כל הפוסקים הנ"ל אחד כי כן דייק לשון הש"ע להמעיין בו דדוקא אם הוא אצל אשתו נפטר בברכתה. ועוד כי מקור הדין הזה הוא ממרדכי בשם המהר"ם ודין זה הובא בתשב"ץ קטן [שחיברו רבינו שמשון בר צדוק תלמיד מהר"ם] ג"כ בשם המהר"ם ושם מבואר בהדיא ככל הפוסקים הנ"ל.
שכחת את הגר"ע עטייה (ע"פ עדות כל תלמידיו), הגרש"ז אויערבאך, וכו' וכו'
מעניין, כי הגרש"ז אויערבאך דוקא כן חילק ביניהם -
בוא נהיה עניינים
האשכול הזה [מהדורת אוירבך] מזוייף. כך שאין ראשונים כאלו.
לא נכנסתי לעצם הסוגיא של הדלקת נ"ח, התייחסתי לנידון על הגישה
זה לא קשור לנדו"ד כלל, הנידון הוא אם שייך לדחות דברי ראשונים מפורשים ע"פ דיוקים
הגישה היא
מה הקשר?
למה לא?
אם הפוסק מסופק, איה"נ, אבל אם הפוסק מחליט ברוחב דעתו שבחור בישיבה לא נקרא סמוך על שולחן אביו, זה ממש לא קשור מהו מוצאו.
ויש צדדים עצומים לכאן ולכאן, האם נחשבים "סמוך".
למה שנדמה נרות שבת שעיקר הטעם להדליק הוא משום שלום בית שלא יכשל בעץ ואבן (ולפ"ז מובן שבחורים ידליקו)
לכן הדגשתי,
כדאי ללמוד ולדבר עם קצת ענוה. כבר ראינו לעיל את "עומק העיון"... ודי בזה.
נו בכבוד, תתחיל
אדרבה אם יש לך מה להוסיף בסוגייא אשמח
הראתי לך לעיל שטעית בדימוי מילתא למילתא בדברים מפורשים...
מה למשל?