כתב בשו"ת רב פעלים חלק ג' אורח חיים סימן ל"ב:
והנה לכאורה היה נ"ל להביא ראיה שיש דין חצי שיעור גם במ"ע מדין ספירת העומר שכתב הטור ז"ל בסי' תפ"ט בשם בה"ג ז"ל שאם שכח לברך באחד הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו, והיינו טעמא משום דבעינן תמימות שיהיה סופר כל הימים, דספירת כל הימים מצוה חדא היא, אך ר"י פליג וס"ל כל לילה מצוה בפ"ע, וידוע דאיכא דס"ל כבה"ג דספירת כל הימים מצוה חדא משום דכתיב תמימות תהיינה, ועכ"ז ס"ל דצריך למנות בשאר ימים בלא ברכה, אף על גב דלית להו האי סברה, דכל לילה מצוה חדא היא, ולפ"ז קשא, כיון דאזלי בתר קרא דתמימות תהיינה, א"כ לדרשה זו לא עביד מצוה שלימה, ולמה ליה למנות בשאר ימים בלא ברכה, אלא ודאי גם בעביד קצת מצוה יש בזה מצוה.
ובשו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן נ"ה תמה עליו בזה"ל
ואני שמעתי ולא אבין, דמאן דס"ל כבה"ג דבעינן תמימות אם שכח לילה אחד בודאי, ולא ספר אף ביום, אין הכי נמי דס"ל שא"צ לספור בשאר לילות כלל, ומה שפסק מרן, "יספור בשאר ימים בלי ברכה", היינו לחוש לדעת ר"י דס"ל דכל לילה מצוה בפני עצמה היא, ולפ"ז יש מצוה גמורה בספירתו, ורק משום דחיישינן לבה"ג לגבי הברכה יספור בלא ברכה, שספק ברכות להקל. וזהו שכתב התרומת הדשן (ח"א סי' לז), שנוהגים כדעת בה"ג דבעי תמימות, ואם שכח לספור יום אחד שוב אינו סופר, "פירוש, בברכה, דבלא ברכה מאי נפקא מינה". עכ"ל. א"כ אין פה ראיה כלל.
אולם בביאור הגר"א על השו"ע נמצא מרגניתא טבא בהא, דז"ל הגר"א על דברי השו"ע שפסק שסופר בלא ברכה:
אם שכח. במנחות שם כ' בשם בה"ג שלא יספור עוד ותמהו עליו. ובמגילה כ' כמ"ש בש"ע משום דבעינן תמימות:
הרי שכתב הגר"א שהשו"ע לא פסק כדעת התוס' במנחות אלא כמו התוס' במגלה כ' משום דבעינן תמימות.
והמעיין היטב יראה שהתוס' במנחות הביאו בשם בה"ג דמי ששכח לא יספור, ועל זה כתבו דתימה גדולה ולא יתכן.
אולם במגלה כ' כתבו ובה"ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה דבעינן תמימות וליכא ע"כ. ולא תמהו עליו, משום שהביאו בשם בה"ג שרק לא ימנה 'בברכה', אבל למנות כן ימנה ללא ברכה גם לדעת בה"ג.
וזהו שכתב הבא"ח וידוע דאיכא דס"ל כבה"ג דספירת כל הימים מצוה חדא משום דכתיב תמימות תהיינה, ועכ"ז ס"ל דצריך למנות בשאר ימים בלא ברכה, ותמה הרב עובדיה זצ"ל מי הוא זה ואי זה הוא, הרי השו"ע פסק כדעת החולקים על תה"ד.
ולפי האמור הגר"א כתב להדיא שדעת השו"ע היא כדעת התוס' במגלה דס"ל בדעת בה"ג שיספור ללא ברכה. וגם אם נאמר שדעת השו"ע אינה כן, מ"מ דעת התוס' כן היא, וע"ז שפיר הוכיח הבא"ח שלשיטתם יש מצוה בחצי שיעור, אלא שגם הוא דחה ראיה זו מכיוון אחר עי"ש.
ונ"ל שזוה יישוב נכון ואמיתי לקושיית הרב עובדיה זצ"ל. ואין דברי הבא"ח תמוהים כפי שנראה בהשקפה ראשונה.
והנה לכאורה היה נ"ל להביא ראיה שיש דין חצי שיעור גם במ"ע מדין ספירת העומר שכתב הטור ז"ל בסי' תפ"ט בשם בה"ג ז"ל שאם שכח לברך באחד הימים, שלא יברך עוד בימים שלאחריו, והיינו טעמא משום דבעינן תמימות שיהיה סופר כל הימים, דספירת כל הימים מצוה חדא היא, אך ר"י פליג וס"ל כל לילה מצוה בפ"ע, וידוע דאיכא דס"ל כבה"ג דספירת כל הימים מצוה חדא משום דכתיב תמימות תהיינה, ועכ"ז ס"ל דצריך למנות בשאר ימים בלא ברכה, אף על גב דלית להו האי סברה, דכל לילה מצוה חדא היא, ולפ"ז קשא, כיון דאזלי בתר קרא דתמימות תהיינה, א"כ לדרשה זו לא עביד מצוה שלימה, ולמה ליה למנות בשאר ימים בלא ברכה, אלא ודאי גם בעביד קצת מצוה יש בזה מצוה.
ובשו"ת יביע אומר חלק י אורח חיים סימן נ"ה תמה עליו בזה"ל
ואני שמעתי ולא אבין, דמאן דס"ל כבה"ג דבעינן תמימות אם שכח לילה אחד בודאי, ולא ספר אף ביום, אין הכי נמי דס"ל שא"צ לספור בשאר לילות כלל, ומה שפסק מרן, "יספור בשאר ימים בלי ברכה", היינו לחוש לדעת ר"י דס"ל דכל לילה מצוה בפני עצמה היא, ולפ"ז יש מצוה גמורה בספירתו, ורק משום דחיישינן לבה"ג לגבי הברכה יספור בלא ברכה, שספק ברכות להקל. וזהו שכתב התרומת הדשן (ח"א סי' לז), שנוהגים כדעת בה"ג דבעי תמימות, ואם שכח לספור יום אחד שוב אינו סופר, "פירוש, בברכה, דבלא ברכה מאי נפקא מינה". עכ"ל. א"כ אין פה ראיה כלל.
אולם בביאור הגר"א על השו"ע נמצא מרגניתא טבא בהא, דז"ל הגר"א על דברי השו"ע שפסק שסופר בלא ברכה:
אם שכח. במנחות שם כ' בשם בה"ג שלא יספור עוד ותמהו עליו. ובמגילה כ' כמ"ש בש"ע משום דבעינן תמימות:
הרי שכתב הגר"א שהשו"ע לא פסק כדעת התוס' במנחות אלא כמו התוס' במגלה כ' משום דבעינן תמימות.
והמעיין היטב יראה שהתוס' במנחות הביאו בשם בה"ג דמי ששכח לא יספור, ועל זה כתבו דתימה גדולה ולא יתכן.
אולם במגלה כ' כתבו ובה"ג כתב דהיכא דאינשי לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה וכן הלכה אבל אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה דבעינן תמימות וליכא ע"כ. ולא תמהו עליו, משום שהביאו בשם בה"ג שרק לא ימנה 'בברכה', אבל למנות כן ימנה ללא ברכה גם לדעת בה"ג.
וזהו שכתב הבא"ח וידוע דאיכא דס"ל כבה"ג דספירת כל הימים מצוה חדא משום דכתיב תמימות תהיינה, ועכ"ז ס"ל דצריך למנות בשאר ימים בלא ברכה, ותמה הרב עובדיה זצ"ל מי הוא זה ואי זה הוא, הרי השו"ע פסק כדעת החולקים על תה"ד.
ולפי האמור הגר"א כתב להדיא שדעת השו"ע היא כדעת התוס' במגלה דס"ל בדעת בה"ג שיספור ללא ברכה. וגם אם נאמר שדעת השו"ע אינה כן, מ"מ דעת התוס' כן היא, וע"ז שפיר הוכיח הבא"ח שלשיטתם יש מצוה בחצי שיעור, אלא שגם הוא דחה ראיה זו מכיוון אחר עי"ש.
ונ"ל שזוה יישוב נכון ואמיתי לקושיית הרב עובדיה זצ"ל. ואין דברי הבא"ח תמוהים כפי שנראה בהשקפה ראשונה.