משכיות כסף
חבר חדש
- הצטרף
- 3/4/26
- הודעות
- 54
[ממו"ר הגרח"י שרייבר שליט"א]
ביום זה קבלנו תורה ומצוותיה, באה לנו תורה עצמה, ונתחייבנו במצוותיה, ונהגו ישראל ליחד יום זה ללימודה של תורה, ולא שמענו בו יחוד לעסק מצוות, נהגו ליחדו לנשמע, ולא לנעשה.
ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו, פי' הגר"א שכל האומות דברו על הלוח השמאלי, מה כתיב בה לא תרצח, לא תגנוב וכו', ואילו ישראל בהקדימם נעשה לנשמע, הקדימו לוח ימין ללוח שמאל.
כאשר אחז"ל דעל הקדמת נעשה לנשמע שאל הקב"ה מי גילה לבני רז זה שמה"ש משתמשין בו, הוה אומר שלא כך היה סדר הדברים מתחלה בשאלת העם אם יקבלו את התורה, סדר הדברים הוא שמאל תחלה, מן הקל אל הכבד, מיד כהה ליד חזקה, לא תרצח הוא נשמע, ואנכי הוא נעשה, אנכי הוא קבלת מלכותו במשפטי שמים, ואילו לא תרצח הוא משפט קיים בעולם, והסדר הנכון הוא תחלה לא ירצח ואז יקבל עול מלכותו, לא ניתנה מלכות שמים לגנב ורוצח, והוא מש"א חז"ל מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע, כי סדר הדברים הם תחלה העלים המגינים, ואח"כ גופו של פרי, הפרי הוא עול מלכותו, ולא יכון הדבר אלא בהגנת קיום האינו רוצח, ואילו ישראל הפכו הסדר, קיבלו עליהם אנכי תחלה, וממנו באו ללא תרצח, וכינוהו חז"ל כלי שמה"ש משתמשין בו, כלי עזר, לא תכלית, לא פרי שמה"ש אוכלין אותו, אלא כלי וצורה כיצד לבא לתכלית מסוימת, סוד הוא, וישראל גילוהו.
מה תפוח זה הכל בורחין הימנו ביום השרב מפני שאין לו צל, כך הקב"ה ביום מתן תורה ברחו כל האומות מפניו, יום השישי הוא יום השרב, היום בו נדרש משפטו של הקב"ה בעולם, התכלית הנרצה ממנו כביכול, והמשפט הזה אש יוקדת, אשר אמתתו שורפת ומעלה הכל ביקוד אש, אש אוכלה אש, האנכי ד' אלוקיך בשלמותו אין לו קצבה, דבקות מוחלטת עד כדי כליון, ויש צל, משפט הנהגה הנותן חיים באורה של שמש, כל האומות יש להם משפטים משלהם, משפט צל לחיות באורה של תביעת הצדק והמשפט, משפטו של עשיו בברכתו מיצחק היא ועל חרבך תחיה, אין זו קללה, אין זה חרבו של רוצח, אלא צורת משפט, ועשיו דבק בה אינו חפץ בלא תרצח של הקב"ה אשר אין לו צל, וישראל חמדו בו, בתלו חמדתי וישבתי.
ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית וכו' אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, והתמיה נגלית אטו לראב"י לית דין, ולמה זה כפה עליהם לקבלה אם יש מודעא בקבלתם, וברש"י שם שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה, ולשונו אומר דרשני, וכי יש צד שלא הזמינם לדין, וכי ממ"ת ועד ראב"י ורש"י לא עמדו לדין כל באי עולם.
אריב"ל בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא א"ל נתתיה לארץ הלך אצל ארץ א"ל תורה היכן היא א"ל אלקים הבין דרכה וגו' הלך אצל ים וא"ל אין עמדי הלך אצל תהום א"ל אין בי שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב"ה רבש"ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה א"ל לך אצל בן עמרם הלך אצל משה א"ל תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא א"ל וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה א"ל הקב"ה למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבש"ע חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי א"ל הקב"ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי. (שבת פט.). והנה מסוגיא זו למדים אנו שהשטן עדיין א"י היכן התורה, צריך הוא לתורה למלאכתו להשטין מתוכה, וא"י היכן היא, ואם תשאל וכיצד הוא משטין, תשובתך לא מידיעת התורה הוא משטין לא אותה הוא תובע אלא את חטאו של האדם, אשר לא יעשה את אשר יצווה, והכרת פניו ענתה בו כי חוטא הוא, אין הוא צריך לזה לס"ת.
הלא נודע מאמרם ריש ע"ז שלע"ל הקב"ה מביא ס"ת בחיקו ואומר כל מי שעסק בה יבא ויטול שכרו, ויש שם מו"מ גדול עם האומות, ובתוכו טענו האומות מי מעיד בהם בישראל שקיימו את התורה, ופסלו אותו כביכול לעדות, עד אשר מכם ובכם, והנה עד הלע"ל אדם נדון בכל יום ובכל שנה, אלא שדינו אינו מתוך ס"ת, אלא מתוכו עצמו, הכרת פניהם ענתה בם, וחותם יד כל אדם בו, חוטא הוא או צדיק, ואין האומות בע"ד בעסק זה, אף הם אם יחטאו יענשו, ואם יצדקו יעמדו יחד, אבל לע"ל דין אחר הוא, דין הבא מתוך ס"ת, דין אשר בו האומות בע"ד עם הקב"ה על אשר אינם כישראל, דין אשר שמואל ירא הימנו והביא למשה להעדו כדברי רמב"ן להעיד על צדקת דיניו, ולא על העדר חטא במעשיו, דין אשר כבר זכה בו שמואל ביום מותו.
אאע"ה נעשו לו שני כליותיו כשני מבועי חכמה ולמד את כה"ת כולה, למדה מתוך הבריאה, מתוך האסתכל באורייתא וברא עלמא, והיא לו כולה כמצוה דרבנן, כמצוה הקיימת לו מתוך הבריאה, שבע מצות בני נח ניתנו בנבואה, ניתנו גם למי שאינו רואה אותם בבריאה, לכן הם דאורייתא, ותכנם משפט ד' בבריאה, ואילו אברהם רואה הכל מהבריאה והיא תורת הבריאה דיליה, יום השרב הוא היום שגדלו בו ההשגות הנוראות ונתבקשה קבלת כה"ת כולה כמשפט הבריאה, כל מה שהשיג אברהם מתוכה נתבקש להיות כמשפט הניתן בציוי, והשגתו גדולה עד אין חקר, שרב הוא וא"א לחיות עמו, זולת אברהם הגדול בענקים אשר לו הבריאה קיימת כן, ואילו מקבלי משפט שאינו בהשגתם ישרפו עמו, וזו היא קבלת נשמע.
הגדילו ישראל עשות וקיבלו תחלה נעשה, קיבלו תורה שאינה כלל מתורת משפט, תורה שאין בה עדיין נשמע, תורה שקדמה לבריאה, ולא תורה המהוה משפט בריאה להם, וברז זה השכילו לגדל עלים צל תפוח, כי חיים הם בצלא דמהימנותא, חיים הם במיתתם באהל, א"א לחיות בה חיי עוה"ז, אבל אפשר לחיות בה חיי אהל תורה.
תורה זו היא אשר נעלמה מעיני שטן, חמודה גנוזה הקודמת לבריאה, ביקשה בארץ והלה כפר בה, אין לה מקום בארץ, הלך אל קודמי ארץ אל הים ומשם אל התהום, ואף הם לא מצאוה כי ברואים הם, אבדון ומות שמעו שמעה, כי בחדל העולם יש לה מקום, אבל לא שם תשכון, כי וחי בהם נאמר בה, והיכן תמצא באהלו של בן עמרם, עלית למרום שבית שבי, לא שלך היתה, כי לך ניתן נשמע, ואתה שבית נעשה הקודם לנשמע, תורת עליונים, והשטן מבקש אבידתו ואינו מוצאה, ובהעדר שטן אין תביעה, וכל מלאכתו אינה אלא בחטאו של האינו מקיים את אשר נצטווה, יהיה מה שיהיה, פותח הוא השטן את ספר תולדות האדם ושם יראה הכל.
עוד יבא יום והקב"ה מתגלה וס"ת בידו, שם באה התורה, שם אין שטן, שם באה תביעת הקב"ה בגופה של תורה מי קיימה, מתוכה יתראה, והאומות בני טענה למה אין לנו חלק בה, על חטאם דנם השטן, אבל על העדר תורה טוענים הם לפני הקב"ה, ושם באה טענת מודעא, קראו רש"י שאם יזמינם לדין, כי הוא מהמתחדשים לעתיד, כי על חטאו השייך לשטן אין טענת אונס, שהרי הא קמן שחוטא אתה, ראה נא פניך כשולי קדרה, אין כאן דין שתאמר בו אונס, הוא היצה"ר הוא השטן הוא מה"מ, הרעה משלמת לעושה הרעה, מי שבידו לכפות הר כגיגית ברא לך שטן מתוכך, אשר חטאך תובעך, אבל בדין העתיד על התורה עצמה שם תהא טענת אונס.
*
בהאי עובדא דהשטן יש לתמוה, כיצד זה עזב את משה כאשר אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, הלא נאמר לו מפי הגבורה לך אצל בן עמרם. ואשר אדמה בזה הוא כי בתשובתו של משה כבר נתמלא רצונו של שטן ותפקידו, מכאן ואילך אין הוא אחראי לתורה ולא יבקשנה. כי כבר תמהו התוס' שם כיצד זה לא ידע שטן במתן תורה. [והיינו שהרי הבריאה כולה דממה בעת מתן תורה, צפור לא צייצה וכו'. שלא ככל התגלות הקיימת במקומה, קריעת הים במים, מכת בכורות במצרים. ואילו הבריאה כולה על מתכונתה תעמוד, בצמצום והעלם. לא כן בההוא חיומא שהיתה ההתגלות כוללת את כל הבריאה כולה]. והשיבו שכבר אמרו במדרש שטרדו הקב"ה למה"מ בשעת מ"ת שלא יקטרג ויאמר אתה נותן תורה לאומה זו שעתידה לחטוא בעגל לסוף מ' יום, והוא שטן הוא מה"מ. הוה אומר הבריאה כולה וכל שרי מעלה כופפים עצמם למתן תורה, זולת השטן אשר ימצא את החטא המונע קבלתה. נגדו אין תשובה. והנה כאשר ראה והנה איננה במרום, נתעורר שטנו לבקש אחריה, אולי הלכה למקום שאיו ראוי לה. וכאשר בא אצל בן עמרם והלה הודה לו וכי מה אני וכו' הלא נתקבלו דבריו. גדול כחו של משה להעמיד פני וכי מה אני, עד אשר יאמר לו הקב"ה וכי בדאי אתה, וכאשר השיבו מה שהשיבו באמת ובאמונה זכה למה שזכה. לולא כפר בו בן עמרם הלא מן הדין הי"ל להשיב נתתיה לישראל, ואז היה עולה שטנו אומה זו שעתידה לחטוא. אבל משה עצרו אצלו, וגם מעשה עשה בזה בשבירת הלוחות. גם יצדיק את ישראל כלפי מעלה כאשר אחז"ל לי אמרת אנכי ד' אלוקיך בלשון יחיד. זכרו תורת משה עבדי.
כלל זה יהיה נקוט בידך, במקום מתן תורה אין שטן, ובמקומו של שטן אין תורה.
ביום זה קבלנו תורה ומצוותיה, באה לנו תורה עצמה, ונתחייבנו במצוותיה, ונהגו ישראל ליחד יום זה ללימודה של תורה, ולא שמענו בו יחוד לעסק מצוות, נהגו ליחדו לנשמע, ולא לנעשה.
ד' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קדש מימינו אש דת למו, פי' הגר"א שכל האומות דברו על הלוח השמאלי, מה כתיב בה לא תרצח, לא תגנוב וכו', ואילו ישראל בהקדימם נעשה לנשמע, הקדימו לוח ימין ללוח שמאל.
כאשר אחז"ל דעל הקדמת נעשה לנשמע שאל הקב"ה מי גילה לבני רז זה שמה"ש משתמשין בו, הוה אומר שלא כך היה סדר הדברים מתחלה בשאלת העם אם יקבלו את התורה, סדר הדברים הוא שמאל תחלה, מן הקל אל הכבד, מיד כהה ליד חזקה, לא תרצח הוא נשמע, ואנכי הוא נעשה, אנכי הוא קבלת מלכותו במשפטי שמים, ואילו לא תרצח הוא משפט קיים בעולם, והסדר הנכון הוא תחלה לא ירצח ואז יקבל עול מלכותו, לא ניתנה מלכות שמים לגנב ורוצח, והוא מש"א חז"ל מה תפוח זה פריו קודם לעליו כך ישראל הקדימו נעשה לנשמע, כי סדר הדברים הם תחלה העלים המגינים, ואח"כ גופו של פרי, הפרי הוא עול מלכותו, ולא יכון הדבר אלא בהגנת קיום האינו רוצח, ואילו ישראל הפכו הסדר, קיבלו עליהם אנכי תחלה, וממנו באו ללא תרצח, וכינוהו חז"ל כלי שמה"ש משתמשין בו, כלי עזר, לא תכלית, לא פרי שמה"ש אוכלין אותו, אלא כלי וצורה כיצד לבא לתכלית מסוימת, סוד הוא, וישראל גילוהו.
מה תפוח זה הכל בורחין הימנו ביום השרב מפני שאין לו צל, כך הקב"ה ביום מתן תורה ברחו כל האומות מפניו, יום השישי הוא יום השרב, היום בו נדרש משפטו של הקב"ה בעולם, התכלית הנרצה ממנו כביכול, והמשפט הזה אש יוקדת, אשר אמתתו שורפת ומעלה הכל ביקוד אש, אש אוכלה אש, האנכי ד' אלוקיך בשלמותו אין לו קצבה, דבקות מוחלטת עד כדי כליון, ויש צל, משפט הנהגה הנותן חיים באורה של שמש, כל האומות יש להם משפטים משלהם, משפט צל לחיות באורה של תביעת הצדק והמשפט, משפטו של עשיו בברכתו מיצחק היא ועל חרבך תחיה, אין זו קללה, אין זה חרבו של רוצח, אלא צורת משפט, ועשיו דבק בה אינו חפץ בלא תרצח של הקב"ה אשר אין לו צל, וישראל חמדו בו, בתלו חמדתי וישבתי.
ויתיצבו בתחתית ההר מלמד שכפה עליהם הר כגיגית וכו' אמר רב אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא, והתמיה נגלית אטו לראב"י לית דין, ולמה זה כפה עליהם לקבלה אם יש מודעא בקבלתם, וברש"י שם שאם יזמינם לדין למה לא קיימתם מה שקבלתם עליכם יש להם תשובה, ולשונו אומר דרשני, וכי יש צד שלא הזמינם לדין, וכי ממ"ת ועד ראב"י ורש"י לא עמדו לדין כל באי עולם.
אריב"ל בשעה שירד משה מלפני הקב"ה בא שטן ואמר לפניו רבש"ע תורה היכן היא א"ל נתתיה לארץ הלך אצל ארץ א"ל תורה היכן היא א"ל אלקים הבין דרכה וגו' הלך אצל ים וא"ל אין עמדי הלך אצל תהום א"ל אין בי שנאמר תהום אמר לא בי היא וים אמר אין עמדי אבדון ומות אמרו באזנינו שמענו שמעה חזר ואמר לפני הקב"ה רבש"ע חיפשתי בכל הארץ ולא מצאתיה א"ל לך אצל בן עמרם הלך אצל משה א"ל תורה שנתן לך הקב"ה היכן היא א"ל וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה א"ל הקב"ה למשה משה בדאי אתה אמר לפניו רבש"ע חמודה גנוזה יש לך שאתה משתעשע בה בכל יום אני אחזיק טובה לעצמי א"ל הקב"ה למשה הואיל ומיעטת עצמך תקרא על שמך שנאמר זכרו תורת משה עבדי. (שבת פט.). והנה מסוגיא זו למדים אנו שהשטן עדיין א"י היכן התורה, צריך הוא לתורה למלאכתו להשטין מתוכה, וא"י היכן היא, ואם תשאל וכיצד הוא משטין, תשובתך לא מידיעת התורה הוא משטין לא אותה הוא תובע אלא את חטאו של האדם, אשר לא יעשה את אשר יצווה, והכרת פניו ענתה בו כי חוטא הוא, אין הוא צריך לזה לס"ת.
הלא נודע מאמרם ריש ע"ז שלע"ל הקב"ה מביא ס"ת בחיקו ואומר כל מי שעסק בה יבא ויטול שכרו, ויש שם מו"מ גדול עם האומות, ובתוכו טענו האומות מי מעיד בהם בישראל שקיימו את התורה, ופסלו אותו כביכול לעדות, עד אשר מכם ובכם, והנה עד הלע"ל אדם נדון בכל יום ובכל שנה, אלא שדינו אינו מתוך ס"ת, אלא מתוכו עצמו, הכרת פניהם ענתה בם, וחותם יד כל אדם בו, חוטא הוא או צדיק, ואין האומות בע"ד בעסק זה, אף הם אם יחטאו יענשו, ואם יצדקו יעמדו יחד, אבל לע"ל דין אחר הוא, דין הבא מתוך ס"ת, דין אשר בו האומות בע"ד עם הקב"ה על אשר אינם כישראל, דין אשר שמואל ירא הימנו והביא למשה להעדו כדברי רמב"ן להעיד על צדקת דיניו, ולא על העדר חטא במעשיו, דין אשר כבר זכה בו שמואל ביום מותו.
אאע"ה נעשו לו שני כליותיו כשני מבועי חכמה ולמד את כה"ת כולה, למדה מתוך הבריאה, מתוך האסתכל באורייתא וברא עלמא, והיא לו כולה כמצוה דרבנן, כמצוה הקיימת לו מתוך הבריאה, שבע מצות בני נח ניתנו בנבואה, ניתנו גם למי שאינו רואה אותם בבריאה, לכן הם דאורייתא, ותכנם משפט ד' בבריאה, ואילו אברהם רואה הכל מהבריאה והיא תורת הבריאה דיליה, יום השרב הוא היום שגדלו בו ההשגות הנוראות ונתבקשה קבלת כה"ת כולה כמשפט הבריאה, כל מה שהשיג אברהם מתוכה נתבקש להיות כמשפט הניתן בציוי, והשגתו גדולה עד אין חקר, שרב הוא וא"א לחיות עמו, זולת אברהם הגדול בענקים אשר לו הבריאה קיימת כן, ואילו מקבלי משפט שאינו בהשגתם ישרפו עמו, וזו היא קבלת נשמע.
הגדילו ישראל עשות וקיבלו תחלה נעשה, קיבלו תורה שאינה כלל מתורת משפט, תורה שאין בה עדיין נשמע, תורה שקדמה לבריאה, ולא תורה המהוה משפט בריאה להם, וברז זה השכילו לגדל עלים צל תפוח, כי חיים הם בצלא דמהימנותא, חיים הם במיתתם באהל, א"א לחיות בה חיי עוה"ז, אבל אפשר לחיות בה חיי אהל תורה.
תורה זו היא אשר נעלמה מעיני שטן, חמודה גנוזה הקודמת לבריאה, ביקשה בארץ והלה כפר בה, אין לה מקום בארץ, הלך אל קודמי ארץ אל הים ומשם אל התהום, ואף הם לא מצאוה כי ברואים הם, אבדון ומות שמעו שמעה, כי בחדל העולם יש לה מקום, אבל לא שם תשכון, כי וחי בהם נאמר בה, והיכן תמצא באהלו של בן עמרם, עלית למרום שבית שבי, לא שלך היתה, כי לך ניתן נשמע, ואתה שבית נעשה הקודם לנשמע, תורת עליונים, והשטן מבקש אבידתו ואינו מוצאה, ובהעדר שטן אין תביעה, וכל מלאכתו אינה אלא בחטאו של האינו מקיים את אשר נצטווה, יהיה מה שיהיה, פותח הוא השטן את ספר תולדות האדם ושם יראה הכל.
עוד יבא יום והקב"ה מתגלה וס"ת בידו, שם באה התורה, שם אין שטן, שם באה תביעת הקב"ה בגופה של תורה מי קיימה, מתוכה יתראה, והאומות בני טענה למה אין לנו חלק בה, על חטאם דנם השטן, אבל על העדר תורה טוענים הם לפני הקב"ה, ושם באה טענת מודעא, קראו רש"י שאם יזמינם לדין, כי הוא מהמתחדשים לעתיד, כי על חטאו השייך לשטן אין טענת אונס, שהרי הא קמן שחוטא אתה, ראה נא פניך כשולי קדרה, אין כאן דין שתאמר בו אונס, הוא היצה"ר הוא השטן הוא מה"מ, הרעה משלמת לעושה הרעה, מי שבידו לכפות הר כגיגית ברא לך שטן מתוכך, אשר חטאך תובעך, אבל בדין העתיד על התורה עצמה שם תהא טענת אונס.
*
בהאי עובדא דהשטן יש לתמוה, כיצד זה עזב את משה כאשר אמר לו וכי מה אני שנתן לי הקב"ה תורה, הלא נאמר לו מפי הגבורה לך אצל בן עמרם. ואשר אדמה בזה הוא כי בתשובתו של משה כבר נתמלא רצונו של שטן ותפקידו, מכאן ואילך אין הוא אחראי לתורה ולא יבקשנה. כי כבר תמהו התוס' שם כיצד זה לא ידע שטן במתן תורה. [והיינו שהרי הבריאה כולה דממה בעת מתן תורה, צפור לא צייצה וכו'. שלא ככל התגלות הקיימת במקומה, קריעת הים במים, מכת בכורות במצרים. ואילו הבריאה כולה על מתכונתה תעמוד, בצמצום והעלם. לא כן בההוא חיומא שהיתה ההתגלות כוללת את כל הבריאה כולה]. והשיבו שכבר אמרו במדרש שטרדו הקב"ה למה"מ בשעת מ"ת שלא יקטרג ויאמר אתה נותן תורה לאומה זו שעתידה לחטוא בעגל לסוף מ' יום, והוא שטן הוא מה"מ. הוה אומר הבריאה כולה וכל שרי מעלה כופפים עצמם למתן תורה, זולת השטן אשר ימצא את החטא המונע קבלתה. נגדו אין תשובה. והנה כאשר ראה והנה איננה במרום, נתעורר שטנו לבקש אחריה, אולי הלכה למקום שאיו ראוי לה. וכאשר בא אצל בן עמרם והלה הודה לו וכי מה אני וכו' הלא נתקבלו דבריו. גדול כחו של משה להעמיד פני וכי מה אני, עד אשר יאמר לו הקב"ה וכי בדאי אתה, וכאשר השיבו מה שהשיבו באמת ובאמונה זכה למה שזכה. לולא כפר בו בן עמרם הלא מן הדין הי"ל להשיב נתתיה לישראל, ואז היה עולה שטנו אומה זו שעתידה לחטוא. אבל משה עצרו אצלו, וגם מעשה עשה בזה בשבירת הלוחות. גם יצדיק את ישראל כלפי מעלה כאשר אחז"ל לי אמרת אנכי ד' אלוקיך בלשון יחיד. זכרו תורת משה עבדי.
כלל זה יהיה נקוט בידך, במקום מתן תורה אין שטן, ובמקומו של שטן אין תורה.